הפוקימון ששיגע אותי

מה אנחנו בישראל צריכים יותר מאשר לשמוע על אפליקציה שמשגעת את האמריקאים? להוריד אותה, ומהר. תמיד רצינו אמריקה, גם את הטרפת שלה ניקח ותארזו לנו בארגז גדול. בינתיים, תסלחו לנו, יש פוקימון בבניין המועצה, אז חפשו אותנו שמה

פורסם בתאריך: 21/08/2016 14:31

---

מאת: גאילי שיף
זה מה שהילדים שלנו עושים בקיץ הזה, צדים פוקימונים. כל מי שסמארטפון בידו, עיניו במסכו וכדאי מאוד להיזהר, יש לא מעט מקרים בהם ציידי הפוקימונים שכחו שלמרות שהם חיים במרחב הדיגיטלי, הם עדיין מסתובבים על כביש מאוד אמיתי ויש בו כלי רכב אמיתיים.

אז הפוקימון כאן כדי לשגע אותנו ושוהם על המפה: פוקימון במרכז המסחרי, פוקימון בשירותים של הספרייה ועל המדרגות של הבניין של השכנים. לאחרונה נתפס פורץ שניסה את מזלו בבית ראש המועצה, אנחנו מציעים לו קו הגנה: “רק חיפשתי פוקימונים”, לא מאמינים? למה ככה, הכי אמין.

 

85 מיליון איש כבר הורידו את האפליקציה ותושבי שוהם תרמו את שלהם. בשבועות האחרונים היישוב הפך לזירת המשחק כאשר בני הנוער צדו פוקימונים ברחובות ובשבילים.
אם הכוונה המקורית היתה לנתק את בני הנוער מהטלוויזיה והמחשב, הרי שהדבר הצליח. אבל את המסך מהבית הם לוקחים איתם לכל מקום  וילדים רבים משחקים בו, גם בשעת רכיבה על אופניים. למי שלא מכיר, מדובר בדמויות וירטואליות שמופיעות על צילום חי במצלמת הטלפון באתרים שונים ביישוב אותם אפשר לאתר באמצעות GPS. אופי המשחק לא מאפשר לשחקן להרים עיניו מהמסך, מאחר והוא רואה לנגד עיניו את הרחוב אותו הוא אמור לראות, רק שכלי הרכב הבאים במהירות והולכי הרגל, אינם מופיעים בו במהירות המציאותית. בשבועות האחרונים מדווחים בבתי החולים על עשרות מקרי פציעה, חלקם לא קלים, שנגרמו תוך כדי צייד פוקימונים. “לרכיבה על אופניים ללא אמצעי הגנה, כשהמבט על מסך הטלפון”, אמר רופא מיון מתל השומר, “יש תוצאה אחת והיא סכנת נפשות, לא פחות”.
מעבר לסכנות, כמו לכל טרנד מצליח,  גם לפוקימונים הוקמו חנויות ווירטואליות בהן ניתן לרכוש אביזרים ש’משדרגים’ את הפוקימונים וניתן לרכוש מוצרים שונים בהן.
את נ’, בת 16, מצאנו עם חברה במרכז המסחרי. יחד הן צדות פוקימונים בטלפון של החברה. “הטלפון שלי לא משודרג אז אני צדה עם החברה”, אומרת נ’, “זה כייף וגם מעביר את הזמן, למרות שאנחנו לא מכורות”. כמה זמן הן משחקות כבר? “כמעט שלוש שעות, הזמן עבר בצ’יק”. כמו שהיא אמרה, לא מכורות.

גן החבל זו בכלל זירה מעניינת. הגן רחב הידיים נחשב למעוז בני הנוער בערבים ובלילות הארוכים של הקיץ. השנה, לצד המפגשים החברתיים, גם פוקימונים. בני הנוער מסתובבים בגן החבל בכל שעות היום והלילה, צדים אותם ולא מתעייפים – לא הם ולא הפוקימונים, שצצים ברחבי הגן והסביבה.

שעות אחר הצהרים המאוחרות הן השעות של בני הנוער הצעירים בני עשר ומעלה. ארבל וינינגר, בן 12 ואסף, בן עשר, מחפשים פוקימונים ביחד. הם הכירו רק לפני שעתיים ומאז הם חברים. ארבל צד עד היום 86 פוקימונים ואסף הגיע ל-176, אבל “אי אפשר לדעת בדיוק, כי לפעמים מוכרים הרבה פוקימונים”, הם מסבירים. הפוקיסטופ החביב עליהם הוא גן החבל, למרות ש”בגן היובל מפעילים הכי הרבה לורות”. ארבל משחק בערך שעה ביום, אסף קצת יותר. למרות החשש שמדובר במשחק ש”מדביק” את הילדים למסכים, השניים אומרים כי הדבר הכי כייף הוא, “להכיר חברים חדשים כשיוצאים לשחק”.
סיגלית ויהלי ברקת מסתובבים ביחד. יהלי בן עשר, סיגלית היא אמא שלו. עד היום יהלי צבר 260 פוקימונים. הוא משקיע במשחק בערך שעה ביום, בדרך כלל עם חברים. כשהוא לא צד פוקימונים עם החברים, אמא מסיעה אותו ברכב כדי לצוד פוקימונים מיוחדים ביישוב. “אני לוקחת אותו לפעמים לסיבובים”, אומרת סיגלית, “עדיף משיסתובב בגן לבד. אני משקיעה בזה 30 דקות, מדי כמה ימים”. בימי החופש זה עוד עובר, אבל מה יהיה כשיתחילו הלימודים? סיגלית לא מודאגת, “זה טרנד זמני וחולף”, היא משוכנעת ומוסיפה, “למרבה המזל”.

שחר אריאלי, 12, לא משקיע הרבה , “20 דקות גג”, מדי יום ועדיין הספיק לאסוף 250 פוקימונים ולהגיע לרמה 14 במשחק. הפוקספוט האהוב עליו ועל חבריו הוא גן החיפושית (ברחוב קדם), שם אספו את מרבית הפוקימונים.

שעות אחר הצהרים חולפות והערב יורד, עם חילופי משמרות. הגן מתמלא בבני נוער בוגרים, תלמידי חטיבה, תיכון וחיילים. הם עסוקים בספורט, בשיחה ערה, במפגש חברתי ו...בפוקימונים. ארז, 21, חייל, הגיע לרמה 20. את רוב הפוקימונים הוא אוסף דוקא מחוץ ליישוב, כמו שהוא מסביר לי, “מחפשים בדרך כלל באוטו, בדרך לים. בים הכי טוב, כי יש שם פוקימונים מיוחדים”.  “בחו”ל הפוקימונים הכי שווים”, אומר חברו עומר, “רק בגלל שהם שונים מאלו שיש בארץ”. המשחק יישאר איתנו עוד הרבה זמן, הם מתנבאים. “המשחק מדבר לכל מי שזוכר את הפוקימונים מהילדות, כמונו וגם לצעירים יותר”.
ברי בנדר, 19, עומד לפני גיוס. לאן יתגייס הוא עדיין לא יודע, אבל איפה הפוקימונים הכי שווים, הוא בטוח – מחוץ ליישוב, בדרך לים עם חברים. הוא משחק בערך שעתיים-שלוש ביום, בעיקר עם החבר’ה והשמחה רבה.

כיצד יתמודדו בבתי הספר בשוהם עם הפוקימוניה?
ככל שיש יותר משתמשים בתא שטח מסוים, יש יותר פוקימונים במקום. האם תוכלו לדמיין מהו תא השטח הצפוף והמלא ביותר במשתמשי סלולר המשחקים פוקימון גו? בתי הספר, אלא מה.
כיצד נערכת המערכת החינוכית ביישוב בהיבט זה לחזרה לשנת הלימודים בעוד פחות משבועיים? האם המלחמה בטלפונים הסלולריים אינה מלחמה אבודה מראש ואילו אמצעים עומדים לרשות בתי הספר? נראה שהפנייה של אבן שוהם בשאילתה למועצה בעניין, הפילה למישהו את האסימון (זה ביטוי כזה, מתקופות בהן לא היו סלולריים) וכעת מחלקת החינוך תידרש לשאלה במסגרת ההיערכות לשנת הלימודים. מהמועצה נמסר כי, “ההנחיה הכללית בבתי הספר היא כי אסור לעשות שימוש בטלפון הסלולרי בבית הספר. לקראת סוף השבוע תתקיים ישיבת היערכות עם מנהלות בתי הספר לקראת פתיחת שנת הלימודים והנושא יידון בישיבה”.
האם הפוקימוניה כאן כדי להישאר או שמדובר בעוד טרנד שרק מחכה לטרנד המגניב הבא שיחליף אותו? נראה כי לפוקימונים יש גב כלכלי משמעותי ומנוע שיווק אגרסיבי. “הפוקימונים הם דוגמא של שיווק מצוין שהצליח”, אומר איש פרסום, “קשה כבר להבחין בין ההייפ האמיתי לבין זה השיווקי וזו הצלחה של מותג. עדיין, זה לא מחייב שהפוקימונים לא ייעלמו ובעוד שלושה חודשים לא נזכור במה מדובר, אין לדעת”.
כך או אחרת, הפוקימון הוא הפנים של החופש הגדול 2016 ונראה שהשד אינו נורא. הילדים ובני הנוער של שוהם לוקחים את המשחק בקלות, בפרופורציות ובכייף. הם עדיין מתרוצצים בגינות ויוצאים לשחק עם חברים, בדיוק כפי שעשינו אנחנו, פעם, כשהיינו ילדים.