"ווקה פיפל" - הסנסציה המוסיקלית הבינלאומית מגיעה לשוהם
יום ג', 14.2.17, שעות 19:00, 21:00, מרכז אמנויות הבמה
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
גאילי שיף
לפרטים:03-9724700 http://www.hamesh.co.il
מופע ההייטק של ליאור כלפון
מאת: גאילי שיף
זה הפתיח הנדוש והקלאסי ביותר להתחיל איתו את הכתבה על ליאור כלפון: אין רחוקה יותר מליאור כלפון, מאשר הדמות הטלווזיונית שגילם בסדרת הקאלט “רמזור”. בסדרה הוא גילם את איצקו, הלוזר הנצחי, חסר המזל והמעוף, לא יוצלח אמיתי. במציאות שמחוץ לפריים, ליאור כלפון הוא סיפור הצלחה. לא סתם קומיקאי מוכשר, אלא רב תחומי, יוזם, יוצר מקורי ובעל מגע זהב
הוא בן 43, נשוי לרויטל ואב לארבעה ילדים. גרים בבנימינה, רחוק מהעיר הגדולה, אליה הוא נוסע ברכבת מדי יום, למשרדי ה סטארטאפ שלו.
למה בנימינה, רחוק מהמרכז העניינים?
“אנחנו גרים בבית קטן בערבה, מול השדות של שוני, אווירה מדהימה, טבע וכייף. הילדים מגדלים עגבניות בגינה, טוב לנו. אנחנו גרים קרוב להורים של אשתי”.
אז תגיד, תפסנו טרמפ על ההורים.
“תפסנו טרמפ על ההורים. גרנו בראשל”צ וכשהבת הגדולה שלנו נולדה, החלטנו לעבור לבנימינה. זה נראה לנו מקום מצויין לגדל בו ילדים, רחוק מההמולה של העיר וקרוב לטבע וגם להורים שעוזרים כמובן”.
קשה להקיף את כל הדברים שהוא עשה, בלתי אפשרי לתחום אותו לגבולות כשרון אחד ולא כדאי להגביל את ההיכרות איתו לעניין מסוים. הוא בחור מוכשר בכל. ולאמיתו של דבר, הכישרון הגדול ביותר שלו הוא בהיכרות העצמית עם היכולות שלו והרצון לגעת בכולם במידה הנכונה ובזמן המתאים, זה סוד הקסם.
על הבמה הוא מגיל 10, מופיע, שר במקהלה. “הייתי ילד ביישן והביישנות הזו יצאה בכל מני פרצופים וקולות שהיו המסכה שלי. מגיל מאוד צעיר ידעתי שעולם הבמה הוא עולם התוכן שלי ואמרתי לאמא שלי, 'אני אהיה מפורסם בתחום המשחק או השירה'. חלום חיי בילדותי היה לייצג את ישראל באירוויזיון”.
חלום האירוויזיון לא התממש והומר, אחר שנים, בחלומות אחרים להגשמה מעבר לים. בשנות ה-20 לחייו, הוא ביים קטע תיאטרון שהוצג בחושך ועשה שימוש באפקטים וויזואליים ותאורה ייחודית. התוצאה היתה מדהימה והתגובות נהדרות, ליאור היה מרוצה מהז’אנר שייסד. “רופא השיניים שלי צפה בהצגה וגילה לי שהקונספט שהגיתי כבר קיים. קוראים לו 'תיאטרון שחור' והוא נוסד בפראג לפני כחמישים שנה. ארזתי את התיק וטסתי לפארג, ללמוד את אמנות וטכניקת התיאטרון השחור”. בלי כסף, בלי קשרים, בלי חברים ומשפחה ובעיקר, בלי שפה, הוא נחת בפראג, שם מצא את התיאטרון השחור, קודר ואפל, ארכאי ומושפע מאוד משנות השלטון הקומוניסטי במדינה המזרח אירופאית. “עם כמה מילים באנגלית והרבה פנטומימה, הצלחתי להקים קבוצת תיאטרון ולהעביר את המסר שהבאתי איתי למופע מאוד ויזואלי, הומוריסטי, בגוונים אחרים - מוזיקליים, קומיים ומרוממי נפש. נוצרה קבוצה מאוד מגובשת סביב הרעיון וככה בניתי את ה-FunTazi, מופע התיאטרון השחור שלי, בבירת התיאטרון השחור העולמי. המופע רץ כבר למעלה מ-15 שנה, ערב ערב ועד היום זה מרגש מאוד”.
בילדותך היה חלום להצליח כשחקן בחו”ל, האם החלום הזה עדיין בתוקף? האם במבט לאחור יש תסכול או חרטות על שלא ניסית מספיק?
“בצעירותי חלמתי להיות קומיקאי בסרטים בהוליווד ופעלתי כדי לממש את החלום. הצלחתי לקבל גרין קארד לאמנים, שזה כרטיס שמקבל רק אמן אחד בשנה. בשנת 2000 זה היה אני, רק שהייתי עסוק בדיוק בהקמת התיאטרון השחור בפראג ובהקמת המשפחה הפרטית שלי בארץ. אז וויתרתי על החלום שלי ומי שהגשימה אותו היא גל גדות. אין לי מרמרות ותסכולים בחיים, אני באמת מאמין שמה שצריך לקרות קורה ושמח בבחירות שקיבלתי ובתוצאות שלהן.
בעבר, גרתי שנה וחצי בלוס אנגלס, בניו יורק, בפארג. לכל מקום הגעתי בלי שום קשרים והתחלתי מאפס. כשאתה צעיר, אתה עושה את זה פעם אחר פעם, מנסה את מזלך ולוקח סיכונים. כשאתה מבוגר יותר ובעל משפחה, כל החשיבה משתנה. היום אני במקום שלא בוער לי לצאת. טוב לי כאן, בארץ שלנו, עם המשפחה שלי והחיים שבניתי כאן. יש מצב שבעתיד הלא רחוק, בעקבות הסטארטאפ שהקמתי, נצטרך לעבור לחו”ל לפרק זמן וזה לא יהיה קל”.
האם היה רגע בחיים שלך שבו חששת האם תצליח בעתיד?
“תמיד יש רגעים כאלו. כל שנה, לפני כל מופע חדש, תמיד יש חרדות. ידעתי הצלחות יפות וקרה גם שעבדתי על מופע או על סטארטאפ שלא עלו יפה. בתחום הזה, יכול להיות שתעבוד הרבה בהפקה ובתכנון וברגע האמת זה לא יצליח. אני משתדל להתנהל מתוך אמונה ובמחשבה תחילה ולוקח מקדמי ביטחון ולא מתייאש, אי אפשר אחרת.
אני פועל ממקום שאני מרגיש קול פנימי שאומר לי, 'יהיה בסדר, אל תדאג'. קיבלתי הרבה מתנות ולמדתי להשתמש בהן ומצד שני, הבנתי בשלב מוקדם בחיים, שאני לא מתכוון לחכות שיתקשרו אלי בימאים או מלהקים ואני יוצר לעצמי את ההזדמנויות שלי ומקדם את עצמי. זו היתה תחילת הדרך שלי ביזמות בתחום הבמה ואחר כך לקחתי את זה גם למקומות אחרים. אני חלק מהמעגל ובחרתי להיות בצד היוזם. היום, אני יושב מול מחשב וכותב הצגה או סיפור וכמה חודשים לאחר מכן, זה יהיה על הבמה והיצירה הזו תפרנס עוד אנשים וזו הבנה חשובה עבורי וסיפוק אדיר”.
בתעשייה הוא נחשב כבעל מגע זהב בכל תחום ועדיין, צנוע ועניו. כשחקן קומי (‘רמזור’, ‘קומדי סטור’), הוא הפך דמויות לאייקוניות ועד היום הוא מזוהה איתן ברחוב. “הרבה קוראים לי ‘איצקו’ ברחוב”, הוא אומר, “למרות שעברו כמה שנים ואני כבר במקום מאוד רחוק, אני מכבד את התפקיד הזה ואת מה שהוא עשה לי ונהנה שאנשים זוכרים אותו בחיוך”. הוא מדובב מבוקש בסרטים מצליחים (‘שרק’, ‘תפוס תכריש’) וכמובן, במאי ומפיק של מופעי במה מצליחים ברמה בינלאומית, כמו התיאטרון השחור. גולת הכותרת של העשייה האמנותית שלו היא ללא ספק מופע הווקה פיפל, אשר למעלה מ-2 מיליון אנשים כבר רכשו כרטיסים וצפו בו וקטעים ממנו שודרו בתוכניות הפריים טיים ברחבי העולם.
הווקה פיפל הם קבוצה של חייזרים שנחתו עם החללית שלהם על אדמת כדור הארץ. אין להם די אנרגיה כדי לחזור חזרה לכדור הווקה, אז הם נטענים באנרגית המוזיקה שלנו. סיפור המסגרת הזה הוא הפתיח למופע מרהיב ומרתק, חוויה יוצאת דופן ורב חושית שכוללת שירה, תנועה ושיתוף של הקהל.
איך קרה שהווקה פיפל נחתו עם החללית שלהם דווקא עליך?
“אני מאוד אוהב מוזיקת א-קפלה (שירה ללא כלי נגינה) ומוזיקת ביט בוקס (הפקת מקצבים של כלי נגינה דרך הפה) וכמו תמיד, גם הפעם חיברתי את האהבה שלי לצד של ההומור והכנסתי את הקומדיה פנימה, כך שנוצר מופע מעניין וקוסם, לא מקובע. זה התאפשר לאחר שהכרתי את ינון ובועז בן דוד, אחים שעושים ביט בוקס ואגב עכשיו הם גם בשלבים מתקדמים בתוכנית ‘הכוכב הבא’ והם מצוינים. יחד, התחברנו לשי פישמן, מוזיקאי מחונן ומדהים והיחד הזה הניב את הרעיון. המופע מהמם, מאוד אינטראקטיבי, הם יורדים מהבמה ועולים אליה עם צופים ועושים שם דברים נפלאים. זו חוויה משתפת ובשפה המקצועית, אין קיר רביעי – בלתי אמצעית לחלוטין. התגובות של הקהל הן נהדרות, יש שיתוף פעולה וההנאה היא של כולם. בסוף המופע, הצופים עומדים על הרגליים ומריעים שעה ארוכה, עד היום זה מרגש אותי”.
איך הישראלים מקבלים את הווקה פיפל ביחס לצופים בארצות אחרות?
“הישראלים יודעים לזרום וליהנות, השירים הם 70 הלהיטים הכי מוכרים וזה מוסיף להנאה. השירים עצמם לא ארוכים והמחרוזות נבנו בצורה כזו שהן משתלבות ועוברות משיר לשיר בצורה הרמונית. השפה המוזיקלית היא בינלאומית וההצלחה הגדולה נזקפת לפורמט המיוחד הזה, מברזיל שבה הופענו בגראמי של דרום אמריקה, המשודר ל- 100 מיליון צופים, דרך היפנים המאופקים שיצאו מגדרם בצורה שלא נראתה כמוה ועד הופעות בכל מהדורת חדשות מרכזית בכל מדינה
שאליה המופע מגיע. הווקה פיפל הוא המפעל הישראלי המצליח בעולם בתחום הפקות המופעים”.
לאיזה קהל מיועד המופע?
“לכל הגילאים ולכן בשוהם תהיינה שתי הופעות, בשעה 19 ובשעה 21. רוב רוכשי הכרטיסים הם מגיל 30 פלוס ואפשר לצפות במופע בזוג או כמשפחה, החיבור הבין דורי מתאים במיוחד להופעה הזו, שבה סבא וסבתא יכולים לבוא עם הנכדים”.
בשנה האחרונה ליאור עשה מהלך, מפתיע עבור מי שמכיר את העשייה שלו בעולם הבידור ולא מפתיע עבור מי שמכיר אותו ואת הרבגוניות שלו: הוא הודיע על הקפאת הפעילות שלו בתחום ומעבר לעולם תוכן אחר, הייטק.
הייטק?
“כן, הקמתי סטארטאפ וכבר שנה שאני עסוק בו וסביבו. למוצר שלנו קוראים Beespot, פלטפורמה ליצירת באז באתרים. כל העולם הזה של הטוקבקים הפך למאוד משמעותי עבור אנשים כבמה לביטוי אישי, אבל יחד עם זאת הוא קיבל מימדים אחרים של אלימות ורוע והשתלחויות לא מרוסנות. ישראל נמצאת בראש טבלאות האלימות המילולית בטוקבקים במדדים העולמיים. מה שאנחנו רוצים לעשות, הוא לקחת את הכלי החשוב הזה של ביטוי עצמי, ולהפוך אותו ליותר כנה, יותר תרבותי, יותר מתקשר. אנחנו עושים שימוש בטכנולוגיה קיימת כדי לאפשר לאנשים להוציא תגובה בשלוש דרכים: בוידאו, על ידי פתיחת מצלמה ל-15 שניות שבה אפשר גם לפקסל ולטשטש את הפנים. סאונד, על ידי הקלטת התגובה ובחירת רקע קולי לה והאמצעי השלישי הוא בדרך של כתיבת טקסט, עם אפקטים שמביעים רגש בהרבה מאוד צורות. בסופו של דבר, הטוקבק, או התגובה בפייסבוק, זה קול העם. אנחנו רוצים לאפשר לעם להשמיע קול ולתת, מהמקום של השחקן והבימאי שבי, כלים כדי לטייב את המסר ולחדד אותו ולתת לו משמעויות ורבדים נוספים של רגש והבעה.
ככל שהתגובה של המגיב תהיה טובה יותר, מעניינת יותר, מקורית יותר, הוא יקבל לייקים – טיפות דבש, ופידבקים וככל שהם רבים יותר, התגובה עולה למעלה בכוורת לכיוון הכתבה. זה משחק של הקהל, הוא המחליט.
גייסנו כסף ואנחנו מגייסים בימים אלו כמה מיליונים ויש התעניינות רבה בעולם התוכן הדיגיטלי ונוצרה ציפייה למוצר”.
אם היית צריך לבחור תחום אחד בלבד לעסוק בו, מה היית מעדיף - להופיע? לביים? ליזום?
“אני נמצא בנקודה מסוימת בחיים, שבה אני רואה את הדברים אחרת ומגיע לתובנות וחכמה שבאה עם השנים. היעד שלי מעולם לא היה להיות ‘סלב’, זה אף פעם לא היה מה שהניע אותי. נהניתי מאוד להיות שחקן, זה בדם שלי ואני מכבד את המקום הזה ומודה לו על כל הדלתות שנפתחו בפני בזכות ההצלחה והפרסום. היום אני מתעניין מאוד בעתידנות טכנולוגית ואת הכוח היצירתי שלי אני מפנה לאפיקים של יזמות, המצאות, פיתוחים, שם הקריאטיביות שלי גרה היום”. ■
שאלון אסוציאטיבי
מוזיקה – סטיבי וונדר, מייקל גקסון בילדותי, וכשאני מצייר אני שומע מוזיקה ברזילאית.
אמונה תפלה – מאוד פרימיטיבי בעיניי, אני לא שם.
תכונה שאני אוהב בעצמי - התמדה, אי אפשר בלי, עקשנות, סבלנות.
תכונה שאני לא אוהב בעצמי – פרפקציוניזם. לפעמים זה יותר מדי אינטנסיבי. אני יכול לא לישון בלילה בגלל שטות.
סטארטאפ - רכבת הרים בחושך, אתה עולה ולא יודע מתי תרד ואיך. מפחיד ומרגש.
חופשת החלומות שלי – עם אשתי בקוסטה ריקה. לא שולל את קובה, לא מתנגד למלדיביים ואפשר להמשיך עוד.
שאיפה לעתיד – להיות בריא ושהמשפחה תהיה בריאה.
מאכל אהוב – פיצה, מלבי, סחלב, זו הרמה.
אמן שאני מאוד אוהב לראות – יש המון. השבת נעשה מרתון סרטי צרלי צפלין, זה אדיר. הילדים שלי מתים על זה.
הווקה פיפל, בהפקתו של מנשה אמיר, יופיעו בשוהם ביום שלישי 14.2.17 בשעות: 19:00, 21:00. רכישת כרטיסים במרכז לאמנויות
תגובות
