מוקי הדר
“עבדים היינו לפרעה במצרים”
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
מוקי הדר
בפסח השנה נדבר שוב סביב שולחן הסדר על מושג עבדות ועל יציאה לחרות. העבד נחשב לרכושו של האדון או המלך לכל חייו והוא היה רשאי לנצל את העבד לכל עבודה קשה, בדיוק כמו שהוא משתמש בסוס, בחמור ובשור לחריש או רתום לעגלה כבדה. עדיף שהאדון ידאג למזונו ולבריאותו של העבד כדי להפיק ממנו את מירב התועלת.
יציאה לחרות משמעותה לנתק את הבעלות של האדון על העבד, שהופך לאדם חופשי שיכול לבחור היכן לגור, מתי והיכן לעבוד ולדרוש שכר עבור עמלו. כמובן שהאדונים לא יוותרו ברצון על רכושם ולכן היציאה לחירות הייתה כרוכה תמיד במרד.
ההיסטוריה מעלה על נס מרידות עבדים כמו ברומא החזקה בהנהגתו של ספרטקוס, מרד שנכשל או מרד העבדים השחורים בהאיטי במאה ה19- נגד בעלי אחוזות הסוכר הצרפתים שהצליח. אבל מאז מדינת האי רק הידרדרה ביגון שאולה.
העבדים העבריים במצרים בהנהגת משה, היו חכמים מספיק לא להתעמת ישירות עם אדוניהם המצריים רבי העוצמה, אלא להסתלק בשקט בלילה ולברוח עמוק לתוככי מדבר סיני. סיפור מעורר השראה שנשמר מאז בזיכרון היהודי בזכות חג הפסח וההגדה ואצל עמי העולם בזכות סרטים הוליוודיים שצולמו עם אלפי ניצבים על יציאת מצרים.
היום נעלמה העבדות הקלאסית מהעולם, מלבד במקומות נחשלים באפריקה, אבל במקומה קבלנו את העבדות המודרנית, זו שמחליפה את שרשראות הברזל הכבדות על הרגליים בשרשראות וירטואליות, בלתי נראות אך לא פחות חזקות. כך במאה ה-21, רבים עובדים “מצאת החמה עד צאת הנשמה”. יום העבודה המסורתי של 8 שעות, הישג היסטורי של ארגוני העובדים, הולך ונעלם מהמשק המודרני. הגלובליזציה מחייבת את העובד להיות זמין 24 שעות ביממה, כי מה לעשות, כדור הארץ עדין מסתובב על צירו ושעות העבודה במרכזים הכלכליים של העולם אינם מסנכרנים. גם הטלפון הסלולרי הזמין תמיד, במקום להקל על העבדות המודרנית, רק חיזק את חוליות השלשלת המרתקת אותך למקום העבודה.
האדון היום לא משתמש בהצלפת שוט מעור עם שבעה גדילים כדי להוציא יותר תפוקה מהעבד. יש לו שוט אפקטיבי יותר, פיטורין. קביעות במקום העבודה כבר אינה מובטחת בחלקים גדולים של המשק. מעבר לזה, העובד נמצא במרוץ מטורף נגד הטכנולוגיה שיכולה להחליף אותו בכל רגע. ראו לדוגמא את סניף בנק לאומי בשוהם שביטל את האשנבים של הקופות שבהן נתנו שירות פקידות נחמדות אשר פוטרו ושולח אותנו לעולם הדיגיטל כדי לקבל שרות קר ומנוכר מכספומט.
נכון שהאדונים של היום לא קמצנים כמו בעלי העבדים של פעם שסיפקו מזון במשורה. הסיסמא “עם עבדים מזי רעב” נשארה רק שורה בהמנון האינטרנציונל. היום, מעניקים האדונים לעבד המודרני תגמול בצורת משכורת, מכונית צמודה, חופשות באתרי נופש, (מקום מגורים? זו כבר מזמן לא בעיה שלהם) וכך הם יוצרים התמכרות לצריכה בלתי מבוקרת אצל העובדים ומשעבדים אותם עוד יותר למקום העבודה, כדי שיעשו יותר שעות נוספות, כדי שיהיה די כסף, כדי לקנות עוד מוצרים מיותרים.
העבדות של פעם או העבדות המודרנית? בשני המקרים, האדונים הם המרווחים הגדולים מהמצב. אך אם נשווה את הפער ברמת חייו של בעל האחוזה שגידל כותנה בדרום ארה”ב לזו של עבדיו, לעומת הפער בין המיליארדר מרק צוקרברג לעובדיו בפייסבוק, נראה שהפער רק גדל. מחקרים הוכיחו, שהעבדות המודרנית האיצה בשנים האחרונות את אי השוויון בין האלפיון העליון לשאר העובדים לשיא היסטורי. זה הזמן לשאול, מה הרוויחה בעצם האנושות מביטול העבדות? ומה הסיכוי שנצא מעבדות לחרות דווקא בפסח הזה? לדעתי יש סימנים שאנחנו בדרך הנכונה. בארה”ב, הרץ לנשיאות סנדרס הדמוקרט, זיהה את בעיית הפער הגדל במהירות וזכה במפתיע לניצחונות רבים בבחירות המוקדמות על הילרי קלינטון חביבת המיליארדרים. הוא מפיח בדור הצעיר באמריקה תקווה לשינוי יסודי בשיטה שבה העובד רץ במלוא הכוח, רק כדי להישאר בסוף באותו מקום בדיוק. גם בישראל יש סימנים להתקדמות, כאשר לאחרונה הגבילו את שכר הבנקאים, רשות המיסים החליטה לגבות מס אמת מגוגל ופייסבוק והשיח על יוקר המחיה ויוקר הדירות בארץ מכריח את חברי הכנסת לפעול כדי שנצא “במהרה בימינו אמן”, מהעבדות המודרנית לחירות אמיתית. אבל אז יש סיכון שהאישה תתקע לנו ביד מטאטא וסמרטוט ותשעבד אותנו שוב, הפעם לניקיונות הפסח. אז מה הרווחנו?
תגובות
