מחבקי העצים
החודש נחגוג את טו’ בשבט, חג האילנות. את החג הזה חוגגים בעיקר בגני הילדים וחבל, כי דוקא ככל שאנחנו מתבגרים, כדאי שנהיה מודעים יותר למשמעות של שמירה על החי והצומח בעולמינו. ככל שנגביר את השמירה שלנו על כדור הארץ, כך כדור הארץ ישמור עלינו. בשוהם, התברכנו במספר תושבים אכפתיים, המקדישים מזמנם ומרצם בדרכים שונות, לטובת ערכי הקיימות. מחבקי העצים שלנו, נעים להכיר.
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
גאילי שיף
רחל אורלנצ'י “אוטובוס רגלי"
לפני עשר שנים, כאשר רחל אורלנצ’י עברה לגור בשוהם, עדיין לא היו משמרות זה”ב בכל הצמתים בדרך לבית הספר של ילדיה. במקום להשלים עם המצב, או לחילופין, לרטון ולהתלונן, היא בחרה בדרך אחרת: ליצור שינוי בעצמה. כך הגיעה מתאמת ההזמנות בחו”ל בחברת שיכון ובינוי, להיות פעילה ויוזמת בתחום איכות הסביבה של שוהם.
“המטריה הגדולה של אבא”
“זה מצחיק”, היא אומרת, “כשאנחנו היינו צעירים, לא היו מיזמים מיוחדים שנועדו לעודד אותנו ללכת ברגל. היום כנראה שזה מה שנדרש. כשהגענו לשוהם, הבן שלי היה צעיר ולא יכול היה לחצות את הכבישים בדרך לבית הספר. כדי לקדם פתרון, נכנסתי כחברה בוועדת איכות הסביבה של המועצה וכן לוועדת חינוך ולוועדת תמרור ותנועה. בסופו של דבר, חיברתי בין החברות שלי בוועדות השונות כדי לקדם את הנושא. בזמנו, מיכל רימון היתה יו”ר הוועדה והיא ביקשה שכל אחד מהחברים יבחר תחום שאותו הוא מעוניין לקדם. העליתי את הרעיון של האוטובוס הרגלי והתחלתי בפעילות. הצגתי אותו בפני הוועדות ובפני וועדי ההורים של בתי הספר השונים.
הרעיון של “האוטובוס הרגלי” היה שילדים ילכו לבית הספר ברגל, בדיוק כמו בספר הילדים “המטריה הגדולה של אבא”. כמו באוטובוס, פרסמנו מפות עם מסלולים, עם תחנות קבועות וכרטיסיות והילדים היו ממתינים בתחנה ו”עולים” על ההסעה. האוטובוס היה “נהוג” על ידי רכז אוטובוס ושני הורים מלווים, כולם בהתנדבות כמובן, לפי סידור עבודה שנקבע על ידי וועדי ההורים.
הפרויקט הזה עבד במשך שנה ויותר בבתי הספר ניצנים וצוקים וההיענות היתה נהדרת. בבית הספר רבין, הפרויקט עבד תחת השם “שישי חופשי”, כאשר הילדים היו הולכים ביום שישי עם ההורים לבית הספר ברגל. קיימנו רשימות ובכל שבוע הגביע היה עובר לכיתה שההשתתפות שלה היתה הגבוהה ביותר.
מעבר להליכה ברגל, הפרויקטים האלו מחזקים ערכים של חברות ואחריות בקבוצות רב גילאיות של הילדים, זה מפחית פקקים ומוסיף לאיכות הסביבה. אני מאוד מקווה שהפרויקט ימשיך גם בעתיד”.
מה היית ממליצה לתושבי שוהם לקבל על עצמם לטובת הקיימות?
“הליכה ברגל היא דבר נהדר ובריא לגוף וגם לסביבה. הייתי רוצה לראות יותר ילדים הולכים ברגל וגם מבוגרים. שימוש בעגלות “סבתא” לסופר ובחזרה זה רעיון נהדר - גם חוסך שימוש בשקיות ניילון, גם מקדם את הנושא של הליכה ברגל. יש לנו יישוב מאוד יפה וכדאי לנו לצאת ולראות את הנוף שלנו וגם להתראות ולהיפגש יותר עם אנשים”.
חנהל'ה מאירי “רק קרש אחד למדורה"
חנהל’ה מאירי מתגוררת בשוהם 22 שנה. היא עובדת בעמותת ‘פוש’ העוסקת במתן עזרה ללימודים בתוך בתי הספר ופעילה עצמאית ויוזמת בתחום איכות הסביבה בשוהם.
אם אין אני לי, מי לי?
“זה לא נוגע לתחום העבודה שלי, זה נוגע לקיימות שלי במובן הכי בסיסי”, היא אומרת, “אי אפשר לשבת בבית ולקטר כל היום, אם לא נעשה אנחנו, מי יעשה? העולם הזה לא יתקיים לנצח ובעבור הילדים שלנו וילדיהם, חייבים לחולל שינויים”. התחילה בקטן, בפעילות בהנהגות הורים בגני הילדים של ילדיה והמשיכה כחברה בוועדת איכות הסביבה של שוהם וכחברה בתת ועדה של איכות הסביבה של הווטרינריה בשוהם.
היוזמה הקשורה בלג’ בעומר החלה כשבנה, היום בן 14, היה בגן. “המסורת היתה אז, שכל אחד עושה לעצמו מדורה גדולה גדולה, עמוסת קרשים וגיצים וסכנות, עד שלכולם חם מדי והילדים מתרחקים מהאש. החג מסתיים ואף אחד לא ממש יודע, על מה ולמה חגגנו?
לג’ בעומר הפך לחג שכולו בחטא: זה מתחיל בקרשים מלאים במסמרים שאנחנו אוספים, ממשיך בגניבות מקבלנים ואתרי בנייה ובגניבת עגלות סופר ומסתיים במדורה גדולה מדי, מזהמת סביבתית ולא נעימה במיוחד. אמרתי לעצמי, חייבים לשנות את צורת החגיגה הזו! פניתי למחלקת החינוך ולאגף איכות הסביבה במועצה והצעתי להם כמה רעיונות. לשמחתי, הם הרימו את הכפפה ונרתמו לעניין.
כיום, ישנן כמה דרכים בהן אנחנו מפחיתים זיהום סביבתי בלג’ בעומר: “רק קרש אחד”, הוא מיזם שבו כל אחד מהילדים המשתתפים במדורה, מביא רק קרש אחד אליה. כך, המדורה נשמרת במינון נכון ומתאים, ללא ערימות הקרשים המיותרות. הרב סתיו, אגב, נתן לי את ברכתו לשינוי באופי המדורות.
מיזם נוסף הוא ערכת הפעלה בשווי 300 ₪ שנועדה לאפשר לאשכול גנים או כיתות להזמין מפעיל למדורה משותפת. כך מעודדים כמה גנים לחסוך את המדורות המיותרות וליהנות ביחד ממדורה אחת ופעילות מהנה וערכית.
החלום שלי הוא להרים אירוע מרכזי ביישוב בלג’ בעומר שיכלול מסכת הקשורה לחג ומסבירה את משמעותו, עם דוכנים בנושאי קיימות, בנייה ירוקה, עם אופניים שמפיקים חשמל ושאר פעילויות יפות הקשורות לאיכות הסביבה. ילדי החוגים ובתי הספר יכולים להציג עבודות ומצגות הקשורות לנושא. ניסיתי לא פעם לדחוף את היוזמה, אפילו הבאתי את אברי גלעד שהבטיח להגיע לאירוע. בינתיים, לא הצלחתי. בסך הכל בשנים האחרונות יש הצטמצמות במדורות ובאמת רואים יותר קבוצות שעושות מדורות ביחד, אבל תמיד יש את ההורים שחייבים להראות שיש להם הכי גדול וזה הורס קצת. אגב, גם לילדים זה גדול וחם מדי”.
מה היית ממליצה לתושבי שוהם לקבל על עצמם לטובת הקיימות?
“אני מציעה לתושבי שוהם להגביר את האכפתיות שלהם מהסביבה ולהתייחס אליה כאילו החוץ הוא הפנים שלהם, ביתם הפרטי. איסוף גזם פרטי ולכלוך מהרצפה, איסוף צואת כלבים זה מאבק שחייבים לנצח בו. גם נושא מסיבות היער של הצעירים הוא תופעה פסולה ולא חוקית והאשמים הם אנחנו, ההורים. שתיית אלכוהול על ידי בני נוער היא נגע וחייבים לבער אותו ולא נעשה את זה בדרך של עצימת העיניים. אני קוראת לאנשים להיות יותר מעורבים ואכפתיים ולהביא לשינוי התנהגותי לטובת כולנו”.
צופיה סילברמן גמ"ח לציוד לעיצוב אירועים
בגמ”ח (מפעל גמילות חסדים) של צופיה יש מאות רבות של פריטים וציוד שניתנים בהשאלה, ללא תמורה ובחיוך. צופיה, עורכת לשונית עצמאית ומתכננת אירועים, הקימה את הגמ”ח לפני 14 שנה.
מיחזור כערך קהילתי
“אני מאוד אוהבת לארח ומדי פעם עיצבתי אירועים קטנים בבית ובכל פעם מחדש, הופתעתי מהמחירים הגבוהים של מפות האירוח להשכרה. אמרתי לעצמי שיום יבוא ואפתח גמ”ח מפות ואז, כשסבתא שלי נפטרה, החלטתי שאפתח את הגמ”ח לזכרה. הזמנתי 20 מפות לבנות פשוטות בחנות בפתח תקווה וכתבתי באיגרת השבת המופצת בבתי הכנסת ביישוב, “חדש, גמ”ח אירועים” וככה התחלתי, עם מאגר של 20 מפות, כרית ברית וכמה סלסלות קש.
אנשים התחילו להגיע וכשהחזירו את הציוד, היו מוסיפים גם פריטים שרכשו עבור האירוע שלהם ולא היה להם צורך בהם יותר. ככל שהזמן עבר, המאגר גדל והתרחב ועל כך נוספו גם תרומות שאנשים השאירו ואני קניתי בהן עוד פרטי עיצוב. התחלתי עם ארון שתי דלתות ואחרי כמה שנים כבר מילאתי את כל מרתף הבית. היום יש לי מאות פרטי עיצוב, עד כדי כך, שהיו מקרים ששמונה משפחות לקחו ציוד לאותה השבת ועוד נשאר לי מספיק ציוד בבית.
קיומו של הגמ”ח עבר מפה לאוזן ואני מקבלת בסביבות 4-5 טלפונים ביום. כולם מוזמנים, דתיים וחילוניים ומגיעים גם אנשים מחוץ ליישוב. אני מתפעלת את הגמ”ח בתמיכתם המדהימה של בעלי וילדיי, אבל תמיד רואה בפרויקט הזה את ההיבט הקהילתי, בתרומות שאנשים מנדבים ברוחב לב, אם זה בציוד שנשאר להם מהאירועים שלהם, או בכסף. יש כאן מימד ערכי של קיימות ומיחזור ושותפות שממנה נהנים כולם”.
איך זה עובד?
“מי שלוקח ציוד, משאיר פיקדון של 180 ₪, שמוחזר בעת השבת הציוד. בעבר, אפשר היה להזמין ציוד מראש, אבל ככל שיש יותר תנועה ויותר משתמשים בשירותי הגמ”ח, אי אפשר ‘לשמור’ ציוד וכיום, לוקחים במקום, 3-4 ימים לפני האירוע ומחזירים יומיים לאחריו, לטובת האחרים.
הגמ”ח התפתח מאוד ואני מאושרת, אבל המקום היה צר מלהכיל. פניתי למועצה וביקשתי להקצות מקום לציוד. אני חייבת לציין את ההיענות המהירה מצד המועצה, שארגנה לי חלק ממבנה יביל ברחוב התאנה בשכונת הדסים. בעזרת חברי הקהילה בשכונה ה’, העברנו את כל הציוד לשם וחגגנו את האירוע בהרמת כוסית וקביעת מזוזה על ידי הרב סתיו. ההתנהלות הזו חיזקה את תחושת הקהילתיות והשיתופיות וזו תהיה הזהות של המקום החדש שיופעל על ידי ועל ידי חברותיי שהתנדבו ונשמח לעוד מתנדבות. עכשיו הבית שלי התרוקן ופתאום יש לילדים חדר משחקים, רק חבל שהם כבר גדולים, בכל זאת, עברו 14 שנים”.
מה היית ממליצה לתושבי שוהם לקבל על עצמם לטובת הקיימות?
“הייתי מאוד רוצה לעודד אנשים לעשות אירועים בתקציב מתון. טירוף הפקות ימי ההולדת של ילדים בני חמש יצא מפרופורציה לחלוטין. גם מתינות וצניעות הם ערכים של קיימות. מנסיוני רב השנים, אירוע צנוע ופחות מתנשא, הוא יותר אמיתי ואותנטי”.
רוני קינדרמן מיזם בית חם לסנוניות ולטסיות
מאז הגיע לשוהם לפני 20 שנה רוני קינדרמן פועל ביישוב בהתנדבות בנושאי איכות סביבה, חינוך ושימור הטבע העירוני. הוא היה ממקימי יחידת נאמני יער שוהם ומלבד הדרכת המטיילים ביער, עזר בהכשרת מדריכי יער חדשים ובכתיבת דפי מידע בנושאי בוטניקה, זואולוגיה, היסטוריה וארכיאולוגיה. רוני מרצה בבתי הספר בשוהם על הטבע וההיסטוריה של אזורנו והשתתף במאבקים סביבתיים שחלקם צלחו, כמו המאבק נגד העתקת האנטנה לתוככי יער שוהם, וחלקם פחות, כמו המאבק נגד כריתת שדרת הברושים הנוסטלגית בכניסה הדרומית ליישוב.
“גולת הכותרת מבין כל המיזמים הקהילתיים שהגיתי ויזמתי”, הוא אומר, “היא המיזם החינוכי ״בית חם לסנוניות ולטסיות״. המיזם מתקיים זו השנה השישית בבית ספר ״צוקים״ בשיתוף מועצת שוהם, החברה להגנת הטבע וגופים אחרים. התכנית עוסקת בחינוך לשמירה על הסביבה ובעיקר - שמירה על קיני שני מיני ציפורים - סנונית הרפתות וטסית הבתים, המקננות על קירות מבנים בתחום היישוב.
למרות התועלת הרבה שמביאות ציפורים אלו, בהיותן מדבירות טבעיות של אלפי חרקים מעופפים ביום, הן סובלות מהתנכלות בלתי מוצדקת של תושבים ההורסים את קיני הבוץ שלהן מתוך חוסר ידיעה ומחשש למחלות וללכלוך.
תלמידי וצוות בית הספר נרתמו לעשייה הסביבתית ופועלים למגר את תופעת הרס קיני הציפורים. התלמידים לומדים ועוברים הדרכות בתחום הקיימות ופיתוח בר-קיימא, במטרה לפתח בהם את ערכי שמירת הטבע ולטפחם כאזרחים שייקחו אחריות על סביבתם וחברתם. במסגרת המיזם אני מלווה את התלמידים בפעילויות הסברה לתושבי היישוב, וכן בסקר מיפוי קינים שהתלמידים עורכים. בשנת 2013 זכה המיזם בפרס מטעם מרכז הצפרות הישראלי, בכנס רב משתתפים באוניברסיטת תל-אביב”.
מה היית ממליץ לתושבי שוהם לקבל על עצמם לטובת הקיימות?
“הייתי מייעץ לתושבי שוהם להיות יותר מודעים לסביבה, לשמור ולטפח את היישוב והטבע הסובב אותו בדיוק כפי שהם שומרים על ביתם ורכושם הפרטי”.
רונית גולן ועדת איכות סביבה בשוהם
רונית גולן, אמנית קרמיקה ומתכננת סביבתית במקצועה, מתגוררת בשוהם כבר 17 שנים. כמספר השנים הללו, היא גם מתנדבת בבתי הספר ביישוב בהעברת מערכים חינוכיים בנושאי קיימות.
בהיות נושא החינוך הסביבתי קרוב לליבה, היא חברה בוועדת איכות הסביבה של שוהם ומשמשת גם כמשקיפה מטעם הוועדה בוועדת תכנון ובניה ו”מציקה סדרתית לגיל ליבנה בכל הנוגע לתחום איכות הסביבה”, כהגדרתה.
תושבים למען הסביבה
אחד המקרים המוכרים בהם פעלו גולן וחבריה, היה בעניין האנטנה הסלולרית שהוצבה בכניסה ליער שוהם. “מעבר לכך שמדובר במאבק ארוך שנים”, אומרת גולן, “זו הפעם הראשונה שתושבי שוהם יצאו למאבק שלא נוגע לאינטרס האישי שלהם וההתגייסות היתה מרשימה, בייחוד משום שהמאבק ארך כל כך הרבה זמן”.
תקציר השתלשלות האירועים ומוסר השכל בסופו: “שמענו על הכוונה להעביר את האנטנה הסלולרית שהוצבה על גבול כביש 444 ולהעביר אותה לתוך יער שוהם. מי שביקש לעשות זאת היו, חברות הסלולר והמועצה, שפעלה בעקבות דרישת חלק מתושבי רחוב קדם. העברת המתקן המאסיבי לתוך הריאה הירוקה אשר טופחה במשך שנים, היתה בבחינת במפגע סביבתי והתבקשתי להכין חלופות עדיפות מבחינה נופית וסביבתית.
נכנסנו לקלחת הזו והפכנו להיות למייצגי האינטרס הסביבתי בכל ההליכים שהתקיימו. חשוב לציין, שלא אנחנו חתרנו להסלמה ולמעבר להליך המשפטי. נכנסנו לנושא בשלבים מאוחרים יותר וזה חבל, כי אם היו משתפים אותנו בחשיבה על חלופות לכתחילה, היינו יכולים להצביע על הבעייתיות בהעברת האנטנה בשלב מוקדם. ההצעה שלנו היתה להשאיר את האנטנה במקומה, להנמיך אותה ולצבוע אותה בירוק. שלוש שנים לאחר שהצענו זאת, בית המשפט קיבל את אותה החלטה בדיוק. סיפור האנטנה הוא סיפור על מאבק נגד הרשויות, שבו תושבים משוהם לקחו חלק, למרות שלא היה למאבק הזה שום נגיעה אישית או תועלתית להם. זו היתה פעילות לטובת הכלל באופן מוחלט”.
מה היית ממליצה לתושבי שוהם לקבל על עצמם לטובת הקיימות?
“להוריד את האופניים החשמליים מהכביש. מדובר בכלי מסוכן שהפך את הכבישים והמדרכות שלנו ללא בטוחים. אני בעד פעילות הסברתית להורים, לגרום להם להבין את הנזק הבטיחותי והסביבתי שבאופניים שהם קונים לילדיהם.
עוד חלום שהייתי רוצה שנגשים בשוהם, הוא הקמת גינה קהילתית אמיתית, שתשרת את כל התושבים, תוך שיתוף של האוכלוסייה הבוגרת, הצעירה ואנשים עם צרכים מיוחדים. זה פרויקט מדהים שמצליח מאוד במקומות אחרים והלוואי שיגיע גם אלינו”.
תמי גרינברג “מתחפשים בגיל"
פרויקט ‘מתחפשים בגיל’ הוקם לפני 6 שנים ומוקדש להנצחתו של תושב שוהם גיל שלמה טלמור שנפטר ממחלה קשה. את הפרויקט מניעים תושבי ובעיקר תושבות שוהם, חברות המשפחה וחברי הקהילה, שנרתמו לנושא ומדובר באחת התופעות החברתיות מצליחות ביישוב.
העיקרון הוא פשוט ומכל כיוון הוא מבטא את ערכי הקיימות, הקהילתיות והחסד: פרויקט השאלת תחפושות מאפשר לתושבי שוהם לשאול תחפושות לפורים, מתוך מבחר של למעלה מאלף תחפושות. על כל תחפושת ששואלים (ומחזירים לאחר פורים) תורמים 10 ₪ וכל ההכנסות מועברות ל’יד משוהם’ ומשמשות לרכישת מצרכי מזון לפסח למשפחות נזקקות. בשנה שעברה, למשל, נאסף סכום של 17,500 ₪!
תושבת שוהם תמי גרינברג היא אחת הפעילות המרכזיות במפעל המרגש. “גיל טלמור חברינו היקר נפטר לאחר מאבק של 9 שנים במחלה קשה”, היא מספרת, “הוא היה איש של חסד ונתינה וגם בימיו הקשים כשהיה כבר בכיסא גלגלים, התנדב בסניף יד שרה ביישוב. לאחר מותו, יחד עם מוריה אלמנתו והחברים הקרובים, חיפשנו להרתם לעניין של חסד ועלה הרעיון של שיתוף של תחפושות.
התחלנו בקטן, עם 100 תחפושות ועם השנים הלכנו וגדלנו. היום יש לנו 1,750 תחפושות, כולן מלאות, במצב מצויין. יש לנו הרבה מאוד אביזרים משלימים כולל תחפושות לבני נוער ולמבוגרים. אנחנו עובדים כל השנה, מקבלים תרומות ויושבים עם אצבע על הדופק על האתר של עלי אקספרס, רוכשים תחפושות ונערכים לרגע השיא שמגיע חמישה שבועות לפני פורים, אז אנחנו פותחים ומתחילים בהשאלה. כל האירוע הזה קורה בסלון שלי ועד פורים הבית שלי נראה כמו חנות ענקית לתחפושות.
במשך השנה התחפושות מאוחסנות במחסן שנתרם על יד דורון ליאור, תושב שוהם שיש לו מפעל והוא גם זה שדואג לשנע את התחפושות לשוהם ובחזרה, הכל בהתנדבות. בכלל, יש כל כך הרבה עשייה טובה ונתינה סביב הפרויקט, שזה מאוד מרגש: בכל שנה, אחת מכיתות ו’ בשוהם מתנדבת לעזור במשמרות בכל יום. צוות נחשון של בני עקיבא מתנדב, חברות וחברים מהקהילה עוזרים ומשקיעים זמן ומאמץ, באמת מדהים.
חשוב לי מאוד לציין, שהתחפושות מיועדות לכווולם, דתיים וחילוניים כאחד. זה פרויקט ירוק לחלוטין לטובת הקהילה כולה ואנחנו רוצים שתבואו ורוצים שתשאירו את תרומת 10 ₪ שלכם כדי שנוכל להעביר אותה הלאה למי שזקוק.
אנחנו פותחים ב-8.2, ברחוב הסלע 1 ה’, ימים שני-חמישי, בין השעות 17:00-20:00, בואו בשמחה.
תגובות
