בחירות עכשיו
נתחיל בציטוט של אורי אורבך ז”ל, איש תקשורת דתי, חבר כנסת במפלגת “הבית היהודי” ושר בממשלת נתניהו הקודמת שאמר, “עדיף לחיות במדינה בה התקשורת יכולה להפיל ממשלה, מאשר במדינה בה הממשלה יכולה להפיל את התקשורת”.
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
מוקי הדר
כולם שואלים האם הוויכוח על תאגיד השידור הוא עילה מספיק חשובה בכדי לפרק את הקואליציה וללכת לבחירות, כאשר ישראל מתמודדת עם בעיות סבוכות וחשובות הרבה יותר כמו החמאס בדרום, האירנים שמנסים להתבסס בצפון על גבול הגולן והבידוד הבין לאומי של ישראל. ויש גם בעיות פנים - בחינוך, ביוקר המחיה, הדיור, העוני, היחסים עם ערביי ישראל ועוד הרבה בעיות מציקות וחשובות. התשובה שלי היא, בהחלט כן! החלטתו מלפני שנתיים של נתניהו לסגור את רשות השידור ועכשיו המאבק האובססיבי לחסל את התאגיד הציבורי ולהכפיף בחוק את כל התקשורת המשודרת למשרד ראש הממשלה, היא בהחלט סיבה ראויה לפרק את הממשלה וללכת לבחירות חדשות.
ביבי רוצה לשלוט בתקשורת הישראלית בדיוק כמו ארדואן בתורכיה, שעצר מאות עיתונאים וסגר עיתונים שהביעו דעות אופוזיציונריות ודווחו על שחיתות בממשלתו. או כמו פוטין, שסגר תחנות טלוויזיה שלא היו לרוחו ועודד אוליגרכים החייבים לו את הונם העצום להקים כלי תקשורת שיתמכו בו בלעדית. עיתונאים ברוסיה שחשפו את מעשיו האכזריים בצ’צ’ניה אפילו נרצחו. תורכיה ורוסיה הן לכאורה מדינות דמוקרטיות – שהרי מתקיימות בהן בחירות מידי 4 שנים, אבל זו דמוקרטיה מסורסת כי מהאזרחים ניטלה למעשה האפשרות לבחור במנהיג הטוב ביותר עבורם, כל עוד לא קיימים בהן כלי תקשורת שחושפים ומבקרים את השלטון. מנהיגים כמו ארדואן, פוטין וביבי אינם סובלים ביקורת שעלולה לסכן את המשך שלטונם ויעשו הרבה מאד כדי להשתיק את כלבי השמירה של הדמוקרטיה. ישראל, “הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון”, כפי שאוהבים המסבירים ממשרד החוץ להציגה, כבר לא תהיה כזו כאשר תקשורת החופשית תחדל מלהתקיים כאן. לדעתי, שמירה על הדמוקרטיה הישראלית היא ערך שעבורו כדאי ללכת לבחירות. פתרונם של כל הנושאים החשובים שמניתי בראשית המאמר, תלויים קודם כל באפשרות לקיים עליהם דיון בשקיפות מלאה. אם תחסם האפשרות הזו בגלל גחמותיו של נתניהו, גם הפתרונות יצאו עקומים.
תאמרו שאני מגזים, נתניהו לעולם לא יצליח להשתיק כליל את הביקורת כי עדיין יהיו עיתונים בבעלות פרטית כמו “הארץ” “וידיעות אחרונות”, לצד האינטרנט, הפייסבוק, הטויטר וכלי תקשורת זרים שלא ניתנים כלל להשתקה. אבל זה לא מדויק. עם ארנון מוזס, המו”ל של “ידיעות אחרונות”, הוא ניהל עסקאות של תן וקח, כפי שהתגלה ב’פרשת 2000’ ופורסם גם שניסה לשדל בעלי הון יהודים מתומכיו להיכנס כשותפים בעיתון (ויש לו ניסיון בתרגיל כזה - שלדון אדלסון, המיליארדר האמריקאני, הקים עבורו את “ישראל היום”). על אתר החדשות “וואלה”, בבעלות בזק, הוא משפיע בזכות ידידות קרובה עם הטייקון שאול אילובי’ץ בעל האתר ויש עוד דוגמאות. אבל שיא החוצפה היא ההתעללות בשידור הציבורי. את רשות השידור הוא הרס על ידי מינוי מנכ”לים כושלים מלחכי פנכתו, כמו יוני בן מנחם כתב החדשות בערבית, שללא שום ניסיון ניהולי נבחר לנהל גוף של 1,600 עובדים עם תקציב של 800 מיליון ש”ח. אחר כך תמך בהתלהבות בסגירת רשות השידור והקמת תאגיד השידור במקומו ואף התגאה בכך בתור הישג בתעמולת הבחירות של הליכוד בבחירות האחרונות. כאשר החוק החדש עבר לפני כשנתיים ונקבע שהתאגיד ינוהל תחת פיקוח ציבורי עצמאי ולא ממשלתי כמו זה שהשחית את רשות השידור הישנה, התחרט נתניהו. היטיבה לנסח זאת בגילוי לב השרה והדוברת לשעבר מירי רגב, “לשם מה אנחנו צריכים להקים גוף תקשורת שאנחנו לא שולטים בו??”, שאלה וכיוונה לדעת הבוס. אם לא יצליח לסגור את התאגיד, הוא רוצה, מבלי לספק שום נימוק סביר, לפטר את אנשי המקצוע המעולים אלדד קובלנץ וגיל עומר שנבחרו לעמוד בראשות התאגיד בתהליך ללא השפעה של פוליטיקאים, בדיוק כפי שקבע חוק התאגיד. הגדיל לעשות ראש הקואליציה דוד ביטן, דוברו הנאמן, שהאשים את שר האוצר כחלון שהוא מתנגד לסגירת התאגיד מפני שהוא, “מגן על קומץ צפונבונים”. ח”כ דוד ביטן, שהתגאה מעל הבמה בכינוס מפלגתי שכבר 10 שנים לא קרא ספר, מעדיף שראשי תאגיד השידור ייבחרו בדמותו, אנשים חסרי תרבות. עדיף כאלו שלא קראו ספר עשרים שנה לפחות, העיקר שיהיו “בראש שלנו”. זו, במילה אחרת, דיקטטורה ולא דמוקרטיה.
הייתה לי הזכות לערוך את התוכנית “בוקר טוב ישראל” בערוץ 1, כאשר התקבלה לרשות השידור מגישת התוכנית הבוקר הצעירה גאולה אבן היישר מגלי צה”ל. אני יכול להעיד שתוך זמן קצר התברר שהיא נכס יקר - חכמה, נעימה, עיתונאית ממדרגה ראשונה, מקצוענית ללא פשרות וללא שום הטיה פוליטית, אפילו שבאה מבית ימני. הבחירה בה להגיש את מהדורת החדשות המרכזית בתאגיד היא בחירה מעולה. לרוע המזל, היא כנראה לא באה טוב לשרה נתניהו. היא יפה מדי וגם נשואה לגדעון סער, יריב פוליטי פוטנציאלי. למרבה האבסורד, אם נתניהו אומנם, “ישקם את רשות השידור”, כמו שהבטיח, אין מתאים ממנה להגיש את “מבט”. אבל ברשות השידור, “המשוקמת”, זה כבר לא יקרה ולעזאזל עם השיקולים המקצועיים.
יהיו מי שיגידו, שזה מטורף לערוך בחירות על נושא בלתי חשוב כמו, ‘מי יגיש את מהדורת החדשות בתאגיד השידור הציבורי?’ ואני אומר, מוטב כך! אזרחי ישראל ינהרו לקלפיות כדי להכריע בנושא בכלל לא טריוויאלי, מי יעמוד בראש מדינתם - דיקטטור או דמוקרט.
תגובות
