הצרות של היום הן החוויות של מחר
יצאנו מתל אביב להפלגה לרודוס האי היווני הגדול הפלגה שנמשכת כמעט 5 ימים ציפינו שבנמל היעד נכנס לטברנה יוונית עם נגני בוזוקי והרבה כוסיות אוזו.
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
מוקי הדר
בסוף האודיסאה הימית ציפתה לנו הפתעה, במקום לטברנה שקיימת כנראה רק בסטראוטיפ שמוכרים לנו השדרנים ברדיו שמעון פרנס וירון אנוש, הגענו לתצוגת אופנה מושקעת. 16 דוגמניות יוניות תמירות טופפו על המסלול במרינה החדשה ברודוס לצלילי מוזיקת טראנס, והציגו את מיטב האופנה העכשווית של יוון על רקע היכטות החדישות שבמרינה. יאכטות מפוארות ענקיות של מיליונרים לציידן יאכטות מפרשים חדישות ואלגנטיות שעוגנות במרינה הצפופה, לעומתן היאכטה איתה הגענו בהפלגה מהמרינה בתל אביב הרגישה כברווזון המכוער. “פליינג טלי” היא מפרשית כמעט בת חמישים שנה בנויה כולה מברזל בעלת שני תרנים היא יכולה לחצות אוקיאנוס בשלום אבל זה יבוא על חשבון הנוחיות של הצוות. היום בונים יאכטות קלות מפיברגלס כשהנוחיות של הצוות והאורחים היא במקום הראשון.
מי שהחזיר את הנעורים לגברת הזקנה הוא אריק בעל ידי הזהב שיפץ אותה לבד במשך 12 שנים בהם עגנה במרינה בתל אביב. הבדיחה בין הספנים במרינה הייתה שאריק אוהב יותר לשפץ מאשר להפליג והספינה כבר לא תעזוב את הרציף לעולם. לפני כשנתיים חודש הקשר בין אריק לבין איתן החקלאי מהעמק, מפקדו בצנחנים. דווקא איתן שרגליו נטועות עמוק באדמה כפלח הצליח להשיב רוח טובה במפרשיו של אריק ולשכנעו לצאת למרחבי הים. וכך בסוף אוגוסט יצאנו להפלגה ליוון. איתן, אריק, ויפתח, כולם חברים מהשרות בצנחנים אליהם הצטרפתי, סקיפר מתוסכל שאין לו סירה משלו.
לאור השמש השוקעת במערב שצובעת את הים בצבע זהב התרחקו מחופי הארץ. לפנינו עוד 4 ימים של הפלגה שבה לא נראה חוף, רק ים וים 360 מעלות. יש כאלו שזה מרתיע אותם אבל אני דווקא אוהב את הריקנות הזו וכבונוס את התנתקות מהעריצות של הטלפון הסלולרי שאינו זמין בלב ים. אפשר ליהנות מזריחות ושקיעות יפיפיות ולהתענג על צבע הים הכחול המקיף את הסירה.
איך מעבירים ארבעה גברים 80 שעות רצופות במקום צר וצפוף?
קצת מדברים ומעלים זיכרונות מימי הצבא, מספרים על המשפחה והילדים. יפתח, הממונה על המורל נותן קולו בשיר אלא ששאר הצוות מזייפים. מתווכחים בלהט על הפוליטיקה ישראלית כאילו עוד רגע תעלה לפני הים צוללת עם ביבי על סיפונה שיבקש מקלט מהחוק על סיפוננו. קוראים ספרים. מעניין ששלושת הספרים שנקראו היו על מלחמת העולם השנייה, על מלחמת לבנון הראשונה ועל איך צריך צה”ל להשתפר בעתיד.
מה זה אומר עלינו? שאפשר להשתחרר פורמלית מצה”ל לפני המון שנים אבל לא באמת לעקור את רוח הקרב.
הסירה אומנם עתיקה אבל ציוד הניווט מודרני.
והגי.פי.אס נותן הוראות להגה האוטומטי כך שלא צריך לאחוז בו ידנית. ציוד מודרני, המחשב, שלא היה קיים כשנבנתה הספינה עוזר להעביר את הזמן. עליו הוקלטו סדרות טלוויזיה שהביא איתן.
מרדת החשכה עד עמוק לתוך הלילה צפינו ברצף בסדרת טלוויזיה תנחשו איזו? “מפרשים שחורים” על פירטים באיים הקריבים. "יידישע פירטין” מארץ ישראל יש עוד מה ללמוד, לנו אין חבית רום על הסיפון וגם לא נשים מופקרות.
הפלגה יכולה להראות משעממת אבל אל דאגה, תמיד יקרה משהו בלתי צפוי שישבור את השגרה. בהפלגה לכיוון רודוס הרוח הצפונית מערבית החזקה הייתה ממש נגדנו, לכן לא השתמשנו במפרשים אלא במנוע. אחרי יומיים של הפלגה על טורים גבוהים לפתע דמם המנוע. נבהלנו קצת אבל התברר שהכול בסדר פשוט נגמר הדלק. (אין ביאכטה הזו שעון שמודד את כמות דלק שנותרה צריך להכניס למיכל מוט עם סימנים לשלוף אותו ולהעריך בעין כמה דלק נותר).
אין ברירה חייבים למלא דלק, העלנו את המפרשים ושינינו את כיוון ההפלגה לחוף התורכי, שם נחפש מרינה עם משאבת דלק. אחרי הפלגה של שעתים עם רוח טובה נכנסנו בערב לעיירה תורכית פיניקי. נקשרנו למזח של תחנת הדלק וקנינו 400 ליטר דיזל למזלנו הפקידים התורכים שאחראים על רישום כניסה של כלי שייט זר וצוותו הלכו כבר הבית לארוחת הערב, וקיבלנו רמז שנחסוך את כל הבירוקרטיה אם נעזוב את הנמל התורכי מוקדם בבוקר לפני שהם יגיעו למרינה. יצאנו למסעדה תורכית בעיירה והרגשנו כמו שב”חים. שוהים בלתי חוקיים על אדמתו של ארדואן שכידוע לא מחבב ישראלים. במיוחד כשהם נכנסים לארצו בלי רשות. בשבע בבוקר חמקנו שוב לים הפעם למדנו את הלקח והשתמשנו על מנת לחסוך דלק יותר במפרשים כשהרוח אפשרה זאת. בדרך לרודוס עגנו באי יווני מקסים “קוסטלו ריזו” הצטיידנו בלחם טרי ירקות ופירות ובשעת בוקר מוקדמת של היום החמישי הגענו למרינה החדשה ברודוס.
למחרת בהפלגה לאורך החוף ברודוס התחזקה הרוח עד 30 קשר, העלנו מפרש קטן בחרטום ואת מפרש המאסף על התורן, ויתרנו על המפרש הראשי והחלוץ. בכל זאת “הפליינג טלי” הצדיקה את שמה, היא עפה במהירות על פני הגלים רק בכוח הרוח. פתאום, נשמע בום חזק, התורן האחורי לא עמד בלחץ ונפל עם המפרש למים. כבלי המתכת הישנים המחזקים את התורן למקומו נקרעו כאילו היו חוטי תפירה. אריק ויפתח זינקו לירכתיים כדי לקשור אותו, אני אחזתי בהגה במאמץ לכוון את הסירה מול הרוח. היו אלו רגעים לא פשוטים אך ללא פניקה. התורן נקשר היטב ונגרר מאחורי הסירה וכך חזרנו בכוח המנוע למרינה ברודוס. עמלנו עוד שעות רבות לפרק את המפרש, הרדאר והג.פי.אס מהתורן ולהעלות לרציף את התורן הכבד 10 מטרים אורכו.
לפי המיתולוגיה היוונית מלחיו של אודיסאוס שהפליג לפני 3000 שנה בים האיגאי נמשכו לשירתם הקסומה של הסירנות. יצורים נשיים אגדתיים ופתיינים וכך סיכנו את ספינתם שהייתה מתרסקת אל הסלעים לכן נאלץ אודיסאוס לקשור אותם אל התורן בחבלים. גם אנחנו במקום להמשיך בהפלגה כמתוכנן נאלצנו לעגון במרינה בטלים ממעש ולצפות במשך שלושה ערבים במצעד הסירנות היפיפיות בבגדי מעצבים עד שהגיע מועד הטיסה בחזרה לישראל. התנחמו באמרה ש”הצרות של היום הן החוויות של מחר”
בחודש הבא, אם ירצה השם, תחזור הסירה מרודוס לישראל הפעם ללא התורן האחורי, בתקווה שהכול יעבור בשלום.
תגובות
