‏ALL IN סודות הפוקר נחשפים

ראיון עם סטס טישבקיץ

פורסם בתאריך: 20/04/2016 10:26

נכתב על ידי

גאילי שיף

הסיפור של סטס טישקביץ’ הוא סיפור עליה קלאסי: הילד שעלה בגיל 5 מבלרוס, בן יחיד, שהתגורר עם המשפחה המורחבת בדירת שני חדרים ועבר עם הוריו בעקבות חיפוש הפרנסה בין ערים שונות, שעל אף שהיה תלמיד מצטיין בתחומי המדעים והתקבל לעתודה צבאית, לא התאים למסגרות וחיפש קיצורי דרך. כאן מגיע הטוויסט בעלילה: הוא מצא את הקיצור ובגיל צעיר מאוד הפך להיות מהמר מקצועי שמגלגל כספים ומפצח את סודות משחקי המזל. כיום, הוא מתגורר בבן שמן, מנהל את האקדמיה לפוקר ומרצה מבוקש באירגונים וחברות. כן, לילד שלא הסתדר באף מסגרת, הלך קלף.

מאת גאילי שיף

שיעור 1
את ההימור הראשון בחייו של המהמר המקצועי, לקחו הוריו בשבילו ביום שבו החליטו לעלות לישראל. זוג מהנדסי התוכנה מבלארוס, עובדי המדינה, החליטו לעזוב את מולדתם ולעלות ארצה. “אין לי הרבה זיכרונות מרוסיה”, הוא אומר, “כמובן שאני זוכר שברוסיה קראו לי ‘יהודי מסריח’, כי אבא שלי יהודי. זה זיכרון חזק, במיוחד משום שכאשר עלינו ארצה, הילדים היו קוראים לי, ‘רוסי מסריח’ ו’גוי’, כי אמא שלי לא יהודייה. הדואליות הזו ליוותה אותי תמיד ובגיל צעיר למדתי להשלים איתה ולהיות שלם עם עצמי. אני לא מגדיר את עצמי מבחינה דתית, אלא רואה את עצמי ישראלי”.

ההתחלה היתה קשה. המשפחה הגיעה לחיפה, שם הצטופפו בדירת שני חדרים של חברים שכבר גרו בארץ, יחד עם הסבים והדודים שעלו איתם. מחיפה עברו לאשקלון ומשם לתל אביב. ההורים חיפשו פרנסה, אבל גם סביבת לימודים נכונה עבור בנם. אבא מצא עבודה בחברת מחשבים ואמא עבדה כמנקה בבתי מלון. בהמשך, גם היא השתלבה בחברת המחשבים בה עבד האב וממש כמו ברוסיה, הוא היה הבוס שלה בעבודה. זה היה השיעור הראשון של סטס, שיודע שכדי להיות מהמר טוב, צריך להכיר את החיים כפי שהם: “לפעמים אתה מחפש חיים חדשים ופותח בדיוק באותם חיים שהיו לך כבר. אנשים הם יצורים של הרגלים”.

שיעור 2
אחרי שההורים התגרשו, הוא עבר לחיות עם אמא בצפון תל אביב. “אמא רצתה שאלמד ב’תיכון חדש’, אז עברנו דירה”. את התיכון סיים בהצטיינות עם 5 יחידות במתמטיקה, פיזיקה, מחשבים ואנגלית. את רוב זמנו בילה עם חבריו לקליקת ה”מוזרים” ובגיל 16 פתח את אתר האינטרנט שלו, “מוזרים.קום”, שם תיעד את החיים שלו כצלם שמסתובב באירועים ומדבר עם אנשים שונים. “האתר הצליח והיו לי הרבה מאוד כניסות אליו. עם הזמן הפכתי להיות מוכר והיו מזמינים אותי לאירועים כדי שאתעד אותם”. על אף שהיה תלמיד מצוין, סטס היה אדיש ללימודים, אולי בגלל זה החליט לסיים את בחינות הבגרות במהירות וכך, בגיל 17, כבר היה בוגר תיכון.
אחרי הצבא התלבט אם להתגייס. “ידעתי שאני לא מתאים למסגרות, אבל היה חשוב לי לעשות את חלקי ולהורים זה היה מאוד חשוב להרגיש שגם אנחנו תורמים בחזרה למדינה. התקבלתי לעתודה בהנדסת חשמל ואלקטרוניקה באוניברסיטת תל אביב ואמרתי, יאללה, נלך על זה”.
לקראת האוניברסיטה, החליט סטס שנוסחה מנצחת לא משנים ולכן המשיך להסתובב במסיבות, לצלם ולתעד ולהגיע ללימודים מדי פעם. “חשבתי שזה יהיה קל כמו התיכון, אבל טעיתי. סמסטר ראשון היה סביר, סיימתי עם ממוצע 80 ומשם זה רק הדרדר. הצבא לא אהב את זה והתחיל להציק לי. עזבתי את העתודה והתגייסתי רגיל”.
המסלול הצבאי של סטס היה מגוון:  במהלך שמונה חודשים הספיק לעבור בין 15 בסיסים שונים, כולל חודש בכלא צבאי, עד שהגיע לקב”ן ונפרד מהצבא עם פרופיל 21. “זאת לא היתה אשמת הצבא, זה היה טיימינג רע, בצירוף קבלת החלטות גרועה שלי. ההורים לקחו את זה מאוד קשה”. שיעור שני – אם הקלפים שלך לא נכונים, צא מהמשחק.

שיעור 3
זה התחיל בחטיבת הביניים, כאשר אחד ממקצועות הבחירה היה מיני ברידג’. סטס נרשם ובפעם הראשונה נחשף למשחקי קלפים. “בילדותי, אבא היה משחק עם חברים וויסט ומשחקים נוספים. אני זוכר אותם יושבים סביב השולחן, שותים ומשחקים על כסף קטן”.
הברידג’ היה נחמד. “זה משחק אסטרטגי. יש בו אלמנט תיאורטי ופרקטי והוא דורש לימוד ומיומנות. גיליתי כשרון לדבר והייתי חלק מנבחרת בית הספר. בכיתה ח’-ט’ ניצחנו באליפות המיני ברידג’ הארצית. בכיתה י’ עברנו לברידג’ אמיתי ודורגנו במקום השביעי בארץ. השותף שלי למשחק היה בנו של אלוף הארץ. היינו לומדים ומתאמנים ומשתתפים במחנות אימונים. בסופו של דבר החלטתי שאני לא רוצה להיות שחקן ברידג’ מקצועי. זה דרש ממני יותר מדי השקעה ואני בדיוק פתחתי את האתר שלי וחיפשתי לעשות חיים. פרשתי והשותף שלי פרש גם הוא״.
הפרישה היתה זמנית. בכיתה יא׳, עם הרבה מאוד זמן פנוי, החלו החברים לשחק שש בש. את המשחק הכיר לו אותו השותף. השניים רכשו את תוכנת המשחק האינטרנטי והחלו משחקים על כסף. ״שיחקנו על סכומים לא גבוהים, רק בשביל שיהיה לנו כסף לבילויים״. כשאביו של החבר איבד את כל רכושו במשחקי שש בש וירד מנכסיו, סטס למד את השיעור השלישי - אף פעם אל תהמר על הבית שאתה גר בו. רק על האקסטרות.

שיעור 4
בצבא הוא כבר היה שחקן שש בש סמי מקצועי. ״הייתי משחק באינטרנט, הרווחתי בסביבות 1,000 דולר בחודש ויחד עם המשכורת הצבאית, הייתי מסודר״. את השש בש עזב בגיל 19, ״תוכנות המשחק לא היו חזקות מספיק ואנשים התחילו לרמות ולעקוף אותן. מקצועני השש בש עברו למשחקים חיים או למשחק החדש שהחל לתפוס תאוצה, הפוקר.
עזבתי את השש בש ועברתי לפוקר. למה? כי משחק חי לוקח המון זמן וכולל גם נסיעות ומשחק באינטרנט הוא מהיר יותר ואני באתי לעבוד, לא לבלות״. את השיעור רביעי הוא ניסח בעצמו - להיות ממוקד במטרה.

שיעור 5
מי שהכיר לו את הפוקר הוא אותו חבר מהתיכון, שותפו לברידג׳. ״הבחור הזה בכלל לא עשה צבא. הוא שכר דירה בתל אביב וחי את החיים בטירוף מהפוקר. בגיל 19 הוא הרוויח  4,000 דולר בחודש, יותר מהמשכורת של ההורים שלנו. אבל עם הזמן, אנשים עקפו אותו ובגיל 30 הוא נשאר באותו מקום. הפוקר מתקדם מאוד מהר ומי שעצלן ומחפש פתרונות קלים לחיים, בטווח הרחוק יפסיד. כשאנחנו נכנסנו לפוקר לא היה חומר תיאורטי-טקטי. שיחקנו טקסס הולדם לימיט, על סכומים נמוכים, כך השתפשפנו ופיתחנו כלים למשחק שלנו״.
השניים הצליחו להיות רווחיים בסכומים נמוכים ואז בינוניים ואז גבוהים. היו תקופות שהרוויחו גם 10 אלף דולר בחודש. זה שיעור החמישי והחשוב בתיאוריה של ההימורים - אין מזל בהימורים. מי שיודע לשחק, מרוויח. ועכשיו לפוקר.

משחקי מזל
הבית תמיד מרוויח
תעשיות ההימורים הן הרווחיות ביותר בעולם. על פי ההערכות, התעשייה הזו מגלגלת למעלה מ-50 מיליארד דולר בשנה באינטרנט ו-40 ביליון דולר בשנה בהימורים לא מקוונים בארצות הברית בלבד.
״כאשר מדובר בפוקר און-ליין, הבית לוקח אחוז מההימור של כל אחד מהשחקנים. מבין משחקי ההימורים און ליין, הפוקר הוא לא רווחי במיוחד אבל בדיוק מסיבה זו, המשחק הוא ״אמיתי״ יותר - יש בו פחות מניפולציות על ידי המפעיל. משחקי ההימורים המכניסים ביותר הם הרולטה, הבלק ג’ק והימורי ספורט וכשאנו אומרים ״מכניסים״, הכוונה למפעילי המשחק, להלן: הבית. במשחקים הללו, בניגוד לפוקר, השחקנים משחקים מול הבית והרווח של הבית, כמו גם המניע למקסום הרווח, גדול”.

בלאק ג׳ק
המשחק, המוכר גם בשם ״21״, הוא משחק קלפים בו השחקן משחק נגד הבית, אבל גם מול השחקנים האחרים.
״המקסימום במשחק הזה שאפשר לצפות לו הוא לא להפסיד״, קובע סטס. ״אין מצב לרווח, אלא אם אתה מרמה לפי חוקי הבית וסופר קלפים. כדי לעשות את זה, נדרשת מיומנות גבוהה ויכולת חישוב מהירה. יש שחקנים מקצועיים שמסוגלים לזה, אבל בדיוק לשם כך נמצאות המצלמות ומאבטחי הקזינו ושחקן בלאק ג׳ק שעושה חיל בשולחן מסיבה זו, יגורש מהמקום״.

אין שום מצב להרוויח על ידי המזל והניסיון בשולחנות הבלאק ג׳ק?
״יש משמעות ליכולת בטווח הקצר, אבל בטווח רחוק המיומנות תשמש למיזעור הפסדים״.

רולטה
״משחק של אפס יכולת. פרופסור למתמטיקה וקבצן מהרחוב לא יקבלו תוצאות שונות במהות. במשחק הזה, ליכולת אין אפשרות להשפיע על התוצאה, זהו משחק מזל מובהק. יש כל מני אמירות בנוגע לסטטיסטיקות - כמו ש’אם תשאר על האדום בסכום גבוה ותכפיל אותו, בסופו של דבר תעשה מכה’. אבל זה נכון רק למי שיש לו הון רב ומוכן להשקיע 5,000 דולר ולספוג 30 משחקים רצופים של הפסד. תוחלת הרווח היא 10 דולר יחסית ובזבזת הרבה זמן״.
אתה מחשב את הכדאיות במונחי עלות-תועלת ומתעלם מהפן הרגשי - המשחק, המתח, ההנאה שבזכייה, ההתרגשות.
״נכנסתי להימורים כדי להרוויח כסף בצורה הכי יעילה ואפקטיבית והשיקולים שלי מונחים על ידי הכדאיות שבמשחק. הסיבה שאנשים מפסידים כל כך הרבה כסף ברולטה היא שזה משחק שמנצל את החולשות של הטבע האנושי - אדם ישחק במשך שעתיים רצופות בהפסד ואז יביא זכייה יפה, שאפילו לא מכסה את ההשקעה שלו והזכייה הזו תגרום לו להאמין שיש לו עוד סיכוי לזכייה. אנשים נוטים לשכוח את רצף ההפסדים ולהתלות בזכייה בודדת. רולטה היא משחק שכל הסיכויים שלו הם נגדך״.
סלוט משין - מכונות מזל
״משחק מזל מובהק. על כל מכונה כתובים במפורש הסיכויים שלה ״אם תשקיע 100 דולר, תוחלת הזכייה היא 90 דולר״. זה שכר ההנאה של המכונה. מעבר לזה, אין כאן שום יכולת ושום דרך להגדיל את הסיכוי לרווחים״.
למה הן כל כך פופולריות?
״משום שהן מרגשות. כל משיכה בידית היא פעולה אקטיבית שגוררת זמן צפייה קצר ותוצאה. זה משחק מהיר, בקצב שהשחקן קובע והוא מעביר את הזמן.

אנשים נכנסים לקזינו בדיוק בשביל זה: להעביר זמן בדרגת ריגוש גבוהה. בכל משיכה טמון הסיכוי שהמזל הטוב יפול בחלקך וצליל האסימונים הנשפכים בכמויות הגודשות את שקית האיסוף הוא קליימקס רגשי.
אנחנו חיים בזמנים שבהם קשה מאוד להרוויח כסף וכולנו חולמים לעשות כסף קל בזמן מועט ועבור הסיכוי הזה אנשים מוכנים להפסיד סכומים קטנים יחסית ועל זה בנוי העיקרון של המכונה״.

קוביות
״עוד משחק מזל מאוד פופולרי, מתוחזק היטב על ידי האתוס שרואים בסרטים, זה עם הגבר המבקש מהבחורה היפה לנשוף על הקוביות למזל. מאוד רומנטי ומחזק אגו גברי, אבל המשחק הזה טוב לבית ולא לשחקנים, שבטווח ארוך רק מפסידים״.
ובכל זאת, יש לא מעט אנשים שיוצאים מערב מוצלח בקזינו עם רווח.
״אם היה משחק שאפשר לנצח בו, הקזינו היה פושט רגל. האמירה שהבית תמיד זוכה היא נכונה. הסיבה שאנשים ממשיכים לבקר בקזינו היא בגלל הפיקים הקטנים הללו, של הזכיות. כמו בפיס, כאשר הסיכוי האמיתי שלך לזכות בפרס הגדול הוא פחות מאחוז אחד, עדיין אתה אומר לעצמך, ׳הרי מישהו יזכה, אולי זה יהיה אני?׳. אנשים מתמקדים בסיכוי כי הם אופטימיים מטבעם, כי הם נורא רוצים ומשכנעים את עצמם שזה אפשרי. לכל מי שאתם מכירים שהיה בקזינו יש סיפורים על זכיות, זה בגלל שהם מתעלמים מההפסדים וכך נוצרת האילוזיה של ההצלחה״.
מהו בעינייך ״רווח״, מה היית מגדיר כהצלחה בקזינו עבור אדם מן היישוב?
״כלום. אדם שמרוויח בקזינו, הולך ומוציא את הכסף על אופניים לילד, תכשיטים לאישה, בגדים ובילויים. הכל הולך לצריכה ותכלס, אתה מפסיד במקום אחר את הכסף שהרווחת״.

משחקי אסטרטגיה

אל מול משחקי המזל, נמצאים משחקי היכולת, בהם האסטרטגיה, המיומנות והניסיון משחקים תפקיד מכריע ומשנים את מפת הסיכויים של השחקן. בקבוצה הזו אפשר למצא את הברידג׳, שחמט, שש בש, צוללות וטאקי.
טאקי??
״בטח. טאקי הוא משחק ילדים שגם בו אפשר ללמוד אסטרטגיה עקרונית.
במשחק טאקי המטרה היא לסיים ראשון את הקלפים. נניח שיש שלושה שחקנים ולי נשארו 2 קלפים ביד וגם השחקן השני נותר עם שני קלפים ולעומתו, לשחקן השלישי נותרו הרבה קלפים. השאלה היא, האם אני מתמקד בניסיון שלי לנצח ומתעלם מהעובדה שהשחקן השני נמצא בעמדה מצוינת כמוני, או שאני מתמקד בו ומנסה להטות את המשחק לטובתי. אני בוחר בדרך השנייה. יודע שהשחקן השלישי הוא לא יריב שקול והוא לא עומד לנצח, לכן המטרה שלי תהיה לא לאפשר לשחקן השני לשחק. אני אוציא ״עצור״, אני אשלוף ״שנה כיוון״, אני אשים ״קח +2״, הכל כדי להחליש את השחקן החזק ולא אכפת לי שהשחקן השלישי מוריד קלפים. ברגע שהשחקן השלישי נותר עם מעט קלפים, מאזן המשחק משתנה והוא הופך להיות היעד שלי”.
השאלה היא, עד כמה שחקן צריך לשחק את המשחק שלו ועד כמה לשחק נגד השחקן האחר?
“השאלה בטאקי, כמו גם בפוקר היא, מה המיקוד של המשחק שלך – האם ההצלחה שלך או הבסת היריב. המתח הזה הוא בבסיס האסטרטגיה ושחקן מיומן יודע להיות גמיש ולהתאים את עצמו לסיטואציה המשתנה”.

מונופול
“במשחק הזה, הקוביות משפיעות מאוד אבל יש משמעות לרכישות הנדל”ן וקניית הבתים. בעיקרון, ארבעת הסיבובים הראשונים במונופול הם המשמעותיים ביותר, בהם תתבצענה רוב הרכישות. ככל שתרבה בנדל”ן, בסוף זה ישתלם. זה מה שהיהודים עשו בכל מקום. בכלל, אני ממליץ לרכוש כמה שיותר נדל”ן גם בחיים. ככל שתסכן יותר, היכולת שלך להרוויח גדלה. כמו שאמרתי קודם, לא ממליץ לסכן את הבית הפרטי הראשון שלך, כי בחיים צריך גם קרקע בטוחה כדי לעמוד עליה בשתי רגליים״.

שש בש
“גם במשחק הלכאורה פשוט הזה, יש מגוון סופי של פעולות ומהלכים אפשריים. רוב האפשרויות פתוחות בתחילת המשחק, מאמצע המשחק, הפעולות של השחקן כבר מוגבלות לשלוש אפשרויות. בשש בש און ליין, המחשב לוקח את שלוש הפעולות הללו ומריץ את כל האפשרויות הקיימות שיוצאות מכל פעולה ואת כל התרחישים. המחשב יכול לחשב ולומר לך מה דרך הפעולה הכי כדאית שקיימת במצבך. גם במשחק חי, בין אנשים, ככל שאתה משחק יותר, אתה רואה תבניות. שש בש הוא לא המשחק הכי מורכב שיש, כך ששחקנים רבים יכולים להגיע למיומנות גבוהה״.  שחמט
״לא בכדי הוא נחשב למשחק החכם ביותר שישנו. יש במשחק הזה הרבה מאוד אפשרויות פעולה והוא יכול לנוע גם במהלכים מעגליים, דבר שלא קיים במשחקים אחרים. ריבוי האפשרויות הן שהופכות אותו למשחק אסטרטגי מספר אחד.
בשונה מכל המשחקים שהזכרתי עד כה, גם אלו האסטרטגיים, זה המשחק היחיד שמבוסס כולו על יכולת ואין בו אלמנט של מזל. לכן הוא גם פחות ״כייפי״, כי ברגע שיש פער בין הרמה של השחקנים, יש יתרון מוחלט לשחקן המתקדם יותר. שחמט הוא משחק לשחקנים בעלי איכויות משחק שקולות.
כיום, ישנם אלגוריתמים שהצליחו לפצח את השחמט והמחשב יכול להביס כל שחקן. זה מגרה מבחינה שכלית, זה לא כייף בשבילי כמהמר. חלק מההנאה שלי כמהמר היא לראות האם למרות הכל, אוכל לנצח. שחמט לא מדמה את החיים האמיתיים. בחיים, לא תמיד מי שהכי חכם ומשכיל יצליח יותר, לכן שח הוא משחק המלכים, לא האזרחים. אוהבי השח הגדולים אינם אוהבי החיים ואינם נחשבים לאוהבי אדם גדולים. אין מזל, אין הפתעות, לא מעניין״.

שיעור 6
פוקר
“הפוקר הוא המשחק החברתי המוביל ולא בכדי”, אומר סטס, “יש בו שילוב של כל האלמנטים שדרושים ליצירת חוויה של הנאה: אסטרטגיה, מזל ומגע אנושי”. כשחקן פוקר מקצועי, סטס פתח את ״האקדמיה לפוקר״ שממוקמת בראשון לציון, שם הוא מלמד מהלכים, טקטיקות ואסטרטגיות ומעל הכל, מרצה את משנתו העקרונית בנוגע לפוקר: “למה הפוקר הוא משחק כל כך מגניב? כי אפשר לשחק אותו בכל הרמות ובהרבה סגנונות. כל אחד יכול ליהנות מפוקר, גם אם הוא לא שחקן מקצועי. הפוקר הוא הדמיה של החיים שלנו, על כל האינטראקציות הבינאישיות. מי שמשחק פוקר, גם עם החברים מדי פעם, מבין באופן אינטואיטיבי את זה. מי שרוצה להבין יותר, יבוא ללמוד פוקר מקצועי”.
מהי ההנחה הראשונה שאתה מפריך כאשר אתה פוגש תלמידים חדשים?
“אנשים שבאים ללמוד פוקר, או לשמוע הרצאה, הם בדרך כלל אנשים שמשחקים פוקר חובבני עם חברים ורוצים להכיר מהלכים נוספים. הדבר הראשון שאני מסביר להם, הוא עניין קונספטואלי והוא מאוד חשוב בעיני: ההנחה של כולנו היא, שאנשים הם רציונליים והם משחקים לפי איזשהו מודל כדאיות רציונלי. אבל האמת היא, אני מסביר להם, שלכל אחד יש דפוס משחק אחר וכל אחד פועל לפי רציונל אחר". שיעור מספר אחד לתלמידים ושישי עבורכם - בפוקר, מי שמזהה את דפוסי המשחק של היריבים, נמצא צעד אחד לפני כולם.

שיעור 7
“הפוקר מפתח יכולת שהיא מאוד חשובה לאנושות בימינו - האמפטיה. האמפטיה היא לא רק להבין את היריב, אלא לשים את עצמך בנעליו ולהרגיש אותו. זה משהו שמאוד חסר לעולם היום. אנשים קרים ואדישים לסבל של אחרים, מרוחקים מתחושות אנושיות. אנשים שיש להם יכולת אמפטית, יכולים להשתמש בה כדי להזיק או כדי לעזור לאנשים אחרים. בפוקר, אנחנו עושים שימוש במיומנות הזו, כדי להיכנס לראש של היריב ולהשתמש בתובנות הללו נגדו. היתרון של הפוקר הוא, שהשחקן מקבל משוב מיידי לגבי היכולת שלו “לקרא” את היריב ולחזות את המהלכים שלו. כמעט בכל שלב, שחקן יכול לשאול את עצמו: האם המהלך שעשיתי שיפר או הרע את מצבי? התשובה לשאלה הזו תיתן לשחקן אינדיקציה לגבי מצבו”.

שיעור 8
שאלנו קודם, מול מי אנחנו משחקים – נגד היריב או משחק אישי והישגי שלנו?
“קודם כל, אנחנו משחקים מול עצמנו. אנחנו נעזרים ביכולת האמפטית, לא כדי לראות את האחרים בעיניים שלהם, אלא כדי לראות כיצד אנחנו נראים בעיני האחרים. קוראים לזה “תדמית השולחן”.
נניח ששחקן נתפס על ידי חבריו לשולחן כשחקן פחדן, אחד שמשחק רק על בטוח. שחקן שיודע שזו התדמית שלו ונכנס למשחק, יודע שזה שנכנס מולו לא מבלף, יש לו יד טובה, כי הוא הרי מאמין שאתה משחק רק כאשר יש לך זוג אסים”.  שיעור מספר 8 - אחת המטרות הראשוניות של שחקן בשולחן היא לפענח, מהי תדמית השולחן שלו?

שיעור 9
איך אפשר לנצל את הידע הזה של “תדמית השולחן שלי”?
“ברגע ששחקן יודע מה התדמית שלו, הוא צריך לנצל את הידע הזה ולהשתמש בו נגד השחקנים האחרים. למשל, שחקן שנתפס פחדן יכול לבלף טוב יותר את השחקנים האחרים, כשהוא משחק כאילו יש לו יד טובה, כשלמעשה אין לו כלום.
תדמית פחדן? כאשר משחק מתנהל בעצלתיים ואף אחד לא מעלה את סכום ההימור, זה הזמן של אחד כמוך לתקוף. תקפת והעלית הימור? עכשיו נשאר רק להבין איך השחקנים האחרים מגיבים ללחץ שהפעלת. אם הם לא משתנים, מצוין – תן בראש. אם הם מתנגדים, כדאי שתהיה צעד אחד לפניהם ותתכנן את ההתקפה הבאה”.

שיעור 10
הפער בין הפוקר המקצועי והחובבני בישראל, הוא בסגנון המשחק. פוקר מקצועי הוא אלגנטי ושקול, הפוקר העממי לעומת זאת, הוא פרוע ולא רציונלי וקשה לפענח את דפוסי המשחק שבו.
“אחד השיעורים החשובים והמכריעים ביותר בפוקר מקצועני הוא ניפוי היריבים. את הניפוי הזה אנחנו עושים כבר בשלב טרום הפלופ, כאשר שלושת הקלפים על השולחן עדיין לא נחשפו.  דרך לעשות זאת, היא להרבות בהעלאות עוד לפני הפלופ. זו דרך מצוינת לבדוק מי בטוח בקלפים שלו ומי לא.
בפוקר חובבנים כולם מחכים לראות אילו קלפים ייפתחו בפלופ. שחקן מקצועי לא מחכה, הוא כבר יודע מה הסיכויים הסטטיסטיים של הקלפים שהוא קיבל, לכן הוא יעלה הימור לפני הפלופ במטרה לנפות חלק מהשחקנים ולהשאיר פחות מתמודדים בסיבוב”.
מי ערב שאם אני אעלה את ההימור זה יפעל לטובתי? הרי אין לי אפילו את שלושת הקלפים הראשונים לפני ואולי יש לי בכלל יד גרועה?
“בואי נעשה הקבלה למציאת מקום חנייה בתל אביב. סוף סוף מצאתי איזה פיסת חניה ואני נוסע קדימה ואז משלב להילוך אחורי כדי להתיישר – ו... בום, נכנס מישהו וגונב לי את החניה. אני יוצא מהרכב ומה אני רואה? ילד בן 17, בקושי. אני מיד שואג עליו, “תעוף מכאן”. מה הוא עושה? או שהוא “עף מכאן”, כמו שאיחלתי לו, או שהוא יכול ללכת איתי מכות על החניה.
מה אני עושה? אני גדול יותר וחזק יותר, זה נכון. אבל מצד שני, הוא עלול לשלוף עכשיו סכין מפחידה ולדקור אותי. עוד אפשרות היא, שהוא יעשה “רייז” ויתקשר
לכל החברים שלו מחולון והם יבואו להרביץ לי ואני אאלץ לברוח.
רוב השחקנים החובבים הולכים מכות ובסוף גם משלמים על זה. כששני אנשים הולכים מכות אחד על אחד, שניהם נפגעים בטווח הרחוק. מה קורה כששחקן הולך מכות עם 5 אנשים? כמעט בטוח שהוא יפסיד. לכן חשוב לנו ליצור מצבים של כמה שפחות מתחרים על הקופה ולהעלות את ההימור כבר בהתחלה”.
מה ההבדל במהות בין שחקן מקצועי ושחקן חובב?
“שחקן חובב מעניין אותו בעיקר לראות מה יבוא הלאה? מה יפגע? האם אני יכול לנצח את המשחק עם 2 לב אדום ו- 4 תלתן? ‘תמיד יש סיכוי’, הוא אומר לעצמו. הוא מקווה לפגוע, מחכה שיפתח הפלופ ופתאום הוא יראה איזה שלוש רביעיות, מחכות רק לו. שחקן חובב רואה את הפלוס ומחליט אז אם להמשיך או לקפל. הוא מונע על ידי הרגש וזיכרון לטווח קצר וסלקטיבי. הוא זוכר את אותה הפעם שהופיעו שני קלפי 2 והוא זכה בכל הקופה. לחובבן אין ידע תיאורטי וידע סטטיסטי, אז הוא נאלץ לעבוד עם הרגש והאינטואיציה. זה מה שהורג את המשחק שלו.
שחקן מקצועי לעומת זאת, יודע שעם קלף 2 ו- 4, זה לא יגיע. הסיכוי לפגוע עם הקלפים הללו בזוגיים ומעלה הוא 5%. שאר הזמן הוא רק יפספס או יפגע ביד חלשה לעומת השחקנים האחרים.
אם שחקן חובב רוצה לדעת מה יהיה, הרי ששחקן מקצועי מכיר את הסטטיסטיקות ויודע בדיוק מה יכול לקרות. הוא מפעיל לחץ כששחקנים אחרים משחקים בסגנון ה’נראה מה יבוא’, כי הוא יודע שהם יפספסו רוב הזמן. מצד שני, הוא יודע שאם יש שחקן שעושה רייז (מעלה הימור) במצב כזה, הוא מעריך הערכה מציאותית, שיש לו משהו טוב ביד ואז הוא מקפל ומשאיר את הכסף אצלו. זה עדיין זול יותר מלהפסיד. שחקן מקצועי לא נכנס בכל מחיר והוא מרבה לקפל קלפים”.
אולי עדיף להנמיך פרופיל, לשחק אותה כאילו אין לי כלום ביד ואז בסיבוב האחרון, לפרוץ ולהתחיל להרים את ההימורים?
 “משחק חובבני קלאסי מתחיל אחרי הפלופ. כולם נכנסים בסיבוב הפתיחה ואחרי זה בודקים מה יצא ולפי זה ממשיכים. במשחק מקצועי, הסיבוב הראשון הוא הכי חשוב. שם מפעילים הכי הרבה לחץ. האסטרטגיה של להנמיך פרופיל ולפרוץ בסוף, לא עובדת. כי אם אתה פורץ בסוף, רוב הידיים יתקפלו ואז אין הרבה כסף בקופה ומי שיענה לך, הוא כנראה חזק ממך. הזמן להתפרץ הוא בהתחלה”.
מהם הקלפים החזקים של הפוקר?
“אין קלפים חזקים בפוקר. בשלב הראשון, לפני הפלופ, יש % 3 אחוז ידיים חזקות: אסים, קינגים , מלכות ואס + מלך. אלו הצירופים הכי חזקים. בשלב הזה, זו הסטטיסטיקה. כל השאר זה קלפים שאין סיבה לשים עליהם את כל הכסף. זה השלב שבו תקבע כמות המתחרים במשחק. אני לא רוצה לשחק מול הרבה אנשים. זה הזמן לפעיל לחץ עם יד טובה או לקפל עם יד בינונית”.

החיים כמשחק
סטס משחק פוקר למחייתו. הוא מרצה באירועים וימי עיון של וועדים. הוא מדבר על הפוקר וגורם למאזינים להבין, שהוא מדבר על החיים. על תפיסה של דלתות מסתובבות, בחירה בין אפשרויות ותקשורת בינאישית. את הכלים שהוא מביא בפניהם, הם לוקחים איתם למקום העבודה ומשפרים את איכות התקשורת הבינאישית בסביבת העבודה, את תהליכי חלוקת המשימות, הגדרת מטרות והדרכים להשגת היעדים.
“העולם כל כך עמוס היום, שאנשים לא מצליחים לשבת ולקרא ספר או ליצור מגע אנושי אמיתי. אנשים יושבים שמונה שעות רצוף מול המסך ולא מתקשרים עם אף אחד. הפוקר מאפשר דינמיקה קבוצתית במשחק מאוד אישי. בהרצאות שלי, גם מי שלא יודע איך משחקים פוקר, מבין את העיקרון ומצליח לשלב אותו בחיים הפרטיים והמקצועיים שלו. הפוקר הוא בפירוש כלי לשיפור עצמי בהרבה מאוד רבדים.
כמו בחיים, כאשר אתה משחק חכם ורגוע, אתה מצליח וכאשר אתה נתקף פאניקה, ההחלטות שאתה מקבל יכולות להיות הרסניות. שם המשחק הוא קבלת החלטות תחת לחץ ותוך סיכון כספי. לא רק זה, שכחנו שגם כאן, יש אלמנט של מזל. גם זה חלק חשוב בחיים וגם את זה צריך לקחת בחשבון. לעיתים שחקן פוקר ייקח החלטה נכונה ובכל זאת יפסיד. אבל בפוקר, רצים למרחקים ארוכים וככל שאתה משחק נכון, אתה תרוויח.
אני עצמי שיחקתי כבר למעלה מ 2 מיליון ידיים בפוקר. בטווח של זמן אני מרוויח, אבל החיים האמיתיים הם בטווחים הקצרים. היום אני בן 30 והקמתי עסק אחד, וילדתי ילד אחד. האם החברה שלי תצליח או לא - לא תמיד זה תלוי רק בי, גם אם אקבל החלטות טובות. ובכל זאת, אני לומד את התיאוריה לעומק, כדי להגביר את הסיכויים שלי בחיים. מתוך הידע הזה אני מקבל החלטות ומיישם אותם בחיים שלי.
הפוקר מלמד אותי להסתכל בעין מודעת על ההחלטות שלי ולבחון אותם בטווח ארוך. לא הסתנוור מהחלטות לא טובות שהביאו תוצאות טובות ולהפך - נכנסת עם שני מלכים וקיבלת בראש? עדיין בפעם הבאה להיכנס עם קלפים הללו. כי החלטות טובות הן תמיד טובות והגרועות תמיד גרועות”.

משחק הפוקר הומצא בארצות הברית, בשלהי המאה ה-19 או תחילת המאה ה-20. המשחק התפתח ובעשורים האחרונים הפך להיות נפוץ מאוד סביב שולחנות הקזינו, במפגשים חברתיים ובעידן האינטרנט והמשחקים המקוונים, הפך פופולרי ביותר.
את המשחק נהוג לשחק בקבוצות של 2-9 שחקנים וברמות משתנות. שחקני הפוקר המקצועיים הם בעלי ידע בסטטיסטיקה, בתורת המשחקים ובפסיכולוגיה ומתאמנים בזיהוי שפת גוף. הכלים הללו מאפשרים להם להבין ולחזות את המהלכים של היריבים שלהם ולבסס את היתרון שלהם במשחק.
החוק בישראל אוסר על קיום משחקי מזל והימורים למעט ההימורים המוסדרים על ידי המדינה באמצעות הלוטו והטוטו. העונש למארגן משחק פוקר “למטרות פרס” עומד על 3 שנות מאסר, והעונש על השתתפות בו עשוי להגיע לשנה בכלא. עם זאת, החוק מכיר בכך שלעיתים משחקי מזל יהיו מותרים כשהם עומדים במספר תנאים:
1. הם לא פתוחים לכל אחד אלא נערכים בקרב קבוצה קבועה ומצומצמת , ש”עריכתם מכוונת לחוג אנשים מסוים”.
2. הם “אינם חורגים מגדר שעשוע או בידור” – לא מדובר בעסק מאורגן שמישהו מפיק ממנו רווחים.
3. הם “אינם נערכים במקום משחקים אסורים” אלא בבית פרטי, על חוף הים, בפארק הציבורי וכדומה ולא בקזינו מחתרתי או מועדון קלפים.

פוקר
גם בשוהם, כמו בשאר רחבי הארץ, מתקיימים משחקי פוקר על בסיס קבוע. עד לפני שנתיים, התקיימה פארטייה (פוקר מחתרתי) קבועה בבית פרטי בשוהם. “הפארטייה עבדה במשך שלוש שנים, בין פעמיים לשלוש בשבוע”, מספר מ’ שהפעיל את הפארטייה, “אנשים היו באים מכל מקום, גם מירושלים. היה לנו פה אוכל ושתיה ומלצר קבוע. היתה אווירה טובה והתפרנסנו מזה. הפסקנו לפני שנתיים ועכשיו אנחנו משתתפים בפארטיות אחרות או מהמרים בקיזינו באוניה, מחוץ למים הטריטוריאלים”.

5 הדיברות לניצחון בפוקר חברי
מאת סטס “סטסיה42” טישקביץ’
1. תקפל (Fold Pre).
אומנות קיפול הידיים לפני הפלופ היא היתרון-יכולת האמיתי של מקצועני הפוקר. מרבית השחקנים החובבים רוצים לראות מה יבוא בפלופ, האם הם יפגעו בשלישייה, ברצף, או בצבע. המקצוענים מבינים שלרוב הפלופ יפספס את היד שלנו, ומראש בוחרים לפני הפלופ ידיים מספיק חזקות בשביל להוביל בבטחה על הידיים האפשריות של היריבים.

2. אל תצלע (Don’t Limp).
פעולת ה”צליעה לקופה” מוגדרת כתשלום לגובה הביג-בליינד לפני הפלופ. למשל במשחק שקל-שנקל חברי, כאשר כל השולחן משלם את השנקל לפני הפלופ ועולים יחדיו בחברותא לפלופ לראות מה יבוא. החסרונות הברורים של פעולת הצליעה הם משחק של יותר מדי ידיים חלשות לפני הפלופ, התמודדות בקופות מרובות-משתתפים, משחק בחסרון עמדתי מתמיד ועוד ועוד. אם היד נראית לכם מספיק חזקה - בצעו העלאה. אחרת - תקפלו.

3. אל תבלף (Don’t Bluff).
ההבדל הכי גדול בין שחקן חובב לשחקן חושב הוא תדירות מהלכי ה”בלוף”. בלוף מוגדר כמהלך שבו אנחנו מבצעים פעולת הימור במטרה שהיריבים יקפלו ידיים טובות משלנו. במידה ומישהו משלם סביר להניח שהיד שלנו לא מספיק טובה. במשחקים החבריים בישראל מרבית השחקנים לא מסוגלים לקפל ידיים. אם הם לא מקפלים, אנחנו לא מבלפים!

4. תהמר לערך (Bet for Value).
הימור “לערך” מוגדר כמהלך שבו אנחנו מבצעים פעולת הימור במטרה שהיריבים ישלמו או יבצעו העלאה עם יד נחותה משלנו. כמו שלמדנו בסעיף הקודם, היריבים שיושבים מולנו בשולחן בישראל לא מקפלים, ולכן כמעט בכל פעם שתהיה לנו יד עדיפה נרצה להמר ולהעלות.

5. אל תחביא ידיים חזקות (Don’t Disguise).
“החבאה” של יד חזקה מוגדרת כמהלך שבו אנחנו משחקים בצורה פאסיבית (צ’ק או תשלום בלבד) עם יד מאד חזקה כדוגמת שלישייה, או צבע. מרבית השחקנים החובבים מחביאים ידיים כי הם מפחדים שיריביהם יקפלו. שחקן חושב מהמר ידיים חזקות, וכאשר יריביו מקפלים הוא מזכיר לעצמו שכנראה גם ככה לא היה להם כלום. הפחד הכי גדול של שחקן חושב זה להחביא יד חזקה ולגלות בשלב חשיפת הקלפים שגם ליריב היתה יד טובה ושיכולנו לקחת לו יותר צ’יפים.