תקשורת
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
שמוליק שיר
תקשורת א’
לפני זמן לא רב החלפתי חברת תקשורת בסלולר שלי. המוקדנית הבטיחה לי ים של הטבות, מחיר ברצפה ועוד כהנה וכהנה צ’ופרים, זה כמעט הגיע למצב שבסוף הם עוד ישלמו לי עבור הצטרפות לחברתם. בחשבון הראשון קבלתי ממש נחת. החשבון באמת היה ברצפה. “את רואה”, אמרתי בגאווה למישל, “צריך פשוט לדעת איך להתנהל מולם”. ניפחתי קצת את החזה והנפתי את ידי בתנועת ביטול צנועה כשמישל אמרה, “אתה ממש תותח”. בחשבון השני (תמיד זה קורה בחשבון השני) התחילו הבעיות. איזה הטבות ואיזה נעלים, שלא לדבר על המחיר שהיה בגובה השיש ולא ברצפה. עכשיו אתה יושב שעות בטלפון ומנסה להשיג משהו שיסביר לך איך הבטיחו כמעט בלי תשלום ופתאום החשבון מגיע ל-119 ₪ לפני מע”מ. אז בהתחלה הם מנסים את השיטה של “תרד מאיתנו ואנחנו נחזור אליך במס’ ניסיונות חיוג בשלוש שעות הקרובות”, אבל שועל קרבות ותיק כמוני לא קונה את החירטוטים האלה ויודע ששלוש שעות זה בערך שלושים שעות ומס’ ניסיונות חיוג זה שלוש פעמים בתפוס ואז הם נעלמים לנצח. אז אני ממשיך לקבל מוסיקה קלאסית קצת מרדימה כשהשפופרת צמודה לי לאוזן ועושה עוד כמה דברים אחרים במקביל (שטיפת כלים, גיהוץ, קיפול כביסה... סתאאאאם), מדפדף בעיתון ולחפש סיילים של סוף עונה בהום סנטר או באייס. אני מאד דרוך בזמן ההמתנה כי מדי פעם הם שואלים אם אני רוצה שיחזרו אלי ואני ממהר ללחוץ על הספרה שתיים להמשך המתנה. אחרי בערך 45 דקות, המוסיקה הקלאסית פתאום דועכת, אני מקבל איזה קול של צלצול טלפון, אני מטיב את הנייר עם כל התלונות שלי ואז... הטלפון מתנתק. מעצבן מאד, אבל אני לא מוותר (בצבא לימדו אותי לדבוק במשימה) ומתחיל את כל הפרוצדורה מההתחלה. אחרי חצי שעה נוספת של המתנה, אני סוף סוף מקבל קול אנושי מאחורי השפופרת. מרוב התרגשות אני מבטל את כל התלונות שרציתי לומר אודות ההמתנה הארוכה וניגש ישר לעניין החשבון. אני מתכוון לפתוח במונולוג ארוך ורגשני שמתחיל במניפסט הקומוניסטי וסופו בעניין עולם הדאטה האכזרי אבל המוקדנית (ניקרא לה שירלי לצורך העניין) עוצרת אותי מייד אחרי שהזכרתי את קרל מרקס ועכשיו היא מנסה להסביר לי שזה רבעוני – חלקי - חודשי - הדיבור + שוטף 35 + שיחות כוכבית + הבן שלי + חמותי ובכלל, האם קראתי את התקנון כשהצטרפתי דרך האינטרנט לחברה וסימנתי וי ירוק על “אני מאשר שקראתי את התקנון”? כאן נסתתמו טענותיי, הודיתי לשירלי על השירות הנפלא ויצאתי מהחדר אבל וחפוי ראש, משתדל לא להיתקל במבטה של מישל.
תקשורת ב’
באחד הערבים הסתובבנו בקניון איילון. היה לנו קצת זמן פנוי לפני שהסרט התחיל והחלטנו לשבת בבית קפה סמוך ולשתות משהו. לאחר שהמלצרית לקחה את ההזמנה, מישל הביטה לתומה באנשים שישבו בבית הקפה. את עינה צדה משפחה, זוג הורים ושני ילדים בגילאי העשרה. כל הארבעה ישבו כשהסלולר בידם והם מתעסקים בו. מי בשיחה, מי בכתיבה ומי בצפייה. זה היה ממש מדהים. משפחה יוצאת לבילוי משותף, לזמן איכות, לליבון בעיות ובעצם הם יושבים איש איש לעצמו, מתעלמים מהסובב אותם, מיקיריהם וחיים לבד בתוך העולם הווירטואלי שלהם. “תראה”, פנתה אלי מישל, “תראה את המשפחה הז...”. “רגע”, אמרתי למישל, “אני רק מסיים לשלוח משהו לליאור”. מישל חיכתה בסבלנות וברגע שסיימתי לשלוח הסלולר שלי צלצל. “היי עקיבא”, קראתי בשמחה, “איך היה הטיול?” “שנייה”, אמרתי למישל, “אני רק מדבר כמה דקות עם עקיבא.. תגידי לי עוד חצי שעה לפני שהסרט מתחיל...” מישל הבינה את הרעיון הכללי, הוציאה את הסלולר שלה והתחילה לחפש פוקימונים בקניון...
תגובות
