הכח הנשי

ראיון עם הגר וניצן, לוחמות איסוף מודיעין משוהם צילום: דובר צה"ל

פורסם בתאריך: 15/10/2016 10:00

נכתב על ידי

גאילי שיף

הן לא נרתעות כששואלים אותן, “למה לכן לשרת 3 שנים כמו גברים?”.
הן לא מתרגשות מאלו המרימים גבה למשמע תיאור התפקיד שהן עושות
ולא לוקחות קשה את היציאות הלא פשוטות (11-3).
התפקיד המאתגר, ייחודיות הפלוגה והעובדה שהן משרתות כלוחמות לכל דבר ועניין,
עושים את ההבדל

הגר שפרון וניצן עידן הן שתי חיילות תושבות שוהם. גרות באותו רחוב, מכירות מגיל ילדות וכעת משרתות יחד כלוחמות איסוף מודיעין בפלוגת הנשים של גדוד איתם. יחד הן מגינות על הגבול הדרומי של ישראל מול מצרים ופועלות בשטח, באחד התפקידים המאתגרים ביותר לנשים בצה”ל.

לוחמות איסוף המודיעין שייכות לגדוד איכותי וייחודי המבצע מארבי תצפית ייעודיים, תוך הפעלת אמצעי תצפית במטרה לאתר פעילות חבלנית עוינת. הגדוד פועל בגבול הדרומי של ישראל. אל הגדוד הייחודי הזה, הצטרפה לפני שנתיים סמל הגר שפרון, 20, שביקשה לשרת בתפקיד משמעותי ושווה ערך לגברים הלוחמים. בתחילה שובצה לפלח”ט, אבל לאחר בדיקה ולמידה של התפקיד המיועד, מצאה שהוא לא מתאים לה ואת שינוי הכיוון עשתה ביום הגיוס עצמו. “הבעתי את תחושותיי בנושא ואחת המפקדות שלי שכנעה אותי להגיע לאיסוף. שמעתי על התפקיד בעבר והוא נראה לי מעניין והשיחה איתה גרמה לי להבין שהתפקיד הזה מתאים לי יותר”, היא מספרת.
מה קסם לך בתפקיד הזה?
“אנחנו הפלוגה היחידה בצה”ל שמורכבת מנשים בלבד. שאר הלוחמות משרתות בפלוגות מעורבות. העובדה שבפלוגה משרתות רק בנות, מגבירה את אחוות הלוחמות ומחברת מאוד את הבנות אחת לשנייה “.

שמונה חודשים לאחר הגר, התגייסה רב”ט ניצן עידן, שביקשה גם היא להיות לוחמת ובעקבות חברתה הגיעה לגדוד. “אנחנו מכירות כבר הרבה שנים”, מספרת הגר, “היינו ביחד בגן וגם ביסודי ובחטיבה ובתיכון למדנו בכיתות מקבילות. מאחר ואנחנו שכנות ושתינו פעילות בשבט הצופים, אז הקשר בינינו נשמר לאורך השנים”. ניצן, צעירה בשכבה, התגייסה מאוחר יותר מחבריה וזכתה ליהנות מניסיונם וחוויותיהם וכך לקבל החלטה היכן היא רוצה לשרת. “לא ידעתי לאן ללכת, חשבתי על הגנה אווירית, אבל ככל שהגיוס התקרב, התחלתי להילחץ, כי ראיתי שאני לא נסגרת על אף כיוון. באותו זמן הגר היתה בבית ברגילה ונפגשנו בגינה הציבורית בשוהם. היא בדיוק היתה בשלב סיום ההכשרה וסיפרה לי על התפקיד. ביום הגיוס ביקשתי לעבור לפלוגת האיסוף ולשמחתי נעניתי”. כיום, הגר היא הסמל בצוות האיסוף של ניצן.

הכשרת הלוחמות אינה קלה. לאחר 8 שבועות טירונות רובאי 03 הכוללת אימוני כושר קרבי, אימוני שדאות וקליעה, יסודות לחימה, תרגולות חי”ר, פרט וצוות, עוברות הלוחמות אימון מתקדם שנמשך 16 שבועות. בזמן הזה עוברות הלוחמות הכשרה ייעודית לתפקיד לוחמות איסוף. הן לומדות את המקצוע האיסוף, התצפית, ניווטים ברמה גבוהה, הפעלת אמצעי לחימה ותצפית מתקדמים וסודיים וכמובן, יכולת הסוואה והיטמעות בשטח. סך זמן ההכשרה – כחצי שנה.
איך נראית שגרת האימונים והעבודה שלכן?
הגר: “איסוף המודיעין הוא מקצוע בפני עצמו. בכל כמה חודשים אנחנו עוברות אימונים של הסתערות, ניווטים, הסוואה וכל הקשור ליכולת הכללית לביצוע העבודה. בשגרה, אנחנו יוצאות לשטח כצוות איסופי, לעיתים רגלית, לעיתים רכוב ואנחנו מתצפתות לשטח האויב”.
אילו אמצעים עומדים לרשותכן?
הגר: “יש לנו אמצעים מגוונים לתצפיות והם מתחדשים כל הזמן. יש לנו יכולת לתצפת בטווח של קילומטרים. רוב העבודה שלנו היא בגבול מצרים ולפעמים גם בערבה וירדן”.
איזה נתונים אישיים צריכה מי שמעוניינת לשרת ביחידה?
ניצן: “מבחינת הפרופיל, מעל 72. מבחינת האישיות – להיות חברה, להגדיל ראש. ברגע שאת בפנים החברות מאוד חשובה”.
הגר: “לשים לב לפרטים. סבלנות, כח נפשי ופיזי”.
האם יש ערך חוויתי בשירות מעבר לעבודה החשובה שאתן עושות?
הגר: “בטח. החברות שיש לי מהפלוגה, הן חברות לכל החיים, יותר טובות מחברות קודמות. רוכשים כאן הרבה חוויות משותפות שממשיכות ומחברות אתכן גם בעתיד”.
מה האתגר הפיזי בשירות ביחידה?
הגר: “סחיבת משקלים וכושר קרבי לעבודה עצמה”.
לאתגר הפיזי, השתיים נענות ללא קשיים מיוחדים. השתיים ספורטיביות עוד מהאזרחות, אוהבות לרוץ, הגר רקדה 14 שנים אצל איריס לנדה וניצן רצה דרך קבע 10 ק”מ בכל אימון עוד לפני הגיוס. כיום, ניצן היא מדריכת אימון גופני בצוותים, בנוסף לתפקידה כלוחמת.

ממש כמו חבריהן הלוחמים, הגר וניצן יוצאות הביתה 11-3. גם משך השירות שלהן הוא כמו שירות גברי. לא קל, אבל תחושת הסיפוק גדולה.

ניצן: “לעיתים נשמעים קולות אחרים ויש הרמות גבה – למה אתן עושות את זה לעצמיכן?”
הגר: “לא פעם אמרו לי, למה את עושה תפקיד של גברים? היית יכולה לצאת הביתה יותר והיית יכולה להשתחרר מוקדם יותר. מבחינתי, החיים לא בורחים והם יתחילו מיד כשאסיים את הצבא. זה כמו יציאה לקצונה או חתימת קבע, מי שאוהב את התפקיד ורואה את החשיבות שלו, יודע שהזמן לא בורח לשום מקום”. ■