שעת אפס סובלנות לאלימות
הודעתו של ראש המועצה, איתן פטיגרו על השבתת מערכת החינוך ביישוב למשך שעה בשל אירוע אלימות, התקבלה ברגשות מעורבים מצד התושבים
פורסם בתאריך:
לצד תמיכה מלאה במהלך, נשמעו גם הסתייגויות.
האם מתחיל עידן חדש בשוהם של אפס סובלנות לאלימות בבתי ספר לצד אפס סובלנות להסתרתם?
ביום ד' 12.12 בבוקר, הוטלה פצצה חברתית בישוב בדמות הודעה מטעם מועצת שוהם: “הבוקר התרחש בביה”ס צוקים אירוע אלימות מילולית קשה מצד הורה כנגד מנהלת ביה”ס. לצערנו אין זו הפעם הראשונה שצוות חינוכי מתמודד עם התנהגות לא ראויה. ראש המועצה וצוות אגף החינוך מגנים כל הפגנת אלימות בכלל, ובמסגרת מערכת החינוך היישובית בפרט. על מנת לגבות את הצוות החינוכי וכדי להוקיע תופעות שכאלה, הוחלט להשבית את הלימודים מחר בבוקר.” כך דבר המועצה.
ההודעה על ההשבתה פגעה בבטן הרכה של ההורים ודי מהר הפכה לשיחת היום. זו הפעם הראשונה שמערכת החינוך, בהנהגתו של ראש המועצה, איתן פטיגרו, בחרה שלא להסתיר את הנעשה בין כתליה ונקטה בצעד מעשי.
דבר לא השתנה: אלימות מילולית של הורים כלפי הצוות החינוכי הייתה שם תמיד. לצידה היו גם אירועי אלימות, חרמות, השפלות, הטרדות, התעלמות והתעללות של ילדים כלפי ילדים ולעיתים אף של מורים כלפי ילדים. דבר אחד השתנה במשוואה הזאת: ראש מועצה דוגל בשקיפות, מציף את הבעיה ולא מנסה להתנהג כאילו דבר לא קרה. על כך יש לברך.
נותר רק לשער כי לו ידע ההורה המככב באירוע על “הרוחות החדשות” הנושבות במועצה, על עוצמת התגובה והשיח הציבורי שיגררו מעשיו, ספק אם היה בוחר להגיב כמו שהגיב. יתכן שהיה נושך שפתיים ומנסה להתגבר על הזעם, הכאב והתסכול שחש בשל סבלו של בנו. סיכוי סביר שההורה המתוסכל הבא יגיב ויפעל בצורה שונה, נוכח התגובה החריפה של המועצה.
יום לאחר ההשבתה, פרסם ראש המועצה הודעה להורים, בה כתב כי קיבל את ההחלטה בלב כבד: “אני מודע לכך שההשבתה התקבלה ברגשות מעורבים. חשוב לי כראש מועצה וכתושב שסגל ההוראה יגיע לבית הספר בחיוך ובתחושת ביטחון, אותם יעביר גם לילדים שלנו. מצב שבו מורה או מנהל מפחד להגיע למקום העבודה מחשש לחייו הוא בלתי נסבל. ההשבתה היתה צעד הצהרתי, שיש בו אמירה ערכית ברמה היישובית, מתן גיבוי לסגל החינוכי וכן הרתעה מפני אלימות בעתיד. במקביל אני כמובן דורש מהצוות החינוכי להעניק להורים ולילדים את הטיפול המיטבי ולהתייחס בכבוד ובקשב לכל מצוקה”.
ההחלטה של ראש המועצה להגיב בחריפות מביאה עימה תהייה נוספת, מתבקשת: האם ראש המועצה, איתן פטיגרו, יגלה אפס סובלנות לאירועים אלימים כאלה ואחרים המופנים כלפי הילדים? האם הוא יבחר להסתיר אותם כאילו לא התרחשו או ישתף את הציבור וינקוט בצעדים קשים כפי שנקט לאחרונה?
אירוע ה 12.12 גרר אחריו שיח הורים ער וסוער: לא הייתה תמימות דעים לגבי החלטתו של איתן פטיגרו להשבית למשך שעה את מערכת החינוך ביישוב. המתנגדים טענו כי מדובר בהחלטה כוחנית, הפוגעת בקולקטיב במקום טיפול נקודתי, ומנגד, התומכים, ראו בה אמירה של סולידריות עם צוותי החינוך.
בשם האב
מובאת כאן גרסתו של ההורה האחראי לאירוע (פרטיו, לבקשתו, שמורים במערכת)
האב מגדיר את עצמו כהורה מעורב, הפועל למען רווחת ילדיו בלהט אבל בשיתוף עם המערכת.
“הבן שלי ילד צעיר, מה שקוראים שובב, מטופל מחוץ למערכת ולבקשת המערכת ע”י שלל אנשי מקצוע. אני עושה הכי טוב שיש, לא חוסך במשאבים. לאחרונה המערכת אפילו הצדיעה לי על השינוי הגדול לטובה שחל בבני. אבל מזה כשנה סובל הבן שלי מחרמות, השפלות והצקות יום יומיות, הוא לא מצליח להיפגש אחה”צ עם אף ילד מהכיתה, אף פעם! עירבתי את המורה, את היועצת, הפסיכולוגית. שיתפתי אותם שבבית הספר יכולים לעמוד 10 ילדים וכשבני עובר קוראים לו בשמות גנאי, אחד אחד. מי יכול לעמוד בזה? למרות ששיתפתי, כלום לא משתנה.
ביום ההוא לא יכולתי יותר. הבנתי ששוב, כמו אתמול, כמו שלשום, כמו לפני חודש ולפני שנה - הבן שלי יושב לבד בכיתה, מוחרם. אני נקרע ולא יכול לעשות דבר. הנזקים הרגשיים שבני חווה יום יום, הם מוגזמים ואני פוחד עליו.
ניגשתי למנהלת וביקשתי דקה מזמנה. נכון, לא קבעתי פגישה, הייתי בסערת רגשות אחרי שנה של התעללות בבני ודבר לא קורה. דיברתי אליה מדם ליבי, אולי בלהט, אולי בקול גבוה, עמדתי ולא ישבתי ועל כך המהומה. לא נגעתי במנהלת. קיבלתי הרחקה לשבועיים מבית הספר, עצוב לי. אני חשוף לשיימינג שנעשה לי ולא מאחל לאף הורה להיות בנעליי”.
את מה שעובר על אביו של הילד חוו וחווים הורים נוספים. בעקבות האירוע נשמעו ברחבי היישוב סיפורים מטרידים על “מורה שמשפילה ומפגינה אלימות מילולית ופיזית כלפי הילדים “על מורה שמחבק ילדות”, על ילדים מוחרמים ועוד מקרים שהמערכת אינה מטפלת בהם.
אז אולי נפתח פה עידן חדש שבו גם המערכת תגלה אפס סובלנות כלפי עצמה: לא תסתיר את הבושה, לא תסתיר את החרמות והבריונות ואת המורים שפועלים מתחת לרדאר. בריאותם הנפשית של ילדנו חשובה אלפי מונים מהישגיהם בלימודים.
