נקודת המבט
מחשבות על תוצאות משפטו של אלאור אזריה
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
גאילי שיף
מה דעתו של אדם שהביט למחבל ישר בעיניים על תוצאות משפטו של אלאור אזריה? מה ההבדל בין מבט של אזרח ומבט של חייל על הסרט בו נראה אזריה יורה במחבל? האם ההשקפה הפוליטית שלנו מכריעה בתפיסתנו את האירוע? שלוש
דעות, שלוש פרספקטיבות - מי צודק, מהו צדק?
משפטו של אלאור אזריה הסתיים השבוע בהרשעתו בהריגת מחבל. בקרוב יחל שלב הטיעונים לעונש בו תבקש התביעה מאסר בפועל של מספר שנים והסנגוריה תבקש הקלה בדין ובמקביל, מתכוונת משפחתו של החייל לערער על עצם ההרשעה.
משפטו של אזריה היה טעון לכתחילה, כאשר גורמים פוליטיים רבים מדי בחשו בעניין והובילו להעצמת משמעויות המשפט ותוצאותיו. בתום הקראת פסק הדין, פרצו מהומות ונערכו הפגנות משני צדדי המתרס: המתנגדים להרשעתו, התומכים בהרשעתו ולחגיגה הצטרפה גם משפחתו של המחבל, שהרבתה להופיע בכלי התקשורת בארץ ובעולם עם תמונות בנם “הקורבן”, שוכחת לגמרי שהיה מחבל שניסה להרוג חייל צה”ל רגע לפני שנורה למוות בעצמו.
החלוקה לתומכי ההרשעה ומתנגדיה אינה בהכרח החלוקה ה’רגילה’ שבין ימין ושמאל. לא מעט פרשנים המוכרים כאנשי שמאל, דיברו בגנות ההרשעה או דרשו
לכל הפחות התחשבות בגזר הדין וקביעת רף ענישה נמוך, לעומת אנשי ימין אשר אמרו כי ההרשעה בלתי נמנעת נוכח המעשה.
בסקר שוהם נט שנערך השבוע, השתתפו 1,198 תושבי שוהם וענו על השאלה: האם אתם מסכימים עם החלטת השופטים להרשיע את אלאור אזריה? 70% מהעונים על הסקר אמרו כי אינם מסכימים עם ההרשעה.
אביחי נטף, נכה צה”ל והלום קרב, בעל צל”ש ממבצע חומת מגן מבית נחמיה, מאמין שנעשה לאלאור אזריה עוול:
אביחי נטף, איש נדל”ן בן 36 תושב בית נחמיה, היה כבר קצין מעוטר בצל”ש אותו קיבל עבור תפקודו בקרב בג’נין במהלך מבצע “חומת מגן”, כאשר בשנת 2002, בהיותו מפקד פלוגה בגדוד נחשון, פיקד על המרדף אחר מחבלים שביצעו פיגוע באוטובוס בכניסה ליישוב עמנואל, אשר בו נהרגו 9 אזרחים והחייל סגן אלעד גרנדיר ז”ל שנהרג ההתקלות. אביחי, שפיקד על הכח שאיתר את המחבלים, הסתער על אחד המחבלים, אך נשקו האישי הפסיק לירות בגלל מעצור.
המחבל ירה בו ארבעה כדורים והתקרב אליו עד שאקדחו הוצמד לרקתו. אביחי והמחבל הסתכלו זה לזה בעיניים והמחבל לחץ על ההדק, אולם למרבה המזל מחסנית האקדח היתה ריקה. אביחי הפצוע ניצל את הרגע והסתער על המחבל. במאבק ביניהם הצליח המחבל לגנוב מאביחי את נשקו ואביחי לא וויתר, נצמד לרגליו ונגרר אחריו. כשהמחבל הסתובב כדי לירות באביחי, הצליח אחד החיילים האחרים שהגיעו למקום לירות בו ולהורגו.
אביחי אושפז בבית החולים שהוא פצוע באורח בינוני עד קשה לאחר שספג שלוש כדורים באגן ועבר הליך שיקום ארוך. היום הוא איש נדל”ן, נשוי לגילית ואב לשלושה ילדים, אבל למרות השיקום המרשים, נטף עדיין סובל מנכות קשה ומהלם קרב והוא מטופל בקנאביס רפואי. שנות השיקום שלו היו ארוכות וקשות, במהלכם חזר פעם אחר פעם לזירת המוות, לרגע בו נשקו בגד בו בשיא הקרב ולרגע בו הוצמד האקדח לרקתו, כשגופו מחורר כדורים.
ההרשעה של אלאור אזריה שוב החזירה אותו בזמן. “מוזר לומר ‘החזירה אותי בזמן’ “, הוא אומר, “אני חי את האירועים שעברתי יום יום. ובכל זאת, פסק הדין היה כמו מכה בבטן עבורי.
אני מאמין שהמשפט היה פוליטי וזה שורש הרוע. אירועים מסוימים בצבא קורים לפעמים והם חייבים להשאר במסגרת של הצבא, לא כדי להסתיר, אלא בגלל שאי אפשר לשפוט סיטואציות מסוימות בתנאי מעבדה, זה לא הולך כך. היה כאן חיפוש של שעיר לעזאזל. שדה הקרב מאוד שונה מהכורסא בבית בשעה שמונה בערב כשצופים בחדשות.
המצלמות לא מעבירות את מלא התמונה. התמונה הרבה יותר מורכבת. מדובר ברגעים אחרי ניסיון פיגוע, יש פחד, יש אדרנלין, יש ללוחם חדות שבמצב כזה יכולה לעורר תגובה מאוד חזקה. על הרצפה שכב מחבל שכבר ביצע פיגוע במטרה להרוג ומספיקה תזוזה של אצבע כדי להורות על ווידוא הריגה. כבר היו הרבה מאוד מקרים שמחבלים לחצו על כפתור והתפוצצו, חיכו שיתקרבו אליהם כדי לעשות זאת, העמידו פני מתים או פצועים וניצלו את הרגע.
כשאני צופה בצילום האירוע, אין ספק שאני רואה אותו בצורה אחרת מאשר השופטים. המצלמות לא מעבירות את המחשבות והרגשות של החיילים בשטח. אי אפשר לשפוט אדם עד שתעמוד בנעליו ונעליהם של חיילים ברגעי קרב הם נעליים מאוד גדולות. יש כאן כאב על פגיעה ואבדן וידיעה שהיית יכול להיות ההרוג או הפצוע בפיגוע הזה.
אלאור אזריה הרג מחבל שביצע פיגוע רגעים לפני כן. הוא לא הרג אדם פשוט, לא ירה בעובר אורח תמים. מבחינתי, אם הוא טוען שחש בסכנה, הוא צריך לקבל גיבוי מלא מהצבא. הוא לא בחר להיות במקום הזה, הוא נשלח לשם כדי להגן עלינו. הוא חייל שנקלע לסיטואציה והמחיר שהוא משלם הוא לא הגיוני.
החיים והמוות ביד הלשון, והוא עשה טעות באמירה שלו מיד לאחר המעשה. אבל הציפיה שלי היתה שהצבא לא יתן לזה להגיע למקומות האלו וכל המשפט לא יתנהל כמשפט ראווה. המשפט הזה מחזיר אותי לתמונות שאני חווה מאז הקרב בו השתתפתי. לאחרונה הצטלמנו שלושה חיילים משוחררים מגדוד נחשון לכתבה בערוץ 1 וכולנו היינו שותפים לתחושות בנוגע למשפטו של אלאור. עצוב לי שחייל יוצא לקרב בישראל וחוזר כנאשם לאחר שהרג מחבל”.
מ’, תושב שוהם, סגן מפקד יחידה מיוחדת (במיל). רוצה להאמין שהשופטים עשו משפט צדק:
“שמעתי את כל הקראת פסק הדין. כל השעתיים וחמישים דקות. אני רוצה להאמין שיש שופטים בישראל והם שופטים ביושר ובהגינות. מבחינתי האירוע חמור מאוד וביותר ממובן אחד. לדעתי המחדל הגדול שאיפשר את האירוע הוא של הצבא.
ראיתי את הסרטים של האירוע ובזמן שכולם התמקדו בשאלה אם המחבל זז או לא זז, אני ראיתי את התמונה הכוללת ואת הפאשלה הגדולה. לא יכול להיות שמי שמנהל את האירוע זה האזרחים ולא המ”פ בשטח שבמהלך האירוע עומד ומדבר בקשר רוב הזמן. המג”ד לא הגיע בזמן האירוע, המח”ט לא הופיע עד למחרת, זה לא תקין. מפקדים ברמה הזו היו צריכים להגיע מיידית לשטח באירוע מסוג זה. במלחמה אי אפשר להיות נוכח בכל קרב, אבל כאן מדובר באירוע נקודתי ומוגדר ולאורך כל הדרך נראה שהאירוע לא מנוהל על ידי הצבא. אנשי מד”א שמסתובבים בשטח, אנשי הביטחון האזרחי של חברון עושים כבשלהם בזירה. הערבוב של אזרחים וצבא בדרך כלל בחברון ובשאר היישובים בשומרון הוא כמעט בלתי נמנע, אבל ברור שהצבא הוא המפקד בשטח והם כח העזר שלו ולא להפך. בסרט שהופץ ניתן לראות שכל הפקודות בשטח ניתנו על ידי האזרחים.
אם המפקד בשטח היה מנהל את האירוע, הוא היה אומר לחיילים בדיוק מה לעשות: מי מתקרב ומי לא, הנחיות ירי, הנחיות חבלן, פריקת נשקים, הכל היה מנהל אחרת. באירוע הזה היתה אווירה של כל אחד עושה מה שנראה לו.
לעצם העניין, הפוליטיקה עבדה כאן ולרעתו של אזריה. יכול להיות שהוא היה צריך להודות בטעות נקודתית בשיקול דעת, לא נראה שהוא בא לשם כדי להרוג ובסופו של דבר, פסק הדין הוא קשה מאוד”.
עו”ד רובי ניתאי, תושב שוהם, שירת ביחידת 8200, חושב שמי שאשם בדין הם התקשורת והפוליטיקאים:
“לפרשה של אלאור אזריה יש הרבה פנים. זו לא בהכרח רק השאלה של הכוונה שלו להמית אדם או שעומדת לו הגנה על פי הדין הפלילי למקרה שבו בקש למנוע תוצאה חמורה יותר.
הפרשה הזו בהחלט צריכה להסב את תשומת הלב הציבורית לפערים בלתי נסבלים שיש להתערבות של התקשורת ומדיה על דעת הקהל. עד כמה התערבות של תקשורת משפיעה על ההליך המשפטי? שהרי הליך משפטי חייב להתקיים אך ורק בתוך אולם בית המשפט ולא מחוצה לו.
אני רוצה לקוות שהמערכת תדע להסיק את המסקנות ושיעשה מעשה חקיקה כזה או אחר, שיבלום את הסיטואציה הבלתי אפשרית הזו, שבה עומד חייל בעין הבוחנת של ציבור שלם. החיים של הבחור הזה בכל דרך וצורה שלא נתייחס אליה נהרסו היום ובדרך גם נהרסו חיים של משפחתו כולה.
בגלל התערבות הגורמים הזרים כמו התקשורת והפוליטיקאים שחיפשו את הכותרות, אנחנו צפויים לקבל היום טלטלה עזה של שאלת הנורמות שבהן כל אם עבריה ששולחת את בניה לצבא צריכה לקחת בחשבון אפשרות ששקול דעת מוטעה, או ש”חינוך לקוי מהבית” עלולים להביא לתוצאות קשות שבסופו של דבר, החייל ישב בכלא הצבאי הרבה זמן ומאידך יש את כל הפרזיטים האלה שאפילו לא משלימים את שירותם הצבאי, ובוודאי הקושי של השירות בחברון הוא קושי אובייקטיבי והוא לא ימצא במסגרת השיקולים של השופטים היום בהכרעת הדין.
ובעקר נשאל את השאלה הכי משמעותית, איזה הסבר יינתן לאותם רבבות אנשים שלא מקבלים את הכרעת הדין וחושבים שהצדק עם החייל המורשע? בדיוק בנקודה הזו, נעצרת היכולת של התקשורת לטפל, את הנזק היא כבר גרמה בהתערבות האובססיבית שלה בליווי הפרשה העגומה הזו ואת המחירים נשלם כולנו כחברה שמבקשת בכל מאודה להישאר בריאה”.
תגובות
