גזענות כפי שחוויתי בעצמי
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
מוקי הדר
ההצעה להפריד בין יהודים לערבים באוטובוסים בגדה עוררה סערה בין לאומית. הפרדה חוקית כזו הייתה נהוגה בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד, ובמדינות הדרום של ארצות הברית.
שר הביטחון שנכנע לדרישות המתנחלים ניסה להצדיק את הגזענות הבוטה שבהחלטה להפריד בין הנוסעים היהודים והערבים בנימוקי בטחון שיקרים, הרי אותם ערבים החוזרים לשומרון בסיום יום העבודה קיבלו אישורים להיכנס לישראל ונבדקו בשבע עיניים כאשר חצו את הקו הירוק בבוקר בדרכם לעבודה. אם היו רוצים לפגוע ביהודים היו להם אין ספור הזדמנויות לעשות זאת עוד בארץ ולא להמתין לאוטובוס שחוזר לשטחים בסוף יום העבודה. המתנחלים טענו שהם אינם מרגישים בטוחים, והוסיפו שהערבים אינם מפנים מקום לזקנים או נשים בהריון. אך גם הודו שמה שבאמת מפריע להם, זה שערבים נועצים לכאורה מבטים בבנותיהן החסודות ומי יודע איזה מחשבות ארוטיות עוברות להם בראש.( סביר יותר להניח שהם חולמים על מיטה חמה שבה יוכלו להניח את ראשם אחרי שקמו בשלוש בבוקר ליום העבודה בישראל).
הפחד מהעוצמה הארוטית שמיוחסת ל"אחר" הפרימיטיבי, החזק, והגברי. הביא את הלבנים בדרום ארצות הברית למעשי לינץ ולסירוס של גברים שחורים שנאשמו בנעיצת מבטים באשה לבנה. גם בספרות הישראלית יש מוטיב חזק של משיכה מהולה בפחד לערבי. בספר " מיכאל שלי" של עמוס עוז המשיכה המינית היא אפילו מוכפלת כי הגיבורה מפנטזת על תאומים ערבים גבריים גמישים ויפי תואר.
זה מזכיר לי בדיחה ישנה: בחורה הולכת ברחוב, זורקת מבט לאחור ורואה בחור שחור גבוה ונאה עוקב אחריה, היא מגבירה את מהירות ההליכה ושוב מציצה לאחור, ושוב רואה את אותו בחור שחור, הפעם ללא חולצה לעורו מתקרב אליה. היא מתחילה לרוץ והוא מתקרב עוד יותר,עכשיו כבר גם ללא מכנסיים. היא רצה מהר יותר ויותר ולפתע נתקלת באבן ומשתטחת על הרצפה. היא רואה בזעזוע שהבחור הערום שרירי והשחור גוהר מעליה וצועקת במלוא ריאותיה "מה אתה רוצה ממני?" הבחור עונה במבוכה "אני באמת לא יודע ,זה הרי החלום שלך".
גם אני קראתי וראיתי המון סרטים על הגזענות נגד השחורים אבל עד שאתה לא נפגש עם גזענות פנים אל פנים אתה לא מבין באמת את עומק ההשפלה.
השנה 1970, הביטלס שרים all you need is love "" ההיפים, ילדי הפרחים, הם שקובעים את הטון בארה"ב. נראה שאלו הימים שאמריקה עלתה על דרך המלך כולם אוהבים את כולם. הגזענות והשנאה נדחקו לפינה לעולמי עד ואני יוצא מניו יורק ללא חשש לשוטט ברחבי אמריקה. היעד הראשון להגיע לניו אורלינס לפסטיבל המפורסם ה"מרדי גראס". כדי להוזיל את הנסיעה אני מצטרף לבעליו של מיניבוס פולקסווגן שחיפש שותפים לנסיעה לפסטיבל שיחלקו איתו את הנהיגה והוצאות הדלק.
ביום המיועד אנחנו נכנסים למיניבוס המיושן ומפנים את ההגה דרומה. שלושה ימים ניסע ללא הפסקה למדינת לואיזיאנה. מלבד בעל הרכב שמקווה לעשות עסקים בפסטיבל ממכירת כפתורים וסטיקרים הומוריסטים, הצטרפו לנסיעה גם תרמילאי מאיטליה כמוני וסטודנט אמריקאני שחור שלומד בניו יורק וחוזר הביתה למשפחתו בדרום. עברנו את וירג'יניה, טנסי, ואלבאמה ללא אירועים מיוחדים, כאשר אנחנו מתחלפים בנהיגה ביום ובלילה ועוצרים רק כדי למלא דלק ולאכול במסעדות בצידי הדרך.
במדינת מיסיסיפי אנחנו עוצרים למלא דלק ונכנסים לאכול במסעדה הצמודה. ארבעתנו מתיישבים לשולחן וממתינים שהמלצרית תיגש אלינו עם התפריט. המלצרית לא עסוקה כלל, המסעדה כמעט ריקה ובכל זאת היא לא ניגשת לשולחננו. לא הבנו מה קורה, מדוע לא רוצים כאן לקבל את הזמנתנו לבסוף אחרי המתנה ארוכה ניגשה אלינו המלצרית בהיסוס ואמרה "אני מאד מצטערת אבל אנחנו לא מגישים אוכל לשחורים. אם אתם רוצים לאכול כאן הבחור השחור מתבקש לצאת מהמסעדה". הייתי המום חשבתי שב- 1970 לא קיימים דברים כאלו במציאות, אבל הנה זה מכה לך בפנים, אזרח אמריקני כשר למהדרין ושווה זכויות לכאורה, לא יכול לאכול במסעדה רק בגלל צבע עורו השחור, ואילו שני תרמילאים זרים יתקבלו בהכנסת אורחים חמה רק בגלל שצבע עורם לבן. מה שהמם אותי הייתה תגובתו של הבחור השחור "אין בעיה אני אמתין לכם ברכב עד שתסיימו לאכול" אמר בלא התרגשות מיוחדת, כשהוא מוחל על כבודו, כאילו זה דבר רגיל עבורו לקבל יחס מפלה כזה. נותרנו לשבת כמה שניות, המומים ללא תגובה ולבסוף בלי לומר מילה קמנו כולנו ויצאנו.זו הייתה מחאה ספונטנית על ההשפלה של הבחור השחור. הרגשנו סולידריות עם כל השחורים באמריקה. ו"עשינו את המעשה הנכון" כלפי כל המופלים בגלל צבע, לאום, או דת .
אם בכל זאת יחליטו שר ביטחון וראש ממשלה בישראל להיכנע לגחמת המתנחלים ולהפריד בין יהודים לערבים באוטובוסים. (הם הרי לא הודיעו על ביטול מוחלט, אלא רק על השעיה של התוכנית הרסנית) אני מצפה מכל אדם מוסרי לעשות מה שעשינו במסעדה, לקום ולצאת מהאוטובוסים.לא רק בקווי הגדה אלא בכל קו ברחבי הארץ של חברת האוטובוסים שתסכים לכך. להכריז עליה חרם צרכנים מוחלט. זו הייתה הדרך היחידה שהצליחה לחולל מהפכה במדינת אלבאמה הגזענית. בעקבות ההתעללות ברוזה פארקס האישה השחורה והאמיצה, סירבו השחורים לעלות לאוטובוסים שבהם קיימת הפרדה גזעית. חודשים הלכו ברגל קילומטרים עד שחברת האוטובוסים של מונטגומרי נשברה והחליטה שמותר לשחורים לשבת בקדמת האוטובוס והם אינם מחויבים לפנות מקום לאדם עם עור לבן. דרישה לא מאד שונה מהדרישה של המתנחלים מהערבים, לקום ולפנות מושב לאדם עם כיפה או לאישה עם שביס לראשה .
תגובות
