נוגעות במילים / רונית ג'אן קלטר
לפני מספר חודשים נפגשנו לראשונה קבוצת נשים שרובן לא מכירות זו את זו וכל מה שאיחד ביניהן היא האהבה לכתיבה ולמילה הכתובה. אחת לשבוע במסגרת סדנה, הן נפגשו לכתוב, לשחק עם המילים, עם השפה ולבטא כל פינה בהן, לחקור וללמוד את עצמן דרך המילים. טקסטים רבים נכתבו, מחברות התמלאו, לבבות התרגשו וחברויות נרקמו . לרגל שבוע הספר העברי החל החודש, הצטרפנו לחגיגות וקיבצנו מספר יצירות שנכתבו (ונבחרו) על ידי משתתפות הסדנה
פורסם בתאריך:
רונית ג'אן קלטר - פיזיקאית ומשוררת, מנחת סדנאות כתיבה אישית
על אף שכתבתי למגירה מגיל צעיר, אל הכתיבה ויכולותיה המרפאות התוודעתי במהלך ההתמודדות שלי עם מחלת הסרטן לפני מספר שנים. הכתיבה אפשרה לי ארגון מחשבות ועיבוד רגשות בתקופה קשה וסוערת וסיפקה רגעים של הקלה ורווחה.
עם החלמתי, שמתי לי למטרה לתמוך ולעודד כתיבה אישית, אינטואיטיבית, תרפויטית ומשחררת בכל מסגרת שאוכל. דרך לימודי ביבליותרפיה, קיבלתי כלים והבנה מעמיקה אותם אני מביאה עימי אל הסדנאות שאני בונה ומעבירה.
סדנת הכתיבה משלבת טכניקות ותרגילים מעולמות הכתיבה האינטואיטיבית, הכתיבה-תרפיה וכן מעולמות הכתיבה היוצרת. הסדנה היא מרחב נטול ביקורת, מכיל ומאפשר. אין צורך בידע מוקדם בכתיבה, כל טקסט שנכתב מכבד את יוצרו. בשונה מסדנאות כתיבה לימודיות, אין הכרח לכתוב על פי כללים וחוקים. המטרה היא דווקא להשתחרר מכמה שיותר מחסומים ומעכבים ולתת ביטוי מלא ככל הניתן לכל דבר הנמצא בתוכנו ומבקש להיכתב.
המפגשים הראשונים עסקו בהתנסות ובתרגול של כתיבה אינטואיטיבית, התנסות בטכניקות המסייעות לחמוק מהביקורת העצמית תוך כדי כתיבה ומאפשרות כתיבה פחות מודעת ויותר זורמת, ללא פילטרים. כל מפגש עוסק בנושא מסוים. לעיתים נושאים רחבים כמו ילדות, זיכרונות, מכתבים ולעיתים נושאים הנשזרים מהשנה כמו חגים, עונות השנה ואפילו מונדיאל.
המפגשים נפתחים בכתיבת רצף, שהיא בעצם כתיבה אינטואיטיבית חופשית. המטרה היא לנקות אל הדף מחשבות וטרדות היומיום שהבאנו איתנו מעבר לסף הדלת. לאחר מכן בעזרת תרגילי כתיבה, אנו כותבות בסגנונות שונים וגם כמובן מאפשרות שיתוף של טקסטים בין משתתפות הסדנה. פעמים רבות אנו כותבות בהשראת טקסטים רלוונטיים בנושא המפגש, לרוב שירה, לעיתים גם פרוזה. מגוון תרגילים שונים מאפשרים בכל תרגיל ובכל מפגש התבוננות אחרת וגישה שונה הן באופי הכתיבה והן בתוכנה.
בכל פעם מחדש מיוחד ומרגש לשמוע את התוצרים השונים והמגוונים שנוצרו על ידי משתתפות שונות מאותו תרגיל באותו נושא. יכולת המשחק עם המילים, עם השפה, היא אינסופית. הכתיבה כשלעצמה מהנה ומעניקה תחושת רווחה והקלה למתמידות לכתוב.
עירית כהן דקל
בת 51, נשואה לאסף, אמא של עידן אורי ונועה. מתגוררת בשוהם מזה 21 שנה
הַטֶּבַע הַפִּרְאִי שֶׁלִּי
הוּא הַטֶּבַע הַזּוֹרֵם בְּתוֹכִי,
הוּא פָּשׁוּט רַק טֶבַע
עִם נְהָרוֹת וַעֲמָקִים,
עִם מַיִם עֲמֻקִּים
הוּא יָרֹק וְגַם חוּם
הוּא פָּשׁוּט טֶבַע בְּלִי כְּלוּם,
בְּלִי פַּחַד, בְּלִי יֵאוּשׁ
בְּלִי לִבְדֹּק וּבְלִי לָחוּשׁ
הוּא טֶבַע פִּרְאִי זוֹרֵם
וּפָחוֹת אָחִיד,
הוּא פָּשׁוּט טִבְעִי
הוּא פָּשׁוּט אֲנִי,
אֲנִי בְּלִי מִגְנָנוֹת
אֲנִי בְּלִי עֲצִירוֹת
אֲנִי עִם נְהָרוֹת,
נְהָרוֹת שֶׁל שִׂמְחָה
נְהָרוֹת שֶׁל אַהֲבָה
אֲנִי וְהַטֶּבַע הַפִּרְאִי שֶׁלִּי
אלונה אורן
נשואה לאלירם ואם לשתי בנות. יועצת אישית, זוגית ומשפחתית, מדריכה לתודעה גבוהה. תושבת שוהם מזה 13 שנים
גדיל משי
עֲשִׂי בָּךְ גְּדִיל מֶשִׁי
חוּטִים חוּטִים
אַוְרִירִיִּים
הַנִּיחִי לָרוּחַ לְהִכָּנֵס בֵּין חוּטַיִךְ
לַהֲפִיצָם בְּשׁוֹבְבוּת
לְכָל עֵבֶר.
צְרִי לָךְ קִשּׁוּט מִתְנַפְנֵף
מִכָּל זִכְרוֹנוֹתַיִךְ
כָּזֶה שֶׁנּוֹכַח,
אַךְ רַק בַּחֲטָף,
בִּקְלִילוּת.
אָגוּד וּמְסֻדָּר
מְסֻפָּר בִּקְפִידָה
כָּל הַחוּטִים בּוֹ שָׁוִים
כְּבָר אֵין הָאֶחָד מַשְׁמָעוּתִי מֵהָאַחֵר.
זְהוּבִים וּמַבְרִיקִים
עֲמִידִים רַק מֵעֶצֶם חִבּוּרָם לַשָּׁלֵם.
כִּי אִם תִּמְשְׁכִי בִּקְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַיִךְ
רַק אֶחָד מֵהֶם,
בְּנָקֵל יְתַלֵּשׁ הוּא
וּבְכָךְ יַהֲרֹס אֶת כָּל חֲבִילַת הַשָּׁלֵם.
לַטְּפִי אוֹתָם בְּחִבָּה וְהַעֲרָכָה,
הוֹדִי לָהֶם עַל יְצִירַת חַיַּיִךְ
וּתְלִי אוֹתָם לְקִשּׁוּט
עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן.
שמחה יוסף
נשואה, אמא וסבתא מאושרת, גמלאית משרד החינוך. מתגוררת בשוהם 20 שנה
"אתה גדל והעולם סביבך והבית שגדלת, משתנה.
חוץ מאמא שלך..."
אמא יקרה,
עוד כשהייתי קטן
הארת את עיני.
החיים טומנים בתוכם רגעי שמחה.
מאידך, עצב.
אמא יקרה, בגרתי, הגעתי לגיל הבר מצווה.
מעל שלושה חודשים.
למדתי, את הפרשה והדרשה
שאומר, ברגעים אלה:
קהל נכבד,
תודה שהגעתם ושימחתם אותי ומשפחתי .
אכן, זכיתי, זכינו. שמחה גדולה לחגוג בר מצווה.
תודה לך אימי שעוד כילד הארת את עיני.
"אתה גדל והעולם סביבך משתנה.
חוץ מאמא שלך"
תודה, אמי על רגעי התבונה וחוכמת החיים שהענקת לי.
מרגנית איציק
אם לבת, סבתא לשלוש נכדות, אמנית, גמלאית משרד החינוך, תושבת מושב בן שמן
אימי
אִמִּי הָאַדְמָתִית,
מְרַחֶפֶת מֵעַל הָעֲנָנִים,
הוֹשַׁטְנוּ יָד עִם-
בָּלוֹנִים צִבְעוֹנִיִּים,
וְהִיא הִבִּיטָה בְּמַבָּט אָפֵל-
אֶל הַמֶּרְחַקִּים.
אִמִּי הָאַדְמָתִית,
נוֹטָה לְהֵאָחֵז בְּפִנּוֹת-
מוּצַלּוֹת וּקְרִירוֹת,
וַאֲנַחְנוּ מְאִירִים בַּפָּנָס-
שֶׁל אוֹרוֹת מְהַבְהֲבִים,
הִיא עוֹצֶמֶת עֵינֶיהָ-
וְרוֹאֶה בַּמִּסְתָּרִים.
אִמִּי הָאַדְמָתִית,
הִיא כֻּלָּהּ הִיא-
וּלְעִתִּים אַחֶרֶת,
בַּיּוֹם דּוֹעֶכֶת,
וּבַחֲצוֹת זוֹהֶרֶת.
אִמִּי הָאַדְמָתִית, עֲטוּפָה -
בַּאֲדָמָה חֲמִימָה,
וְהִיא עֲדַיִן-
פּוֹרֶצֶת מִתּוֹכָהּ.
יהודית זיבנברג
נשואה לרפי, אם לשלושה ילדים וסבתא לשלושה נכדים, בינתיים. תושבת שוהם מזה 27 שנים
אין ספק שהיא קיווי,
חום ובלתי מעורר ציפיות מבחוץ,
ירוק, חמוץ- מתוק מבפנים.
התכונה הבולטת שלה:
היא יכולה להיות בטעמים רבים ומצבים שונים,
קשה ובוסרית, או רכה "מתקווצ'צ'ת" ,over done ,
במידת רכות מושלמת - בטעם גן עדן,
חמוצה ומתוקה- בדיוק במידה הנכונה,
ובכל מצבי הביניים.
שאיפתה: לתת לכל אדם- את המגיע לו.
אתם לבטח חושבים שהיא מתכוונת
לאדם טוב לתת עצמה במצבה הטעים ביותר,
ולאדם רע, את מצבה הקשה לעיכול.
אך לא כך הוא הדבר.
כולם טובים,
ומגיע להם לקבל אותה כפי שאוהבים.
יש שחושבים שכפי שאוהבים אותה, כך כולם.
אך לא כך הוא הדבר.
הטעם של כל אחד הינו יחודי.
הכי הייתה רוצה שכל אחד יקבלה במצב מושלם עבורו.
כך לחבריה יש משמעות ולה יש מקום בעולם.
מיריי לירם
נשואה ואמא ל-2. פיזיותרפיסטית התפתחותית, משלבת ריקול הילינג ושיקום אנרגטי. תושבת שוהם מזה 27 שנים.
בחירה
הַכּוֹחַ שֶׁלָּהּ
לְהָזִיז הָרִים
לְכוֹפֵף מַנְהִיגִים
לִדְרֹשׁ עַצְמָאוּת
בַּדֵּעוֹת וּבְמַעֲשִׂים
הַכּוֹחַ שֶׁלָּהּ
לְהוֹרִיד רְעָלוֹת
הַמַּרְעִילוֹת מוֹחוֹת
שֶׁל צְעִירִים וּצְעִירוֹת
לוֹמַר שֶׁהַכּוֹחַ אֶצְלָהּ
כְּבוֹרֵאת עוֹלָם
יָד בְּיָד עִם בּוֹרֵא כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ.
הַכּוֹחַ שֶׁלָּהּ
לִיצֹר, לְקַיֵּם
לְהַבְשִׁיל כְּמוֹ יַיִן טוֹב
וּבְהַתְמָדָה לַחְתֹּר אֶל הָאוֹר.
הַכּוֹחַ שֶׁלָּהּ
הוּא גַּם הַכּוֹחַ שֶׁלָּךְ
לְהַבִּיט פְּנִימָה
וּלְגַלּוֹתָהּ בְּתוֹךְ תּוֹכֵךְ.
עפרה ברנע
גננת, גמלאית של משרד החינוך. תושבת שוהם כ-28 שנים
רציתי להגיד
רציתי להגיד ורציתי לומר,
שכלום ושום דבר כבר לא אותו הדבר.
אך אף על פי כן ולמרות הכל,
אני החלטתי לנסות "לא לסבול"
לא לסבול את המצב,
ואולי, קצת לראות מהצד, ולא לדאוג מכל שלב.
זה עוזר לי ממש,
קצת יותר טוב למרגש.
כך סתם לשבת על דרגש.
להתבונן בטוב, ובמה שיש,
ובמה שיש בכוחי לארגן.
אז אירחתי אנשים אין ספור
וקיבלתי הרבה אור,
נהניתי בלי די מהאנשים העוטפים אותי בחיי
נהניתי מאנשים אהובים ואוהבים.
נהניתי מהמפגש. נעשה לי ממש טוב.
כך מבלי להרגיש נקיפות מצפון, ממרום גילי, אני לומדת לשחרר.
לשחרר עשייה, לשחרר דאגה, לשחרר אחריות.
ממש ללכת בצד השני ולראות,
להיות. לחיות. להנות.
המשפחה והאנשים האהובים ממלאים את החלל שנפער בשפע אור
למדתי שאפשר לסמוך על זה הדור.
נאוה טל
נשואה, אם לשלוש בנות, סבתא לארבעה נכדים, גמלאית של משרד החינוך, עוסקת באמנות פלסטית ובאמנות המילה הכתובה. תושבת שהם מזה 27 שנים
פרידה
אָסַפְתִּי אֶת בְּגָדֶיהָ
שָׁנִים לְאַחַר לֶכְתָּהּ.
מְלַטֶּפֶת, מְחַבֶּקֶת,
מְאַפְשֶׁרֶת לְרֵיחָם
לְמַלֵּא כָּל תָּא בְּגוּפִי.
רוֹטֶטֶת עַל בִּרְכַּיִם כּוֹשְׁלוֹת,
מְמַלֵּאת שַׂקִּיּוֹת
שְׁחֹורוֹת
בְּמַּרְאוֹת, בְּרֵיחוֹת, בִּטְעָמִים
וּבְּזִכְרוֹנוֹת.
פָּגַשְׁתִּי בַּקְבּוּק בֹּשֶׂם קָטָן
שֶׁהָיָה חָבוּי לוֹ בְּמַעֲמַקֵּי מְגֵרָה.
יָדַעְתִּי
כִּי לֹא אוּכַל לִנְשֹׁם אוֹתָהּ לְתוֹכִי,
הִשְׁאַרְתִּי אֶת הַבַּקְבּוּק סָגוּר
אוֹצֵר בְּתוֹכוֹ אֶת רוּחָהּ.
אָחִי אָסַף לְיָדָיו אֶת הַבַּקְבּוּק
פָּתַח, הֵרִיחַ , נָשַׁם עֲמֻקּוֹת
וְאָמַר: "רֵיחַ שֶׁל אִמָּא".
הָרֵיחַ הִתְגַּנֵּב לְאַפִּי
פָּתַח אֶת סֶכֶר מַפְּלֵי הַגַּעְגּוּעַ
שֶׁזָּרְמוּ, שֶׁזָּרְמוּ וְזָרְמוּ
וְלֹא יָבְשׁוּ.
תגובות
