טודובום
למה אני חושב שהשיר טודובום צריך להפוך להמנון הלאומי שלנו.
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
מוקי הדר
מספר חודשים לפני מלחמת ששת הימים כתבה נעמי שמר את השיר ‘ירושלים של זהב’ שזכה לפופולריות עצומה. אחרי הניצחון במלחמת ששת הימים ואיחודה של ירושלים, הפופולריות של השיר זינקה לשמיים. השיר הושמע ללא הרף ברדיו, את מילותיו, “ירושלים של זהב ושל נחושת ושל אור... הרי לכל שירייך אני כינור”, ידע כל ילד בישראל מגיל הגן ועד זקניי צפת. אנשים רציניים העלו הצעה להחליף את ההמנון הלאומי ‘התקווה’ בשיר ‘ירושלים של זהב’, בנימוק ש’התקווה’ עוסקת בכיסופים לציון, ואילו השיר ‘ירושלים של זהב’ עוסק בהגשמתם, “חזרנו אל בורות המים, השוק והכיכר” ובאווירת האופוריה ששררה אז במדינה, מה מתאים יותר משיר זה לשמש כהמנון הלאומי של המדינה שגדלה פי 3 בשטחה וניצחה את כל אויביה? ויכוחים בעד ונגד ההצעה הנועזת נוהלו ברצינות על דפי הדעות בעיתונים, ודעת הקהל נטתה בעד השינוי. אני לא זוכר מדוע זה לא קרה בסוף, אבל העובדה היא ש’התקווה’ עדין מחזיק מעמד כהמנון של המדינה.
על אף הכישלון בימים ההם, אני לא חושש להציע שוב להחליף את ההמנון הלאומי לשיר הקליט של הצמד סטטיק ובן אל ‘טודו בום’, ביטוי שיובא מברזיל שפרושו “הכול בסדר” והסיבה העיקרית היא שהביטוי “הכול בסדר” מתאים מאין כמוהו לרוח התקופה של ישראל 2017.
יעידו ההמונים הגודשים את אולמות היוצאים בשדה התעופה נתב”ג: השקל חזק, הטיסות הוזלו, נראה שעדיין יש כסף בוויזה ואפשר לנפוש גם באיביזה, אז ברור ש”הכול בסדר”. את שעות ההמתנה הרבות והבלגן שבקושי ששרדנו בדרך להוצאת דרכון בגלל הפשלות של משרד הפנים שהיה בהחלט לא בסדר, שכחנו ברגע שהגענו לדיוטי פרי. את פארק הירקון, קיסריה, אמפי ראשון לציון מלאנו בקיץ האחרון בעשרות אלפים צופים ששילמו מאות שקלים לכרטיס כדי להזיע ביחד ולצלם בסלולר את הזמרים והלהקות מחו”ל שבאו ועדיין מגיעים אלינו בהמוניהם. 60 אלף צופים צעירים הגיעו להופעה של הלהקה “גאנס אנד רוזס” ששרה עוד לסבתא ולסבא שלהם. אז בואו נשיר יחד טודו בום, “הכל בסדר”, כי זה מאד “בסדר” לקיים את מצוות “והדרת פני זקן”.
300 אלף מכוניות חדשות נקנו בישראל, די בהצגת רשיון נהיגה כדי לקבל בקלות הלוואה ענקית מהבנקים לרכישת רכב חדש. בטח ש”הכול בסדר”, תנו ליהנות מריח הניילונים החדשים במכונית, והבוז למומחי התחבורה שמאיימים שנתקע שעות בפקקים ולכלכלני בנק ישראל שמתריע מפני בועת אשראי ענקית.
גם בתחום הביטחון הכל בסדר. עובדה, הקיץ לא הייתה מלחמה עם החמאס בעזה ולא נורו טילים על תל אביב. התושבים בעוטף עזה ישבו על שפת הבריכה ולא בחדרי הביטחון. נכון שהמחבלים ביהודה ושומרון ממשיכים לדקור ולרצוח אבל מבטיחים לנו שיהיה בסדר, כך כתוב בגרפיטי ברחבי יהודה ושומרון: “כשגולני בשטח הערבים במתח”. גם בזירה הימית הכל בסדר. ישראל הקטנה מצטיידת ב-9 צוללות משוכללות שיכולות לשגר טילים (לצרפתים המסכנים יש רק 4 כאלו ולבריטים 5). נכון שכמה “מאכרים” ועורכי דין מקורבים ישלשלו עשרות מיליוני דולרים לכיסם, אבל עדיין הכול בסדר, הם יהפכו לעדי מדינה וישלמו קנס של מיליון שקל (כך נסגר ההסכם עם גנור) והכסף ישוב לקופת המדינה.
אפשר להמשיך ולמנות עוד המון תחומים כמו בריאות, חינוך, סובלנות, ניקיון, כולל ניקיון כפיים, בהם “הכול בסדר” במדינה ולכן השיר טודו בום צריך להחליף את התקווה כהמנון הלאומי.
והנימוק המנצח - הילדים ובני הנוער, דור העתיד של המדינה יודעים את כל מילות השיר בעל פה.
לעומת אחוז אפסי שמסוגל לשיר את מילות ההמנון הלאומי “התקווה” ללא שגיאה. לעומת מיליוני צפיות ביוטיוב לשיר טודו בום, ל”תקווה” המסכנה אין סיכוי לנצח במרוץ אחרי הלייקים. לצערי הרייטינג זהו המדד הקובע בימינו. ולכן אני קורא לחברי הכנסת רודפי הרייטינג המושבעים שלנו קומו ועשו מה שלא עשו לפני 50 שנה כשלא חוקקו חוק שהשיר “ירושלים של זהב “ הוא ההמנון החדש של ישראל והפעם העבירו את החוק ברוח הזמנים שהשיר של סטאטיק ובן אל הוא הוא ההמנון הלאומי, ותראו, הכל יהיה אפילו יותר בסדר.
אם אתם חושבים שכותב המאמר ירד מהפסים ומציע הצעות הזויות, אז אתם אולי צודקים. זה בגלל שיש דבר אחד ש”לא הכול בסדר” וזה חום יולי אוגוסט.
תגובות
