גאים ללמוד בשוהם

סדנה מהפכנית, ראשונה מסוגה בארץ, מתקיימת בתיכון שוהם

פורסם בתאריך: 22/01/2020 16:53

---

לפני כמה שבועות, גונבה לאוזניי שמועה על פרויקט חדשני בתיכון שוהם העוסק בנושא הלהט"בי. זו יוזמה מקומית מקורית שנתקלת כבר בתגובות מעולות גם מחוץ לגבולות היישוב. החלטתי שזה נושא יותר מעניין מהשטויות שמסתובבות לי בראש בדרך כלל, אז ישבתי עם אורלי, שיזמה את הפרויקט בתוך תיכון שוהם. 

"הנתונים מדברים על 10% להט"ב מתוך כלל האוכלוסיה" כך אומרת לי אורלי, "וזה אומר שבכל כיתה של 30 ילד, יהיו בממוצע 3 תלמידים גאים או כאלו שעדיין מתלבטים". 

כשאחזור הביתה מאוחר יותר, אגלה שהסטטיסטיקה הרשמית בארה"ב קרובה יותר ל-5%, אבל שזה גם משתנה מאוד בין מדינה למדינה. ככל שהמדינה נאורה יותר, אחוז הלהט"בים המוצהרים גבוה יותר. יש מי שיטען אולי שזוהי הוכחה לכך שקבלת התופעה מביאה גם להתפשטותה. אבל אני מאמין שאין לאדם בחירה כאשר מדובר בהעדפתו המינית האמיתית, שאחוז הלהט"בים בכל מקום הוא די קבוע, ושהפרמטר שמשתנה ממקום למקום הוא אחוז היציאה מהארון ולא אחוז הלהט"בים. אפשר להבין את זה בקלות מכך שבארה"ב אחוז הלהט"בים בקליפורניה וניו יורק, גבוה פי שתיים מאחוז הלהט"בים בצפון דקוטה ודרום דקוטה. ככל שהמדינה והחברה פחות מכילות, כך יישארו יותר להט"בים בארון. אישית, לפעמים יש לי תחושה שמי שיוצא באמירות מקוממות נגד הקהילה, יודע שהומוסקסואלים לא בוחרים את ההעדפה המינית שלהם, אבל הוא פשוט רוצה אותם בארון. לגזור על אדם לחיות כל חייו תוך הסתרה של דבר מאוד מהותי בחייו, נשמע לי אכזרי מאוד.

אורלי פורת היא היועצת של שכבה י' השנה בתיכון. ביקשתי לדבר איתה, בכדי לשמוע על סדנה מהפכנית, ראשונה מסוגה בארץ, שהיא מובילה בתיכון שוהם. זו סדנה שהיא יזמה והקימה, על פי צורך שזיהתה מהעבודה בשטח. הסדנה עצמה, שזוהי השנה הראשונה בה היא מועברת, כבר מעוררת עניין במקומות אחרים בארץ.

אנחנו נפגשים לשיחה במשרדה שבתיכון. 25 השנים שהיא משמשת כיועצת חינוכית בבית ספר, נדמה שלא רק שלא פגעו ברמת המוטיבציה שלה, אלא שאף הגבירו אותה. "אני חייבת לחדש ולהתחדש כל הזמן" היא מספרת לי, וכשאני שואל אותה איך זה מסתדר עם עבודה של 25 שנה במערכת החינוך הפורמלית של מדינת ישראל, היא מספרת שאת העניין שלה היא מוצאת, בין היתר, ביוזמות חדשות שהיא מביאה לתפקיד שלה. בכדי להוכיח שבאמת מעניין לה, היא מספרת לי שבכל התקופה יצאה רק פעם אחת לשבתון. "אני נמצאת בתיכון שוהם 20 שנה. תמיד נתנו לי חופש ליזום ולעשות" היא מספרת. "ניגשתי לאיריס (המנהלת) עם הרעיון של סדנה למורים בנושא הרצף המגדרי. שטחתי בפניה את הצורך שאני מזהה, ולשמחתי היא נתנה לי אישור לרוץ קדימה עם היוזמה". 

 

היא מסבירה לי שנושא העיסוק בשיח במיניות ומגדר בבתי הספר הרבה פעמים מופרט החוצה. "בתיכון למשל, ארגון חוש״ן, שהוא ארגון החינוך וההסברה של הקהילה הלהטב"ית, מגיע להעביר מפגש סדנאי חד פעמי בכיתות, ומעביר מפגש לצוות המחנכים. אך מפגשים אלו לא מספקים למורים את הכלים שירחיבו את היכולת שלהם לקיים שיח פתוח עם תלמידים בנושא, או הרחבת המענים לתלמידים שפונים עם קשיים. על רקע זה צמחה הסדנה. כיועצת חינוכית, מדריכה של שפ״י (שרות פסיכולוגי ייעוצי) ומנחה קבוצות, שמשתלמת בתחום כבר מספר שנים, ראיתי את הצורך להעביר את הידע הזה הלאה".

"תגידי", אני שואל אותה "זה לא נושא קצת מאוס? תל אביב היא אחת הערים החביבות על הקהילה הגאה. בשוהם יש אוכלוסיה מאוד מכילה. כולם כבר מבינים שזכותם לבחור את ההעדפה המינית והמגדרית שלהם. למה צריך להמשיך לטחון את הנושא?"

"אבל זה בכלל לא מדויק" היא מסבירה לי. "גם בני נוער שכבר יצאו מהארון עלולים להיתקל לעיתים בתגובות עוינות או לא מתאימות מהסביבה. המורים מבלים עם הנוער שעות רבות, והדברים מתגלגלים לפתחם. יכול להיות למורים תפקיד מאוד משמעותי. אתה רוצה דוגמאות? 

נניח שמורה נמצא בסיטואציה שבה תלמיד כינה תלמיד אחר הומו. לא צריך סדנה מיוחדת בשביל שמורה תדע להעיר לתלמיד שהומו זה לא קללה. אבל בוא ניקח סיטואציה שבה הילד שקיללו אותו, הוא באמת הומו. אולי הוא מחוץ לארון, אולי הוא מתחבט והמורה יודע על כך. האם יש משהו נוסף שהמורה אמור לעשות? לפנות אל התלמיד ולשוחח איתו על העניין? לשאול אותו איך הוא מרגיש? אולי הוא ייעלב רק מעצם הפניה? או בוא ניקח סיטואציה שבה תלמידה פונה למורה ומבקשת ממנו להתחיל לפנות אליה בלשון זכר. איך מגיבים?".

"אני לא יודע" אני עונה לה. "מה באמת המורה צריך לעשות?"

"אין לזה תשובה אחת" היא עונה. "המטרה העיקרית בסדנה עם המורים היא לאפשר, בראש ובראשונה, התבוננות עמוקה פנימה. לפעמים תהליך כזה מפגיש את אנשי החינוך עם מקומות לא פשוטים בחייהם ובתפיסת עולמם. לכן נעשית בסדנה עבודה על העלאת המודעות לחלקים אלו וכן הכרות מעמיקה עם נושא הרצף המגדרי. התפיסה החינוכית שמנחה אותנו היא שהבנה של צרכיהם והתמודדויותיהם של נוער להט״ב תקדם שינוי ותזוזה אצל המורה. "

איך עושים את זה?

"10 מפגשים מועברים באופן סדנאי וחוויתי ועוסקים בין היתר בסוכני השינוי של הזמן הזה. את הסדנא אני מעבירה ביחד עם עופר גתאי - גם הוא מדריך שפ״י בנושא מיניות. מדברים על הפערים - כיצד דיברו איתנו על מיניות בעבר וכיצד אנחנו נמצאים היום בשיח על מיניות עם ילדינו ותלמידנו. מבררים עמדות בנושא להט״ב, מושגים בעולם הרצף המגדרי. מסבירים שהיום לא מדברים רק על שתי קטגוריות במיניות, סטרייטים בצד אחד והומואים ולסביות בצד השני, אלא מדברים על רצף במגדר. נלמדים מושגים כמו ג׳נדר קוויר, סיסג׳נדר, א-מיניות, בי-סקסואליות, טרנסג'נדריות וכו', מושגים שאינם מנותקים מהשטח. נפגשנו בביה״ס בעבר ובהווה עם תלמידים שנמצאים על כל הרצף הזה, וכמורים עלינו להיות בתהליך למידה מתמשך. אנו עוסקים בסדנה בנושא הסוד בחייו של המתבגר, בהבנה מעמיקה של תהליך היציאה מהארון, בסיפור אישיים, במצבם של בני הנוער בארץ, בהומופוביה, בדילמות חינוכיות. מדברים על מה ניתן לעשות אחרת, מה ניתן לעשות בנוסף, איך משפרים את השיח עם נוער להט״ב ועוד".

מתוך סקרנות אני שואל את אורלי אם ביה"ס מחוייב לדווח להורים על כך שהילד שלהם מתחבט בשאלות מגדר, או אפילו החליט לצאת מהארון. מתברר שהתשובה היא שבניגוד לנושאים אחרים הנוגעים לתלמידים לבית הספר, בכל הנוגע להעדפתו המינית והמגדרית של הילד, לבית הספר אסור לדון בנושא עם ההורים ללא הסכמתו המפורשת של התלמיד. יש להניח שהעובדה הזאת הופכת את סגל בית הספר למבוגרים נגישים שניתן לפנות אליהם בנושא, ללא חשש שדברים ייחשפו טרם זמנם.

"באחד המפגשים של הסדנה נפגשו המורים עם קולגות שלהם מצוות המורים מהקהילה הגאה, ושמעו את סיפורם האישי והתמודדויות שלהם. היה שיח רגיש, אותנטי, מכבד ומאוד מלמד. זה שוב מוכיח שלא צריך להביא גורמים חיצוניים כדי להעמיק בנושא, ואפשר ללמוד מהקהילה הקרובה שלנו. קיימנו גם ביקור במרכז הגאה בגן מאיר בתל אביב, שאותו הדריכה בוגרת תיכון שוהם, ביסקסואלית, שהתרגשה עד דמעות שצוות מורים מהתיכון שלה לומד ועובר הכשרה בנושא הלהט״בי. היא אמרה למורים שזה מאוד מרגש אותה, שאין להם מושג עד כמה זה חשוב, והלוואי שזה היה בזמנה."

איך זה הולך בינתיים מצד המורים?

"אני אגלה לך סוד" היא אומרת. "מורים לא כל כך אוהבים סדנאות העשרה אחרי שעות הלימודים. יש לנו מספיק עבודה סביב תכנית הלימודים הרגילה. הסדנה הזאת היא לא חובה, ועדיין, כמות נכבדה של מורים נרשמו לסדנה, והמשתתפים מספרים שהם ממש מחכים למפגשים. השיח ממשיך גם אחרי המפגשים, ובקבוצת הוואטסאפ שלנו שולחים חומרים שמורים נתקלים בהם ורלוונטיים לנושא".

"תגידי" אני לא מתאפק בסוף השיחה "שר החינוך הנוכחי יודע על כל הסיפור הזה?"

"לא דיברתי איתו על הנושא" היא מחייכת "אבל משרד החינוך מכיר ואוהב את התכנית. הייתי ממש לאחרונה בהשתלמות של 3 ימים שבה השתתפו 80 יועצות חינוכיות מבתי ספר שונים במחוז מרכז. תיכון שוהם הוא ביה"ס היחיד בארץ שבו יש תוכנית כזאת, והציגו את זה כך בהשתלמות מספר פעמים. אני מאוד גאה בהיותנו חלוצים סביב העניין הזה".