"אנחנו לא ישנים הרבה, אבל כשאנחנו ישנים, כולנו חולמים על החזרה של החטופים הביתה"
חבר המועצה לשעבר, זיו שמע, מנהל את חמ"ל התחקירים במטה המרכזי של משפחות החטופים והנעדרים, לצידו בצוות גם תושבת שוהם, שרון ל.עבורם זו משימת חיים
פורסם בתאריך:
מטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים הוקם באופן ספונטני ביום ראשון שלאחר השבת השחורה, על ידי חיים רובינשטיין, רונן צור, יועצי תקשורת, ועו"ד דודי זלמנוביץ, שעם פרוץ המלחמה גילה כי בתו השתתפה במסיבת הטבע והצליחה להימלט, אך בן משפחה שהיה אף הוא במסיבה נחטף לעזה.
המטה הממוקם במגדל המוזיאון בתל אביב, פועל ללא לאות למען החזרת בני משפחות השבויים בידי חמאס ומשפחות הנעדרים. אלפי מתנדבים מצוותים לאגפים שונים: מו"מ, משפט, תקשורת, טיפול בתרומות, משפיענים, נציגויות בחו"ל, תיעוד פשעי מלחמה, מערך סיוע ותמיכה במשפחות, שחלקן אף לוקחות חלק בתוך העשייה.
במטה העצום הזה, הכולל מאות אנשי מקצוע מהטובים בתחומם מעולמות התקשורת, המשפט, הדיפלומטיה, הפסיכולוגיה, הרפואה והפרסום, עובדים לילות כימים, בהתנדבות, כדי להעניק למשפחות את כל המענים שהם צריכים ולפעול עבורן מול המדינה ולמעשה מול כל מי שאפשר, בישראל ובעולם.
אחד החמ"לים הגדולים הפועלים במטה הוא חמ"ל צוות התחקירים, אותו מנהל חבר המועצה לשעבר ויועץ התקשורת והאסטרטגיה, זיו שמע, שעד לפני האסון הנורא היה עמוס מעל הראש בניהול קמפיינים מוניציפאליים בבחירות המקומיות ברחבי הארץ, עבור הלקוחות שלו.
"ביום ראשון בערב התקשר אליי חיים רובינשטיין, חבר טוב שהוא ממקימי המטה, וביקש ממני עזרה בתחקור סיפורים של מספר משפחות שהוא מלווה. כמובן שנרתמתי מיד והתחלתי לשוחח טלפונית עם המשפחות, לשמוע ולכתוב את הסיפור של בן משפחה חטוף או נעדר. לא רק את סיפור החטיפה, אלא את סיפור חייו או חייה, כי המטרה שלנו הייתה ועדיין בציר ההסברתי, היא לשים פנים על המספרים, להראות שהמספר הענק של למעלה ממאתיים חטופים הוא לא רק מספר, אלא אנשים עם חיים, תחביבים, משפחות ואהבות.
יום לאחר מכן כבר הבנו שיש לנו עסק עם אירוע בקנה מידה רציני וצריך לתחקר מאות משפחות במהירות, אך ברגישות."
מאותו הרגע נרתם שמע למסע אינטנסיבי של הקמת מערך ענק הכולל כיום עשרות תחקירנים ותחקירניות, רכזי צוותים וצוות דאטה וניהול, כולם תחת ניהולו, כולם בהתנדבות מלאה. מרבית המתנדבים בצוות שמוביל שמע הם אנשים מתחום התקשורת: עיתונאים, אנשי תוכן, אנשים ששירתו בדובר צה"ל, גלי צה"ל, דוברים לשעבר ועוד. "כולם נרתמו מיד, בלי שאלות, פשוט הגיעו, דוברים של חברות ענק, עיתונאים מוכשרים, פשוט כולם, מכל מקום. זה הדהים אותי וריגש אותי עד דמעות."
בשבועות האחרונים התגייס שמע באופן מלא לפעילות במטה המשפחות ומקדיש לכך כל דקה ביום. "אנחנו לא ישנים הרבה, אבל כשאנחנו ישנים – כולנו חולמים על החזרה של החטופים הביתה. כולם פה בהתנדבות, כולם רתומים למטרה הזאת בכל ליבם ובכל רגע ביום. אנחנו עובדים בצמוד עם משפחות החטופים ועושים הכל כדי ללוות אותם, לעזור להם ולפעול למענם".
צוות התחקורים של זיו עובד בכל יום, מראשון ועד שבת, מהבוקר עד הלילה, המשימה שלהם היא לתחקר את הסיפורים, לאסוף מהמשפחות תמונות וסרטונים של בן המשפחה החטוף או הנעדר ולהבין מהם אם יסכימו להתראיין לתקשורת ובאיזה שפה.
"המטה הזה הפך להיות הבית של הרבה ממשפחות החטופים והנעדרים. בני המשפחה מגיעים לפה במהלך היום, משתפים, תומכים אחד בשני, מקבלים פה את כל מה שהם צריכים, אבל בעיקר מקבלים תמיכה ואהבה. יש פה צוות ענק שעובד בקצב שיא, אבל בכל רגע אפשרי, אנחנו עוצרים כדי לשבת עם אמא או בן של חטוף, לשמוע אותם ולחבק. אחד הדברים שהכי מאפיין את הייחודיות של המקום הזה הוא שכל הזמן רואים פה אנשים מתחבקים, עם דמעות בעיניים, אבל עם תקווה. יש פה המון אהבה ותמיכה, גם בינינו, המתנדבים. הרגש הוא חלק מרכזי בעבודה שלנו פה. אי אפשר לעשות את המשימה הזאת בלעדיו. אני מגיע בלילה הביתה ומתפלל לפני שאני נרדם שכולם יחזרו הביתה למשפחות שלהם, זו משימת חיינו כרגע".
חוסן נפשי
במטה המשפחות קיימת מחלקה של עשרות מטפלים שמתנדבים כדי להעניק ליווי ותמיכה נפשית למשפחות, וגם לכל מערך המתנדבים. בצוות התחקורים של זיו נפגשים בכל יום עם הסיפורים הקשים ביותר, עושים שיחות ארוכות עם המשפחות, שומעים את הסיפורים הכי מצמררים וגם מקשיבים להם בשקט, בזמן שהם מתפרקים.
"מבחינתי נושא החוסן הנפשי של המתנדבים הוא בעדיפות עליונה. הם עוברים פה שעות קשות מאוד, שומעים את המשפחות ברגע הכי רגיש שלהן, מתמודדים עם מעמסה נפשית שאי אפשר לתאר. אני עובד באופן צמוד עם מערך החוסן הנפשי של המטה ומחבר את המטפלים לתחקירנים שלי כל הזמן. אני משתדל לזהות כשמישהו צריך תמיכה, אבל כל צוות הניהול שלי מכוון ורגיש לזה מאוד. בכל הכשרה והדרכה שאנחנו עושים לצוותים אני מקדיש חלק משמעותי כדי לדבר על הנושא הזה, וגם ברמה הכי פשוטה – נותן להם את הטלפונים של המטפלים כדי שיוכלו ליצור קשר ישיר איתם, ולא רק דרכנו. אנחנו משתדלים לעשות הכל כדי לייצר להם מרחב בטוח ומעטפת תמיכה."
מתנדבת בצוות התחקירים במטה, אף היא תושבת שוהם המעדיפה שלא להיחשף בשמה המלא, היא שרון ל., נשואה ואם לילדים, עם רקע מקצועי בדוברות ועולם התוכן. שרון מספרת על ההחלטה להתנדב במטה אליו הצטרפה כבר מהשבוע השני למלחמה: "בשבוע הראשון של המלחמה התנדבתי בחמ"ל שהיה בספרא בשוהם. מהרגע הראשון היה לי ברור שאני לא יכולה לשבת בחיבוק ידיים. הרגשתי שאני חייבת לעשות כל מאמץ, גם אם הקטן ביותר, כדי לתרום כאזרחית שלא עושה מילואים ושלא יכולה להיות מעורבת בדרך אחרת. העשייה האזרחית נראתה לי דרך מאוד טובה לנתב את המאמצים. כששמעתי שבמטה המרכזי שהוקם בתל אביב מחפשים אנשים עם רקע מקצועי כמו שלי לתפקיד תחקירנים, שמחתי שמצאתי את המקום בו אני ממש יכולה לתרום, כי זה בדיוק מה שעשיתי בחיי המקצועיים."
שרון, כמו כל חברי הצוות, עובדת בלי לעשות חשבון לשעות, גם מהבית. "הרי למשפחות החטופים, אין בוקר ואין לילה. כתחקירנים, אנחנו מנסים להגיע לכל המשפחות ולדבר איתן, ויש להם הרבה מה לספר. מעבר לסיפור החטיפה או הקשר האחרון שהיה להם עם בן או בת המשפחה, הרעיון הוא לשמוע ולתת מקום לסיפור החיים של כל אחד ואחת, לא כעוד שם ברשימה אלא ללמוד עליהם כמה שיותר, כי אלו בסוף החומרים שמשמשים אותנו בהסברה. בשיחות שלי עם בני משפחות החטופים אני מגלה המון עליהם, סיפוריי חיים שלמים, כל אדם הוא עולם ומלואו.
על ההתמודדות האישית שלה עם הסיפורים האישיים והשיחות המורכבות עם בני המשפחה, משתפת שרון שהיא לא באמת מסוגלת לבצע את הניתוק כשהיא לא בתוך העשייה. "כל המשפחות נכנסות ללב, אבל יש כאלו שנשארות והולכות איתי כל הזמן. אני לא ממש עושה סוויץ'".
תגובות
