ביבי לא אשם
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
מוקי הדר
זה לא תמיד היה כך. נתחיל בראשת הממשלה גולדה מאיר (אז עוד קראו לה ראש הממשלה). גם היא הייתה מנותקת מהמציאות. כאשר קמה "תנועת הפנתרים" השחורים, המחאה החברתית המשמעותית ביותר בתקופת שלטונה, היא פשוט ביטלה את התפרצות הזעם והקיפוח של המזרחיים משכונת העוני מוסררה שבירושלים באומרה, "הם לא נחמדים". אבל מצד שני, בית השרד שלה ברחביה היה נגיש בהחלט לעם כולו.
בימים שגולדה דחתה את כל תוכניות השלום שהציעו האמריקנים (ושילמה אחר כך בפרוץ מלחמת יום הכיפורים), התארגנו סטודנטים באוניברסיטה העברית והקימו את מתנועת "שלי" שבהשראת פרופסור ליבוביץ' קראה לסיים את הכיבוש שבעצם רק התחיל שנתיים קודם ב1967. יום אחד החלטנו לצאת בהפגנה עם שלטים וסיסמאות שלום מהאוניברסיטה העברית לביתה של גולדה ברחביה. הצעדה עברה בשקט וכשהגענו לפתח הבית עמד שם בבוטקה שומר יחיד ומבוגר. הוא היה לבוש בבגדי משטרה אבל הזכיר יותר את שייקה אופיר מהסרט "השוטר אזולאי" מאשר מאבטח של השב"כ היום. אני אפילו לא בטוח שהיה לו אקדח ואם היה ספק אם התאמן אי פעם להשתמש בו.
נעמדנו מול הפתח וקראנו סיסמאות נגד הכיבוש ונופפנו בשלטים אך לא קיבלנו שום תגובה מתוך הבית. איש לא יצא החוצה. "גולדה לא בבית" אמר השוטר. לא האמנו לו ולכן פשוט קפצנו מעבר לחומת האבנים הנמוכה נכנסנו לגינה והתחלנו לדפוק על החלונות של המטבח המפורסם של גולדה שם נפלו ההכרעות המדיניות החשובות. האמנו שתכניס גם אותנו למטבחה ותשמע מה יש לנו להגיד. לא הייתה שום תזוזה במטבח. השוטר לא הזעיק עזרה, לא שלף את אקדחו, פשוט אמר "אתם רואים, אמרתי לכם שהגברת לא בבית" וביקש בנימוס שנצא כבר מהגינה. קיפלנו את השלטים וחזרנו לאוניברסיטה. לא הוקמה ועדת חקירה ממלכתית בעקבות המחדל הביטחוני הזועק לשמיים, לא הואשמנו בפלילים ואפילו לא כתבו על כך בעיתונים. היום לא היינו מצליחים אפילו להתקרב לרחוב בו נמצא משכנו של ביבי שחסום בשערי ברזל, ובטח שלא היינו מצליחים לדלג מעל חומות האבן הגבוהות. ואם היינו מצליחים כבר להיכנס למטבח, היינו בטח נורים בידי המאבטחים כי לכלכנו בבוץ את ריצפת המטבח של שרה.
ועוד דוגמא למחדל אבטחתי. המיליונר יוסי מימן נהג לערוך מסיבה מפוארת לכבוד יום העצמאות של ישראל בוילה שלו בהרצלייה פיתוח. הגעתי למסיבה כי הוא נהג להזמין גם את השכנים, אולי כדי שלא יתלוננו על הרעש. חברי ארנולד שגר בסמוך לווילה של יוסי מימן אמר, "למה שלא נקפוץ למסיבה יש שם יאוכל משקאות ומוזיקה כיד המלך?". בכניסה עמד איש מחברת אבטחה. "אנחנו השכנים ממול ", אמרנו ונכנסנו ללא בעיות. ליד הבר העמוס פגשנו ביצחק רבין ראש הממשלה והשקנו איתו כוסית וויסקי משובח. לא ראינו אף שומר ראש צמוד לרבין ואם היה, הוא בטח היה עסוק בלמלא צלחת מטעמים מהמזנון. רקדנו, אכלנו, שתינו, הייתה מסיבה מעולה, כולם התחככו עם כולם, כולל ראש הממשלה שהיה במצב רוח מעולה. שנתיים לאחר מכן נרצח רבין. הלקח נלמד ומאז ראשי ממשלה נותקו פיזית מהעם.
אז מה נותר לביבי נתניהו לעשות עכשיו כדי להתחבר לעם, להרגיש את הדופק לא להיות מנותק ?
צריך פשוט ללמוד מההיסטוריה, הוא הרי בן של היסטוריון. מלכים, קיסרים ושליטים שרצו לדעת מה באמת חושב העם, היו פושטים את מחצלות הפאר מורידים את הכתר מהראש, לובשים בגדי עניים ויוצאים לבדם לכיכר העיר בתחפושת. זה היה קל כי לא הייתה אז טלוויזיה ורוב העם לא הכיר את פניהם של השליטים. המלך שוטט בשווקים דיבר עם הסוחרים והקונים שמע תלונות על יוקר המחיה ועל המיסים הכבדים והבין ששלטונו בסכנה אם לא יעשה משהו. הוא היה חוזר לארמון עורף את ראשו של שר האוצר (מזכיר לכם מישהו?) ומקווה שזה יספיק להחזיר לו את אהבת עמו.
אז ביבי, בבקשה, פנה מיד למוסד, יש להם מומחים ממדרגה ראשונה לתחפושות ואיפור. שים פאה הוסף זקנקן מודבק של היפסטר וצא לאחד הפאבים בתל אביב ( בוז'י, לפיד וכחלון כבר עשו את זה לפניך. ביקור בשוק התקווה זו "הפוליטיקה הישנה" ), שב על הבר תזמין משקה אחד ועוד אחד (רק תיזהר שלא להזמין בקבוק סודה הוא עולה 20 שקל), תזמין גם קצת נישנושים, דבר עם הצעירים שלצידך, תאזין לקיטורים על מחיר הבירה והודקה שעלה פלאים, על שכר הדירה שמרקיע שחקים ועל התוכניות לרדת לברלין. בטח תופתע שלא מדברים כלל על הגרעין האירני או על הטילים של חיזבאללה. כך אולי תדע לאן נושבת הרוח ומה עליך לעשות כדי להישאר בשלטון.
ועוד עצה קטנה אל תשכח לשלם והשאיר טיפ לפני שאתה יוצא מהבר. אמנם אתה רגיל שמשלמים תמיד עבורך במסעדות, אבל אם אתה רוצה למנוע שתחפושתך תיחשף, בקש משרה כמה מאות שקלים במזומן לפני שאת עוזב את הבית עם התחפושת, כי בפחות מזה לא תצא היום מבילוי בפאב תל אביבי.
תגובות
