קריעת המואזין
למטייל בעיר העתיקה בירושלים נכונה חוויה שמפעילה את שלושת החושים
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
מוקי הדר
העיניים, רואות את יפי חומות האבן העתיקות המקיפות אותה את הכנסיות, המסגדים, הכותל והסמטאות הציוריות. האף, מריח את ריח הקפה הנטחן, את ריח הפירות הירקות והתבלינים בדוכנים ואת ריח הקטורת מהכנסיות. האוזניים, שומעות את צלילי פעמוני הכנסיות מתערבבים עם קריאת המואזין במסגד ועם התפילה וקול שופר מהכותל וכשמתקיימת חגיגת בר מצווה נוסף לבליל הצלילים גם הקולולו הנפלא של הנשים במשפחה.
באין ספור כתבות בטלוויזיה הישראלית ובסרטים דוקומנטריים בחו”ל השתמשו שוב ושוב במיקס של קולות המואזין צלצולי הפעמונים והתפילות בכותל בפתיחת הכתבה או בסיום. כדי להדגיש שירושלים היא עיר השלום כפי מלמד שמה הקדום “עיר שלם”, ובה חיים בהרמוניה זה לצד זה מאמינים באסלם בנצרות והיהדות. בדומה לאמירה ש”תמונה אחת שווה אלף מילים”, גם מיקס טוב של הצלילים מהעיר העתיקה היא קלישאה מוצלחת ליצור תדמית חיובית לחיים בעיר העתיקה ששווה אלף תמונות, בעיקר היום כשרוב התמונות הן של כמרים ונזירים חמורי סבר, ערבים עם מבט זועם בעיניים, חרדים עוטי שחורים הרצים בסמטאות אל הכותל בפחד פן תתקע סכין בגבם ובעיקר, המוני חיילים ושוטרים עם כלי נשק דרוכים בידם. עכשיו רוצים בכנסת לבטל צלע אחת במשולש הצלילים המסורתי ולהחריש את קולות המואזין.
זכיתי והתגוררתי ברובע היהודי בעיר העתיקה באמצע שנות השבעים. קריאת המואזין וצלילי הפעמונים לא הפריעו, אלא הוסיפו נופך רומנטי לחוויות החיים בלב עיר המקסימה.
הופתעתי רק פעם אחת כאשר ארחתי בביתי זוג חברים שהגיעו לביקור מהעיר ניו יורק. הם העירו אותי בארבע בבוקר בבהלה, “מוקי התעורר, מתרחש רצח בשכונה!”. לא הבנתי על מה הם מדברים. מתברר שקריאת המואזין המסולסלת נשמעה לניו יורקים שהיו רגילים לפשע ברחובות ניו יורק כזעקות עזרה של קורבן הרצח. הרגעתי אותם והסברתי שבירושלים, בניגוד לניו יורק, הקולות ששמעו הם התפילה לאלוהים שיעזור ולא בקשת עזרה מהשכנים והמשטרה. אחרי שהבהרנו את סוגיית אי ההבנה התרבותית הם נהנו כמוני מקריאת המואזין בכל בוקר, אם בכלל התעוררו, כי אחרי זמן קצר אתה פשוט מתרגל וממשיך לישון שנת ישרים.
סוגית הפער התרבותי והפרשנות שניתנת לצלילים שונים מצאה ביטוי מצחיק שוב באוסטרליה הרחוקה. גבי אשתי חלתה ונזקקה לניתוח אפנדיציט בזמן שהתגוררנו שם. אשפזנו אותה בבית החולים על שם הנסיך ג’ורג’ במלבורן. הימים היו ימי החגים הנוראים, חסידי חב”ד במלבורן עברו בבתי החולים וחפשו יהודים שמאושפזים כדי לזכותם במצוות שמיעת שופר. הם הגיעו למיטתה של גבי ושאלו אותה אם היא רוצה לשמוע תקיעת שופר וזכו כמובן לתשובה חיובית. כשנשמע קול השופר, הצטופפו סביב החדר האחיות והרופאים. מכיוון שגבי שחרחורת והאנשים שהקיפו את מיטתה היו לבושים בבגדים מוזרים והם גם משתמשים בקרן של חיה מתה להשמיע צליל מוזר, המסקנה הייתה שחברי השבט של החולה האבוריג’ינית היחידה במחלקה באו לבית החולים לערוך טכס פגאני כדי לעזור בהחלמתה. הם סרבו להאמין שזה טכס יהודי וצלילי השופר המוזרים כל כך לאוזניהם כבר הוזכרו בתנ”ך. הם כמובן לא העלו בדעתם להפסיק את הטכס הדתי בטענה שזה יפריע לשאר מאושפזים בבית החולים.
נחזור לסוגיית המואזין. אין שום צורך לחוקק חוק מיוחד, בספר החוקים ישנם כבר מגבלות על השמעת רעש. במקומות רבים בישראל הגיעו להסכמה על הורדת עוצמת הרמקולים, אפילו בישובים שבהם מתגוררים רק ערביים נענו בקשות אלו. אפשר ברגישות ובסבלנות להשיג תוצאות גם בישובים מעורבים, אם יפעילו מוח ולא כוח. מי שרוצים לחוקק היום חוק שמתפרש כהתגרות באסלם, מלבים את האש תרתי משמע. היו שהעריכו כי ההצתות ביערות ירושלים, הכרמל והגליל היו תגובה לחוק המואזין שעל סדר יומה של כנסת ישראל. מה חסר למדינת ישראל בימים אלו של הקצנה באסלם, שהיא מתנדבת לתת נשק הסברתי קטלני נגדה ולהסתבך עם יותר ממיליארד מוסלמים בעולם כולו?
תגובות
