תאג"ד על אמת
זה התחיל באוקטובר 2015. גל טרור שטף את איזור גוש עציון. בוקר, צהרים וערב, טרור. אחרי צוק איתן, בעוד אנחנו מנסים לחזור לשגרה, זה התחיל. פיגועי תופת שגבו חיים של אזרחים וחיילים ומאות פצועים. מי שהיו שם כדי לטפל בהם, הם חיילי אגף הרפואה בחטמ”ר עציון, שנשאבו לאינטנסיביות של האירועים ותפקדו תוך חשיפה לזוועות ומחזות קשים מנשוא. הם טיפלו בכל הפצועים והזקוקים לעזרה, אבל מי יטפל בהם? עדריאל שמלה, תושב שוהם בן 23, השתחרר משירותו בחטמ”ר עציון ולא שוכח כלום. המראות שהוא מנסה לא לזכור, חוזרים אליו בחלומות. עדיין, הוא מתכוון לחזור למילואים חי”ר וביקש הצבה בגבול הצפון. “מי שרוצה לתרום, יכול לתרום במקסימום בתפקיד חובש לוחם”, הוא אומר. לא לבעלי לב חלש.
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
גאילי שיף
מאת: גאילי שיף
“בשטח, אתה מטפל בהכל”, אומר עדריאל, “יש לך אירועים של שגרה כמו לידות, תאונות דרכים, תאונות ביתיות ואירועי חירום רפואיים. חוץ מאלו, יש את אירועי הפח”ע – אבנים, יריות, דקירות. התפקיד שלנו הוא להיענות לכל קריאה. כך יוצא שאנחנו מטפלים ומפנים פצועים מהתנגשות של שני רכבים פלסטינים ועוברים לטיפול ופינוי פצועים מפיגוע ירי שביצעו פלסטינים. אין הגיון, זו המציאות”.
הוא בן 23, חייל משוחרר שעובד בג’ילטו באיירפורט סיטי וחוסך כסף לטיול הגדול, התגייס כלוחם בגדס”ר נח”ל וסיים את שירות החובה שלו בלחימה בצוק איתן, כחובש בתאג”ד (תחנת איסוף גדודי). מהצבא השתחרר בדרגת רס”ל אחרי שחתם עוד שנה וחצי קבע, אותם עשה בחטמ”ר עציון, בתפקיד נגד רפואה. על שירותו קיבל מצטיין מח”ט ומצטיין קצין רפואה אוגדה.
החטיבה, שעמדה בלב גל הטרור האחרון, ספגה הרבה ועדריאל והצוות היו שם כדי להציל כמה שיותר חיים. “פיקדתי על שני אמבולנסים וחובשים צבאיים, היו תחתי שלוש תחנות איסוף גדודי, שימשתי כתורן רפואה והייתי אחראי על רפואת השגרה בחטיבה”, הוא מספר.
זמן לישון היה לכם?
אחד האירועים הקשים, פיגוע ירי בצומת אלון שבות, המחבל נסע בנתיב נגדי וירה צרורות לעבר הרכבים .3 הרוגים, 14 פצועים. המחבל יצא מהרכב, התיישב על הרצפה וחיכה שיעצרו אותו". עדריאל מימין
“לא ממש. התחלתי את התפקיד בינואר וזו היתה שגרה קשוחה, אבל באוקטובר זה הפך לטירוף. ישנו שעתיים-שלוש בלילה, טיפלנו במאות פצועים בשטח והלחץ לתפקד במאה אחוז הוא גבוה, חיי אדם תלויים בך”.
כמה מבין המטופלים שלכם היו ערבים פלסטינים?
“הרבה מאוד. רוב הפצועים בתאונות הדרכים באיזור הם פלסטינים, כי הם פשוט לא לומדים ולא יודעים לנהוג. כאשר הפצועים היו במצב קל, הסהר האדום פינה אותם לבתי החולים שלהם ברשות. אבל אם המצב שלהם היה קשה, ההעדפה היתה שאנחנו מפנים אותם לבתי החולים שלנו. זו היתה החלטה הרפואית שלנו וגם הרצון שלהם. היו פעמים שכוחות רבים של אמבולנסים ואפילו מסוקים היו מגיעים לשטח כדי לפנות פצועים פלסטינים שנדרשו לטיפול בבתי החולים. התקשורת שלנו עם האוכלוסייה ושיתוף הפעולה עם הסהר האדום היה מצוין. כמובן, שאחרי זה עברנו לזירת פיגוע וכאילו לתוך מציאות אחרת. זה באמת מטורף”.
בחודש אוקטובר המדובר, אירעו בחטמ”ר עציון 492 אירועים, מתוכם 5 פיגועי דקירה, אירוע ירי וחמישה פיגועי דריסה. 55 בקבוקי תבערה נזרקו לעבר מכוניות יהודים ו-226 דיווחים על זריקות אבנים. בחודש אוקטובר, נפגעו מגל הטרור 60 חיילים ו- 52 אזרחים. 165 פלסטינים נפצעו במהלך האירועים, גם הם זכו לטיפול רפואי ללא משוא פנים.
שער עיתון במחנה בו הופיע עדריאל עם הצוות. עדריאל, שלישי משמאל
איך ההרגשה לטפל במחבל פצוע?
“עשינו את זה הרבה מאוד פעמים. אנחנו תמיד נותנים את הטיפול הטוב ביותר שאפשר, מבלי לחשוב על האדם ומה הוא עשה. אי אפשר לומר שבהחלטה במי לטפל קודם – במפגע או בקורבן, אין בחירה ערכית, אני אעדיף לטפל קודם בחייל שנפגע, אין ספק. אבל מרגע שמגיעים לטיפול באדם, גם במחבל, אנחנו עושים את המקסימום”.
בכמה זירות פיגועים היית?
“בכולן. היינו בכל הפיגועים, טיפלנו בפצועים ועזרנו לפנות את הגופות. את הפצועים הלכנו לבקר אחר כך בבית החולים והיינו מגיעים גם למשפחות ההרוגים. יושבים איתם ומספרים להם על הזירה, על הרגעים האחרונים של הנרצח ומסבירים להם מה היה שם. אנחנו יודעים שזה מאוד חשוב למשפחות, להבין מה היה שם בדיוק”.
איך החשיפה למראות האלו משפיעה עליך?
“הגעתי לחטמ”ר כבר בתפקיד פיקודי, כך שלא היתה אופציה של התפרקות בפני הצוות שלי. היחידה ששיתפתי היתה המפקדת שלי ואני זוכר את הפיגוע שבו נהרג אליאב גלמן שנפגע מירי דו”צ במהלך הפיגוע. אחרי האירוע הלכתי עם המפקדת שלי לאכול ושנינו התחלנו לבכות. מול הצוות, אחרי כל טיפול בזירת פיגוע, היינו מקיימים מעגל שיחה עם הקב”ן, כדי לפרוק, לדבר, לשחרר. לגביי באופן אישי, יש מחשבות מציקות וחלומות בלילה, בעיקר על אירועים שהיו, אנשים שטיפלנו בהם ואולי היינו יכולים להציל, גם כשאני יודע בוודאות שלא”.
פינוי מוסק של פצוע פיגוע
עם מי אתה מדבר על הדברים האלו?
“אני לא מרגיש צורך לחלוק את זה. אני לא מדבר עם אף אחד על הנושאים האלו, אולי רק עם המפקדת שלי שנשארתי איתה בקשר”.
מה המסר שלך?
“חשוב שמתגייסים ילכו לכיוון של חובש קרבי. אני עצמי לא באתי עם שום רקע בתחום. לא התנדבתי במד”א ולא נמשכתי לעולם הרפואה. נשלחתי לקורס חובשים ושם התגלה בפני עולם מדהים שבו יש אקשן בלי סוף וערכים ותרומה ונתינה למדינה. אני ממליץ על השירות באפיק הזה מאוד והידיעה שיש לך חלק בהצלחת חיים היא מדהימה”.
ש א ל ון ס פ ו נ ט נ י
צבע - אדום
מוזיקה - “ארץ חדשה”, טולה אקהרט.
אמונה - הלאה, נעבור נושא
הפחד הכי גדול שלי - אין לי פחד
העוגן שלי בחיים - ההורים
להיות חלק מתאומים - חוויה מיוחדת
תכונה שאני אוהב בעצמי - חריצות
תכונה שאני לא אוהב בעצמי – חוסר סבלונות
איך אני נרגע - הולך לים
תגובות
