שרון, גלית, לימור וגילית, תושבות שוהם, החליטו לעשות מהלך לא שגרתי: להחליף קרקע באוויר ולעלות על מדי דיילת אוויר.
הן מגיעות מחברות תעופה שונות, עם ותק שנע בין שלושה חודשים לארבע שנים, אבל כולן חולקות את אותו הרגע: ההחלטה להתחיל מחדש, דווקא כשהעולם מצפה ממך כבר להתמקם. הצגנו בפניהן שאלות זהות על הפחדים, ההפתעות והגילויים שבדרך. והתשובות? מרתקות לא פחות מהיעדים שאליהם הן טסות
שרון טל בשן - ישראייר / וותק: שנה וחצי
בת 53, נשואה לתומר, אמא של יובל ועמית (27), גל (20)
במה עסקת לפני שעשית הסבה לדיילת אוויר, ומה שם כבר לא עבד עבורך?
"למעלה מ- 25 שנים עסקתי בעולם החינוך, בשלל תפקידים: ממורה להיסטוריה ואזרחות, מחנכת, רכזת, סגנית מנהל ועד מנהלת חטיבת ביניים בתל אביב. החל משנת 2018 עד 2024, ניהלתי בשוהם את מחלקת בתי הספר באגף החינוך במועצה. אני אוהבת ומחוברת לעולם החינוך גם היום, ויש בי גם חלק שמאוד מתגעגע. יחד עם זה, בשנתיים האחרונות חשתי שחיקה ועייפות. ניהלתי מערכת בשגרת חירום כמה שנים (קורונה ומלחמה) והקושי הראה את אותותיו על הגוף והנפש שלי, עד שכבר לא יכולתי להתעלם".
למה דווקא דיילת אוויר, מה משך אותך למקצוע הזה בשלב הזה של החיים?
"אני מאוד אוהבת את עולם התעופה. בכל פעם שהייתי מגיעה לשדה התעופה, הייתה עוברת לי מחשבה בראש שאולי פעם אעבוד בשדה. בניגוד להרבה דיילים ודיילות, מעולם לא חלמתי להיות דיילת אוויר. הגיעה אליי מודעה בדבר קורס שנפתח באוגוסט והחלטתי לבדוק את העניין".
מה היה הפחד המרכזי שליווה אותך בהחלטה הזו?
"רק פחד אחד? המון המון פחדים וחששות. לעשות שינוי מקצועי בגיל 50 וקצת, אחרי קריירה ארוכה ומצליחה, מלווה בחששות רבים ומשבר זהות לא פשוט שצריך לצלוח. 'מי אני החדשה? על מה אני מוותרת? מה המחיר?' המון שאלות ורכבות הרים רגשיות בדרך".
איך הגיבה הסביבה הקרובה להחלטה שלך?
"יאמר לזכות הסביבה הקרובה, בן זוגי וילדיי, שמהרגע שהחלטתי לעזוב את עולם החינוך, הם רק תמכו והיו שם בשבילי בכל הרגעים המורכבים, וכשהגיעה ההזדמנות להצטרף ל'ישראייר' כדיילת, הם מאוד התלהבו".
איזה רגע בקורס היה הרגע שבו אמרת לעצמך “אני לא מאמינה שאני עושה את זה”?
"עד הרגע הזה, שנה וחצי מאז שהתחלתי, לא פעם ולא פעמיים אני עוצרת את עצמי ואומרת את המשפט הזה. הוא תמיד נאמר בחיוך".
מה הפתיע אותך בעבודה יותר מכל - דבר שאיש לא הכין אותך אליו?
"הדבר שהכי הפתיע אותי הוא המורכבות של עולם התעופה. האופרציות המורכבות בלהוציא מטוס לטיסה, כמות האנשים והעוסקים במלאכה ברמת היום יום, הסנכרון המטורף שצריך להתקיים בין כל הגורמים בארץ ובחו״ל. זה עולם מרתק ואני מרגישה שיש לי עוד הרבה מה ללמוד".
איזה ניסיון חיים מהעבר שלך הפך ליתרון משמעותי באוויר?
"הרבה דברים. הניסיון המקצועי בעבודה עם אנשים (לקוחות) לאורך השנים, היכולת ליצור דיאלוג מרגיע, זיהוי צרכים בטיסה (חרדות טיסה למשל), הניסיון עם ילדים ובעיקר ילדים עם צרכים מיוחדים, נותן לי יתרון משמעותי ברגעים מורכבים, והיכולת שלי לסייע היא גבוהה".
איזו סטיגמה על דיילות את הכי רוצה לשבור?
"דיילות ודיילים נותנים שירות שנראה פשוט: חלוקת אוכל, שתייה וכד׳ וקל לזלזל ולהקטין אותם. יחד עם זה, כשהמטוס באוויר אנחנו הופכות להיות גם לוחמות אש, מומחיות עזרה ראשונה (גם החייאה) ומובילות כל פעולה של חירום ופינוי שחלילה תתרחש. אנחנו עוברות ריענונים, ביקורות ומבחנים עיוניים ומעשיים בתחום הבטיחות והחירום, ומי שלא בקי בחומר לא יכול להישאר בתפקיד".
איך את מתמודדת בפועל עם ג’ט לג?
"לא רלוונטי כרגע ל'ישראייר'. בעוד כמה חודשים כשנתחיל לטוס למזרח וארה"ב, אשמח לענות".
ממה את הכי נהנית בעבודה?
"אני נהנית בעיקר מההון האנושי, הגיוון המטורף של האנשים, צעירים, מבוגרים, סיפורי חיים מעניינים ובעיקר מאווירה טובה מאוד. אחת ההנאות הגדולות היא לפגוש אנשים מהעבר שמופתעים לראות אותי בפתח המטוס".
מה הכי מפחיד אותך?
"לא מצליחה לחשוב על משהו כזה".
מה החלק בעבודה שעדיין קשה לך, גם היום?
"תוקפנות של נוסעים. זה לא קורה הרבה, אבל במקום סגור כמו מטוס, כל התנהגות תוקפנית של נוסע מקבלת מימד יותר גדול ומשמעותי".
איך השינוי הזה השפיע על הבית, הזוגיות והזהות האישית שלך?
"כדי לעשות כזה שינוי מקצועי צריך ״גב״ מהבית. מהרגע הראשון הייתה לי תמיכה, ולכן גם היום כשאני לא נמצאת לפעמים יש הבנה. אני משתדלת לתאם עם בני המשפחה אירועים ולחסום מטיסות ימים חשובים, אבל אין ספק שהחיים שלי כרגע יותר דינמיים ודורשים מהסובבים גמישות. אני שמחה להגיד שזה עובד לא רע".
מה גילית על עצמך מאז שעלית לאוויר?
"שנדבקתי בחיידק התעופה. נשבעת שיש כזה חיידק".
אם ישנה אישה שמתלבטת עכשיו לגבי המקצוע, מה הדבר האחד שהיא חייבת לשמוע ממך?
"אם את אוהבת לטוס, לטייל בחו"ל, ומוכנה לעבודה לא שגרתית, לו״ז מורכב ולא כל כך גמיש, הון אנושי מגוון, אז לכי על זה!"
גלית קרמר - ישראייר / וותק: כ-4 שנים
בת 58, נשואה ליפתח, אמא לשלושה ילדים: 29, 25, 23
במה עסקת לפני שהפכת לדיילת, ומה שם כבר לא עבד עבורך?
"הגעתי מתחום המכירות ושרות לקוחות בחברות מובילות בארץ ובעולם. בתפקידי האחרון, כשכירה, עבדתי בחברת הייטק גלובלית. העבודות תמיד היו תובעניות מאוד עם שכר גבוה, אבל הרגשתי כמו בכלוב של זהב. אחרי הרבה שנים, החלטתי ללכת בעקבות הלב ולחזור לאהבה ישנה שלי ופתחתי סטודיו ביתי לתכשיטים בעבודת יד שאני מעצבת ומייצרת בעצמי. הסטודיו קיים גם היום, ולשמחתי מתאפשר לי לשלב בין שתי העבודות. אחרי תקופת הקורונה עם התרוקנות הקן, כשהבן הצעיר התגייס, הרגשתי שזה הזמן לשינוי. אני אוהבת אנשים, אוהבת אתגרים וכשראיתי את מודעת הדרושים אמרתי לעצמי 'בדיוק מה שאני צריכה'".
למה דווקא דיילת אוויר, מה משך אותך למקצוע הזה בשלב הזה של החיים?
"לאחר ש״בפרק הקודם״ היעדים היו בדמות חוזים, מכירות ותקציבים, החלטתי שהיעדים שאני רוצה הפעם יהיו יעדי טיסה".
מה היה הפחד המרכזי שליווה אותך בהחלטה הזו?
"חששתי שאצטרך לוותר על הסטודיו ועל העיסוק בעיצוב תכשיטים שאני מאוד אוהבת. לשמחתי, אני מצליחה לשלב בין השניים, אמנם פחות ממה שהייתי רוצה ויותר בהזמנות מראש או כשאין לחץ של עונה ובין טיסות".
איך הגיבה הסביבה הקרובה להחלטה שלך?
"במשפחה מאוד תמכו, עודדו, דחפו והיו בטוחים שיתאים לי מאוד. חברה החמיאה לי על היכולת להמציא את עצמי כל פעם מחדש והיו גם שחשבו שהשתגעתי ולמה אני צריכה את הטירוף הזה".
באיזה רגע בקורס היה הרגע שבו אמרת לעצמך “אני לא מאמינה שאני עושה את זה"?
"אצלנו ב'ישראייר' יש דגש חזק מאוד על לימוד נושאי החירום בקורס ובכלל. כל פרט ופרט מהציוד שבמטוס: ציוד החירום, דרכי המילוט, עזרה ראשונה, כיבוי אש ועוד. יש לנו אחריות כבדה על הכתפיים . הקורס מאוד אינטנסיבי. זה היה עבורי ללמוד שפה חדשה, עולם חדש! המשמעות הייתה לחזור מיום בקורס, להתאוורר שעה שעתיים ולשבת ללמוד כי ליום הבא, ואני את האוניברסיטה סיימתי כבר ממש מזמן, אז היו רגעים של "למה לעזאזאל".
מה הפתיע אותך בעבודה יותר מכל - דבר שאיש לא הכין אותך אליו?
"כשהתחלתי לעבוד אמרו לי שתעופה זה עולם ממכר. אני דיילת כבר 4 שנים ולא מאמינה איך (גם ) הזמן טס".
איזה ניסיון חיים מהעבר שלך הפך ליתרון משמעותי באוויר?
"תמיד עסקתי בעבודה עם אנשים, מתוך רצון לייצר חוויה חיובית וטובה - אני מרגישה במגרש הבית".
איזו סטיגמה על דיילות את הכי רוצה לשבור?
"אצלנו אומרים: "לשרותכם, אך בעיקר לבטיחותכם!". אם הנוסעים היו יודעים במה אנחנו מיומנים ועל מה אנחנו נבחנים כל שנה כדי לקבל רישיון דייל ולהיות כשירים, כמה הכשרות והשתלמויות מקצועיות אנחנו עושים, הם היו מעריכים אותנו אפילו יותר ולא חושבים שהשירות הוא העיקר".
איך את מתמודדת בפועל עם ג’ט לג?
"ב'ישראייר' ג'ט לג הוא פחות רלוונטי. כרגע הטיסות אינן טרנסאטלנטיות, אבל בהחלט מתמודדים עם שעות מאתגרות של בקרים, אמצע לילות וסופ"שים. בקרוב ממש 'ישראייר' תתחיל לטוס ליעדי ארה״ב והמזרח הרחוק, מן הסתם נתמודד עם התענוג".
ממה את הכי נהנית בעבודה ?
"זו עבודה שבה כל יום שונה, יעד אחר, צוות אחר, נוסעים אחרים. אין שגרה. לקחת אנשים לחופש או להחזיר אנשים אחרי חופשה, זה משהו שברוב המקרים מתקיים באווירה טובה ומשאיר טעם של חוויה טובה. גם העובדה שיש לי חברים מהעבודה שהם בגיל הילדים שלי".
מה הכי מפחיד אותך ?
"מפחיד? למה מפחיד? אגב אנחנו גם מאומנים בהרגעת חרדת טיסה".
מה החלק בעבודה שעדיין קשה לך, גם היום?
" הכי קשה שבתקופות שבהם כולם פנויים: קיץ, חגים וחופשים, אצלנו זה שיא העונה ואני עובדת הרבה ורואה את הבית פחות. לא פחות קשה בעיני הן שעות היקיצה. שלוש לפנות בוקר היא לא שעה לגיטימית להגיד בוקר טוב".
איך השינוי הזה השפיע על הבית, הזוגיות והזהות האישית שלך?
"אי אפשר להגיד שאין השפעה, בכל זאת יש היעדרויות וכשאני באוויר אני לא זמינה, אבל יש לי גיבוי מלא ואני מודה על כך. בהתחלה היו מחכים לי בביתי עם כל מיני משימות ובעיקר רעבים עד שאגיע, אבל עם הזמן בני הבית הופכים לבשלנים מיומנים, למדו אפילו להכין ממש לבד, אורז אחד אחד".
מה גילית על עצמך מאז שעלית לאוויר?
"גיליתי שאני מתעוררת מהשעון המעורר ב"טיל", כמעט למצב עמידה, גם אם השעה היא לא שעה שמתעוררים בה".
אם ישנה אישה שמתלבטת עכשיו לגבי המקצוע, מה הדבר האחד שהיא חייבת לשמוע ממך?
"לעולם התעופה כללים משלו. צריך להכיר בזה. זאת לא עבודה שגרתית שיודעים מתי מתחילים ומתי מסיימים. המוטו הוא accept the un expected. זו עבודה אינטנסיבית שדורשת המון משמעת עצמית, אורך רוח, אחריות והיא לא בהכרח מתאימה לכל אחד. יחד עם זאת, יש בה המון כייף, ועניין, גיוון, וחוויות שונות על בסיס יומי, וכמובן יש לא מעט צ'ופרים למשפחה של טיסות לחו"ל ושהיות כיפיות. תכל'ס, לפעמים להיות כמה שעות במצב טיסה, זה לא כל כך נורא. אז אם יש מישהי שמדגדג לה לעשות שינוי - דברי איתי בפרטי, מגייסים אצלנו, אשמח לעזור".
גילית רומנו - אל על / וותק: 5 חודשים
בת 49, נשואה לאיתמר ואמא ליואב 21 עומר 18 ואלה 15
במה עסקת לפני שעשית הסבה לדיילת אוויר, ומה שם כבר לא עבד עבורך?
"לפני אל על עבדתי במשך 7 שנים בעמותת השחייה 'מכבי שוהם', באדמיניסטרציה. הייתי אחראית לרישום ולעשייה מאחורי הקלעים בכל הנוגע לתיפעול העמותה. העבודה הייתה לרוב מהבית וזה היה אז מבחינתי הזמן הנכון עבורי להיות בבית ולעזור לילדים בלימודים. עכשיו, כשעומר התגייס, הרגשתי שהגיע הזמן לצאת מהבית ובעיקר לפגוש אנשים".
למה דווקא דיילת אוויר, מה משך אותך למקצוע הזה בשלב הזה של החיים?
"לפני 25 שנים הייתי דיילת ב'אל על' למשך שנה אחת. תמיד הרגשתי פספוס והחמצה, אבל ידעתי שאחזור מתישהו. עבורי כיום, הוא הזמן המדויק לחזור".
מה היה הפחד המרכזי שליווה אותך בהחלטה הזו?
"בשלב ראשון פחדתי מאוד מהקורס, מהלימודים והמבחנים. לשמחתי, העזרה בלימודים שהענקתי כל השנים לילדים שלי, סייעה לי רבות. בנוסף, חששתי מכך שיהיו בקורס בעיקר חבר'ה צעירים שלא אמצא איתם שפה משותפת. גיליתי שטעיתי בגדול ומאוד מאוד נהניתי איתם, גם בגלל שהיו מאוד בוגרים ואיכותיים וגם השהייה בחברתם גרמה לי להרגיש צעירה ברוחי. בנוסף, היה פחד מהעבודה הקשה והשעות הלא שגרתיות, אבל בינתיים אני מרגישה שהגוף מתרגל ואני מצליחה גם לנוח אחרי טיסות".
איך הגיבה הסביבה הקרובה להחלטה שלך?
"באופן מפתיע, כל הסביבה הקרובה מאוד פרגנה על האומץ לצאת מהקופסא ולעשות משהו לא שיגרתי".
איזה רגע בקורס היה הרגע שבו אמרת לעצמך “אני לא מאמינה שאני עושה את זה?
"אחרי המבחן השני בקורס, כשראיתי שאני מצליחה. אמרתי לעצמי שאני לא מאמינה שאני גם נהנית וגם מצליחה וגם מוערכת. זו תחושה שהמון שנים לא הרגשתי".
מה הפתיע אותך בעבודה יותר מכל - דבר שאיש לא הכין אותך אליו?
"הייתי מופתעת מכך שרוב הדיילים שאני פוגשת הם נחמדים ומפרגנים. כנוסעים, אנחנו לא רואים את זה, אבל עד היום כל הצוותים שטסתי איתם היו צוותים שהייתי שמחה לטוס איתם שוב".
איזה ניסיון חיים מהעבר שלך הפך ליתרון משמעותי באוויר?
"כל השנים, גם לפני העבודה ב'מכבי שוהם', עבדתי בשרות לקוחות. אני חושבת שעבודה של שנים רבות עם לקוחות מגוונים, הכינה אותי לעבודה ב'אל על', כי הדבר השני בחשיבותו כדיילת אוויר, אחרי בטיחות, הוא השירות".
איזו סטיגמה על דיילות את הכי רוצה לשבור?
"שמעתי לא פעם שאומרים על דיילות שהן לא חייכניות ונמנעות מקשר עין, זו סטיגמה שהייתי שמחה לשבור".
איך את מתמודדת בפועל עם ג’ט לג?
"עוד לא עשיתי טיסות טרנסאטלנטיות, אני עובדת רק מספר חודשים בחברה, אז עדיין לא התמודדתי עם ג'ט לג".
ממה את הכי נהנית בעבודה?
"אני הכי נהנית מהמפגשים עם אנשים, גם אנשי צוות וגם משיחות עם נוסעים שלפעמים מגיעים למטבח ומספרים לרוב סיפורים מעניינים".
מה הכי מפחיד אותך?
"מפחיד אותי שתהיה טיסה שיהיה בה מצב חירום, למרות שאני יודעת שאני מוכנה לכל תרחיש".
מה החלק בעבודה שעדיין קשה לך?
"עדיין אין משהו שקשה לי, כי אני ממש בהתחלה".
איך השינוי הזה השפיע על הבית, הזוגיות והזהות האישית שלך?
"יש שינוי משמעותי בבית. אלה, הבת שלי, מוצאת את עצמה המון לבד. יואב גר בחו"ל, עומר בצבא ואיתמר עובד. לשמחתי, אלה היא נערה מאוד עצמאית ועסוקה מאוד, היא אומנם צריכה להגיע ממקום למקום ברגל או בתחבורה ציבורית, אבל כשאני נמצאת אני משתדלת לפנק אותה".
מה גילית על עצמך מאז שעלית לאוויר?
"גיליתי על עצמי שיש לי הרבה יותר סבלנות ממה שחשבתי ושאני הרבה יותר חייכנית ממה שתפסתי את עצמי".
אם ישנה אישה שמתלבטת עכשיו לגבי המקצוע, מה הדבר האחד שהיא חייבת לשמוע ממך?
"אם יש מישהי שמתלבטת, אני אומרת לה ששווה לנסות! יש המון נשים בוגרות שעובדות כדיילות אוויר, כולן אחרי שינוי קריירה וכולן מאוד נחמדות. לא להיכנע לפחד ולא לתת לו לנהל אותך. תעזי!"
לימור ביתן אברהמי – ארקיע / וותק: כ- 3 חודשים בתפקיד
בת 49, נשואה, אמא לחמישה ילדים, מאמצת חייל בודד במסגרת עמותת ״רוח נכונה״ ומנטורית לצעירה מלשב״ית במסגרת עמותת ״עמית לדרך"
במה עסקת לפני שעשית הסבה לדיילת אוויר, ומה שם כבר לא עבד עבורך?
"מזה עשר שנים, אני בעלים של עסק בתחום אימוני ה-EMS בשוהם בשם ״לימור EMS”. אני נהנית מאוד מכל רגע, משפרת לאנשים את איכות החיים, דרך אימון שמשקם את הגוף, מחזק ומחטב אותו. בשנה האחרונה הרגשתי שהבנות הצעירות, בנות 10 ו-11, כבר גדולות מספיק, עצמאיות ובוגרות, ואני יכולה להרשות לעצמי להיות פחות בבית, והחלטתי לעשות משהו נוסף לאימונים".
למה דווקא דיילת אוויר, מה משך אותך למקצוע הזה בשלב הזה של החיים?
"בעיניי, דיילת אוויר נפגשת עם החלק ה״פאן״ יותר של החיים, עם אנשים לפני או אחרי חופשה בתחושת חופש ואופוריה, כיף לפגוש אותם ברגעים כאלה של החיים".
מה היה הפחד המרכזי שליווה אותך בהחלטה הזו?
"הפחד המרכזי הוא הפגיעה במשפחה, בילדים ובזוגיות, אבל אני מקווה ומאמינה שאדע לשלב את העבודה והחיים שמחוץ לה בצורה הטובה ביותר".
איך הגיבה הסביבה הקרובה להחלטה שלך?
"וואו, הסביבה מגיבה בפרגון, בפליאה ובהתעניינות רבה לגבי התהליך".
איזה רגע בקורס היה הרגע שבו אמרת לעצמך “אני לא מאמינה שאני עושה את זה”?
"הקורס היה עבורי מאתגר מאוד, מעין "מיני טירונות". בבית הספר לדיילים בקפריסין, עברנו 24 שעות ללא שינה, קפצנו ממגלשות של מטוסים, שחינו עם ובלי חליפות הצלה, כיבינו אש חיה, חיפשנו דברים במטוס אפוף עשן ועוד. באותו היום אמרתי לעצמי 'שאפו ענק' שאני עושה את זה כשרוב האנשים שמקיפים אותי הם בערך בגיל של הבן שלי הבכור, בן ה- 23".
מה הפתיע אותך בעבודה יותר מכל - דבר שאיש לא הכין אותך אליו?
"מה שהכי מפתיע אותי הוא גודל האחריות של דיילת מבחינת בטיחות הטיסה, הקשר עם הטייסים, ריבוי המשימות וכמה משמעותית וחשובה היא העבודה שלי, ולא כפי שכולם חושבים - שאני ״מלצרית באוויר״.
איזה ניסיון חיים מהעבר שלך הפך ליתרון משמעותי באוויר?
" תמיד עבדתי עם אנשים והענקתי שירות בשנותיי כבעלת עסק, ובמשך שנים כאשת מכירות בתחומים שונים. אין ספק שעבודת הדיילות היא המשך רציף וטבעי לשאר העיסוקים שיש לי ושהיו לי בעבר".
איזו סטיגמה על דיילות את הכי רוצה לשבור?
"כפי שהסברתי, הדימוי של ״מלצרית מעופפת״ הוא דימוי שרחוק מהמציאות כי דיילת היא פונקציה משמעותית ביותר בטיסה שיכולה להפוך את חוויית הטיסה לבטוחה, רגועה וכיפית. דיילת חייבת להיות סופר מקצועית, אדיבה, חדה, ערנית ולמשך שעות רבות להיות אחראית לבטיחותם ורווחתם של מאות נוסעים שנמצאים יחד איתה ב"צינור מעופף" ויכולים לחוות סיטואציות רבות ומשונות, לטוב ולרע. לעיתים התושייה והיצירתיות של הדיילת הם מה שיכריעו איך בסופו של דבר הנוסעים יחוו את הטיסה".
איך את מתמודדת בפועל עם ג’ט לג?
"מיעוט שעות השינה הוא באמת נושא לא פשוט בשגרת חיים של דיילת, אבל מתרגלים גם לזה ומוצאים את הזמן לגנוב שעות שינה בכל הזדמנות".
ממה את הכי נהנית בעבודה?
"מהרגע שהמונית אוספת אותי מפתח הבית ועד שהמונית מחזירה אותי הביתה אחרי משמרת, התחושה היא כמו ביקום מקביל. מין קסם שקשה להסביר. המדים, שדה התעופה, תחושת החופש והאווירה המיוחדת לא דומים לשום דבר שעשיתי בעבר".
מה הכי מפחיד אותך?
"האמת שכרגע שום דבר לא מפחיד אותי. מאמינה שהכל לטובה ונהנית מכל רגע".
מה החלק בעבודה שעדיין קשה לך?
"החלק היחיד שעדיין קשה הן שעות השינה שנפגעות, אבל לומדים לחיות עם זה".
איך השינוי הזה השפיע על הבית, הזוגיות והזהות האישית שלך?
"הילדים מאוד מפרגנים וגם מחכים כל הזמן למתנות מהדיוטי ומחו״ל. הבעל גם מאוד מפרגן, תומך, עוזר ואפילו מגהץ לי את המדים שיהיו הכי ייצוגיים שאפשר. הוא גאה בי מאוד ומספר בכל מקום על הקריירה החדשה של אשתו".
מה גילית על עצמך מאז שעלית לאוויר?
"גיליתי שאני סופר סבלנית, אפילו הרבה יותר ממה שחשבתי, שאני נהנית גם מעבודה קשה ושאני יכולה לעשות המון דברים במקביל, גם במטוס וגם בחיים בכלל".
אם ישנה אישה שמתלבטת עכשיו לגבי המקצוע, מה הדבר האחד שהיא חייבת לשמוע ממך?
"אם זה בוער בך או שיש לך איזה חלום ילדות ישן לעלות על מדי דיילת ולטייל בעולם, אל תחששי ואל תהססי, קפצי למים גם בגיל מבוגר, מבטיחה לך שתיהני מכל רגע. אמנם הקורס מאתגר, חמישה שבועות אינטנסיביים של מבחנים יומיומיים ולימודים אינטנסיביים, אבל זה עובר וכשעולים לאוויר נהנים עד השמיים. העבודה לעיתים קשה ומאתגרת, אבל כשינוי או תוספת באמצע החיים, זו אחת המתנות הכי טובות שקיבלתי".
מדוע הפכה דיילות האוויר ליעד נחשק כקריירה שנייה?
הבחירה של נשים בשנות החמישים לחייהן בהסבה מקצועית לדיילות אוויר אינה גחמה רומנטית או תולדה של משבר אמצע החיים. מדובר במהלך מחושב, שנשען על צומת ברור בין שלב חיים, שוק עבודה מגביל וענף אחד שמציע אלטרנטיבה ממשית.
ראשית, זהו גיל שבו רבות מהנשים מסיימות פרק ארוך של מחויבויות אינטנסיביות: ילדים בוגרים יותר, יציבות כלכלית יחסית, ולעיתים גם מיצוי מקצועי. בשלב הזה, המוטיבציה משתנה. פחות חיפוש אחרי קידום היררכי או ביטחון תעסוקתי ארוך טווח, ויותר חיפוש אחר משמעות, חוויה ותחושת חופש. תפקיד דיילת אוויר עונה בדיוק על הציר הזה: עבודה עם אנשים, תנועה מתמדת, והגדרה מקצועית ברורה שאינה תלויה בגיל צעיר.
שנית, בניגוד לענפים רבים במשק, ענף התעופה אינו מעניש על גיל – לעיתים להפך. חברות תעופה בישראל ובעולם זיהו בשנים האחרונות את היתרון שבגיוס עובדים מבוגרים: ניסיון חיים, יציבות רגשית, יכולת שירות גבוהה והתמודדות טובה יותר עם מצבי לחץ. דיילת בת 52 נתפסת כיום כנכס תפעולי, לא כפשרה. השינוי הזה אינו מקרי – הוא נובע מהבנה עסקית, רגולטורית ותרבותית עמוקה.
גורם שלישי הוא האייג'יזם בשוק העבודה הישראלי. נשים מעל גיל 50 חוות ירידה חדה בהזדמנויות תעסוקה, במיוחד במקצועות שבהם עבדו שנים ארוכות- חינוך, טיפול, שירות ציבורי וניהול ביניים. במציאות שבה גיל הופך לחסם סמוי, תפקיד שמציע מסלול כניסה חדש, קורס הכשרה קצר והערכה לניסיון – הופך לאטרקטיבי במיוחד.
גם תנאי ההעסקה משחקים תפקיד. השכר אינו גבוה במיוחד, אך משולב בהטבות, גמישות יחסית בלו”ז, והפרדה ברורה בין עבודה לחיים פרטיים. עבור נשים שמבקשות לצאת משגרה של “משרה עד ארבע”, זהו יתרון משמעותי.
לבסוף, יש גם ממד זהותי. רבות מהדיילות מתארות את ההסבה כפרק ב’ תעסוקתי שמחזיר תחושת נראות, ערך והתרגשות. לא חזרה לנעורים, אלא מעבר לשלב שבו הניסיון האישי והמקצועי הופך למרכז הבמה.
בשורה התחתונה, הבחירה בדיילות אוויר אינה בריחה או הגשמת חלום ילדות. היא מחושבת ורציונלית: מקצוע שמכיר ומעריך נשים בגילן, שמספק חוויה, משמעות והזדמנות לצמוח מחדש, בדיוק בפרק שבו הן יכולות לממש אותו במלואו.
