חוויה (אינטרנשיונל) בלתי נשכחת
חוויות משלחת הנוער לארצות הברית מאת גאילי שיף
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
גאילי שיף
שבעת המופלאים
בשנים האחרונות פועלת בשוהם תכנית חילופי משלחות בשם 'חוויה אינטרנשיונל', אחת ממספר תכניות חילופי משלחות שהיישוב שותף בן, במסגרת פעילותה של החברה העירונית חמש. במסגרת משלחת זו, נסעו בני נוער, שייצגו את שוהם, לארצות הברית, שם עסקו בפעילות התנדבותית ותרבותית, חיזקו את הקשר עם התפוצה ועל הדרך גם עשו חיים. המשלחת השוהמית מנתה שבעה נציגים אשר נבחרו בקפידה ולקחו חלק בתכנית ארוכת טווח שהכשירה אותם למשימה, ממנה הם עצמם יעידו שחזרו קצת אחרים. שבעת המופלאים שלנו הצטרפו למשלחת של בני נוער מיישובים שונים בישראל למסע קסום, מאתגר, מרגש ומלא משמעות בישראל ובארצות הברית. מטרת המסע היא לחבר בין בני הנוער מהתפוצה לישראל וכפי שמסתבר, גם בין בני הנוער הישראלים לציונות ולארץ שלנו. במפגש פסגה שערכנו עם חברי המשלחת, חודשיים אחרי ששבו מארצות הברית, נשמעו חברי המשלחת, כאילו זה עתה חזרו משם: נרגשים, חדורי מוטיבציה, מלאי התלהבות, זוכרים כל פרט ופרט, אין ספק שהם עברו חוויה מכוננת.
ההכנות למשלחת כללו ראיונות אישיים אותם עברו בני הנוער שהגישו את מועמדותם. שלבי מיון ותהליך הכנה לא קצר שנועד להכין את הקבוצה לקראת הצפוי לה, אין ארוחות חינם. משלחת חוויה מספקת תמהיל של חוויות מהנות וערכיות וכל אחד מבני הנוער השותף לה נבחר ב"פינצטה" ומקבל יחס עוטף ומחבק. לקראת אמצע שנת הלימודים, החלה להתגבש המשלחת ובני הנוער נקראו להירשם.
איך הגעתם ל'חוויה' ?
בר: אני שמעתי על הראיונות למשלחת רק יום לפני הראיונות, במקרה אחת המורות סיפרה לי. אני חושב שלא היה מספיק פרסום למשלחת שיצאה השנה, אבל זה בטח ישתנה לקראת שנה הבאה.
אמיר: זה עובר מפה לאוזן אצל בני הנוער ואני חושב שאחרי השנה הזו, יותר בני נוער מכירים את המשלחת, כי אנחנו דיברנו וסיפרנו הרבה על החוויות שעברנו.
לאחר שצלחו את מכשול הראיונות ("ממש קטע מפחיד", כפי שמעידים כולם) והפכו לחברי משלחת רשמיים, החל החלק הראשון במסע, האירוח. החברים מארצות הברית הגיעו ארצה ופגשו את בני הנוער שחיכו להם כאן כדי להנעים את זמנם ולהכיר להם את ארצנו.
עידו: הם הגיעו לארץ לשבועיים, 'חברה' בני גילנו מהאזור הרחב של ניו יורק רבתי. כולם יהודים ובעלי זהות יהודית משמעותית אבל לא בהכרח דתית. התחלנו ברמת השרון, דרך ים המלח, בית שאן, ירושלים- סיור קלאסי למשלחות בסגנון 'תגלית'.
טיימינג, יו נו
אלא שהמשלחת לא היתה קלאסית טיפוסית ולו רק בגלל התזמון יוצא הדופן. המשלחת האמריקאית הגיעה בדיוק בתחילת מבצע "צוק איתן", כאשר בני הנוער שלנו כבר מתוחים מהשבועות שקדמו למבצע ואשר החלו עם חטיפת הנערים שהיתה חוויה מעצבת ומטלטלת בפני עצמה. מעבר למארחים הנרגשים מישראל, ציפתה לחברים מאמריקה גם התנסות ייחודית בדמות אזעקת אמת.
דולב: במשלחת שלהם היו 9 בנים ובנות ובאמת לא היה להם קל לקבל את הסכמת ההורים ליציאה.
בר: בהתחלה הם נורא נלחצו אבל הצוות טיפל בזה יפה והמסלול שונה בהתאם. בסופו של דבר, הופתענו מכמה שהם זרמו ולא היו עסוקים במצב ובפחדים הקשורים אליו.
אביתר: כשהיינו בירושלים, היתה לנו אזעקה. היינו במנהרות הכותל, כך שאפשר לומר שהמיקום שלנו היה בטיחותי. כשדיברנו על זה, האמריקאים אמרו שהם לא מרגישים את הפחד, אלא דווקא את האדרנלין עולה.
אמיר: בסופו של דבר, בלי ציניות, האזעקות היו חלק מהחוויה הישראלית והם היו שותפים לה וזו היתה הזדמנות מצוינת להסביר להם שיש מקומות בארץ שזו שגרת החיים שלהם כל השנה. אפשר לומר שקפצתי על ההזדמנות לתרגל כישורי הסברה.
זהות יהודית
גאיה: החברים שהגיעו במשלחת זו, לא ידעו עברית בכלל, לא שומרים כשרות אבל אי אפשר לומר שאין להם זהות יהודית, שהרי בכל זאת הם הגיעו הנה. מעבר לזה, הזהות היהודית באה לידי ביטוי בצורה אחרת, למשל, היכרות עם החגים היהודים. ציפינו שהם יהיו דתיים או לפחות מסורתיים והופתענו לגלות שהם לא. מסתבר, שבארצות הברית הזהות היהודית היא הרבה יותר מגוונת ממה שאנחנו חשבנו.
בר: היו כאלו שזה לא היה הביקור הראשון בארץ עבורם והיו שהגיעו לראשונה. מבחינת התחושה והחיבור לציונות, אני חושב שהטיול בארץ חיזק לא רק אותם, אלא גם אותי.
'משפחוצפה'
הקבוצה כולה, 21 במספר, מורכבת מבני הנוער המקומיים משוהם, כוכב יאיר, צור יגאל, רמת השרון והאורחים מארה"ב, נחלקה לארבע 'משפחות', כאשר לכל משפחה צוות מדריך. המשפחות עסקו בפעילויות משתנות, דרך תורנויות הכנת מזון ועד חיזוק המורל וגאוות היחידה. המשפחות חולקו באופן שרירותי, אבל הסתבר שהיתה התאמה מלאה בין כל החברים (אמיר: באנו ממקומות דומים אפשר לומר, אותה הקב"א ) וכל קבוצה התגבשה במהירות, כאילו החברים בה בחרו האחד את השנייה.
נטע: אני הייתי במשפחוצפה, זה היה השם של המשפחה שלנו. שילבנו את המילה 'חוצפה' לבקשת אחד האמריקאים, שזו היתה המילה היחידה שהכיר בעברית.
בסוף כל יום, ערכה כל משפחה סיכום יומי עם המדריך, מה שהוסיף לתחושת השיתוף באווירה האינטימית המאפשרת תקשורת פתוחה ומכילה.
עם מי התחברתם יותר, עם הישראלים או האמריקאים?
דולב: אני הרגשתי שאני מתחברת באותה מידה לכולם, אבל בסופו של דבר אני שומרת על קשר יותר עם הישראלים.
בר: אני דווקא התחברתי לאמריקאים יותר. עבורי זה היה הביקור הראשון בארה"ב ואני שומר על קשר, עם חלקם אפילו קשר יומיומי בוואטסאפ.
עידו: מה שבטוח, מצדם- הילדים האמריקאים העדיפו לבוא לאירוח בשוהם, יותר מאשר בערים האחרות.
רומנטיקה בטיול, מתבקש?
השאלה מעוררת צחוקים בין 'החברה' וחילופי האשמות בין כולם.
עידו: נטע ואריק התחברו קצת והיה רומן ארוך ומעניין.
נטע: סליחה? אם כבר מדברים, אז עידו ופאולה....ועידו וחצי מהבנות במשלחת...
גאיה: היו זוגות גם מהישראלים.
אמיר: היה יום אחד כזה, שכולם היו פתאום זוגות ורק אני ודולב היינו ככה לבד.
כולם: אז אולי תסיקו מסקנות?
אמיר: אולי באמת.
טוב, נושא הרומנטיקה מעורר יותר מדי מבוכה, אז בואו נדבר על משהו ממש לא מביך,
איך הסתדרתם עם האנגלית, בכל זאת, חודש שלם?
גאיה: וואי וואי, זה לא קל לדבר חודש שלם באנגלית.
אמיר: אבל אפילו אני, עם אנגלית די בסיסית, הצלחתי לתקשר איתם ועם הזמן זה משתפר אז זה לא צריך להדאיג את בני הנוער שמעוניינים להצטרף השנה למשלחת.
שבת בשלל צבעי הקשת
במהלך השהות בישראל, התנדבה הקבוצה במספר מקומות, ביניהם זכורה לכולם החוויה בבית הספר אופק של אירגון על"ה שבו לומדים תלמידים אוטיסטים. החברים הכינו עם התלמידים יצירות ושימחו אותם. קבוצה אחרת נסעה לחלק חבילות לתושבי הדרום ובשבת שהתה הקבוצה בירושלים שם עברו חוויה יוצאת דופן.
אמיר: שבת בכותל היתה חוויה מיוחדת מאוד. הכותל היה עמוס בחיילים והיו שירה וריקודים, מאוד מרגש. בשבת נתנו לנו ארבע אפשרויות להשתלבות בתפילות במניינים שונים- אורתודוכסי, רפורמי, קונסרבטיבי ואורתודוכסי מודרני. אני בחרתי ללכת לבית הכנסת הקונסרבטיבי והיה ממש מיוחד, היתה שם רבה במקום רב, היה מגניב.
גאיה: אני בחרתי בבית הכנסת "שירה חדשה", זה בית כנסת אורתודוכסי מודרני, והם ערכו שם 'שבת גאה'- עם טליתות בצבעי הקשת, ממש מיוחד. מעולם לא נחשפתי לזרמים השונים של הדת ולא הייתי מודעת לגיוון שיש בהם.
תופסים אמריקה
טוב, חשבנו שזה כבר לא יקרה, אבל הגענו לקטע של הנסיעה לארצות הברית. עם היציאה מהארץ, יצאו החברים גם מהאווירה של המלחמה ונכנסו לאווירה אחרת, איך לומר, תפסו אמריקה.
בשונה מההתנהלות בארץ, הלו"ז בארה"ב מהודק יותר, צפוף יותר וקפדני יותר מאשר 'החברה' המקומיים שלנו רגילים. זה לא היה ההבדל היחידי במנטליות שנתקלו בו.
בר: האמריקאים בגדול, היו מאוד בשוק מכמה שאנחנו נחמדים ומתחברים בקלות. הם העירו לנו כמה פעמים שאנחנו מאוד נדיבים, אולי הם לא רגילים להתחבר כל כך מהר עם זרים.
אמיר: היה מקרה שלאחד מהם היה חסר כסף ונתתי לו, הוא היה ממש בהלם מזה שנרתמתי לעזור לו, כאילו שזה לא הדבר הכי מובן מאליו.
דולב: כיבדנו אותם בחטיפים והם ממש הופתעו מרוחב הלב, שעבורנו זה הכי טבעי כמובן. עם הזמן גם הם נפתחו וזרמו איתנו.
חוויה בארה"ב
בארה"ב, כמו בארה"ב, יודעים גם לעשות גוד טיים. המשלחת צפתה במחזמר בברודווי, ביקרה באתר נפילת התאומים, הגראונד זירו, בטיימס סקוור ובאתר השעשועים six flags. החברה' התרשמו (דולב: "אמריקה נקיה כל כך!") ומניו יורק המשיכו לוושינגטון, מוזיאון זכויות האזרח, סיור בקפיטול, מוזיאון התעופה והחלל, נו, כבר התעייפנו.
אביתר: בניו יורק התנדבנו במועדון קשישים. הגשנו להם אוכל, דיברנו איתם, אירחנו להם חברה, הכנו להם עציצים ובסופו של היום היתה הגרלה והם זכו בעציצים הללו. הקשישים היו מאושרים מאוד לפגוש אותנו וממש התרגשו. אני קיבלתי מאחת הזקנות מטבע של עץ החיים ואני שומר אותו עד היום בארנק.
בוושינגטון התנדבה הקבוצה בבית ספר מקומי. אמנם המשלחת היא יהודית ומאורגנת על ידי גופים יהודיים, אבל התודעה המקומית בארצות הברית היא כזו שהקהילה היהודית תורמת ונותנת לקהילה הכללית וכחלק מכך, רוב הפעילויות היו מול גופים מקומיים ולאו דווקא יהודים.
נטע: אני שומרת את החולצה של בית הספר שצבענו שם בעיר וושינגטון. זה היה בית ספר ברובע קשה בעיר, שבו רוב האוכלוסייה היא של אפרו-אמריקאים קשי יום. צבענו את הקירות בצבעי בית הספר- כחול וכתום, מתוך כוונה שהזדהות עם הצבעים תעודד את הילדים ותחזק את המוטיבציה והקשר שלהם למקום.
בקרוליינה (נטע: "המקום הכי מדהים בעולם") החברים נפשו ביער, ככה ברגוע, עם דשא, בקתות עץ ומתקנים מתנפחים בתוך אגם קסום.
אמיר: במהלך השהות שלנו ביער, בעיקר נפשנו. התקיימו שם גם חוגים שונים, עברנו בין תחנות והפעילות ובשילוב עם המקום הפסטורלי, היה סופ"ש קסום לגמרי. ככה העברנו את סוף השבוע, קשה.
ג'ננה בסוואנה
עם כל הכיפים, כל החוויות, כל הפעילויות המגבשות והמהנות, החוויה המשמעותית ביותר, העוצמתית והבלתי נשכחת פה אחד, היתה במחנה בסוואנה. מדובר במחנה קיץ שנערך בכל שנה ומיועד לילדים המגיעים מאוכלוסייה קשת יום. המושג 'קשת יום' מקבל משמעות אחרת בארצות הברית: מדובר בילדים ממשפחות הרוסות, חלקם מתמודדים עם חרפת רעב שכמעט ולא נראית בארץ, ישנם שעברו התעללויות וחוויות חיים קשות מאוד. את המחנה יזם ארגון צדקה של הכנסייה המקומית והוא נועד לספק פעילות ותעסוקה לאותם ילדים שידם אינה משגת להשתתף בקייטנה רגילה. הפעילות נעשית במתחם בית הספר השכונתי והתלמידים אפרו-אמריקאים כולם.
דולב: השתלבנו בפעילות ההדרכה לצד המדריכים המקומיים ובסך הכל הדרכנו בקייטנה ארבעה ימים.
בר: אני הדרכתי את הגילאים הבוגרים בקייטנה, 12-15. ההתמודדות לא היתה קלה, רב השוני בינינו. כבר בהתחלה הם אמרו לי שהם מגיעים לקייטנה בשביל האוכל שהם מקבלים שם והמוטיבציה שלהם להשתתף בפעילויות היתה נמוכה. אבל אנחנו התאמצנו מאוד ורצינו שיהיה להם כייף ותוך כדי כבר הרגשתי כמה הם נענים למאמץ ונהנים ולכן זו היתה חוויה מספקת בצורה לא רגילה. לפני שטסנו היה לי קשה מאוד, מאחר והסתבר שהנסיעה נופלת על התאריך של מחנה הקיץ השנתי של הצופים, שזה אירוע שלא עלה על דעתי לפספס. נהניתי מאוד מהמסע שיצאנו אליו במשלחת אבל ההשתתפות בקייטנה היא זו שהפכה את ההפסד של המחנ"ק לנסבל[G1] .
אביתר: היו לי שישה ילדים בקבוצה ונורא התחברתי אליהם, כמו שלא התחברתי לילדים בחיים שלי. הכינו אותנו לכך שהם קשים ואלימים, אבל קל לראות שהם בסך הכל צמאים לאהבה ותשומת לב. בכל יום המחשנו מילה מסוימת שקשורה לערכים. כאשר ביקשנו מהם לתאר את המילה "אדיר", אחת הילדות ציירה אותנו, המדרכים, כי אנחנו הכי אדירים בעולם בעיניה, זה היה מרגש.
עידו: בשבת התקיימה תפילה מרובעת- יהודית, נוצרית, מוסלמית ואפריקאית. היה מעניין מאוד ואחריה היתה ארוחה עם המדריכים של המחנה ומצאתי את עצמי בשולחן עם בחור אמריקאי פלסטיני. ניהלנו שיחה, הוא היה ממש שטוף מוח נגד ישראל. אני לא מאמין שהצלחנו לשנות את דעתו, אבל אני מאמין שנגענו במשהו ואולי הוא יהרהר על האמיתות שהוא גדל עליהן.
דולב: הדרכתי את הקבוצה של הקטנים, בני 5-6. הם הילדים הכי מושלמים שיש בעולם! אחת הילדות ביקשה להיכנס למזוודה שלי כאשר עמדנו לעזוב. היא ממש היתה מוכנה להכנס למזוודה מרוב שהפרידה היתה קשה לה. כשהיא ראתה אותנו עוזבים היא התחילה לבכות ואני התפרקתי לגמרי. נחשפנו שם לסיפורים קשים שלא הכרנו בחיינו המוגנים כאן והייתי מאוד רוצה לחזור אליה בעתיד ולראות שהיא בסדר.
אביתר: גם אני הייתי חוזר.
נטע: החוויה בסוואנה היתה עוצמתית ורגשית, הילדים שם קראו לי 'אמא', זה אומר הכל.
בר: היה לי חניך שהיו לו הרבה צלקות על הגוף, אני רק יכול לתאר מה עבר עליו והגישה שלו היתה קשה. אבל בסוף המחנה הוא ניגש ואמר לי שהיה לו די כייף ותוך כדי הוא התחיל לבכות. הניגוד הזה אמר יותר מהכל, יש דברים שלא שוכחים.
המסע המטלטל ומרגש הגיע אל סיומו והחברים התיישבו לשיחת סיום טעונה שהביאה אותם להבנה שבתקופה כה קצרה הם עברו דרך כל כך ארוכה.
עידו: שיחת הסיכום בניו יורק סגרה עבורי את כל המעגלים שחווינו במהלך התקופה הזו, אין ספק שזו היתה נסיעה מאוד חשובה ולא הייתי מוותר עליה בעד שום הון.
גאיה: עברנו תהליך חיצוני ופנימי, חד פעמי ומיוחד. מהביקור בכותל בשישי בלילה, השירה של החיילים שגרמה לי להרגיש בפעם הראשונה שאני שייכת לעם ישראל, דרך הילדים בסוואנה והחוויות שהיו לנו במסע, הכל התחבר ביחד.
ממליצים לבני נוער להשתתף במשלחת בשנה הבאה?
כולם: כן!!!!
אילו משלחות קיימות ומה מתאים לכם:
משוהם יוצאות משלחות רבות ומגוונות לכל רחבי העולם, הן במסגרת החברה העירונית חמש והן במסגרות אחרות (ספורט, מחול ועוד). במסגרת פעילותה של חמש, יצאו בקיץ האחרון משוהם מספר משלחות בני נוער לכמה יעדים מעניינים, כל אחת מהמשלחות בעלת אופי ייחודי ומספקות חוויה בלתי נשכחת עבור המשתתפים בה. כל המשלחות מתאימות לדתיים וחילוניים.
1.חילופי משלחות לגרמניה
מתוך התקשרות עם אירגון תומך גרמני, בתוך מסגרת של תוכנית חילופי משלחות בין גרמניה וישראל.
כמה זמן כבר? 6 שנים בשוהם
הנסיעה: 10 ימים, סביב הקשר של יחסי גרמניה וישראל, יחסי הדורות, יחסים בין הצעירים בשני העמים. היות ומדובר בחילופי משלחות, הרי שפעם אחת יגיעו הנערים מגרמניה לישראל ובהמשך, ייסעו בני הנוער לגרמניה. או להיפך
גילאים: י'-יא'
גודל משלחת: 10 בני נוער+ 2 מלווים.
הכנה: 4 מפגשי הכנה.
איך נבחרים: סדנה ובסופה ראיון אישי על ידי וועדה.
עלות כ-:5,000 ₪ לכל משתתף.
2.שותפות 2000 ונצואלה-שוהם של הסוכנות היהודית
שותפות רבת שנים בין הקהילה בשוהם לקהילה היהודית בוונצואלה, שיצאה לדרך לפני למעלה מעשור הודותלתושבת שוהם ועובדת המועצה צ'ריל קמפר, שעלתה לארץ מוונצואלה.
כמה זמן כבר? משנת 2002
מה עושים? - 5 השנים האחרונות החברה' מוונצואלה מתארחים כאן, לכן המושג "חילופי משלחות" לא מתאים לתיאור. הסיבה שאנחנו לא נוסעים לשם היא בגלל המצב הפוליטי בוונצואלה,ויחס השלטונות לישראלים.. כשהם מגיעים לכאן, אנחנו עושים להם גוד-טיים וטיולים והווי וכל הדרוש להיכרות וחיזוק הקשר. כל משלחת היא משלחת נושא, יכולים להגיע יהודים שאינם בני נוער, למשל למשלחת הספורט למכבייה- הקבוצה הורכבה מספורטאים בגילאים שונים, החל מגיל 11 ועד למדריכים והמלווים הבוגרים יותר. הקבוצה הונצואלית התארחה אצל משפחות בשוהם שהתנדבו וענו לקול הקורא שהוציאה החברה העירונית חמש בקרב בני הנוער.
גבי הדר: "בשוהם מעולם לא חסרו מתנדבים והקבוצות תמיד מוצאות בית חם ביישוב. בשנה הבאה אנחנו מתכננים נסיעה של בני הנוער שלנו למפגש במקום שלישי עם המשלחת מוונצואלה, אולי במקסיקו, אולי בפנמה".
3.משלחת "שורשים"
מדובר במשלחת שמאורגנת על ידי שותפות ווסצ'סטר – ניו יורק.
כמה זמן כבר? 4 שנים.
הנסיעה: במשלחת שורשים, בני הנוער שלנו בני המצווה פוגשים בני מצווה מארה"ב.
גילאים: כיתות ז'
איך נבחרים? על ידי וועדה בוחרת.
הכנה: מדובר בתהליך של 10 מפגשי הכנה.
עלות: 6000 ₪
4.חוויה אינטרנשיונל
תוכנית שנהגתה על ידי ניצן אביב מנכ"ל מגוונים, שהיא המקבילה של החברה העירונית ברמת השרון ומרטי מסקוביץ שהיה מנהל ה- JCC במנהטן. אחרי שהתוכנית רצה כמה שנים, התחברנו אליה ולפני שנתיים נכנסו לתוכנית גם.
גודל המשלחת: 22 ילדים מישראל, מתוכם 7 משוהם.
גילאים: י'-יא'
איך נבחרים: לאחר הגשת מועמדות, מתקיים ראיון אישי.
הכנה: תוכנית ההכנה של מספר מפגשים : 4 של הקבוצה משוהם בלבד, 3 מפגשים משותפים לכל המשלחת, סמינר בן יומיים, קבלת שבת משותפת לכל המשלחת.
עלות: 8,000 ₪
תגובות
לארה | 01:04 16.07.23