S.O.S נגד אלימות

על פי מחקרים אחרונים, חמישים אחוז מבני הנוער בישראל היו מעורבים בהשפלות ובהעלבות חברים ברשת. שני ילדים בכל כיתה בשוהם חוששים להגיע לבית הספר, פן יעלבו אותם. תוכנית ייחודית שפותחה על ידי ילדי "מנהיגות צעירה" בשוהם צפויה להיכנס למערכת החינוך היישובית והארצית ולהביא בשורה חדשה בהתמודדות עם הבעיה

פורסם בתאריך: 11/09/2015 18:44

נכתב על ידי

גאילי שיף

ממחקר שנערך בשנה האחרונה בישראל אשר הקיף 1,000 תלמידים בגילאי 12-17 עולה, כי מחצית מהנשאלים הודו שהשפילו חברים ברשת. תופעת השיימינג בפייסבוק, באינסטגרם, בטוויטר ובשאר הרשתות החברתיות מתפשטת וכוללת הרבה מאוד ילדים ובני נוער, שסובלים מהצקות והתעללות. הרשת החברתית הזמינה ביותר ובעלת השימוש הרב ביותר היא הוואטסאפ. חברי קבוצת מנהיגות צעירה בשוהם החליטו למצא פתרון לבעיה והצליחו ליצור שפה חדשה, ברורה ונגישה להתמודדות עם האלימות ברשת. הפתרון המקורי והיצירתי קל מאוד ליישום וכבר עכשיו מעורר הרבה מאוד עניין ברמה היישובית והארצית.

ילדי המהפכה
מיכל היימר ועילאי בורבין, הם שניים מחברי קבוצת המנהיגות שפעלה השנה בשוהם. מיכל, תלמידת אבן חן ועילאי, תלמיד ניצנים, ילמדו בשנה הבאה בחטיבת יהלו"ם. "כאשר היינו צריכים לקבל החלטה על פרויקט משותף לקורס, הרבה רעיונות נזרקו לאוויר", אומרת מיכל, "אבל הטיפול בבעיית האלימות ברשת היה רעיון שחזר שוב ושוב". "ההשפלות ברשתות סובבות אותנו וזה קורה כמעט כל יום", אומר עליאי, "ילדים משפילים ילדים אחרים ופוגעים בהם ורצינו למנוע את זה".
עד כמה הבעיה הזו קיימת בשוהם?
מיכל: "קיבלנו את הנתונים של חמשת בתי הספר של שוהם וראינו שהאלימות בשוהם היא גבוהה ויש ילדים שמתביישים להודות שהם נפגעים ממנה. שישה אחוז מהילדים מפחדים לבוא לבית הספר כדי שלא יציקו להם, זה אומר ששני ילדים בכיתה חוששים מהעלבות. אני לא הייתי צריכה את הנתונים האלו, כי אני יודעת שבכיתה שלי קורה כמעט כל יום שילד מוציא מילה מהפה ומיד מקללים אותו ואומרים דברים לא ראויים. זה קורה בעיקר בוואטסאפ אבל עובר משם למכות בכיתה או הצקות בשיעור. יש הרבה ילדים בכיתה שלי ובשכבה שאומרים אין מה לעשות וזה תמיד יקרה, אבל חייבים לעצור את זה".
מי שעומד מאחורי המיזם הוא אור לי להט, תושב שוהם, טייס חיל האוויר לשעבר ועורך ראשי של עיתון 'במחנה', המכהן כמנכ"ל חברת אורגד יעדים שעוסקת בפיתוח תוכניות לחינוך חברתי.

מה סוד ההצלחה של הפרויקט הזה?
"יש הרבה פרויקטים של מנהיגות בני נוער בארץ אבל ההבדל הוא בגישה. רוב הפרויקטים עוסקים בפיתוח המיומנויות של הילדים בהווה – להיות יותר יוזמים, יותר בטוחים בעצמם, לדעת לדבר ברהיטות, לנהל נכון. אלו הם תכנים שעוסקים במיומנויות ניהול. בעולם, לעומת זאת, התכנים שמועברים לילדים הם בראיה של שינוי עתידי ועיצוב העתיד ותכנון וחשיבה אסטרטגית ואכן מחקרים מראים שמקומם של בני הנוער בחוללות מהפכות בעולם הוא יותר משמעותי מאשר בישראל.
קורס המנהיגים הצעירים בשוהם מונע משני עקרונות: האחד, הורדת גיל המשתתפים לגיל בית ספר יסודי, בניגוד לקורסים אחרים שמשתפים בני נוער בוגרים יותר והשני הוא העיקרון על פיו השינויים בקהילה מגיעים מלמטה, ועל כן הם צריכים להיות בהלימה לערכים של הילדים. החשיבה הזו היא שהביאה להצלחה בזיהוי הבעיה ובפתרון המוצע לה".
כמה ילדים השתתפו בקורס השנה?
"זהו המחזור השני של הקורס והוא תוכנן במקור ל- 20 ילדים. בעקבות הביקושים הגבוהים, בסופו של דבר פתחנו אותו ל 36 משתתפים מכל בתי הספר ביישוב", אומרת רעות דרור, מדריכת הקורס, סרן במיל' בעלת ניסיון בעבודה בתחומי המנהיגות בצבא.
במסגרת הקורס נערכו 16 מפגשים לאורך 4 חודשים, עליהם נוספו עשרה מפגשי עבודה על הפרויקט. בקורס, התוודעו הילדים למושגים מרכזיים בתחומי השיווק, כלכלה חברתית, מיתוג, יחסי ציבור, מושגי יסוד בדמוקרטיה, כושר שכנוע ותכנון אסטרטגי. את כל המידע תמצתו לבניית שפת "מהפכת הסירנה" שהגו.

איך זה עובד?
לאחר שהחליטו כי הבריונות ברשת היא הנושא, נערך בקבוצה סיעור מוחות בשאלה, באילו כלים יבטאו את המסרים של האלימות או האזהרות.
עילאי: "חשבנו על כל מני אפשרויות, כמו להחליף מילים לא יפות במילים אחרות, רכות יותר. חשבנו להגדיר מילים שהן "רעות" ואסורות, אבל אחר כך הבנו, שלכל קבוצה יש התנהגות אחרת ודיבור אחר. למשל, אצלי בכיתה, אם אומרים על מישהו שהוא 'חרשן', אז הוא יגיד תודה רבה".
מיכל: "בכיתה שלי אם יקראו למישהו חרשן, הוא ייעלב מאוד, כי זה אומר שאתה חנון, אין לך חברים כל מה שאתה עושה זה ללמוד ואין לך חיים".
עילאי: "ואז מאיה כהן מאבן חן אמרה, שאפשר אולי להשתמש באימוג'י, כי כולם מכירים את הסימנים ואוהבים אותם. האימוג'י מאפשר לכל קבוצה להזהיר מפני האלימות, בלי לחייב אותה למילים מסוימות".
מיכל: "הרעיון של האימוג'י ישר התקבל, אבל היה לנו חשוב שאלו יהיו סימנים כאלו שלא משתמשים בהם ביום יום ושהשימוש היחידי שלהם יהיה כסירנות אזהרה".
אור לי: "הילדים קיבלו כשיעורי בית לחפש שלושה אימוג'י שכמעט ולא משתמשים בהם וששיקפו שלושה מסרים - אזהרה, התנצלות ופנייה למבוגר אחראי".
מיכל: "אלו היו השיעורי בית הכי כייפיים! כולם ישבו ועברו על כל האימוג'ים שקיימים".
כך התגבשה שפת הסירנות כאשר בסופו של התהליך, הוחלט על חמישה סימנים שמעבירים מסר מדורג של אזהרות: סירנה אחת עד שלוש מעידות על עצמת ההתבטאות הפוגענית וכן סימני SOS שנועדו לסמן לראשי הקבוצה לפנות למבוגר אחראי וסימן 'סליחה' שמאפשר לילד פוגע לחזור בו.
מיכל: "אם מישהו מורחק מהקבוצה בגלל שהוא פגע באחד הילדים והוא מבקש סליחה והילד הנפגע מאשר לו לחזור לקבוצה, אז הוא יחזור".
"אחת ההמלצות החשובות של הקבוצה היתה", אומרת רעות, "למנות שלושה מנהלים לכל קבוצת וואטסאפ והם יהיו אלו שידונו ויקבלו החלטות בנוגע להרחקה של ילד מהקבוצה, או פנייה לגורם מבוגר. יש כאן תהליך מעצב ומחנך ולא רק משמעתי".
עילאי: "אצלינו בכיתה יש קבוצה שנקראת "כולנו מנהלים" והחלטנו שלא להוציא ילדים בכלל מהקבוצה".

"כולנו אחראיים"
בכמה קבוצות וואטסאפ אתם חברים?
מיכל ועילאי: "בסביבות 40. יש קבוצה של השכבה, של הכיתה, של החברות, הצופים, מי שיצא למחנק, מי שיצא לטיול ומי שהוזמן לבת מצווה הזו והזו ועוד".
למה אתם חושבים שילדים צריכים לשלוט בקבוצות הוואטסאפ באמצעים כאלו? אם יש איזושהי בעיה בקבוצה, הילד הפגוע יכול לפנות להורה או מורה.
מיכל: "אני מכירה יש ילד שיש לו בעיות בוואטסאפ וילדים מתנכלים לו שם ואין לו אדם מבוגר שיעזור לו. הוא לבד עם הוואטסאפ ורואה את זה כל הזמן. כמה שמדברים איתנו בכיתה, אפילו חמש פעמים בשבוע, זה לא מספיק. הילדים אומרים, 'למה להקשיב למורה, היא סך הכל מורה?' כשמדברים על זה יותר מדי פעמים אז זה כבר שגרה ואף אחד לא מקשיב".
אור לי : "השיטה המקובלת בישראל היא להתמודד עם בעיה רק כשהיא מגיעה לקצה. אז מגיעה היועצת או המורה ומרצים להם על איזושהי תוכנית של משרד החינוך. זה לא חודר את הילדים".
עליאי: "אצלינו בכיתה זה קצת אחרת. היה מקרה שהתחיל ריב בוואטסאפ שהמשיך בכיתה והמורה הצליחה להרגיע את הילדים שלא רצו לדבר אחד עם השני ובסוף הם התחברו. אני כן חושב ששיחה עם צוות חינוכי או ההורים יכולים לעזור, גם כשלי היה ריב עם מישהו, פניתי להורים שלי והם עזרו. אבל עדיין, הם לא נמצאים בתוך הקבוצה בוואטסאפ כל הזמן".
מיכל: "אני מכירה הרבה ילדים שלא פונים למבוגר כדי שלא יגידו להם מלשן או יצעקו על כל הכיתה בגללם ואז יירדו עליהם יותר. הרבה ילדים לא מספרים להורים דברים בגלל זה.
בגלל שהמורים לא כל כך קשורים לילדים וההורים מאוד קשורים מהצד של הילדים שלהם, אז טוב שיהיה מישהו חיצוני שמוכן לעזור בפתרון של בעיות וזה המוקד הטלפוני שאליו פונים במצב SOS".
רעות: "לקחנו בחשבון שיש בשוהם הרבה גמלאים ואנשים שרוצים ויכולים לתרום. המתנדבים במוקד יעברו הכשרות לנושא ויהיו זמינים לילדים לטיפול ומתן עצה".
מה לדעתכם היתרון בכך שילדים ינהלו את השיח בנוגע לבריונות ברשת?
מיכל: "ילדים מקשיבים לחברים שאותם הם מכירים הרבה שנים, יותר מאשר למבוגרים. אם יש לך חבר או ידיד אז האינטרס שלך הוא להקשיב לו. המורה בסך הכל רוצה להעניש אותי ושמישהו אחר ירגיש טוב. ככה אנחנו גורמים לחברים להקשיב לנו".
עליאי: "אנחנו בתור ילדים מכירים את הנורמות של הקבוצה ואנחנו יודעים להחליט מה הגבול של ההשפלה שבו הקבוצה תתהפך על הילד המתעלל. לכל קבוצה יש נורמות אחרות".
מיכל: "אם עליאי יכנס לקבוצה של הכיתה שלי אז הוא מיד ישלח SOS ואנחנו נשלח סירנה אחת, הכל שונה בכל קבוצה".
לכל הילדים בכיתה יש וואטסאפ היום?
מיכל: "אנחנו 32 ילדים בכיתה ולכולם חוץ מאחת יש".
עילאי: "אצלינו לכולם בכיתה יש".
נכון לעכשיו הפרזנטציה הועברה על ידי הילדים בפורום דירקטוריון החינוך במעמד ראש המועצה והתגובות היו נלהבות. מהמועצה נמסר כי מדובר ברעיון מצוין והכוונה היא ליישם את הפרויקט כבר בשנה הקרובה בבתי הספר בשוהם. גם באיגוד האינטרנט הישראלי הביעו התעניינות בהפיכת התוכנית לכלל ארצית ושוהם הפציעה על מפת התקשורת הארצית עם ידיעה בכותרת YNET.
מיכל: "אמרו לנו שאם זה יצליח אז זה ממש ישנה את ההתנהגות של הילדים והחיים שלהם יהיו פשוטים וטובים יותר".
איך אתם יודעים שהילדים יגיבו וישתפו פעולה עם התוכנית?
עליאי: "עשינו פיילוט כדי לדעת האם הרעיון יהיה מקובל על ילדים. העברנו את המצגת לילדים אחרים והרוב ממש התלהבו וכבר רצו שזה יתחיל לפעול. ככה הגענו למסקנה שהילדים ישתפו פעולה".
מיכל: "אצלי בכיתה אמרו שזו תוכנית גאונית והלוואי שהיא תהיה כבר כי נמאס ממה שקורה. יש הרבה מאוד ילדים שלא רוצים שיקללו בקבוצות ואם הסירנות יגרמו להרחקות אז הילדים המקללים יצטרכו להתנהג יפה אם הם רוצים להיות חלק מהקבוצה".
עיליאי: "ברגע שיש איום של הרחקה, מי שלא יזרום עם הרעיון, יבין שכולם עובדים ככה ואין ברירה. בסופו של דבר, זה בידיים שלנו".