לא כל יום פורים
בפורים מצווה לשנות זהות. להתחזות למישהו אחר למשך יום אחד בשנה.
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
מוקי הדר
בפורים מצווה לשנות זהות. להתחזות למישהו אחר למשך יום אחד בשנה. אבל אני בטוח כי אין אדם שלא השתמש אי פעם בזהות בדויה ולאו דווקא בפורים ואני לא מתכוון לכאלו שעושים זאת כחלק מעבודתם כמו סוכנים מהמוסד, אלא לאדם סביר שבוחר לאמץ זהות אחרת בגלל הנסיבות. לעיתים התוצאה מצחיקה ומביכה ולעיתים מצילת חיים.
המקרה נפוץ של התחזות, הם הישראלים המטילים בחו”ל. בשנת 1982 יצאנו לטיול בתורכיה, אני וגבי אשתי, הרבה לפני שהוקמו מלונות “הכל כלול”. היחסים בין המדינות היו אז, כמו אחרי המרמרה, גרועים והציבור התורכי לא הכיר את הישראלים אלא דרך התקשורת התורכית העוינת. טיילנו בדרך כלל בטרמפים, באוטובוסים ולעיתים במוניות שהיו זולות להפליא. העדפנו לא לספר שאנחנו ישראלים כדי להימנע מצרות. גבי, עורה שחום וגם אני שזוף למדי, לכן המצאנו לנו זהות שאנחנו תיירים מברזיל. זה עבד לא רע כי אף אחד לא מדבר פורטוגזית בתורכיה. הבלוף לא נחשף עד שיום אחד נסענו במונית, הנהג היה אוהד כדורגל שרוף וכששמע שאנחנו מברזיל התחיל מיד לראיין אותי באנגלית בסיסית על שחקני נבחרת ברזיל בכדורגל שאת שמותיהם ידע בעל פה. אני זכרתי רק שני שמות מפורסמים, פלה וג’ורגי’ניו, שחקנים שכבר מזמן לא משחקים בנבחרת הלאומית. תירצתי את בורותי בכך שאני לא מתעניין בכדורגל. נהג המונית לא האמין שקיים ברזילאי אמיתי שאינו מתעניין בכדורגל, מה שקרוב לוודאי נכון. הרגשנו שעוד רגע ייחשף הבלוף, למזלנו הגענו ליעד ונפרדנו ממנו ב”צ’או” שזו בכלל מילת פרידה באיטלקית.
התחזות נוספת מתכתבת עד היום עם השד העדתי שיוצא כל כמה שנים מהבקבוק. בשרות הסדיר נשלחתי בטעות לכלא הצבאי 4 כ’אסיר לפני משפט’, משפט שלא התקיים בסופו של דבר. שהיתי בכלא 3 שבועות. החיילים בכלא 4 נשפטו לתקופות מאסר ארוכות בגלל עריקות, גניבות או תאונות דרכים קשות ברכב צבאי. רוב רובם של הכלואים היו מוצא מזרחי כמו גם הסוהרים מהמשטרה הצבאית. אני דיברתי באופן טבעי עם הגיה נכונה של האות חית ועין ונראיתי שחום עם שיער שחור אבל לא התאמתי בדיוק לסטריאוטיפ המזרחי של שאר הכלואים הצנומים והנמוכים יחסית כי התנשאתי לגובה של 1.95 מ’. כשנשאלתי על מוצאי שהוא לגמרי אשכנזי, אמי ואבי נולדו בפולין, העדפתי לשקר ולומר שאני משבט קטן של יהודים הרריים בקווקז שתנאי החיים בהרים גרמו להם להיות גבוהים וחסונים, ואלה מסווגים יותר מזרחים מאשכנזים. הרגשתי בבטן שעדיף שלא להדגיש את מעמדי הפריווילגי. אשכנזי, בן של עורך דין, בוגר תיכון יוקרתי, צנחן וגר על הכרמל. חבריי לתא קנו את ההסבר וכך נחשבתי לאחד מהחבר’ה. מעמדי התחזק כאשר ביקשו ממני לנסח בקשות חנינה ואף לחבר מכתבי אהבה לחברות בבית. כמעט אף אחד מיושבי כלא 4 לא סיים תיכון באותם זמנים. אפילו זכיתי מהסוהרים ליחס מיוחד. מינו אותי לסניטר שתפקידו להוציא את מכלי הצואה מהתאים. ואל יקל הדבר בעיניכם, הסניטר בכלא 4 נשאר כל היום בתא וחוסך מעצמו עבודת הפרך ביישור ברזלי זווית וגלגול חוטי תיל משומשים בשמש הקופחת במשך 8 שעות ביום.
בהזדמנות אחרת התחזות הצילה את חיי. במלחמת לבנון הראשונה הגיע צה”ל למזרח בירות ואיתו צוותי הטלוויזיה של ערוץ 1. במערב שלטו כוחות אש”ף, בראשם יאסר ערפאת. הקרבות וההפגזות בעיר הבירה של לבנון נמשכו שבועות רבים וכתבי החדשות עם צוותי הצילום הסתובבו חופשיים בבירות כדי לשלוח מידי ערב כתבה ל”מבט”. קווי החזית לא היו ברורים והשתנו מידי יום, איזור שהיה בטוח לנסיעה אתמול הפך למסוכן ביום שלמחרת. אני הכתב וסשה הצלם, עולה חדש מרוסיה, העמסנו את ציוד הצילום והסתובבנו עם המכונית השכורה לחפש את האקשן. כנראה שלקחנו פנייה לא נכונה בכביש ולפתע ראינו מולנו חברי מיליציה פלשתינאית ברחוב עם קלצ’ניקובים ומטולי אר פי ג’י מונפים בידיהם. היה מאוחר מידי לסגת כי הינו מעוררים חשד ואם היו מגלים שמדובר בצוות טלוויזיה ישראלי הינו גומרים במקרה הטוב כבני ערובה. אמרתי לסשה להוציא את המצלמה ולהתחיל לצלם את הלוחמים הפלשתינים שהיו דווקא מרוצים מהחשיפה. “אף מילה בעברית! אתה מדבר עכשיו רק ברוסית ללא הפסקה”, לחשתי לסשה. הוא צילם ודיבר רוסית בו זמנית ללא הפסקה. אני הצטרפתי במתן הנחיות במילה הרוסית היחידה שהכרתי, “דה”, שפרושה כן ברוסית והוספתי קללות ברוסית כמו “יופטפיומט”, שכל ישראלי מכיר. עשינו הצגה שלמה של צוות טלוויזיה רוסי שבא לצלם את גיבורי המאבק ההרואי בישראלים. סשה עשה את תפקידו בהצלחה והבטיח להם ברוסית שעוד הערב יראו את התמנות במוסקווה. נפרדנו בלחיצות ידיים כשאנחנו בורחים כל עוד נפשנו בנו מהמקום. ההתחזות הצליחה מעל למצופה, שלחנו את סרטי הצילום לירושלים והם שידרו אותם ב”מבט”. קיבלתי מחמאות רבות על החומר המעולה. כשנשאלתי איך השגתי אותו התחמקתי מתשובה, התביישתי לגלות שבעצם השגתי את החומר המעולה בגלל פאשלה בניווט בסמטאות בירות שהעמידה את צוות הצילום בסכנת מוות וניצלנו רק בזכות תושייה להתחזות לרוסי אותנטי. היום וכאן אני חושף זאת בפעם הראשונה.
איך כל הסיפורים האלו מתחברים לפורים? גם במגילת אסתר יש לא מעט התחזויות, כמו אסתר שהסתירה את זהותה היהודית. המסקנה לכן שכולנו מתחפשים כשצריך, לברזילאי, מזרחי, או רוסי אפילו ש”לא כל יום פורים”.
תגובות
