"כן שם זין"
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
מוקי הדר
ום הכיפורים עבור בני הדור שעבר את מלחמת יום הכיפורים ב- 1973 יהיה תמיד, לא יום של "חזרה בתשובה" בו מכים על חטא שחטאנו בשנה האחרונה בתפילה בבית הכנסת, אלא יום של "חזרה בשאלה" והשאלות לא נגמרות גם בחלוף 42 השנים מאז אותה מלחמה ארורה. שאלות פוליטיות גדולות כמו, מדוע דחתה גולדה בשאננותה את גישושי השלום של סאדאת וקרבה את פרוץ המלחמה? איך קרה שהמודיעין של צה"ל שנהנה מיוקרה של זה שיודע הכול על כל האויב, נכשל לחלוטין במתן ההתרעה למלחמה מתואמת להפליא בין סוריה ומצריים גם בגולן וגם ובסיני דווקא ביום הכיפורים? ואיך הגנרלים, שזכו למעמד של גאונים צבאיים אחרי מלחמת ששת הימים והשוו אותם לנפוליאון, אלכסנדר מוקדון או מונטגומרי, נכשלו כישלון חרוץ בניהול המערכה בעיקר בימיה הראשונים בין השאר בגלל מלחמות אגו, שעלו בחייהם של 2,500 לוחמים ו-20,000 פצועים?
למי שהשתתף בקרבות נשארו מאז גם שאלות פרטיות שלא נפתרו והן עולות שוב ושוב מדי יום כיפורים. מדוע דווקא אני נשארתי בחיים וחברי שעמד מטר ממני נהרג מכדור מצרי? אילו נשאר בחיים, אולי היה מנצל את 42 שנות החיים מאז טוב יותר ממני. אולי היה תורם יותר לאנושות, מוצא תרופה לסרטן או מביים סרט שהיה זוכה באוסקר. ואולי היה סתם חי חיים רגילים והיה הולך ביום הכיפורים הזה עם נכדיו לשמוע תקיעת שופר בבית הכנסת במקומי. השאלה, מדוע הוא לא זכה במתנת החיים הזו ואני כן, לא מעסיקה אותי כל השנה (אחרת הייתי בטח מוגדר כנפגע פוסט טראומה), אבל ביום הכיפורים שבו נגזר בשמיים מי יחיה ומי ימות, אי אפשר להתחמק ממנה.
גם בני ליאור שנלחם כחייל סדיר "בצוק איתן" בעזה ושלושה מחבריו נהרגו לצידו, שואל השנה את אותה שאלה בדיוק ואצלו זה טרי יותר.
ויש גם את ההתלבטות, האם באמת עשית במלחמת יום הכיפורים את הדבר הנכון כחייל? האם הבאת לידי ביטוי את כל השנים בהם התאמנת להיות מכונת הרג משומנת? השתתפתי באחד הקרבות הקשים ביותר במלחמה - צליחת תעלת סואץ והקמת ראש הגשר במצרים, מהלך שהטה את הכף המערכה לטובת ישראל והביא לסוף מוצלח, פחות או יותר, של המלחמה. אבל לפני שנפצעתי מפגז מצרי הספקתי בסה"כ לירות כמה צרורות מתת המקלע עוזי מיושן לעבר חיילים מצרים הרחק באופק וסביר שהכדורים התעייפו בדרך ולא הגיעו ליעדם. אבל אני מתנחם שבכל זאת תרמתי תרומה כלשהי למערכה כשהשתמשתי בכלי זין אחר.
הדבר קרה כמה ימים לפני שהחלה "הצליחה": מטוסי בואינג של אל על הורידו את חטיבת הצנחנים במילואים לסיני ורק הדיילות היו חסרות. התבדחנו שאנחנו יוצאים לנופש בחו"ל, כי על אף הקרבות הקשים, המטכ"ל לא מצא לחטיבת הצנחנים המהוללת שכבשה במלחמת ששת הימים את ירושלים שום תפקיד. שלחו אותנו באוטובוסים משדה התעופה הצבאי בסיני לכוון מיצרי המיתלה כדי שנמתין שם למתן משימה משמעותית בחזית. ואם יקרה הגרוע מכל, נחסום במעבר המיתלה את הכוחות המצריים שחצו את התעלה והתקדמו במהירות לעומק סיני. אם כוחות מצריים היו תופסים את מעבר המיתלה הצר, אפשר היה לשכוח מצליחת התעלה לשטח מצרים והכרעת המערכה.
נכנסנו למיצר המיתלה בשיירת האוטובוסים, עצרנו בשולי הכביש בשום מקום מיוחד. קיבלנו פקודה לרדת מהאוטובוסים להתמקם בצדי הכביש ולהמתין...
ירדתי מהאוטובוס כששלפוחית השתן מלאה והתרחקתי כמה צעדים מהכביש כדי להטיל את מימי. ראיתי מולי שיח גבוה וסבוך שנראה מקום אידיאלי לריקון השלפוחית ופתאום מתרומם מתוך השיח חייל מצרי בידיים מורמות. ההפתעה הייתה מושלמת: הוא בגלל השתן שנזל על ראשו ואני בגלל המפגש הראשון פנים אל פנים עם האויב כשביד אחת אני מחזיק את העוזי שלא היה דרוך וביד השנייה מנסה לרכוס את כפתורי המכנסים. צעקתי לעזרה, החבר'ה מהפלוגה הגיעו מהר וברובים שלופים הקיפו את המצרי.
"מי אתה", שאלנו בערבית רצוצה והוא ענה בעברית של אולפן, "אני קצין מודיעין מצרי אני יושב כאן בשיח כבר שבוע ומדווח בקשר למודיעין המצרי על כוחות צה"ל שזורמים לתעלה. כשראיתי אתכם יורדים מהאוטובוסים עם הנעלים האדומות של הצנחנים, קיוויתי שלא אתגלה ואתם תמשיכו בדרכם אבל כשקיבלתי מקלחת חמה על הראש הבנתי שנחשפתי ולכן החלטתי להיכנע". עמדנו סביבו המומים, בשיח מצאנו מכשיר קשר, קופסאות שימורים ריקות וגם נשק שלמרבה המזל המצרי לא השתמש בו. מתברר שהסגן הצעיר הוא בוגר אוניברסיטה בקהיר שלמד עברית בגלל תפקידו במודיעין הצבאי והוא גם מדבר אנגלית ואפילו רוסית בעקבות שנתיים של אימונים צבאיים ברוסיה. עד שהגיעו קצינים מהאוגדה לקחת אותו בשבי התפתחה שיחה מרתקת. התרשמנו שחיילי הצבא המצרי של מלחמת יום הכיפורים הם לא החיילים המצריים של ששת הימים שזרקו את הנעלים וברחו. הפעם אנחנו נעמוד מול חיילים וקצינים משכילים אמיצים וחדורי מוטיבציה. הצרה שמה שהבנו אנחנו, החיילים הפשוטים מיד, לא הבינו הגנרלים שחשבו שמלחמת יום הכיפורים תראה בדיוק כמו היום השביעי של מלחמת ששת הימים. עד שתחדור ההבנה שהפעם זה קרב אחר, ישלמו עוד אלפים רבים בדמם.
בעקבות החשיפה המקרית של קצין המודיעין המצרי שלי, נשלחו חיילים לבדוק את השיחים לאורך כל הכבישים בסיני וכך התגלו עוד שישה קציני מודיעין מצריים אמיצים שחדרו עמוק מאחורי הקווים שלנו הסתתרו בקרבת הדרכים ודיווחו מהיום הראשון של הקרבות בסיני על כל כלי של צה"ל שעשה דרכו לחזית.
לא סביר ששלפוחית השתן המלאה שלי שינתה בהרבה את פני המערכה בסיני אבל אני מרגיש הקלה עד היום שתרומתי האישית למלחמה ההיא לא הייתה בשפיכת טיפת דם אחת של האויב המצרי ואולי כן בחסכון במספר האבדות לכוחותינו.
גמר חתימה טובה
תגובות
