רונן וסרמן, אישפח
רונן וסרמן (44), נשוי לאורלי ואב לשלושה, הוא אמן מרתק ומקורי, מהסוג שקוראים עליו במגזין עיצוב או בעיתונות הארצית, כאשר מסקרים איזו תערוכה בינלאומית מעניינת. אם נמשיך את הקו הזה, אז הוא בטח גר בברצלונה ויש לו סטודיו בכפר סמוך ופסטורלי, שהדרך אליו זרועה שדות מוריקים והמבנה עצמו עשוי לבנים עתיקות וכבדות. אבל לא – רונן וסרמן הוא אמן מקומי. כמה מקומי? הכי. הוא גר בשוהם והסטודיו שלו בכפר, טוב, גבעת כח. משם הוא מייצר רהיטים ייחודיים, פריטי אמנות לשמה ועם השנים קנה לו שם של יוצר מוערך ומוכר בעולם האמנות
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
גאילי שיף
זה לא טריוויאלי שאמן בסדר גודל כזה מתגורר בשוהם. אפשר היה לצפות שהפרובנציונליות ביחס לעולם האמנות הבינלאומי המסעיר, תהיה לצנינים בעיניו. אבל לא, החיים בשוהם נפלאים, “מקום מקסים, מלא באנשים טובים, אדיבים, מוכשרים וחברותיים”, הוא אומר.
בכלל, הוא בחור אופטימי. כל כך אופטימי, שלפני שבע שנים, בגיל לא צעיר, כשהוא כבר בעל משפחה וקריירה מצליחה, הוא פשוט עזב הכל ויצא לדרך חדשה, לא קלה ולא מבטיחה. עד אז הוא היה מהנדס אחזקה בחברת אינטל במשך למעלה מעשור, בתחום מערכות וואקום תהליכי. הוא ניהל עובדים, ניהל פרויקטים ותכנן מכונות ונתן לקריירה שלו 110%. “עשיתי את זה המון שנים”, הוא אומר, “עד שהבנתי שחסר לי משהו לנפש. העבודה היתה מאוד תבניתית, סדורה, מחושבת, אבל מה עם הנשמה? הייתי חייב שינוי”.
שכיר, בן של שכיר
ככה פשוט. לאמיתו של דבר, זה אף פעם לא יכול להיות פשוט, אבל רונן החליט ללכת אחרי החלום. “הייתי אדם מאוד היפר אקטיבי, מאוד עצבני. הטלפון היה מחובר לי לאוזן, השיחות מהעבודה היו בעדיפות ראשונה. יחד עם הצורך למלא איזשהו חסר נפשי, היה שם גם חסר רגשי שקשור לאיך אתה חי, כאיש משפחה, כאדם בעולם. האם ככה אני רוצה שחיי יראו? כשהייתי בטוח בתשובה, ידעתי שהשינוי הוא בלתי נמנע”.
הצעד הראשון היה רכישת גרוטאות. “קניתי במגרש גרוטאות בקרבת העבודה חלקים של רכב B.M.W שהיו שם. החלקים שכבו בבית מלאכה ששכרתי באותו הזמן במושב בית נחמיה. תמיד היה לי סטודיו קטן משלי, מקום שבו אני עובד ויוצר. זה היה התחביב שלי, השקט שלי, הרגעים של הרוגע והחלטתי להפוך את התחושה הזו לתחושה קבועה, למה לא בעצם?”.
“אני במהותי שכיר, בן של שכיר.
הורי שכירים, אחיי שכירים, אשתי שכירה
ופתאום שברתי את הנוסחה הקבועה
של היציבות והביטחון המוכר לנו”
צעד כזה באמצע החיים הוא סוג של הימור, לקיחת סיכון. האם חשת בהתנגדות מהסביבה הקרובה לך?
“היו חששות. גם מצידי, גם מצד בני משפחתי, זה מתבקש – אני הייתי במהותי שכיר, בן של שכיר. הורי שכירים, אחיי שכירים, אשתי שכירה ופתאום שברתי את הנוסחה הקבועה של היציבות והביטחון המוכרים לנו. בימינו יש הרגשה שמי שנוטש משרה קבועה הוא לא פחות ממתאבד כלכלית, אבל יצאתי לדרך עם תוכנית עסקית מפורטת. אחרי שנים ארוכות בהייטק, בניתי את עצמי נכון, היה לי כסף בצד והסיכון היה מחושב. זה לא היה מקרה של בחור צעיר שלוקח הלוואות ופותח עסק בהשקעה עצומה, בלי שום ניסיון. הייתי אדם בוגר, עם ניסיון ניהולי ובנינו מודל מושכל, עם תחשיב של הוצאות ועלויות והכנסה קבועה. נתתי לעצמי שנתיים להקים את העסק ולראות האם זה עובד”.
מה היה התרחיש אם העסק לא היה מתרומם, חזרה להייטק?
“ההחלטה היתה לעזוב את ההייטק בכל מקרה. אם זה לא היה קורה בדרך של האמנות, הייתי מוצא כיוון אחר”.
גלגול חדש
לא כל אחד זוכה לגלגול נוסף עוד בחייו. רונן מאמין שרק מי שמתכונן, מתכנן ובעיקר מעז, יכול לעשות את זה. “להיות עצמאי בארץ זה לא קל, זו רולטה וכל העצמאיים בישראל מודעים לכך. לקחתי סיכון וזה השתלם אבל אני משקיע המון כי עסק זה לגלגל סלע בעליה, בשנייה שאתה עוצר, הוא ייפול עליך. בעל עסק תמיד צריך לדחוף ואני יוזם הרבה מאוד וחושב כל הזמן שני צעדים קדימה”.
עם אילו כלים מקצועיים פתחת את הסטודיו?
“הרקע שאני בא ממנו הוא שילוב של אהבה אדירה וארוכת שנים לתחום המוטורי – רכבים, אופנועים, ג’יפים מצד אחד והתחום התכנוני, הנדסי מצד שני. במהלך השנים היצירתיות שלי באה לידי ביטוי בעבודות שונות שעשיתי בבית כמו פרגולות, רהיטים שבניתי, יצירות אמנות שהכנתי לבית שלנו. הפריט האמנותי הראשון שעבדתי עליו לאורך זמן וברצינות והזכיר את האופי של היצירה שבה אני עתיד לעסוק, היה סוג של תיבה מפח. תכננתי אותה לפרטי פרטים והשקעתי הרבה ביצירה שלה והתוצר היה מאוד יפה והסתבר לי, שאנשים שראו אותה התפעלו ואפילו הביעו עניין ברכישתה. המשכתי ליצור עוד פריטים וגיליתי שיש ביקוש לקנות אותם. ככל שעבר הזמן, מצאתי את עצמי משקיע יותר שעות בסדנא וכשהגעתי לפרשת דרכים בעבודה, בחרתי לפרוש ולהתמקד ביצירה”.
אבל זו כמובן לא אופרת סבון או אגדת ילדים, החיים עצמם לא קלים וההחלטות שנוגעות לקריירה ובעיקר שינויי קריירה, לא יכולות להיעשות לבד. לצידו של רונן עמדה אורלי, רעייתו, אשת מחשבים וסטארטאפיסטית בחברה שעוסקת בשליפת נתונים מהירה במערכות ארגוניות גדולות שכבר נמצאת בשלב הביצוע. “אורלי ואני הכרנו בצבא, אהבה ממבט ראשון”, הוא אומר, “היא אדם שיש בו ביטחון ושלווה והיא העבירה לי את המסר הברור, שהיא מאמינה שנצליח לגבור על כל אתגר בדרך ולקדם את החלום הזה. ההסכמה שלה היתה הכרחית, האמונה שלה נתנה לי כוח. אורלי היא חלק אינטגרלי מהעסק, גם בזכות ההבנה הטכנית שלה וגם מבחינה ארגונית ופיננסית וגם בגלל שיש לה את התכונה המדהימה הזאת, שהיא יודעת לפתור כל פלונטר שנוצר בצורה רגועה לגרום להכל לזרום חלק”.
“להיות עצמאי בארץ זה לא קל,
זו רולטה וכל העצמאיים בישראל מודעים לכך.
לקחתי סיכון וזה השתלם אבל אני משקיע המון
כי עסק זה לגלגל סלע בעליה,
בשנייה שאתה עוצר, הוא ייפול עליך“
לא למדת לימודי אמנות בשום שלב בחיים?
“לא. אני יוצר ואיש כפיים. אני לומד דרך העשייה, יותר קל לי לרתך ולפרק ארבע פעמים את המבנה שיצרתי וללמוד את החומר דרך העבודה איתו. ההיכרות עם המכניקה של החומר היא היתרון היחסי שלי. מה שעובד בהדמיה של מעצב, לא בהכרח יעמוד בעומסים של נשיאה. העבודות שלי הן בשימוש על ידי משרדים וחברות והידע ההנדסי שלי הוא שמאפשר לי להתאים את החומר לשימוש שלו. כשאני מתכנן פריט, אני עושה לו פירוק מכני לטובת הייעוד הסופי שלו. אני מאוד מתעניין באמנות ובדרכי עבודה ועיקר הלימוד שלי הוא מבעלי המלאכה הרבים שאני עובד איתם בארץ ובעולם. אין חכם כבעל ניסיון ואני נדהם מאנשי המקצוע שנושמים את החומרים שהם עובדים איתם, שחיים אותם. היצירתיות היא כבר עניין של גישה וכישרון – או שיש לך או שאין לך, וחובה לשלב את התוכנית עם הידע המקצועי”.
איך אתה מגדיר את האמנות שלך?
“אני בונה רהיטים פונקציונליים מחלקי מכוניות ואופנועים. זה החומר העיקרי שממנו אני יוצר ובמהלך השנים הרחבתי את המגוונים של החומרים והיום אני עובד גם עם עץ, בד ועוד. העבודה היום כוללת גם התייחסות לריהוט ‘חכם’ ואני משתמש בכלים ההנדסיים שלי כדי לתכנן רהיטים שיתאימו לצרכים של הלקוחות”.
האם הלקוחות שלך הם חברות ומשרדים גדולים, או שגם אנשים פרטיים רוכשים יצירות?
“חלק גדול מהלקוחות שלי הם חברות גדולות וחברות רכב. הרבה סטארטאפים שמעוניינים בפריט אחד שמבטא את המהות שלהם, יצירה ייחודית שיש בה אמירה שמעבירה את המסר מבחינתם. ברהיטים האלו אני מכניס את הסיפור של העסק והתוצר נותן אפקט מהמם בעצמתו. עשיתי לא מזמן דלפק קבלה לחברת הייטק, שמתחיל בפח מרוטש ושרוט ומסתיים בפח מבריק וחדשני. בפריט כזה מגולמת החדשנות, היצירתיות, הרוח הצעירה של החברה ומי שרואה את היצירה הזו, מבין שהוא נמצא במקום שבו יש חשיבה אחרת ומקורית.
עוד נישה של לקוחות הם האנשים הפרטיים, שמעוניינים בפריט לבית או למשרד. במפתיע מאוד, מספר גדול מאוד של לקוחות הם רופאים. כנראה שהם מבינים שהכל בחיים הוא מיש מש של חלקים שאנחנו מפרקים ומחברים (צוחק). הם באים אלי עם רעיונות יצירתיים ועד היום הם קיבלו את המוצרים הכי מיוחדים. וכמובן, אנשים פרטיים שמעצבים או מחדשים את הבית שלהם ומעוניינים לתת נגיעה מיוחדת, אמירה שתופסת מקום לא גדול בבית, אבל יש לה אפקט מאוד מיוחד- גוף תאורה מעניין, שולחן או שידה שהם פריטי אמנות, מוסיפים לבית ייחוד ויופי”.
מכונית היא יצירה מושלמת
הסטודיו של רונן נקרא “אישפח” והוא למעשה מרכז מחזור והפחת חיים חדשים בחלקי חילוף של רכבים. איש הפח רואה בכל חלק פח שרוט הזדמנות לחיים חדשים, גלגול נוסף. אם תשאלו אותו, אחת היצירות המושלמות ביותר בעיניו היא המכונית – כלי תעבורה שאנחנו עושים בו שימוש יום יומי, מבלי לחוש שאנחנו למעשה נעזרים באחד מפלאי היצירה. אבל חכו עד שתשמעו את ההסבר שלו, אולי תשתכנעו: “הרכב הוא יצירת מופת מכל הבחינות – התכנון והעיצוב של הרכב, גם מבחינה מכנית וגם מבחינה עיצובית הוא ברמה כל כך גבוהה שאי אפשר להאמין כמה חשיבה מושקעת בכל קימור וקו. המכוניות של היום הן יצירה מושלמת מבחינה הנדסית, במשולב עם המענה לצרכים התת מודעים הפסיכולוגיים של אנשים והמשיכה האסטטית שלהם, ענין של מחקר ובדיקות ברמות הכי גבוהות. מעבר לזה, מבחינה ערכית, הרכב מאפשר לנו חופש תנועה, שהוא אחד החירויות החשובות ביותר שיש לאדם. החופש לנוע ממקום למקום, האפשרות להגיע, היכולת לצאת המקום המקומי לעולם הרחב יותר, להפתח, להכיר, זו מתנה נהדרת שקיבלנו”. השתכנעתי.
“במפתיע מאוד, מספר גדול מאוד של לקוחות הם רופאים.
כנראה שהם מבינים שהכל בחיים הוא מיש מש של חלקים
שאנחנו מפרקים ומחברים.
הם באים אלי עם רעיונות יצירתיים
ועד היום הם קיבלו את המוצרים הכי מיוחדים”
דלפק קבלה באורך 6 מ', תחילתו פח מרוטש וסופו מבריק וחדש
המשיכה לעסוק בפח ודוקא בפח של מכוניות היא מובנת נוכח האהבה הגדולה שלו לכלי רכב. מאז שהיה צעיר הוא היה אופנוען וגם היום, כאב לשלושה ילדים, הוא מרבה לטייל איתם בג’יפים, באופניים, בכל כלי שיש בו גלגלים. לבחירה בחומר הזה נוסף גם צד אידיאולוגי: “ברזל הוא היסוד הכי נפוץ בכדור הארץ. כל גרעין הכדור שלנו עשוי ברזל וכל התעשייה שלנו והבתים שלנו, כולם מבוססי ברזל. החומר החשוב הזה, הוא חומר לא מתכלה ולזרוק אותו לפח זה פשוט בזבוז. הברזל הוא המשאב הכי ממוחזר משום שכאשר אתה מעבד אותו, הוא כמו חדש. הפח, באופן ספציפי, הוא חומר שאפשר להגיע איתו לרמות גימור של שלימות, כמו השימוש הראשוני שנעשה בו. אני יכול לקחת פח מכמה רכבים שונים ובסוף התהליך, המוצר המוגמר יהיה מבריק וחדש כמו מכונית תצוגה. המיחזור הוא ערך בפני עצמו, אני מתחבר אליו גם בשאר התחומים ובבית אנחנו מקפידים למחזר וכעקרון מעדיפים לרכוש ‘מעט וטוב’ מאשר ‘הרבה וזול’. הזול מוצא את עצמו בזבל והטוב נשאר לאורך זמן”.
הסיפור שאתה מספר
אפשר לנחש שהסדנא שלך נראית כמו מחסן גרוטאות, איך אתה מוצא את החלק שאתה מעוניין בו בתוך כל חלקי הרכבים, הפגושים והדלתות שאספת במשך שנים?
“במפתיע, הסדנא שלי נראית יותר כמו מעבדה מאשר מחסן גרוטאות. זה אחד הדברים שלקחתי איתי מהעבודה ארוכת השנים באינטל ובתחום ההנדסה – ההקפדה על סדר וארגון ושמירה על הבטיחות. הסדנא מסודרת בקפדנות, כל חלק נמצא במקומו, איזור העבודה הוא ממש סטרילי, הכלים מסודרים, מנוקים על בסיס קבוע ומתוחזקים לעילא. הרגלי העבודה האלו הוטמעו בי היטב ואני מטפח אותם מתוך ידיעה שרק מתוך עבודה מסודרת, יוצא מוצר מושלם מכל הבחינות. אני מכיר כל חלק וכל דלת וברגע הצורך אני שולף את הפריט הנכון ועושה בו שימוש”.
גוף תאורה וארון במטבח החברה
כמה מהרהיטים שאתה מייצר הם לפי הזמנה וכמה קונים ממך מוצר מוכן?
“בעבר אני הייתי מייצר רהיטים ואנשים היו באים וקונים. עם הזמן התחלתי לקחת עבודות מוזמנות גם מחברות וגם מלקוחות פרטיים והיום אני כל כך עמוס, שאני בעיקר עובד על ההזמנות”.
כיצד מגיעים אליך הלקוחות?
“בעולם האמנות השם עובר מפה לאוזן, פריטים שהכנתי עבור חברה ונמצאים במשרדים שלה ומבקרים שואלים מהיכן ומי בנה להם. כשחברת הייטק רוצה לעשות פרויקט מגניב, משהו מיוחד ומקורי, אז מבררים ומגיעים אלי. גם לקוחות פרטיים מגיעים אלי דרך הכרות או שראו בעיתון איזו עבודה שלי”.
משפחה + כלי רכב + ברצלונה = שלמות
עד כמה היצירתיות שלך באה לידי ביטוי בעבודה מוזמנת?
“היצירתיות שלי תמיד באה לידי ביטוי, גם בפריטים שאני עושה לפי הזמנה מאוד ספציפית של לקוח. יש לקוחות שיודעים בדיוק מה הם רוצים ואז אנחנו מתכננים את העבודה יחד ויש כאלו שנותנים לי את החופש האמנותי ליצור מה שאני רוצה”.
איך נראה תהליך העבודה שלך?
“אחרי שאני נפגש עם הלקוח או המעצב שמזמין את העבודה, אני בונה הדמייה וסקיצה ועובד עליה. בשלב הבא, אני מפרק את הסקיצה לתהליך עבודה בפועל, מתחיל לעבוד עם החומר ולסנכרן את כל בעלי המלאכה שיעבדו על הפרויקט – אם זה הצבעי, הנגר, הרפדים, המסגר ועוד. יש לי בעלי מקצוע קבועים שאני עובד איתם והם כבר מתורגלים בעבודה איתי ויודעים את חלקם בפרויקט”.
“אין דבר שאני אוהב יותר מאשר לפגוש אנשים חדשים,
לשבת איתם, להכיר אותם ואת הבית שלהם
ולתכנן עבורם את הפריט הנכון
שיעמוד במקום הנכון ויאיר ויוסיף לבית
את הטאץ’ האמנותי המיוחד”
אפשר להניח שבתור מי שמתכנן רהיטים לחברות ומציג בתערוכות בינלאומיות, להכין גוף תאורה לבית פרטי יהיה “קטן” עליך, או לחילופין, יקר מאוד...
“אין דבר שאני אוהב יותר מאשר לפגוש אנשים חדשים, לשבת איתם, להכיר אותם ואת הבית שלהם ולתכנן עבורם את הפריט הנכון שיעמוד במקום הנכון ויאיר ויוסיף לבית את הטאץ’ האמנותי המיוחד.
כשאני מכין רהיט לבית פרטי, אני יודע שהוא יהיה משמעותי ויוסיף לבית המון והידיעה הזו, שפריטים שלי נמצאים בבתים של אנשים ומשרתים אותם, משמחת אותי מאוד.
המחירים שלי יכולים להיות שווים לכל נפש, כמו כל נגרות טובה או פריט איכותי. הכסף הגדול נמצא בפרויקטים הגדולים של חברות ההייטק ואני לא גובה מחירים גבוהים מלקוחות פרטיים, אני רוצה אותם וחייב אותם כדי ליצור יצירות שאני אוהב, כך שזה משתלם לשני הצדדים”.
מהם סימני ההיכר של העבודות שלך?
“אני חושב שהסימן המובהק ביותר הוא בהומור הדק שיש ברהיטים שלי. אני יוצר רהיטים פונקציונליים שנועדו לשימוש ובנויים מהמכלולים הטובים ביותר – צירים, מסילות, טריקות שקטות והומור. היצירות שלי מביאות שמחה והנאה כשמסתכלים בהן וכשמשתמשים בהן”.
בארבע השנים האחרונות הוא על קו ישראל-ברצלונה, לשם הגיע כשהוזמן לבצע עבודה והשאיר שם את ליבו. “ברצלונה היא אהבה שאין לתאר, מקום עם אנרגיות והשראה והכרתי שם אנשים מדהימים, בעלי מלאכה מקצועניים שעובדים בשיטות מיוחדות ואני עובד איתם בכל מני פרויקטים. מעבר לעבודה, יש להם גישה של ‘כאן ועכשיו’ לחיים, יש להם אוכל נהדר ומצברוח מצוין”. בשלב כלשהו, רונן נדרש להחלטה – פה או שם? הוא בחר בנו. “החיים בארץ בכלל ובשוהם בפרט הם המקום שבו המשפחה שלנו חיה והילדים שלנו פורחים. כאשר נדרשתי להחלטה, בחרתי להישאר בארץ ואני מרבה לנסוע לשם, לא פעם עם אשתי והילדים. יתכן ובעתיד, כשהילדים יגדלו, אולי נעבור לשם לתקופה, אבל זה עוד רחוק בינתיים”.
החיפושית של עמרי ז"ל, חייל שנהרג בתאונה, הפכה לארון לכלי מוזיקה שנתרם ל'קולור' למוזיקה ומחול
יש רגעים של ייאוש, של פחד מבלוק יצירתי?
“בכל פעם שאני נכנס לפרויקט ומקבל את צ’ק המקדמה של הלקוח, אני נכנס להיסטריה – ‘מה עשיתי??’. לאחרונה שאלתי את עצמי, ‘איך לעזאזל לקחתי על עצמי לבנות מסוע תקרתי מכני בגלידריה??’. אבל זה מה שנותן לי אדרנלין להתחיל לעבוד והיצירתיות מתגלה ועושה את שלה”.
לפני שבע שנים יצאת לדרך חדשה. במרחק הזמן, האם אתה מרגיש שהגשמת את המטרה במלואה? האם המקום שאתה נמצא בו היום, עונה בצורה מושלמת על החלום והתקוות?
“במבחן הזמן אני נמצא במקום הרבה יותר טוב ממה שחשבתי שאני אגיע אליו. כשיצאתי לדרך, לא העזתי לחשוב שאגיע רחוק כל כך. הסתפקתי ברצון לשנות, בידיעה שאני מעוניין לעסוק ביצירה ובהרבה תקוות שאוכל להרשות לעצמי להתפרנס בכבוד ממנה ולהמשיך בעשייה הזו. היום, אני קשור למעצבי על, למשרדי אדריכלים הטובים ביותר, משתתף ומציג בתערוכות בינלאומיות ומרוויח היטב. אז לשאלתך, כן – הגשמתי את החלום ועפתי מעל מה שדמיינתי. אבל מה שחשוב לי מהכל הוא, שאני חי את חדוות יצירה ואני אדם הרבה יותר מאושר ממה שהייתי”.
“בכל פעם שאני נכנס לפרויקט
ומקבל את צ’ק המקדמה של הלקוח,
אני נכנס להיסטריה – ‘מה עשיתי??’
אבל זה מה שנותן לי אדרנלין
להתחיל לעבוד והיצירתיות
מתגלה ועושה את שלה”
המכלולים הטובים ביותר. בסטודיו
מעבר לזכות לעסוק באמנות, האם יש עוד אספקטים בחיים שלך שעברו שינוי, לצד הקריירה?
“אני חושב שעברתי דרך בשנים האלו. התפתחתי מבחינה יצירתית וגם מבחינה אנושית. אם פעם הייתי מאוד סגור במיליה המסוים שלי – מהנדסים, עובדי הייטק, אנשים שנראים “כמוני” ועובדים בעבודות “כמוני”, היום אני הרבה הרבה יותר נגיש לעולם. יש לי היכרויות וחברויות שבעבר לא הייתי פתוח אליהן. אני פוגש בעלי מלאכה בדרום תל אביב, באיזור רחוב הרצל, היכן שאני עומד לפתוח סדנת עבודה נוספת ואני נהנה לשבת איתם. המושג “חברות” הוא הרבה יותר רחב היום ומכיל הרבה יותר אנשים מבעבר. יש לי שפה משותפת עם אדריכלים ועם נגרים ואני צוחק יותר, שמח יותר, רגוע יותר, יומרני פחות ואני מוצא המון שמחה בדרך הזו, הרבה מאוד טוב לב, חברות אמת, שיחות נפש, חיבורים רגשיים מאשר היו לי בעבר בקשרים הבינאישיים שלי. אין ספק שיצאתי נשכר וזה משליך על החיים המשפחתיים שלנו, על הבילויים המשותפים, ההנאות שלנו בטיולים בעולם, השיתוף שלהם בקריירה שלי וביום יום שלי. כייף לי שאשתי מעורבת בעסק שלי, שהילדים נמצאים בסדנא, שאבא לי מגיע אלי הרבה, אני מוקף יותר במשפחה וחי בתוך האהבה הזאת. החיים שלנו הם סיפור ואנחנו קובעים איך נספר אותו. אני בוחר באופטימיות וזה הסיפור שלי”.
תגובות
