נפרדים מאורי הלוי ז"ל

אורי הלוי ז"ל, תושב שוהם שהובא אתמול למנוחות לאחר שחלה בנגיף הקורונה, היה אדם אהוב על הבריות ועל הקהילה בשוהם

פורסם בתאריך: 02/12/2020 10:42

אתמול הובא למנוחות בבית העלמין בראש העין, תושב שוהם, אורי הלוי ז"ל, שהלך לעולמו בתום מספר שבועות של אשפוז בבית החולים שיבא, לאחר שנדבק בנגיף הקורונה.

קהל רב ליווה את הלוי בדרכו האחרונה, ביניהם ראש המועצה, איתן פטיגרו.

הלוי ז"ל (65) הותיר אחריו רעיה, שתי בנות, בן ו-3 נכדים.

 בתו עינב, הספידה אותו:

"בכאב עמוק המפלח את הלב נפרדנו היום מאהוב ליבנו. איש נדיר וטהור, אדם של שלום ואהבה. ידו תמיד הייתה מושטת לכל וליבו מלא בנתינה. 

הלוואי והיה נכתב לנו סוף אחר, אבא. 

לנצח תלווה אותנו ואנחנו אותך. 

נדאג לפזר את האהבה הגדולה שהשארת בנו ובכך ננציח את זיכרונך.

תודה על היותך.

תודה על שזכינו בך"

אורנה הלוי, חברת משפחה, סיפרה על הלוי ז"ל: "אורי היה עדין נפש, טוב לב, בעל מאור פנים וחום אנושי מיוחד. אהב לעזור לזולת והיה בעל לב רחב ונתינה גדולה. אורי הה בעל מנהיגות ופעלתנות לטובת הציבור, ויחד עם זאת היה נחבא אל הכלים, עניו וצנוע מאוד. דמותו ואישיותו האצילית והמיוחדת יחסרו לנו מאוד".

אבינועם דאר המשמש כרב קהילת "היכל ציון" בשוהם, כתב את לזכרו את הדברים הבאים:

"בערבו של יום שני התבשרה קהילתנו – קהילת ״היכל ציון״ -  בבשורה קשה שניחתה עלינו בהפתעה גמורה. אורי הלוי חבר קהילתנו נתבקש לישיבה של מעלה.

״אבד חסיד מן הארץ״, אומר הנביא מיכה. דומני, שאין טוב מהפסוק הזה על מנת לתאר את אורי. איש שגופו הקטן והצנום שמאחוריו ניצב איש ענק ברוחו, היה שיקוף נאמן של כל הווייתו.

אורי היה אדם שניחן בנוכחות אצילית, נעימה שקורנת מאור פנים ושופעת אופטימיות ואמונה בטוב. כל מי שהיה בסביבתו חש בענוותו, צניעותו ועדינותו. איש ש״היה מקטין את עצמו״, ובכך נותן לאחר לתפוס מקום ולהיות נוכח. כאילו אורי עצמו, אין לו משל עצמו, ולא כלום.

ענווה, צניעות ועדינות מאירותבאור חדש ומיוחד בהיותן שוכנות בנפשו של אדם ששימש שנים רבות כמנהיג בקהילתנו כיו״ר ועד בית הכנסת. מנהיגותו של אורי היתה כמשרת הציבור, ותו לא. כמשה ואהרון המתייצבים למול עם ישראל ואומרים ״ונחנו מה״, כך גם היה אורי. מטה אוזן לרחשי לב הציבור, שוקל בתבונה ובישרות שאין דומה לה את הראוי והנכון, ופועל על פיו. כשהיה מתייעץ, וזכורות לי פעמים רבות כאלה, היה מדבר מתוך עמדה מכבדת ורגישה, שוקל את דבריו בפלס, נזהר מלפגוע כמו מהלך על קצות אצבעותיו. ״הולך תמים ופעל צדק״, ובו זמנית -״ודובר אמת בלבבו״.  דומני שהמזיגה הזו שבין ענוותו והתמסרותו לציבור לבין יושרו הטבעי והאמיתי הביאו לקבלת דבריו ולהסכמה להם, ללא יוצא מן הכלל. בחינת ״ניכרים דברי אמת״.

ומכאן, אהבתו לכל, לנבראים ב״צלם א-להים״. ביום ראשון האחרון, יום קודם פטירתו, בעת שהתעניינתי בשלומו הוא כותב ועונה לי באריכות רבה:

״היום  עשיתי  בדיקת  קורונה  נקווה  שהתוצאה  תהיה  שלילית,  וכמו  כן  עדיין  זקוק  לחמצן  להסדרת  הנשימה  שגם זה  כולי תקוה יסתדר בהמשך.  צריך  סבלנות  ובעזרת  התפילות  והתמיכה  הענקית  שאתם  מרעיפים  עליי  נותנת  לי  כוחות.  אין  בפי  מילים  להודות לכם  מתגעגע  לחזור  לתפילות  יחד  עם הקהילה  הנפלאה  שלנו  שנפל  בחלקנו  הזכות שאתה  מוביל...... אני  אוהב  אותך  מעומק  ליבי. תודה  בשמי  לכל  החברים.  שיהיה  לך  שבוע  טוב,  ובזכות  החג  הבא עלינו  לטובה  שזה  חג  הניסים  והנפלאות  יעשה  איתנו  הבורא  חסד ורחמים אמן״

נראה שאישיות גדולה זו נשענה ברובד העמוק שאולי היה סמוי מן העין, אך גלוי לכל מכיריו, על אמונה עמוקה בבורא עולם ובתורת ישראל. הדבר היה מתגלה ונחשף לעין בעת תפילתו. קולו הרך, השקט והעדין היה מנגן את התפילות בנעימה מרטיטת לבבות. כבכל שנה, גם השנה כשבא לבית הכנסת, באחת ההזדמנויות הנדירות בראש השנה, הפצרתי בו שישמש כשליח ציבור.  כל מי שזכה לשומעו חש אותו כ״בן המתחטא לפני אביו״, במין מזיגה מופלאה שבין יראה ואהבה לבורא עולם, ענווה וצניעות אין קץ.

בפרשת השבוע האחרונה קראנו: ״ויצא יעקב מבאר שבע״, אמרו חז״ל:״מלמד שיציאת צדיק מן העיר עושה רושם.שבזמן שהצדיק בעיר - הוא הודה, הוא זיוה, הוא הדרה. יצא משם - פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה״.