מבקרי ההפגנות
שמעתי לפני שלושה שבועות שבפתח תקווה יתקיימו שתי הפגנות בכרטיס אחד הראשונה נגד היועץ המשפטי מנדלבליט והשנייה בעד ביבי. ידעתי שאת ההזדמנות הזו אסור לי להחמיץ.
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
מוקי הדר
כמבקר בהפגנות בעל ותק של 40 שנה בגלל עבודתי ככתב שטח בחדשות בטלוויזיה הרגשתי בדיוק כמו מבקר מסעדות שסיקר כבר מאות מסעדות אך חובתו המקצועית היא לדווח על המסעדה החדשה שנפתחה ולגייס את סמכותו וניסיונו הקולינרי כדי לקבוע כמה כוכבים להעניק לה. אך לפני שנחזור להפגנות בפתח תקווה צריך להסביר איך קובעים אם ההפגנה מוצלחת יותר או פחות. זאת יכולה להיות הפגנה מימין או משמאל בעד כפיה דתית או נגדה. הפגנה שהצליחה לגרום לשינוי או כזו שנכשלה.
הפגנות המונים
הקריטריון הראשון הוא כמובן מספר המפגינים. כאן כל אחד משחק במספרים לפי האינטרס המארגנים ינפחו את המספר. המשטרה שפעם הייתה נותנת הערכות המבוססות על ניסיון של קציני המשטרה הפסיקה לספק מספר לעיתונאים כי חששה שכל מספר יתפרש פוליטית אם ימעיטו סימן שהמשטרה והשלטון עשו יד אחת, אם יפריזו יאשימו אותה בתמיכה מסוות במסר של ההפגנה. אבל אפשר להעריך שכל הפגנה שמשתתפים בה למעלה ממאה אלף איש היא הפגנה מוצלחת. היא תצליח לתת למשתתף הרגשה שהוא חלק ממשהו חשוב לא רק לו אלא להמון אנשים נוספים שמרגישים כמותו. הרגשה הזו חשובה כי היא מחזקת, מנחמת ומעוררת התרוממות רוח רבים מאד יזכרו אותה שנים כי היא הופכת לחלק מהביוגרפיה האישית.
ההפגנות במסגרת המחאה החברתית שבהן השתתפו מאות אלפים עדין לא הצליחו להחליף את האוהל בשדרות רוטשילד בדירה במחיר שפוי או את המחירים בסופרמרקט, אבל לפחות סימנו כיוון ואותתו לפוליטיקאים לאן נושבת הרוח. גם ההפגנות הגדולות והממושכות של הכתומים נגד פינוי גוש קטיף לא מנעו את פינוי והריסת הישובים מחבל עזה אבל ישפיעו בעתיד על מקבלי ההחלטות כאשר תעלה לדיון אפשרות לפנות ישובים ביהודה ושומרון.
הפגנות אלימות
ככול שההפגנה אלימה יותר יש יותר סיכוי שתשיג את מטרתה גורסים רבים. ההפגנות בואדי סליב בחיפה ושל הפנתרים השחורים בירושלים היו אלימות כי הזעם המצטבר על הקיפוח של עדות המזרח והתפרץ ללא שליטה. המשטרה שהגיבה בכוח מופרז תרמה להסלמה. הממסד כמובן ניצל את האלימות כדי להשחיר את המפגינים ולהתעלם מדרישותיהם המוצדקות. “הם לא נחמדים” אמרה ראש הממשלה גולדה מאיר על הפנתרים השחורים או “רדו מהדשא המטופח” זעק טדי קולק ראש עיריית ירושלים לעבר המפגינים. האלימות המופרזת היא חרף פיפיות המאפשרת לממשלה ליצור דה לגיטימציה למפגינים ולגייס לצידה את הציבור הרחב שנפגע מהאלימות. אין דוגמא טובה לכך מההפגנות של ערביי ישראל שחסמו במטר אבנים את ואדי ערה מול אום אל פחם וזכו במקום הבנה וקידום מטרותיהם לניכור של הציבור היהודי שנמשך שנים. אם הנכים שדורשים בימים אלו העלאת הקצבאות ולכן חוסמים כבישים ראשיים וצמתים ויוצרים פקקי ענק לא יזהרו ויפריזו בחסימות הם עלולים להפסיד את אהדת הציבור וכך גם את תמיכת חברי הכנסת שצריכים להחליט בעניינם.
הפגנות עם אורך נשימה
דווקא הפגנות אלו הביאו לשינוי משמעותי. זכורה ההפגנה של קצין המילואים מוטי אשכנזי שחזר ממלחמת יום הכיפורים, התיישב לבדו מול משרד ראש הממשלה גולדה ודרש ועדת חקירה על מחדלי המלחמה הנוראה. במשך חודשים הצטרפו עליו להפגנה עוד ועוד חיילי וקציני מילואים עד שמונתה ועדת חקירה, שגרמה בתהליך די מהיר לנפילת שלטון מפא”י ועלית בגין לשלטון. ואילו בגין עצמו הוכרע בגלל הפגנות בודדים מול ביתו. ”ארבע אימהות” ומפגינים בודדים שהקימו אוהל מחאה ופרסמו כל יום את מנין ההרוגים בלבנון ודרשו מבגין שיוציא את צה”ל מלבנון. הם ישבו באוהל המחאה יותר משנה. כשהמשטרה הציעה לבגין לפנתם בכוח בגין סרב בתוקף. על אף שהתזכורת היום יומית לשקיעה בבוץ הלבנוני מול ביתו הרסה את בריאותו עד שאמר “אינני יכול יותר” והתפטר. היו עוד דוגמאות להפגנות יחידים שתפסו תאוצה כמו “מחאת הקוטג” שנולדה מאזרח כועס בבני ברק והביאה לשינוי משמעותי בהרגלי הצריכה של הישראלים שהתחילו לבדוק מחירים לפני שהעמיסו את עגלת הסופר.
ונחזור לפתח תקווה, ההפגנה לדעתי כ”מבקר הפגנות“ נחשבת להצלחה כי היו שלושה אלמנטים נכונים. היא התחילה כהפגנת בודדים ונמשכה חודשים ארוכים בנחישות עד שצברה תאוצה. היא לא הייתה אלימה. וגם כי כיוונה נגד אישיות ממסדית עם שם ופרצוף. גם המתנחלים הפגינו לא פעם מול ביתם של אלופים בצה”ל שלא באו להם בטוב. ניתן כמובן להתנגד למסרים של ההפגנה. וזו עשו בהצלחה מפגיני הליכוד בצד השני של כיכר גורן. התערבות הבוטה של המשטרה בשבוע האחרון השיגה את ההפך, היא רק הגבירה את התהודה שמדובר במאבק על הדמוקרטיה וזכות הציבור להפגין. והפכה את המשטרה למגינת השחיתות השלטונית לכאורה.
ואסיים בנקודה אור, כשתמרנתי את רכבי ברחבת החניה החולית בדרך החוצה בסיום ההפגנות ראיתי רכב שגלגליו שקעו בחול הטובעני ומנסה להיחלץ וסביבו אנשים רבים שמנסים לדחוף ולעזור בחילוץ. לא ייחסתי לכך חשיבות עד שקראתי בסוף השבוע ב”ידיעות אחרונות “שאת העזרה בחילוץ עשו מפגיני הימין על אף שידעו היטב שבעלי הרכב השקוע הם ממפגיני השמאל. מחווה אנושית זו מעידה שלא אבדה התקווה, ניתן לשתף פעולה בשעת צרה גם אם דקות ספורות קודם לכן עמדנו משני צדי המתרס.
תגובות
