איחולים לשנה החדשה
מאת שמוליק שיר
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
שמוליק שיר
מודה, אני מכור לסיינפלד. זה כדור השינה שלי. יש איזה פרק שבו קריימר (השחקן הכי מצחיק בתוכנית לדעתי) הוא המנטור של בחורה צעירה שרוצה להיות מיס אמריקה. הוא מאמן אותה לענות על שאלות שישאלו אותה חבר השופטים. “מה השאיפות שלך”, הוא שואל והיא עונה את התשובה הבנאלית של מלכות היופי לדורותיהן, “שיהיה שלום בעולם ושילדים לא יהיו רעבים ללחם...”. ראיתי את הפרק הזה בדיוק אתמול, אני לא רוצה להכנס עכשיו לתגובה של קריימר כי זה יתפוס לי כמעט את רוב הטור, אבל פתאום חשבתי על הבקשה הבנאלית הזאת. אלוקים, אולי הבחורה הזו צודקת. אני מביט ימינה ושמאלה לעולם הסובב אותנו (כולל כאן, בשכונה שלנו במזרח התיכון) וחושב, למה בעצם לא? למה אלוקים שלא תיתן לנו רק כמה שנים (טוב אני סוגר גם על שנה אחת), של שקט בעולם? בלי מלחמות, בלי דאע”ש, בלי הרג, בלי פיגועים, בלי טרור? מה, זו בקשה מוגזמת מדי? וכן, גם שילדים לא יהיו רעבים בעולם. ילד צריך לגדול עם דברים בסיסים כמו אהבה, מזון, מיטה חמה, חברים. ליותר מדי ילדים בעולם הדברים הבסיסים האלו הם חלום אחד רחוק מדי. אז לקראת השנה החדשה ולמרות שאני לא מתמודד באף תחרות מלכות יופי, אני רוצה לאחל לכולם שנה שקטה, מלאה בשמחה, חדווה, עשייה, יצירה וגם שילדים קטנים ילכו לישון כשהם לא רעבים. בבקשה אלוקים, רק שנה אחת.
סליחות
שנה חדשה בפתח. כרגיל, לפני ראש השנה אנחנו נמצאים בתקופה של סליחות וחשבון הנפש. אז יש את סדר הסליחות המסורתי שאומרים בציבור ויש את הסליחות האישיות שלנו שנבקש בדרך כלל מבני המשפחה או חברים, אז אני בחרתי לבקש סליחה ומחילה מכמה אנשים שבמשך השנה חוטפים ממני בלי כוונה מדי פעם וזה הזמן לבקש את סליחתם ואני מקווה שימחלו לי בלב שלם. ראשית מציבור הקופאיות המסורות העובדות במרכולים בשוהם. כתבתי לכם פעם על זה שקשה לי לפעמים הקניה בסופר ושלקח לי הרבה זמן ללמוד ולהבדיל בין כרוב לחסה, אבל הבעיה היא שלא אחת מצאתי את עצמי עומד בקופה וכל כולי סר וזועף (מישל כנראה לא כתבה כמה בטטות להביא והיא לא עונה לטלפון...), מחמיץ פנים לקופאית שמנסה להעלות בדל של חיוך על פני הכועסות: “שמואל (חלק מהן כבר מזהות אותי בשמי גם ללא כרטיס האשראי), איזה כוסברה יפה הבאת, בטח אשתך מתכננת איזה סלט בריא...”. “כוסברה??”, אני צועק, “אבל מישל כתבה עם שני קווים למטה פטרוזיליה!”. והנה אני רץ להחליף את הטעות במוצר הנכון. אז זהו, קופאיות יקרות, שזה ממש לא באשמתכן הפרצוף החמוץ. זה אני והרשימה בלבד ואני מאד מעריך את עבודתכן הקשה מול לקוחות כמוני. שנית, לכל אותם נהגים ונהגות שחטפו ממני צפצוף צורם ועצבני כל אימת שניסו להידחף לראש טור המכוניות. כן, גם אני עושה את זה מדי פעם כשאני מאחר לפגישה חשובה או סתם מנסה להחליף מסלול כי אני צריך לפנות בפנייה הקרובה וממש לא אוהב לקבל מבטים זועפים וצפצופים חדים כתער. אז ימחלו לי כל המצופצפים של השנה האחרונה. אחרונים חביבים חברי מערכת אבן שהם היקרים שעושים ימים כלילות שהעיתון שאתם מקבלים לתיבת הדואר שלכם יהיה מעניין ומקצועי ואני לפעמים ממרר להם את החיים באיחורים שלי ובשינוי נוסחאות של הדקה ה-90. אז מקווה שתסלחו לי ומבטיח (בלי נדר כמובן...) לשלוח את הטור בזמן בשנה הבאה.
תגובות
