"אני מורה, אני רופאת נפש"

ד"ר אורלי קיים, מורה ללשון וד"ר לרטוריקה, משתפת במחשבותיה על מקצוע ההוראה לרגל יום המורה שנחגג השבוע בכל רחבי הארץ

פורסם בתאריך: 18/12/2019 12:54

---

לרגל יום המורה שחל החודש, מחשבות נוגות על מקצוע ההוראה:

כשאדם זר פוגש אותי ושואל: "תגידי, מה את עושה בחיים?" 

אני לוקחת אוויר ועונה: "אני מלמדת, אני מורה". 

"אה. מורה" (אני חשה את האכזבה בטון הדיבור) . "איזה יופי".

"נכון". אני עונה, בלי ציניות. "באמת יופי". והעומד מולי מחייך בחצי פה, כאילו סיפרתי בדיחה עצובה, וחושב לעצמו, 'עוד אחת שהלכה ללמוד הוראה כי זה מקצוע "נוח" ' (פחחחח. ממש).

אחר כך חשבתי לי, למה לא אמרת שאת דוקטור? (אני כן)

ולמה לא אמרת שאת מנהלת במכללה (אני כן), 

ומרצה (בכירה אפילו), 

וחוקרת (כתבתי 8 ספרים ועשרות מאמרים)

ועניתי לעצמי, שבגילי (51, תודה ששאלתם), כבר פחות מעניינים אותי גינוני הכבוד, ומה יחשבו עלי, ויותר מעניין אותי מה באמת אני עושה ומה גורם לי לסיפוק, 

וחשבתי על מקצוע ההוראה...

יש לי חבר-שכן, ד"ר משאלי שהוא רופא לב, רופא שמתקן לב פגום. 

מקצוע מכובד לכל הדעות. 

חשבתי עליו ועלי והגעתי למסקנה שאנחנו ממש דומים: 

גם אני רופאה, "רופאת נפש", מתקנת נפש פגומה. נפש מצולקת, נפש של ילד (קטן או גדול), שכולם אמרו לו שהוא לא יכול, ולא מסוגל, ולא מצליח, ושהוא טיפש ומוגבל ואפילו מפגר, כל כך הרבה פעמים, עד שהוא האמין שזה נכון ושאין לנפש הזו תקנה, וכלום כבר לא יצא ממנו, ושהוא הרבה פחות טוב מכל האחרים.

אז תסבירו לי, איך לעזאזל כל זה פחות חשוב מלתקן לב פגום??? הרי ילד עם נפש פגומה, הוא ילד שכל תחום בחיים שלו נפגע: הקריירה, הדימוי העצמי, תחושת המסוגלות, ההצלחה ואפילו הזוגיות.  

לוקח שנים, אם בכלל, לתקן הכול ולבנות את כל זה מחדש...

וזה בעיני תפקידו של מורה אמיתי: להאמין בילד. להעצים אותו. להחדיר בו ביטחון ותחושת מסוגלות ולהוביל אותו יד ביד יחד להצלחה.

מנהיגי המדינה צריכים להבין שמערכת החינוך לא פחות חשובה ממערכת הבריאות, שצריך למנות למורים אנשים משכמם ומעלה, מובילי דרך ודעה, חדורי שליחות, מקצוענים בתחומם, ולתגמל אותם בהתאם. 

אז בפעם הבאה, קולגות שלי, כשמישהו ישאל אותנו, 'מה אתם עושים בחיים'?

אני אשיב לו בעיניים נוצצות: אני מורה. מורה נדירה.

ד"ר אורלי קיים