סופרת אהבה
אביבה סרור בייגל היא סופרת שספריה תמיד יסתיימו בסוף טוב ואופטימי, כיאה לחוקי הפורמט של כתיבת רומן רומנטי. יש לה קהל קוראות (וקוראים) גדול מאוד, וממש לא אכפת לה אם מישהו יכנה את הספרים שלה "רומן למשרתות"
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
אפרת רוזנצוייג
"עד גיל חמישים ושבע לא כתבתי אפילו מילה, גם לא היו לי מה שנקרא "סיפורים במגירה". אהבתי לקרוא, גמעתי כמויות של ספרים, ברמה של ספר בערב או שניים. יום אחד ישבתי מול ספר ואמרתי לעצמי 'רבאק, גם אני יכולה לכתוב'. לא יודעת אם יותר טוב, אבל לפחות באותה רמה. באותם הימים בתי למדה בבאר שבע ונפגשנו שם לכוס קפה. אמרתי לה שאני רוצה לכתוב ספר והיא ענתה, בדרכם של צעירים חסרי עכבות: "תכתבי!"."אבל איך"? שאלתי והיא אמרה: "מה אמא, את לא יודעת לכתוב? תכתבי על דף, תפתחי קובץ במחשב, פשוט תכתבי". חזרתי הביתה, פתחתי את המחשב ומאז לא הפסקתי לכתוב".
ארבע שנים בלבד חלפו מאז אותה שיחה ואביבה סרור בייגל הספיקה להוציא לאור שלושה ספרים. ספרה הראשון "ההחלטה שלי", יצא לאור ב-2018 ועוסק בנושא של הטרדות מיניות ואונס, ספרה השני, "הקופסה" יצא לאור ב-2019 והוא מנסה לטפל בפערים התרבותיים שבין מרכז לפריפריה. שני ספרים אלו יצאו לאור ע"י הוצאת ספרים, ספרה השלישי "מאז ולנצח" ראה אור בספטמבר 2020 בהוצאה עצמית.באוקטובר הקרוב היאתיכנס לעריכה עם הספר הרביעי.
סרור בייגל (61), תושבת שוהם מאז 1966, נשואה לחיים ואמא לשלושה ילדים:דקל, נטע ושקד, מוכרת לרבים מתושבי היישוב גם כמנהלת השיווק בחברת "תילתן ערכות למידה בע"מ", חברה פרטית העוסקת בפיתוח משחקי חשיבה מחוץ לקופסה, למוסדות ולפרטיים, שהיא ובן זוגה מנהלים אותה כבר שנים רבות, ביחד.
כבר בתחילת דרכה ככותבת, הפך הספר הראשון שלה,"ההחלטה שלי", לרב מכר. כל ספרייה של בייגל סרור מקוטלגים תחת הז'אנר הספרותי - הרומן הרומנטי.
כמה זמן ארכה הכתיבה של הספר הראשון?
"לקח לי שנה לכתוב אותו. בתמימות של מתחילים,חשבתי שברגע שסיימתי לכתוב, גם סיימתי בכך את תפקידי.חיפשתי באינטרנט אחר הוצאת ספרים שמתמחה בספרים רומנטיים, מצאתי אחת כזו ושלחתי לה את הספר, מבלי לחשוב מה גודל המסע שעוד מצפה לי.היום אני יודעת עד כמה ספר שאמנם הסתיימה כתיבתו, רחוק מסיום".
וכבר על ההתחלה, הספר הראשון היה לרב מכר. איך את מסבירה את ההצלחה שלו?
"אין לי מושג, בפוקס, אני חושבת. שלא תביני אותי לא נכון, הספר טוב ועוסק בנושא חשוב, מגיע לו. כשספר שלך מגיע להיות רב מכר זה כבוד גדול, אבל זה לא מדע מדויק. זה תלוי מי מוציא ספרים באותו השבוע. נניח שמאיר שליו ודוד גרוסמן היו מוציאים ספר באותו שבוע, אני מניחה שהספר שלי לא היה לרב-מכר. את צריכה להבין שכל עולם הספרים הוא"מסחרה" אחת גדולה".
אבל יכולת להתהדר בתואר "סופרת".
"לא. בן הזוג שלי אמר לי שמותר לי רק אחרי הספר השני. עד היום אני קוראת לעצמי כותבת לא סופרת, כי סופר עבורי הוא לצורך העניין מישהו כמו דוסטוייבסקי, אחד שמקדיש את החיים שלו לגמרי לעולם הכתיבה. מצד שני, אני חייבת להגיד שזה סוג של חיידק. ממש היום,כשישבתי בעבודה ברגע של שקט, מצאתי את עצמי כותבת שלוש מאות מילים לספר חדש, פתאום צץ לי רעיון והייתי חייבת לכתוב אותו".
כשהתיישבת לראשונה לכתוב, ידעת שתכתבי רומן רומנטי?
"כן. בעבר אמרו לי 'תכתבי ספרי ילדים, זה ילך מצוין', ו"בתילתן" אנחנו הרי מוכרים משחקים לילדים וזה כאילו מתבקש, אבל עניתי להם שזה לא בהזמנה, אי אפשר לכתוב ספר שהעט שלך מסרב לכתוב".
אני מקישה מכך שאתמחבבת את הז'אנר הזה...
"מאוד, אם נחשוב על זה רגע, על הסיבה האמיתית שאנשים בוחרים "לבזבז" שעות פנאי יקרות על קריאה, נגלה שמרבית האנשים קוראים כי הם מחפשים לברוח, לצאת מחיי היומיום לעולם הפנטזיה. לעזוב את החדשות, לקרוא משהו שיגרום להם הנאה שיוכלו להזדהות אותו, ליהנות ממנו ולפרוק מתחים. זה בדיוק מה שמאפשר הרומן הרומנטי.
אני חוזרת מיום עבודה ארוך ומעייף, בחדשות יש תמיד דברים רעים וקשים, מתיישבת על כורסת הקריאה בבית ומבלה עם ספר".
הז'אנר הזה של ספרות רומנטית סובל ממוניטין מפוקפקים, מבקרי ספרים נחשבים נוטים להצהיר שהוא לא נחשב לחלק מ"הספרות הקאנונית", זה מעליב אותך?
"לפני הרבה מאוד שנים התארחה מרגלית צנעני באחת מתוכניות האירוח, והיא נשאלה שם אם היא רואה את עצמהכזמרת חתונות. מרגליתהסתכלה למראיינת ישר בעיניים וענתה לה: "אני אשכרה זמרת חתונות". מיותר לציין את תרומתה של צנעני לזמר הישראלי, היא פשוט לא סבלה מרגשי נחיתות.זוהי ההתייחסות שלי למי שטוען שהספרות הרומנטית היא זולה. אני אתן לך דוגמא נוספת: מאכל שנחשב למאכל פשוט, יכול להפוך למעדן וגם יכול להיות על הפנים. זוהי התשובה שלי לאותם מבקרים שמצקצקים. יש סוגה של פרוזה, לדוגמא,הנחשבת לסוגה עילית, אבל גם היא לא חפה מיצירות רעות, וישנם ספריםהשייכים לסוגה של הרומן הרומנטי והם מדהימים. הספר עצמו לא נבחן בסוגה אליה הוא משתייך, אלא בסיפור שהוא מספר, בעניין שהוא מייצר אצל הקורא".
אפרופו עניין, המספרים רק מחזקים את התפיסה של סרור בייגל. ספרי הכיס של שנות ה- 70 שנקראו בסתר, עברו לקדמת הבמה. הרומן הרומנטיהוא הז'אנר הנמכרביותר בתחום הסיפורת – יותר מספרי מתח, מדע בדיוני ופנטזיה, במונחים כמותיים וגם כספיים, עם מכירות של 1.5 מיליארד דולר בארצות הברית לבדה. כך לדוגמא, ב- 2015 נמכרו 72 מיליון עותקים מהרומן הרומנטי בארצות הברית, 61% מהם בגרסה דיגיטלית, דבר שהופך אותה לסוגה המכניסה ביותר בשוק הספרים האלקטרונים.בישראל,מכירות ספרי הרומן הרומנטי מהוות 23% מכלל ספרי הסיפורת ברשת סטימצקי.
לכתיבה של ספרים מהז'אנר הרומנטי יש כללים מוגדרים: הם עוסקים באהבה בין גבר ואישה, בהתפתחות היחסים ביניהם ובסוף הטוב שמגיע בתום מכשולים, מאבקים קשים, תככים ואסונות. מבנה שסרור בייגל מאוד מתחברת אליו כמי שלא מוכנה אפילו לצפות בסרטים שהסוף שלהם לא נגמר טוב.
צריך להיות טיפוס רומנטי כדי לכתוב ספרים מהז'אנר הזה?
"הבנות שלי טוענות שכשהן קוראות את הספרים שלי הן שומעות אותי מדברת דרך הספר".
כמה מהגיבורות שלך הן בעצם אביבה?
"אני ממש לא הגיבורה בספרים, אבל אני מדברת דרך הגיבורה. הגיבורה מאפשרת לי להגיד המון דברים שהייתי רוצה להגיד ואין לי איפה לומר אותם. הסיפורים מסייעים בידי להביע מחאה. בספר הראשון המחאה היא על הקלות בה נענשים אנסים או מטרידים למיניהם, השני עוסק בנושא המרחק והפער בין מרכז הארץ והפריפריה, והשלישי במעמד האישה - קידמה מול שמרנות.גם הספר הרביעי שיראה אור, עוסק בהעסקה לא הוגנת של ילדים וניצולם במדינות העולם השלישי".
בשנים האחרונות התווסף לז'אנר זה מימד ארוטי כמעט מחויב המציאות, כתיבה שלא חוסכת בתיאורים פרטניים ביותר של סקס, על גבול הפורנוגרפיה. דוגמא טובה לכך הוא הספר "חמישים גוונים של אפור" שהפך לסנסציה ספרותית. כאן נראה שפגשתי בקו אדום אצל סרור בייגל. היא, אם לתאר זאת בעדינות, מסרבת "לאתגר" את עצמה בכתיבת תיאורים מפורטים ומופרזים של אקטים מיניים.
קשה עלייך הכתיבה הארוטית?
"חמישים גוונים של אפור" לא ממש עובר לי בקלות בגרון. בעיניי יש שם התעסקות רבה מידי במין, במשחקי כוחות ואני לא מוצאת בו את האהבה שאני אוהבת לקרוא,זה כמו ההבדל בין סרט אהבה טוב לפורנו. זהו לא סגנון הכתיבה שלי, כנראה שיש בי צד שמרני ואני עדיין רוצה לשמור על רומנטיקה נקיה. אין לי בעיה עם כתיבה מסוג זה, אבל אני לא אכתוב כך. היום הקוראות הנלהבות של ספרי הרומנטיקה האלה הן נערות בגיל ההתבגרות,וזו תופעה שמטרידה אותי במיוחד. הספרים שלי מתאימים לנשים מעט יותר מבוגרות, כאלה שראו דבר או שניים בחייהן. תראי, אם אני מספרת לך שאדם נכנס לניתוח, את מבינה מה הולכים לעשות אתו שם, אני לא צריכה לפרט לך לפרטי פרטים איך הסכין חותכת בבשר החי והדם ניתז לכל הכיוונים. כך גם כשמתוארים גבר ואשה שמתנשקים בלהט והוא שולח את ידו לחזייה שלה, את מבינה מה הם הולכים לעשות, אני לא מרגישה צורך להנגיש לך מה קרה שם בהמשך. נשאיר משהו לפנטזיה. שמרנית, נו".
בואי נדבר קצת על פמיניזם בספרות רומנטית. איפה זה בא לידי ביטוי בספרים שלך?
"הנשים שלי הן נשים חזקות. לא דמויות קלאסיות שמחכות שגבר יציל אותן. בספר הראשון הבחורה מעט מוחלשת, אולם כשהגבר מנסה להציל אותה היא מסרבת ונמלטת. בספר השני הבחורה, ענת, עורכת דין מצליחה והגבר חקלאי מצליח, הם שווי כוחות. בספר השלישי "מאז ולנצח" יש שיח על שמרנות מול קידמה. הבחורה, אביגיל, מיישרת קו עם השמרנות ואפילו מסכימה להינשא לגבר שהוריה בחרו עבורה. בנקודת השבר היא זוקפת את ראשה ובוחרת כיצד לנהל את חייה, והגבר בוחר להתאים את עצמו אליה ולא להיפך.
הנשים הן סוג של פמיניסטיות, אבל גם לגבר יש חלק. הגבר איננו הגבר הקלאסי של הרומן הרומנטי, להיפך הוא גבר מכיל, מודרני, שרואה את האישה כשווה לו".
מי הקורא הראשון שלך?
"בן הזוג שלי והבת שלי הצעירה, שקד".
והם מותחים ביקורת אמיתית?
"ביקורת חדה ונוקבת ללא משוא פנים. דרך בעלי אני זוכה לראות את זווית הראייה הגברית. אמנם אני אישה והגיבורה המרכזית בספרים שלי היא תמיד אישה, אך עדיין יש דמויות גבריות שצריכות להיות אמינות. הבת שלי מתקנת לי שגיאות פיסוק והיא גם תורמת, בשל גילה הצעיר, זווית ראייה רעננה שלה משלה, אשר לעיתים, אני מודה, חסרה לי".
את ממליצה גם לגברים לקרוא את הספרים שלך?
בוודאי. הספרים שלי הם סיפור אהבה, רומנטיקה במיטבה. יש גברים רומנטיים".
את מבצעת תחקיר לפני שאת ניגשת לכתוב?
"את הספר הראשון כתבתי בעיקר מאינטואיציה, בשני עשיתי תחקיר על גידולי תפוחים ועל כבישי הארץ, ואילו על השלישי עשיתי תחקיר מאוד מקיף. הוא עוסק בעדה הקווקזית. למדתי על העדה, שוחחתי עם נשים מהעדה ואפילו טעמתי אוכל קווקזי. בספר הזה הגיבורה אף נוסעת ללונדון, טסתי ללונדון והלכתי לבקר בכל המקומות שלימים הוזכרו בספר".
ביומיום שלך את עוסקת בשיווק משחקים לימודיים, לא המקצוע הרומנטי ביותר שאפשר להעלות על הדעת, איך זה משתלב עם כתיבת רומנים?
"אין לי הסבר, אולי הכתיבה היא צורך פנימי להשלים משהו שחסר לי. אין לי אפשרות לתת דרור לדמיון שלי כשאני כותבת הצעת מחיר או מנסה לגבות תשלום מלקוח. זו גם הדרך שלי להביע דעתי. אני בן אדם שיש לו המון דעות על המון דברים ולא תמיד יש לי היכן לומר אותם, אז מצאתי דרך. אני מביעה את דעותיי ומחאתי דרך הספרים, הגיבורים והמעשים שלהם".
תני לנו הצצה לספר הרביעי...
"הספר עוסק ביהלומי הדמים, עדיין אין לי שם סופי. יהלומי הדמים הם יהלומים הנכרים באפריקה על ידי ילדים בעיקר. ילדים שבחלקם הגדול עובדים תמורת דולר ליום, במקרה הטוב ומתים כתוצאה מהעבודה הקשה במכרות. היהלומים הללו, נמכרים בחלקם באופן לא חוקי ומשמשים לרכישת נשק שמתדלק את סכסוכי השבטים באפריקה. דמים במלוא מובן המילה".
תגובות
