“איפה אתם בסדר”
שאלה תמימה לכאורה החוזרת מדי שנה בשנה, אבל זו שאלה שנושאת בקרבה מטען נפץ אמוציונאלי - מוקי הדר
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
מוקי הדר
“איפה אתם בסדר?” שאלה תמימה לכאורה החוזרת מדי שנה בשנה, אבל זו שאלה שנושאת בקרבה מטען נפץ אמוציונאלי. יש לשאלה זו תשובות פשוטות. לכאורה, אפשר לענות “אצל סבא וסבתא, (מצד הבעל או האישה), אחי הבכור, או הדודה מחדרה”.
על הסיטואציות המשפחתיות הלוחצות שמביא איתו מפגש משפחתי טעון זה כתבו כבר עשרות ספרים, עשו סרטים עלילתיים, וסיפרו אלפי בדיחות, אז נעזוב את הנושא הפעם. התשובה נוספת לשאלה, איפה אתם בסדר, היא מתחום הגיאוגרפיה, ”אנחנו השנה בחו”ל” “אנחנו במלון באילת או בצימר צפון” או פשוט בביתנו בשהם, בירושלים, תל אביב, או בקיבוץ בדרום. תשובות כאלו לא יעוררו בדרך כלל תגובות קיצוניות, מקסימום אזהרה “תצאו מוקדם כדי שלא תתקעו בפקקים”. אבל מה קורה כאשר ההזמנה לסדר ניתן להתנחלות מעבר לקו הירוק. כאן ההזמנה להתארח בסדר כבר מוטענת בקונפליקט בטחוני ופוליטי מהמדרגה הראשונה. כזו שיכולה לפרק משפחות וליצור משקעים קשים של איבה.
זה לא סוד שבמשפחות רבות יש התלבטות לגבי הענות להזמנה לעשות את הסדר בביתו של בן משפחה שגר בהתנחלות. קודם כל יש את הפחד הטבעי לנסוע בכבישי יהודה ושמרון כאשר ידוע שישנה סכנה שמחבלים הנוסעים גם הם באותם כבישים יפתחו באש מרכב חולף ויפגעו בבני המשפחה ובילדים הצפופים ברכב. וזה כבר קרה, ולא פעם אחת. החרדה גוברת עוד יותר אם בסיום הסדר הם צריכים לנסוע בעלטה גמורה חזרה לבתיהם בתוך הקו הירוק. פעמים רבות יציעו המארחים “אם אתם חוששים לחזור בלילה תישארו לישון אצלנו במשך כל החג”, אך כאן נוספת בעיה אידיאולוגית לעיתים לא כל בני המשפחה המורחבת חולקים אותם השקפות. יש בהם המאמינים, שבשטחים הכבושים צריכה לקום מדינה פלשתינית לפי הנוסחא “שתי מדינות לשני עמים”, ברור להם שבשביל להגיע לשלום צריך להסיר עם כל הצער את המכשול ששמו ההתנחלויות ביהודה ושומרון, כולל את ההתנחלות שאליה הם מוזמנים לסדר. השאלה המוסרית היא האם אירוח המשפחתי בהתנחלות אינו בעצם הבעת תמיכה מעשית בימין המיתנחלי. יש סתירה מובנת בין השתתפות תדירה בהפגנות נגד הכיבוש וההתנחלויות, לבין הצבעה ברגלים בעד המשך תנועת ההתנחלות ומתן לגיטימציה למכשול העיקרי לשלום. עצם השתתפותם בטכס המשפחתי מעבר לקו הירוק זו הצהרה ש“הכל בסיידר” ואפשר להמשיך בכיבוש עוד 50 שנה נוספות.
מהצד השני עומד ערך לא פחות חשוב, וזה ערך “שלום בית“. לדבקות בלתי מתפשרת באידיאולוגיה יש מחיר! היא עלולה לקרוע לגזרים את המשפחה. המזמין ייעלב קשות מסירובם של חלק ממשפחתו, בשר מבשרו, לעשות את הסדר בביתו בהתנחלות, ותתכן גם פעולת תגמול כמו סירוב בשנה הבאה לעשות סדר בתל אביב. צריך גם לחשוב על הצער שיגרם לסבתא והסבא אשר יצטרכו לבחור אצל איזה בן משפחה לעשות את הסדר, במקום להשתתף בחג שמאחד את כל המשפחה הם יחוו פילוג וכאב.
הדבקות באידיאולוגיה כבר גרמה לפילוג בעבר. בשנות החמישים התפלגו קיבוצים מבוססים על רקע היחס לברית המועצות ועל פי השיוך המפלגתי למפא”י או מנגד למפ”ם. וכך נולדו אשדוד יעקב איחוד ולצידו אשדוד יעקב מאוחד. עין חרוד איחוד ועין חרוד מאוחד. גבעת חיים איחוד ולידו גבעת חיים מאוחד. לא רק הרכוש והקרקעות החקלאיות נחצו באמצע, במקום חדר האוכל אחד משותף נבנו שניים נפרדים וכמובן שנערכו בהם סדרי פסח עצובים לפחות בשנים הראשונות, כי לא רק משפחת הקולקטיב נחרבה, אלא זוגות נשואים נפרדו בעקבות הפילוג בתנועה, נוצר קרע בן בנים ואבות, וחברים בנפש שהקימו ביחד את הקיבוצים הפסיקו לדבר זה עם זה ובטח לא להסב אל אותו שולחן הסדר ולהרגיש ש “מה השתנה הלילה הזה מכול הלילות” אינה רק שורה בהגדה, אלא טרגדיה אמיתית.
קשה לחזור כמעט 70 שנה אחורה ולהבין איך להט אידאולוגי יכול לנפץ משפחות ומפעלים חלוציים ייחודיים כמו הקיבוץ. אך לאור האלימות המילולית וחומות השנאה בין הימין והשמאל שגבהו בישראל בשנים האחרונות .לא ירחק היום ותופעת הפילוג בעם תביא לתוצאה דומה. השמאלנים המכונים “בוגדים” על ידי הימין ו”המושחתים”, כך מכונים תומכי הימין בפי השמאל, לא יהיו מסוגלים לשבת יחד ולספר ביציאת מצריים. אולי במקום לקרוא את הפסוק בהגדה “שפוך חמתך על הגויים” נבין שהיום הגויים פחות מסוכנים. (אפילו האירנים) מאלו שמלבים את אש הפירוד והמחלוקת בעם, ועלינו לייחל שאלוהים ישפוך את חמתו בעיקר עליהם.
תגובות
