“משחקים באש”
מוקי הדר - הטור האישי
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
מוקי הדר
פעם ראיתי בחברון כתובת על הקיר “כשגולני בשטח, הערבים במתח”. ברוח הימים האלו אפשר לנסח את ההרגשה במדינה: “כשהאירנים בשטח הישראלים במתח”. כולם מנסים לנחש מה יעשו האירנים כתגובה על ההפצצה בשדה התעופה בסוריה שהשמידה את הבסיס שלהם והרגה לפחות 7 חיילים וקצינים של “משמרות המהפכה”. גורם ישראלי בכיר אישר שהיוזמה לגבות מחיר יקר, גם בהרוגים וגם בתשתית המבצעית, נועדה להרתיע את האירנים מלבסס את נוכחותם בסוריה, אבל נקיטת צעד כוחני לא בהכרח מביאה בסוף לתוצאה הרצויה. פעולה צבאית יזומה תגרום לעיתים לתוצאות לא צפויות. הפתגם “סוף מעשה במחשבה תחילה” נכון תמיד, כפי שחוויתי בעצמי כחייל סדיר בצנחנים.
השנה 1965, הגבול בין ישראל וירדן שקט רוב הזמן. מלך ירדן אפילו נפגש בחשאי בפריס עם שרת החוץ גולדה מאיר לדון בנושאי ביטחון. חקלאים מהקיבוצים נחשון, שעלבים, צרעה, והראל חומדים את מאות הדונמים של אדמה פורייה שעמדה שוממה במשך 17 שנה באזור לטרון, מפני שהיו מוגדרים כ”שטח הפקר“ שרוחבו 3 קילומטרים. בהסכם שביתת הנשק שנחתם אחרי מלחמת השחרור ב-48 נקבע שעד שיקבע קו גבול סופי, אף צד לא יכנס לשטח הזה.
צה”ל ומפקדיו ששו אלי קרב ולכן הצטרפו ליוזמת החקלאים הישראלים והכינו מבצע לתפארת. באוקטובר 1965, בלילה שלפני הפעולה, מוקם גדוד צנחנים מצוייד במקלעים כבדים ומרגמות על הגבעות השולטות. התוכנית הייתה שעם בוקר יצאו טרקטורים אזרחיים לשטח ההפקר כדי לקבוע עובדות על ידי חריש חלקות של אדמה בתולה ולזרוע בהן תבואה.
על מנת להסוות את ההפרה הבוטה של הסכם שביתת הנשק הוחלט להעניק למבצע גוון של סכסוך אזרחי בין חקלאים תמימים. לשם אבטחת החקלאים הכין צה”ל פלוגה של צנחנים מחופשים בבגדי שוטרים כדי ללוות מקרוב בשטח את הטרקטורים של הקיבוצניקים, וכאן אני נכנסתי לתמונה.
לבשתי את בגדי השוטר עם מכשיר קשר מ.ק 10 הכבד על הגב ויצאתי ברגל לעמק עם חברי למחלקה, צמודים לטרקטור שחרש תלמים באדמה הבתולה. כל תלם נחרש בצורת ריבוע או מלבן. הטרקטוריסט לא המשיך לחרוש בתוך גבולות החלקה החדשה כפי שנהוג בדרך כלל, אלא מיהר לחרוש תלם נוסף ולסמנו כ“שלנו”. ממבט מלמעלה זה נראה כמו משחק “טטריס“ ענקי שיצא מאיפוס. לא עברה שעה ארוכה ומהצד השני הופיעו טרקטורים ירדנים וגם הם התחילו לחרוש באותה שיטה ולנכס לעצמם בעזרת התלמים חלקות שיצורפו לירדן. הייתה בכך אמירה - “אם ישראל חוטפת חלקות אדמה משטח ההפקר, אז גם לנו מותר”.
ההיסטוריון גדעון אביטל הגדיר את המצב בשטח בשעות אלו, ”כמו באמפיתיאטרון ענק חוללו עשרות טרקטורים של שני הצדדים דבקה בקצב של מינואט”. במרוץ בין הטרקטורים הישראלים והירדנים מי ינכס לעצמו שטחים גדולים יותר, מצאנו את עצמנו ליד הטרקטוריסט הירדני. האווירה הייתה טובה, מין “אחוות גנבים”. הצענו לו סיגריה ישראלית והוא כיבד אותנו משלו. שמרתי את קופסת הגפרורים הירדנית כמזכרת, עדות להשתתפותי במבצע “קרבי”.
בצהריים יצאו לפתע כל הטרקטורים הירדנים מהשטח, ואז החלו יריות מכיוון החורשות שסביב בנין המשטרה שהיום שוכן בו מוזיאון חיל השריון. השוטרים המוסווים והטרקטוריסטים הישראלים היו בעמדת נחיתות, חשופים לגמרי בשטח הפתוח, לכן התחלנו לרוץ בחזרה לכוון הגבול הישראלי. אחד מהטרקטוריסטים הרים את כף הדחפור כמגן מפני הכדורים ואנחנו רצנו כשמאחורינו כף הפלדה של הדחפור. התמונה של שוטרים בורחים כשדחפור כבד עם כף ענקית מורמת רודף אחריהם הייתה יכולה להיות מצחיקה, אילולא סכנת החיים שבה היינו נתונים.
כוחות צה”ל שהתמקמו מבעוד יום על הגבעות שבצד הישראלי בתוך הקו הירוק, השיבו באש ממקלעים כבדים ומרגמות 81 מ”מ. הירדנים לא נרתעו אלא ענו גם הם במרגמות ובמקלעים. התקרית הסלימה במהירות. הירדנים הודיעו לאו”ם שאם האש לא תופסק והטרקטורים הישראלים ימשיכו לחרוש, הם יזרימו טנקים לזירה. האיום עשה את שלו והאש פסקה משני הצדדים. ישראל לא באמת הייתה מוכנה להתחיל מלחמה עם ירדן בגלל כמה דונמים של אדמה חקלאית. הטרקטורים חזרו למוסכים, ובשדות שבעמק הרחב חזרו לשגשג עשבי הבר.
בעיתון “ידיעות אחרונות “הופיעה כותרת שקרית שהכתיב דובר צה”ל: “הירדנים התנכלו לחקלאים ישראלים תמימים, 3 אזרחים ישראלים נפצעו, ומספר לא ידוע של חיילים ירדנים נפגעו“. שום מילה לא הופיעה בעיתון על כך שהתקרית הייתה פרובוקציה ישראלית שלא עלתה יפה.
לכאורה הייתה זו תקרית קטנה, אך הייתה לה השפעה פוליטית לטווח רחוק. בשנה שאחריה התרחשה גם פעולת תגמול גדולה ורבת נפגעים בסמוע שבירדן. יש היסטוריונים שטוענים כי פעולות כוחניות כאלו שיזמה ישראל, שיבשו את יחסי ירושלים ועמן, ותרמו לכך ששנתיים אחר כך הצטרפה ירדן למצריים וסוריה ופתחה חזית שלישית במלחמת ששת הימים. אלו שתומכים בארץ ישראל השלמה מברכים כמובן על שירדן הצטרפה למלחמה והפסידה את הגדה המערבית. גם הקיבוצניקים שמול עמק לטרון זכו מההפקר ומעבדים את כל השטחים. מי שנוסע היום לירושלים בכביש 1 רואה אלפי דונם של גידולי כותנה משני צידי הכביש בואכה לטרון, אבל יש גם מי שיאמרו, בפרספקטיבה של 50 שנה, שמוטב היה שירדן לא הייתה נכנסת כלל למלחמת ששת הימים וכך ולא היינו צריכים להתמודד עד היום עם הבעיה הפלשתינאית המדממת.
בחזרה לימינו, התקיפה בסוריה של הבסיס האירני יכולה להרתיע אך גם לגרום להידרדרות שתוצאותיה לגבי ישראל אינן מובטחות. אפשר לדמיין תסריט אימים שבו “משמרות המהפכה” שהבטיחו לנקום, יעשו פעולת תגמול כואבת. ישראל תגיב עליה בהפצצת מטרות בשטחה של סוריה. בשלב הבא הרוסים יעבירו לאסד את הטילים המשוכללים נגד מטוסים ואלו יפגעו חלילה במטוסי צה”ל. או אז ישראל תפגע בסוללות הטילים שיאוישו כנראה על ידי מומחים רוסים, כך איים שר הביטחון אביגדור ליברמן בהודעה פומבית.
מה יעשה אז פוטין? קשה לצפות לאן יתגלגל כדור השלג. אני רק מתפלל שהקברניטים בממשלה ובצה”ל חשבו על כל ההשלכות כאשר בחרו להפעיל את חיל האוויר בעיתוי ונגד המטרה שנבחרה.
את קופסת הגפרורים שקיבלתי למזכרת מהטרקטוריסט הירדני בלטרון איבדתי מזמן, אבל היא מזכירה לי תמיד שמספיק גפרור אחד כדי להצית תבערה גדולה.
תגובות
