ראיון ספונטני עם יגאל בראל
כל איש מכירות מכיר את תחושת השמחה, כאשר נסגרת עסקה גדולה. זה היה יום יפה ומאושר במיוחד עבור יגאל בראל: החברה החדשה שפתח החלה ברגל ימין, עם קבלת הבשורה על אישור העסקה החדשה והגדולה שטווה. העתיד נראה מבטיח והוא כלל לא תיאר לעצמו ששעתיים לאחר מכן, יקבל את התחזית האיומה מכל – “יש לך חודשיים לארגן את עניינך ולהיפרד מהעולם”.
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
גאילי שיף
מאת גאילי שיף
יגאל בראל, מראשוני תושבי שוהם, בן 54, נשוי לפתי (פתריסיה) ואב לשלושה ילדים (26 ,24 ,18), תמיד היה בחור חיובי, חייכן, שמח בחלקו ואופטימי. בשונה מאחרים, יגאל לא ציפה לגרוע מכל, לא התכונן לרע שיבוא ולא ערך הכנות ליום שחור. הוא פרש מתפקיד סמנכ”ל מכירות בחברה לריהוט משרדי ופתח חברה עצמאית בתחום, פניו קדימה. בעקבות עליה בסוכר וגם רצון להיכנס לכושר, עשה דיאטה מוצלחת, לאחריה ערך בדיקות דם. בדיקות הדם השגרתיות הראו ירידה בסוכר, בדיוק כפי שקיווה, אבל גם הצביעו על ערכים מסוימים שחרגו מהנורמה. לא שום דבר רציני, לפחות לא על פי רופאת המשפחה של ‘כללית’ בשוהם. “תעשה קולונוסקופיה, בזמנך החופשי”, ייעצה לו.
חבר, שעובד בתחום הפרא-רפואי, ראה את בדיקות הדם והמליץ על המשך בדיקות. “עדיף להיות בטוח”, אמר לעצמו יגאל ופנה לבית החולים אסף הרופא. שלושה ימים מאוחר יותר, קיבל את הטלפון שחיכה לו יותר מכל – עסקה חדשה אושרה עבור החברה החדשה שפתח. “הייתי מאושר”, הוא אומר, “העסקה הזו היתה פתיחה חזקה וכל מה שקיוויתי לו”. שעתיים לאחר מכן, נקרא לפגישה מסכמת אצל הרופאה. “אשתי היתה בעבודה, אחותי באה איתי. נכנסנו לרופאה התורנית והיא אמרה לי בקור רוח וישירות, יגאל, יש לך גידול במעי הגס”. יגאל היה עוד תחת השפעתה המשכרת של הבשורה הקודמת ובהיותו איש אופטימי בעיקרו, אמר לה, “אוקיי, נוציא את הגידול”. “יש כבר גרורות בכבד”, ענתה הרופאה, לא משאירה ספק לחומרת אבחנתה. “אז נוציא אותם גם?”, ספק שאל, ספק ביקש יגאל. “זה לא פשוט”, ענתה הרופאה והבהירה לו שזמנו קצוב, “יש לך חודשיים לארגן את עניינייך”. “אבל, את רופאה פנימית ולא אונקולוגית”, הוא ניסה. “אני לא צריכה להיות אונקולוגית כדי לדעת כמה זה חמור”, חרצה הרופאה. יגאל יצא מחדר הרופאה כשהוא בהלם. “אחותי ואני בכינו, זה היה נורא. נכנסתי אדם בריא ופתאום מבשרים לי שאני במצב סופני”.
זה היה באוקטובר 2014, לפני שנה וחצי.
לאחר שהתאושש מעט, החליטו יגאל ואשתו לעשות מאמץ נוסף למצא טיפול ותקווה. הוא שלח פקס עם התיק הרפואי שלו לבתי החולים תל השומר, איכלוב ובלינסון ואמר לעצמו, שהראשון שיחזור אליו, יהיה בית החולים אליו ילך ובו ישים מבטחו. כמה ימים לאחר מכן, הגיע הטלפון מאיכילוב. יגאל ופתי הגיעו למחלקה האונקולוגית ומאז הוא מטופל שם. “אני איש של אנשים ואיש של רגשות, יש לנו סיפור אהבה עם הרופאה שלי, עם המטפלים ועם האחיות. יש לי אמון מלא בהם ובהשתדלות שהם עושים עבורי וזה מחזק אותי מאוד בדרך הארוכה שאני עושה”.
מה המשמעות של הקשר בין הרופא והמטופל, עד כמה הוא תורם לריפוי?
“אני מאמין שההתייחסות לסיטואציה חשובה יותר מהסיטואציה עצמה. באיכילוב נתנו לי תקווה והרגשה שהם מגויסים איתי למלחמה. אין לי ספק, שגישה כזו תורמת ליכולת של המטופל להתמודד עם המחלה”.
עד כמה אתה מאמין ביכולת הריפוי דרך אמצעים רוחניים או אלטרנטיביים?
“אני מאוד מאמין ברפואה הלא קונבנציונלית וגם נעזר בה. עשיתי דיקורים ודמיון מודרך ואלו היו כלים מצוינים עבורי להתחזקות הנפש וללא ספק זו משליכה גם על היכולת להתמודד עם האתגרים הפיזיים. עדיין, אני קורא לזה רפואה משלימה ולא אלטרנטיבית. זו עוד תוספת לכימותרפיה והדברים האחרים שאני עושה במסגרת הטיפול.
עד כמה זה משפיע?
"אני חושב חמישים-חמישים. כשהגעתי לבית החולים, הגעתי בידיעה שהמצב שלי קשה יותר משל רוב החולים, הרי הייתי סופני ועדיין, רוב החולים נראו לי מדוכאים ועגמומיים, חצי רגל בפנים. אנחנו באנו מהבית בהחלטה שאנחנו באנרגיות חיוביות. אני נראיתי תמיד עליז יותר ועל כן, בריא יותר”.
מה מרגיש אדם בריא, בשיא חייו, שנודע לו כי הוא חולה סופני? הידיעה המטלטלת עשויה לגרום לדיכאון או להביא לרצון עז דווקא לטרוף את החיים, לתקן טעויות ולהספיק את כל שחלם ולא השיג.
במה אתה מרגיש שהמחלה שינתה אותך?
“כל אחד יודע שסופו למות הרי, אבל אנשים מאוד מפחדים על החיים שלהם ונרתעים מכל מה שעלול להציב אותם בסכנה. מהפחד הזה נפטרתי ביום שהודיעו לי שאני חולה סופני. אני לא חושש ממה שיקרה, כי הוא כבר קרה. לכן, אני קל יותר ומתנהל ללא פחדים וזו תחושת חופש אדירה. החיים תחת השעון המתקתק, גורמים לי להיות טוב יותר, וותרן יותר, פחות מתעכב על הקטנוניות. אני יותר סובלני, יותר מקשיב, יותר קשוב”.
את הספר “ציידי הממוטות” כתב בשבועיים והוציא בהוצאת ספרים פרטית. “זה ספר העצמה, מאוד קריא ומאוד נגיש ואני מקבל המון תגובות מחולים ומאנשים בריאים לגבי התובנות שהם מקבלים ממנו. צייד הממוטות מגיע ליער ומקבל משימה לצוד ממוטה, למרות שכולם יודעים שאין ממוטות כיום. אלו שבחוץ מחכים למפלה שלו, אבל הוא יוצא עם ממוטה ביד. זה המשל, אתה מתמודד עם אתגר שהוא לכאורה בלתי אפשרי אבל בזכות ההתייחסות שלך, אתה הופך אותו לאפשרי. גם אני צייד ממוטות. בשוהם, אני מפיץ את הספר אצל דליה סלע ואצל ג’וני בראון ועשרות עותקים ממנו נמכרו. זו שיטת שיווק מקורית וזה עובד”.
אילו עצות היית נותן לאחרים, במטרה לשפר את חייהם?
“כולנו יודעים שכל יום עלול להיות האחרון בחיינו, אבל שוכחים את זה. אני מציע לא לשכוח, זה ישנה את כל מהלך היום והחיים שלכם לטובה. בהמשך ישיר לכך, אל תדאגו כל כך הרבה על העתיד – זה רק מפחית מההווה. אני תמיד חייתי את היום, לא דאגתי לעתיד יותר מדי ולא העסקתי את עצמי בדאגות לדברים שעדיין לא קרו. פעם חשבתי שהתכונה הזו שלי היא רעה, היום אני מאמין שזו תכונה טובה. אל תנמיכו חוויות ואל תתנו לחששות שלכם להפחית את השמחה”.
אותה עסקה שעשה ביום קבלת הבשורה המרה, החזיקה את יגאל במשך שנה שלמה, מאז הוא עושה אינטגרציה, מקשר בין חברות ולקוחות. “זו לא הפרנסה שהיתה לי לו הייתי בריא, אבל אני עובד בין הטיפולים וגם זה לטובה”. עד כה עשה 20 סבבי כימותרפיה, שהכשירו אותו לניתוח הגדול אותו עבר השבוע. “יש ימים קשים, לא אכחיש. אני נעזר בקנביס רפואי, בתרופות שונות והרגעים הקשים הם קשים מנשוא. אני מקבל את זה ומחכה שזה יעבור. יש לי תמיכה מאוד רחבה, של אישתי והילדים, המשפחה המורחבת משני הצדדים, אנחנו מאוד קרובים וזה עוזר”.
מה לגבי החברים, האם היה שינוי כלשהו - חברים שנעלמו, חברים שהתווספו?
“כשאנשים מתבשרים שהם חולים, לפעמים הם נוטים להסתגר ולהתכנס וזה משפיע על היחס של הסביבה. לא תמיד אנשים יודעים איך לגשת, מה לומר. אני מאוד פתוח, לא מסתיר כלום והנגישות הזו מקלה גם על היחס של החברים. אין חברים שנעלמו, יש קרובים יותר או פחות, יש שחיזקתי את הקשרים איתם, כאלו שחזרנו להיות בקשר אחרי שנים”.
הניתוח הקרוב הוא המכריע והמשמעותי ביותר, אילו הכנות עשית לקראתו?
“אני מסתכל על החיים שלי, רואה את פתי אשתי המדהימה, יש לה קריירה יפה ומצליחה. מתסכל על שלושת ילדיי, מוצלחים ומוכשרים, כולם הגיעו למקומות טובים. יש לי הרגשה טובה לגבי החיים שלי, ההישגים והמקום שבו כולם נמצאים. אני אדם מאושר, תמיד הייתי. בהסתכלות לאחור, לא הייתי משנה דבר וזה מה שחשוב, כך שאין לי צורך בהערכות ליום הדין, בהכנת פרדות דרמטיות. הכל טוב וימשיך להיות, איתי ובלעדי. בתסריט הגרוע, אני אומר לעצמי, “אוקיי, נהניתי עד עכשיו, בתסריט החיובי אני ממשיך את הכיף של החיים שלי”.
חומר למחשבה | שתי גישות לחיים
“שני אנשים קיבלו קופסאות של עשרה סיגרים קובניים, עשויים ביד. הראשון, החליט לעשן את הסיגר הטוב ביותר בקופסא מיד והשני, בחר לשמור את הסיגר הטוב ביותר לסוף. בכל יום, עישנו השנים את הסיגרים, לפי תפיסת עולמם הזו. בשורה התחתונה, הראשון עישן בכל יום את הסיגר הטוב ביותר לאותו יום שהיה בקופסא והשני עישן בכל יום את הסיגר הגרוע ביותר שהיה בקופסא”.
שאלון ספונטני
ספר - בשבילה גיבורים עפים
אמונה – רק החזק מנצח (חזק ברוח)
משפחה – אהבה מאוד גדולה
אמונה טפלה – חתול שחור מחייב מבחינתי יריקה בעלת משמעות
תכונה שאני אוהב בעצמי – אופטימיות
תכונה שאני לא אוהב בעצמי – בזבזנות
פחד – רק על הילדים שלי
סיכויי החלמה – יצאתי מהגדרת הסופני ואני במקום שבו יש לי סיכויים גבוהים לנצח את זה
"למה זה קרה לי?" - בהתחלה, עכשיו פחות
מסר – תפסיקו לדאוג ותעריכו את מה שיש לכם
תגובות
לארה | 00:35 22.07.23