רגעים של אור בתוך חושך גדול
ראיון ספונטני עם ליאל לוינגר
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
גאילי שיף
זה קרה בשנת 1940. אירופה כבר היתה שקועה במלחמת עולם, הנאצים התקרבו לסלובקיה ויעקב וברטה, שני צעירים יהודים, ידעו שהזמן קצר והחליטו לברוח. לאן? אירופה כבר היתה מבוצרת ומבודדת, אבל ספינה בשם פנצ’ו עתידה היתה להפליג מחופי סלובקיה לכיוון ארץ ישראל. השניים עלו כל אחד בנפרד על ספינת המעפילים, יחד עם עוד 510 יהודים שברחו מהתופת.
ליאל לוינגר, תלמידת שמינית באולפנת שלהבת ותושבת שוהם, זכתה בשבוע שעבר בפרס הצטיינות יוקרתי מטעם יד ושם בתחום חקר השואה. נוסף על לימודיה במגמת פיזיקה, ליאל בחרה לעשות עבודת חקר ברמה של 5 יחידות בהיסטוריה. את נושא העבודה, לא היתה צריכה לבחור, הוא חיכה לה שנים ארוכות.
ארבעה חודשים לאחר שיצאה לדרך, הגיעה הפנצ’ו לים האגאי. הרוחות היו עזות. בשל מחסור במי שתיה על הסיפון, נשאבו מים מדוד הקיטור של האוניה והוא התפוצץ. האוניה הרעועה, עמוסת הפליטים, נסחפה לכיוון אי בודד ולא מיושב בשם קמילה ניסי בקרבת רודוס וטבעה. 512 הנוסעים שעל סיפונה מצאו עצמם על סלע עצום, בלב אי, ללא מזון וללא דרכי תקשורת.
עשרה ימים הצליחו הפליטים היהודים לשרוד, עד אשר מטוס איטלקי שזיהה אותם אותת לספינת מלחמה איטלקית ששטה בימי הים האגאי. מה יהיה עליהם? האם עשו דרך כה ארוכה וניצלו מטביעה, רק כדי לחזור למשרפות ולמות במחנות העבודה?
ליאל עם הנכדים של רב החובל האיטלקי
תודעת השואה במשפחתה של ליאל מורכבת. רבים מבני המשפחה המורחבת נספו במחנות ההשמדה ולצד השנאה לגרמנים ובעלי בריתם על שעוללו, יודעים בני המשפחה שישנו עוד צד לשואה. סבא וסבתא רבא של ליאל ניצלו על ידי קהילה איטלקית בזמן המלחמה ובחרה, בניגוד לשלטון המרכזי, להגן על מאות הפליטים היהודים שהתגלגלו במסע קשה ומייאש, בניסיון בריחה שלא צלח. ליאל יצאה להתחקות אחר אירועי הספינה פנצ’ו, לא רק לשם ההיכרות האישית עם המורשת המשפחתית, אלא כדי לקדם את חקר השואה ולחשוף פרטים חדשים ובלתי ידועים על קורותיהם של נוסעי האוניה בשנים שחלפו עד השחרור. במסגרת המחקר, ליאל טסה לאיטליה מלווה באביה כדי ללמוד עוד על אירועי התקופה, כפי שבאו לידי ביטוי במסמכים ששרדו בארכיונים מקומיים.
על סיפון אוניית המלחמה האיטלקית, עמד רב החובל קרלו אורלנדי. הוא היה קצין בצבא האיטלקי והיה בדרכו לפעילות צבאית לטובת מדינות הציר. אבל כאשר הוא ראה את מאות הפליטים היהודים, ליבו לא נתן לו להשאיר אותם למות. הוא החשיך את אורות האוניה והפליג אל תוך שטח זרוע מוקשים, העלה את הפליטים לסיפונו והעביר אותם למחנה מעצר ברודוס.
המחקר של ליאל אסף תיעוד ועדויות של עדי ראיה שחיו באותה התקופה. המידע החדש הזה שפך אור על התנהלותם של המקומיים בעיירה טרסיה שבתחומה נמצא מחנה הריכוז פרמונטי בו שהו הפליטים היהודים ועל התנגדותם לדרישת הנאצים להסגרתם. התרומה של המחקר הוערכה על ידי יד ושם כחדשנית וייחודית והיא זכתה בפרס היוקרתי, שהוגש לה בטקס מרגש בירושלים בנוכחות מנכ”ל יד ושם, מנכ”ל משרד החינוך ואורחים רבים. בין האורחים היו גם סבתא של ליאל, ביתם של ברטה ויעקב, שנולדה שנה לאחר השחרור והתרגשה עד דמעות.
הפליטים היהודים הוחזקו במחנה המעצר הצבאי ברודוס במשך שנה ולאחר מכן הועברו למחנה מעצר בדרום איטליה, שם נשארו עד ספטמבר 43’, אז שוחררו על ידי בעלות הברית. בזמן שהותם במחנה, הגרמנים דרשו להסגיר לידיהם את הניצולים, כדי לשלוח אותם למחנות ההשמדה. באופן מפתיע, למרות שאלפים מיהודי איטליה הושמדו בשואה, השלטונות האיטלקיים המקומיים התעקשו - וניצולי הספינה פנצ’ו נשארו מוגנים במחנה המעצר פרמונטי. הפליטים היהודים שרדו ועלו לארץ, בתוכם ארבעה זוגות שהכירו על סיפון האוניה והתחתנו, ביניהם ברטה ויעקב אשר עם השנים הקימו משפחה והיו להורים ואז לסבא וסבתא של אביה של ליאל. וכל אותם השנים, לא שכחו את האיש שהציל אותם, כנגד כל הסיכויים, כנגד ההוראות, תוך סיכון הקריירה שלו ואפילו חייו. הם ביקשו שכל העולם יידע על הקפטן אורלנדי. עכשיו, בזכות המחקר של ליאל, המקרה של הפנצ’ו נחשף ועבודת החקר שלה האירה את אחד המקרים המעניינים בחקר השואה, שבו התברר כי השחור והלבן מתערבב תמיד, אפילו בזמן השואה. לעיתים גם בתוך הרוע יש טוב, האויב הוא בן אדם והאנושיות יכולה להתגלות גם בימים האפלים ביותר שידעה האנושות.
הניצולים על האי קמילה ניסי, בתפילת יום כיפור
אחת החוויות העוצמתיות ביותר שחוותה ליאל במהלך המחקר היתה המפגש שלה באיטליה עם נכדיו של קפטן אונית הקרב האיטלקית, אשר הוכיח אומץ לב ואנושיות רבה בבחירה שלו להציל את הפליטים היהודים. כעת, ליאל ובני משפחתה מבקשים לפעול להכללת שמו של הקפטן בין חסידי אומות העולם. בכל שנה, ב-14 בספטמבר, יום שחרור המחנה, מתקיים טקס רב משתתפים בעיירה טרזיה. בשנה שעברה, ליאל היתה שם. היא נשאה דברים לבקשת מארגני הטקס והגישה דגל ישראל במתנה לראש העיריה. הנוכחים התרגשו מהמחווה וציינו שהם רואים בליאל ובעבודתה ביטוי ליחסים המיוחדים של ישראל ואיטליה.
זהו סיפורם של הקצין והנוסעים, החיילים והפליטים, האיטלקים והיהודים, שהיו אנשים במקום שאין בו אנשים.
שאלון ספונטני עם ליאל לוינגר
מה היה הרגע המרגש ביותר במהלך המחקר? “עבורי, זה היה הביקור במוזיאון במחנה פרמונטי והטקס שהשתתפתי בו שם”.
מה היה הגורם שקבע את היחס החיובי לו זכו הפליטים היהודים באיטליה, בשונה מגורלם של שאר יהודי אירופה? “באיטליה באופן כללי היתה פחות שנאת יהודים לכתחילה וזה גזר את היחס ליהודים מצד התושבים. האיטלקים באופיים הם אנשים אוהבי חיים ויש בהם חמלה”.
מהו המסר שלך בעקבות המידע שאספת ומחקר שכתבת? “גיליתי שגם בתקופה ובמקום הכי זוועתיים ונוראיים אפשר למצא אנושיות וחמלה”.
תגובות
