בין פורים לפסח
ד"ש עם שיר משמוליק שיר
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
שמוליק שיר
תגלית
אני אוהב היסטוריה. אני אוהב ארכיאולוגיה. אני חושב שאם רוצים להיישיר מבט אמיץ לעתיד, צריך להסתכל אחורה בענווה, לחשוף את השורשים שלנו באומץ. השבוע, ככה בין פורים לפסח, בין מלך פרסי שרצה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים ובין מלך מצרי שציווה לכל-עמו לאמור: "כל-הבן היילוד, היאורה תשליכוהו", נמצאה במצרים תגלית ארכיאולוגית מרעישה.
פסלו של רעמסס השני , שחלק מהחוקרים חושבים שהוא אותו פרעה שרצה ללמד את ילדי ישראל הידרותרפיה, נמצא בסופו של דבר שקוע במי תהום בשכונת עוני בקהיר. אז בואו נראה מה היה לנו. עם ישראל העתיק מוזכר כבר במצבה של בנו של אותו רעמסס השני, פרעה מרנפתח מהמאה ה-13 לפנה”ס. לאחר שובו מאחד ממסעות המלחמה שלו, הוא כותב כדרכם של פרעוני מצרים שהשכילו כבר אז להשאיר את מורשתם לדורות הבאים, את סיפור הניצחונות שלו במצבת אבן הנמצאת כיום במוזיאון המצרי הלאומי בקהיר. במצבה מוזכרות ערים שכבש בכנען כגון אשקלון וגזר וינועם וגם השם ישראל (זהו האיזכור הארכיאולוגי הקדום ביותר לישות שקרויה ישראל) “ישראל הושם (חוסל) אין זרע לו”. אז באידיש יש משפט שהולך ככה, “אדם עושה תוכניות ואלוקים צוחק” (אני חייב לציין שבאידיש זה נשמע הרבה יותר טוב). אותו ישראל. שחוסל ואין לו זרע, כנראה לא קרא את מה שכתב מרנפתח במצבתו. אותו ישראל שהאבא של מרנפתח רצה להכחיד, אותו ישראל שהמלך הפרסי רצה להשמיד להרוג ולאבד, דווקא חי וקיים בארצו העתיקה. הוא מפתח טכנולוגיות שעוזרות לארצות נחשלות באפריקה להתחבר לחשמל ומים ולתת להם תקווה (תגלגלו לדוג’ בגוגל את השם סיון יערי), הוא ממציא המצאות שמשפרות את החיים למיליוני אנשים בעולם, מגלה גילויים בתחום המדע והרפואה שמעניקים לו פרסי נובל ועוזרים לאנושות, והוא בית לכל יהודי בעולם שרוצה לבנות פה את חייו. אבל את רעמסס השני, המלך המפואר של האימפריה המצרית העתיקה, שרצה להכחיד את זרע ישראל ביאור, מצאו מפורק לחלקים , שקוע בעליבות בתוך ביצה בשכונת עוני במצרים.
בלי נדר
אז פורים עבר חלף לו, וכמו אותה בדיחה שחוקה שמסכמת במשפט וחצי את ההיסטוריה היהודית והחגים, “רצו להרוג אותנו , הרגנו אותם בחזרה, בואו נאכל” - פסח בפתח. אז פסח זה כבר סיפור אחר. זה חג החירות שהכי משעבד בעולם. זה החג שמישל ואני תמיד מבטיחים לעצמנו ש..די, הפעם אנחנו מסדרים את הבית ברצינות. עולים עם השואב עד המדף העליון ולעזאזל אם נשב בליל הסדר עם גבס בחצי גוף. הפעם אנחנו נפתרים מהתחפושות של הילדים מכיתה א’ שעדיין לא העברנו לנכדים. אז גם אני החלטתי לקחת את החג הזה ברצינות והנה 3 דברים שהבטחתי לעצמי לעשות עד פסח הבא עלינו לטובה.
1. לסדר את המחסן שבמרפסת. די, נמאס כבר לפנות את הקרמיקות מהשיפוץ שעשינו לפני 8 שנים, ואת המזוודות הישנות ששוכנות אחר כבוד ממש בפתח ואת כל השמונצס שזרקנו לשם בתקווה שיום אחד הם יביאו תועלת כלשהי בשביל להוציא פלייר אחד מסכן מארגז הכלים...
2. לסדר את הניירת במשרד או בפינת עבודה. זה מתחיל בכמה מסמכים שרצית לטפל בהם יותר מאוחר, ועוד כמה מכתבים שתעיין בהם ממש תיכף, ועוד כמה ספרים שבדיוק עמדת לקרוא,אז למה להחזיר למדף הספרים ו...אמאלה’ ...הצילו...אני טובע...
3. לעבור על הבגדים בארון הבגדים ולתת ל'יד משהם'. בהתחלה קבעתי לעצמי שכל מה שבארון הבגדים ולא יצא משם שנתיים יעבור ל'יד משהם'. אחר כך, כשמתבגרים זה הופך לשלוש וכך הלאה. אז אתם מבינים כבר שאני בגיל די מתקדם ו'יד משהם' עדיין מחכים לקולקציה שלי מהניינטיז. האמת, מזל שכל ראש השנה עושים התרת נדרים...
תגובות
