קובה (המדינה), עגבנייה ומלפפון כמשל / מוקי הדר
בשטף האירועים החדשותיים, הפיגוע בבריסל, ביטול מתווה הגז בעליון, הריגת המחבל הפצוע בחברון, נדחקה לשוליים ידיעה עם משמעות היסטורית. ביקור ראשון מזה 50 שנה של נשיא אמריקאי בקובה.
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
מוקי הדר
הנשיא ברק אובמה שבר בביקור סמלי את החרם שהטילה ארה”ב על קובה לפני מחצית המאה. ההיגיון של הממשל האמריקאי נשמע אז פשטני להחריד: “אם נטיל חרם כלכלי, נאסור יבוא סוכר וסיגרים, שאלו מוצרי היצוא העיקרים של קובה ונאסור יצוא לשם של מכוניות טרקטורים ונאסור גם תיירות”, טענו בקונגרס, “העם בקובה יסבול ממצוקה ויתקומם, יעיף את קסטרו והקומוניסטים והשלטון ייפול כפרי בשל, בחזרה לחיקו החמים של הקפיטליזם האמריקאי”.
מה לעשות, והמדיניות הזו שכיכבה במשך 50 שנה במסדרונות השלטון בוושינגטון נכשלה כישלון חרוץ. החרם והבידוד דווקא חזקו את שלטונו האבסולוטי של קסטרו. ברה”מ שברה את החרם האמריקאי וקנתה את הסוכר במחיר גבוה וייצאה מכונות ונפט לקובה ובכך סייעה כלכלית וצבאית לקסטרו, כשהאידיאולוגיה הקומוניסטית רק מתחזקת. אפילו כאשר בריה”מ התפרקה והפסיקה לסייע כלכלית לקובה והמצב הכלכלי במדינה הוחרף, העם ברובו הגדול המשיך לתמוך בשלטון הדיקטטורי שעיצבו בדמותם בני משפחת קסטרו.
למתווי המדיניות בוושינגטון חדרה ההכרה כי שיטת החרם והבידוד פשוט לא מספקים עוד את הסחורה. הם גורמים יותר נזק מתועלת. חיזוק קשרי הכלכלה, עליית רמת החיים, תיירות, השקעות זרות ושוק חופשי במקום הכלכלה הריכוזית שנשלטה בלעדית על ידי המפלגה הקומוניסטית, הם מתכון יעיל פי כמה לחיזוק הדמוקרטיה והחלשת השלטון הטוטליטרי. רק לאחרונה, כאשר הבשילה ההכרה הזו, ארז אובמה את חפציו וטס להוואנה בירת קובה, כדי להצטלם כשהוא לוחץ ידיים עם ראול קסטרו, השליט האבסולוטי אולי האחרון של קובה.
מדוע אני מטריח את הקוראים בשיעור ההיסטוריה הקצר אודות המתרחש באי בקריביים, רחק הרחק מחופי אגן הים התיכון המזרחי? התשובה ברורה, אנחנו נוהגים ברצועת עזה שגם היא מעין אי מבודד עם שלטון שלא מוצא חן בעיני ישראל, באותה סכלות שנהגה ארה”ב בקובה.
כאשר תפס החמאס את השלטון בעזה בכוח לפני עשר שנים הגיבה ישראל בחרם סחורות כמעט מוחלט. מלבד קמח, דלק ותרופות נאסרו כמעט כל מוצרי הצריכה. במו אוזני שמעתי איך אחד הקצינים הממונים על מעבר הסחורות לרצועה התגאה בפני העיתונאים בכך שכתוצאה מהאיסור להכניס נעליים ועורות לעזה, מוכרים שם נעליים משומשות במחיר הגבוה ממחיר נעליים חדשות בישראל. ההיגיון הישראלי היה דומה להגיון האמריקאי. אם העם הפלשתיני בעזה ילך יחף, על בטן ריקה ולבוש בלויי סחבות, הוא יקום כאיש אחד נגד החמאס וינצח בידיים חשופות את 15 אלף הפעילים בגדודי עז אל דין הנושאים נשק (וזאת אחרי שכוחות הפת”ח שמנו 70 אלף איש ברצועה, נכנעו כמעט ללא קרב לחמאס). מה שבאמת קרה הוא, שהחרם הישראלי דווקא חיזק את החמאס, כי מי שרצה פרנסה נאלץ לתמוך בחמאס בלית ברירה.
בדיוק כמו בקובה, שם תפסה רוסיה את מקום אמריקה כמשענת הצבאית והכלכלית, כך ביססה איראן את אחיזתה ברצועה כתחליף צבאי וכלכלי. בקיצור, חכמי הביטחון הישראלים ובראשם האלוף עמוס גלעד שהיה ממונה אישית על הכנסת כל פריט לעזה, החל מחוט ועד שרוך נעל, לא למדו כלום מניסיונה של ארה”ב בקובה וחזרו על אותה סיסמא, “נרושש אותם עד שיסלקו את השליטים שלא מוצאים חן בעיננו”. דרך אגב, גם אחד מהנציבים העליונים הבריטים בארץ ישראל בתקופת המנדט אמר, “הכו את היהודים בכיסיהם ואז יפסיקו תושבי הארץ לתמוך באצ”ל בלח”י ובהגנה”.
בישראל התחלף הדיסקט באיטיות. במקום מדיניות “כל הסחורות אסורות להיכנס לעזה, מלבד רשימה קצרה של סחורות מותרות”, עכשיו המדיניות היא, “הכל מותר להכניס, מלבד רשימה מצומצמת של סחורות שיכולות לשמש את צבא החמאס”. עם זאת, יצוא סחורות לישראל מוגבל כמעט לחלוטין.
ומכיוון שמצרים הורסת את המנהרות וסוגרת את המעבר ברפיח מסיבותיה שלה, האוכלוסייה בעזה תלויה לחלוטין ברצונה הטוב (או הרע) של ישראל. אבל האמת שישראל פוסחת על שתי הסעיפים: היא לא באמת רוצה להפיל את שלטון החמאס, כי זה משרת את נתניהו במאבקו באבו מאזן. ומצד שני איננה רוצה להטיב בצורה משמעותית את המצוקה הכלכלית בעזה ולשפר את רמת החיים של תושביה וכך אולי לשחררם מלפיתת החמאס. קחו לדוגמא את ההחלטה האחרונה של הממשלה לאפשר יבוא של ירקות מאירופה לארץ, תוך כדי פיצוי החקלאים הישראלים, כדי להפחית מחירים לקראת הפסח. מדוע שלא לאפשר יבוא מסיבי של ירקות מעזה? האיכר העזתי התמחה בגידול ירקות ובמשך שנים שמרה התוצרת מעזה את מחירי הירקות בארץ נמוכים. את הירקות לא צריך להביא בקירור מאירופה באוניות, כפי שקבעה הממשלה - הם נמצאים כאן מתחת לאף. זה בדיוק מצב של WIN-WIN. העזתי ימצא פרנסה והישראלי יאכל שפע של ירקות טריים וזולים בפסח.
לאמריקאים נפל האסימון. הם הולכים כנראה ליהנות אחרי הארוחה מסיגר ריחני תוצרת קובה. מתי קובעי המדיניות שלנו, יאפשרו גם לנו ליהנות בארוחה מסלט ישראלי קצוץ דק דק מבלי לשבור תוכנית חיסכון בבנק?
תגובות
