גלויה מתאילנד
״יושב בסן פרנסיסקו על המים רגל פה רגל שם״ שר אריק איינשטיין, גם אני יושב על המים, בחוף עם עשרות או מאות דקלי קוקוס באי קותאו בתאילנד, עם רגל פה ורגל שם, אלא שאצלי הרגל האחת בעבר והשנייה בהווה
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
מוקי הדר
לפני כעשרים ושבע שנים, טיילנו אשתי ואני בתאילנד, זו היתה חוויה נפלאה ובמשך השנים חלמנו לחזור למקומות המקסימים שבהם בילינו בעבר הרחוק. איתי, הבן שלנו, חזר מהמזרח רק לאחרונה ולקח על עצמו לתכנן לנו מסלול בין האיים. ארזנו שתי מזוודות (אז העמסנו תרמילים), עלינו על טיסה ונחתנו באי פּוּקֶט, אתר הנופש הפופולארי בתאילנד. ההפתעה, למרות המוכנות המסוימת לשינויים והידיעה שנמצא משהו אחר ושונה, הִכתה בנו מיד. זו לא הארץ שזכרנו מהטיול הקודם, היא השתנתה לחלוטין בעשרים ושבע השנים שחלפו.
זו הזדמנות לחזור אחורה להיסטוריה של התיירות בתיאלנד.
תאילנד, בשמה הקודם סיאם, התפרסמה במערב בעקבות הסרט ההוליוודי מ-1946 בכיכובו של יול ברנר הקירח, המתאהב בדבורה קר, האומנת האנגליה שמלמדת את בניו הרבים, מנשותיו הרבות.
סיאם, הצטיירה כמקום אקזוטי וקסום מהאגדות, אלא שלתאילנד לא הייתה תשתית תיירותית מתאימה. מה שהציל את המצב הייתה מלחמת וייטנאם. אלפי חיילים אמרקנים הוטסו ישר משדות הקרב בוייאטנם לבנגקוק לחופשות קצרות, ועם כיסים מלאי דולרים הביאו את תעשיית הסקס שכללה שירותים מיניים והצגות מין עם כל הסטיות, לידי פיצוץ. תעשייה זו לא נעלמה עם עזוב אחרון החיילים האמריקנים את אדמת וייטנאם, היא שינתה צורה למכוני מסאז׳ בהם מציעות הנערות והנשים לגברים עיסוי גוף אל גוף.
למרבה האירוניה, מי שתפסו את מקומם של חיילי המארינס היו ההיפים מתנגדי המלחמה. הם חיפשו מקומות וחופים יפים ושקטים בטבע הטרופי שבהם התברכה תאילנד. בעקבותיהם נהרו לתאילנד תרמילאים מכל העולם, אוחזים בידיהם את מדריך הטיולים ״לונלי פלאנט״, התנ״ך של התרמילאים, זורמים למקומות המומלצים על ידי המדריך בהמוניהם ומשנים אותם מעצם בואם. גסט האוסים ואכסניות נבנו לאורך החופים, תחילה בחומר בניה מקומי, מסעדות זולות עם מיטב הבישול התאילנדי צצו בהמוניהן, סמים קלים היו בשפע. זו התקופה שבה טיילנו וזכרנו לה את חסד נעוריה.
באי קופנגאן למשל, היו כמה סוכות ובתי קש מול הים הכחול ושלוש מסעדות קטנות, האחת מציעה תפריט בעברית עם המלצה על פטריות הזיה. היום האי מפורסם בשל מסיבות ה״פול מון״ המושכות אלפים רבים של צעירים שמשתכרים בלוגמם בקשית מדלי מלא קוקטייל אלכוהולי זול. לא רצינו לחזור לקופנגאן כדי לא להרוס זיכרון מתוק ממקום בתולי שהשתנה במאה ושמונים מעלות.
השלב הבא היה כניסת הכסף הגדול. המשקיעים ראו בתיירות הזדמנות עסקית מעולה, אלא שהם העלו את הרמה ועל כך גבו יותר כסף. אלפי בתי מלון נבנו במהירות בחופים שהיו פעם נידחים, ביניהם בתי מלון חמישה כוכבים ויותר, שמשכו את הנופש האירופי וגם הישראלי מהמעמד הבינוני, כאלה שיכולים לממן חופשת בטן גב בים הצלול, לאכול במסעדות טובות שמגישות גם אוכל אירופאי, לישון בחדר ממוזג, טלוויזיה ובעיקר ‘וואי פיי’ לטלפון הסלולרי, אותו הם בודקים כל רגע ושולחים תמונות לרשת החברתית, רצוי סלפי.
איפה הימים שלא היה טלפון סלולרי אלא טלפון ציבורי בלבד ובחופשה בתאילנד התנתקת לחלוטין? מכסימום שלחת גלויה לחברים והמשפחה, גלויה שהייתה מגיעה בדרך כלל זמן רב אחרי שחזרנו לארץ.
אז אתם שואלים האם הפעם סבלנו כל הטיול מאהבה נכזבת? לגמרי לא, שכחתי לספר שגם אנחנו התבגרנו בעשרים ושבע שנים והדרישות השתנו בהתאם לגיל. נהננו ממלונות חמישה כוכבים מצויינים עם כל הפינוקים במחירים של שליש מאילת, הכבישים והאוטובוסים השתפרו מאז, ומעבורות חדישות טסות על המים ומעבירות אותך לאיים שונים במחצית הזמן. לעיתים יש הפתעות כמו: ירידה ממעבורת גדולה לסירת דייגים שנוחתת על החוף וצריך לרדת למים ולסחוב את המזוודות על הראש כדי שלא יירטבו, עד לחוף. עם זאת, גם היום ניתן לגור במקומות זולים ויפים להפליא, טבולים בצמחיה טרופית במרחק כמה צעדים מהים, בונגלו מרווח עם מזגן, טלוויזיה, מים חמים וקפה בחדר יעלה מאתיים שקל ללילה.
השאלה הגדולה היא, האם תאילנד השתנתה או שמא אנחנו השתנינו? התשובה היא: גם וגם.
תאילנד הצליחה להעניק לכל סוגי התיירים, צעירים ומבוגרים, עניים ועשירים, בדיוק את מה שהם רוצים, במחיר מתאים ליכולתם הכלכלית. לפי מה שראינו בשטח, התנופה נמשכת, בכל מקום כמעט רואים בניה ושיפוצים.
אנחנו יושבים תחת עץ הקוקוס מול הים בשקיעה ומרימים כל יום כוס גבוהה של מיץ טרופי טרי טרי, מיישמים באומץ את האמירה שבכל גיל אפשר ליהנות, בעיקר בתאילנד.
תגובות
