הסיגריה האחרונה

אם אתם בראש של החלטות חדשות לקראת השנה הבאה, למה שלא תפסיקו לעשן? נכון, החלטתם להפסיק כבר 100 פעמים ונגמלתם כבר 20 פעמים אבל זו הפעם האחרונה בהחלט! עכשיו נשארה רק בעיה אחת, איך עושים את זה? או. אז בשביל זה אתי בר, מעשנת כבדה ביותר לשעבר וכיום אחת המנחות הבולטות בתחום, כאן כדי לעזור

פורסם בתאריך: 11/09/2015 18:39

נכתב על ידי

גאילי שיף

ראיון עם אתי בר
מאת גאילי שיף
 
אתי בר, בת 52, תושבת בית אריה ועל פי הגדרתה, "נשואה פלוס ארבעה וממתינה לנכדים", היא אישיות צבעונית ומיוחדת, תוססת ופעלתנית. הדבר ניכר בדיבור המהיר, ביכולתה לספר סיפור ובחוש הומור מפותח. בר, חומת שיער עם נפש ג'ינג'ית  סוערת, לא מסתפקת בשגרה וקוראת תגר על המכשולים שבהם נתקלה בחייה ואשר, היא יודעת, משותפים לרבים אחרים. כאחות מוסמכת עם וותק של למעלה מ- 25 שנה בתחום הטיפול בקהילה, אתי מכירה את נפשם של המטופלים ויודעת היטב, שהמונח "רפואה", כולל יותר ממרשם זה או אחר. "הרפואה כוללת גם ובמקרים מסוימים בעיקר, את הרפואה המונעת ואת המצב הנפשי של המטופל", אומרת אתי, "ישנן מחלות שאנשים לא היו חולים בהן, אם הם רק היו מודעים לנושא של רפואה מונעת ועל היסוד הנפשי שברפואה ובתרומה שלו להחלמה, כבר נכתבו ספרים".
את שתי התובנות הללו היא מאחדת בעוד שני עיסוקים מקבילים לעבודתה כמנהלת סיעוד אחראית בקופ"ח כללית – ליצנות רפואית והנחיית קבוצות גמילה מעישון. על העובדה שלו"ז כל כך צפוף ומלא מבטיח איזושהי התמוטטות מעומס, היא מעדיפה שלא לחשוב. ככה זה, הסנדלר הולך יחף, מכירים.

"פושרית"
"אני אוהבת לעשות דברים שונים ולגוון קצת את החיים, זה טוב לבריאות", מתוודה אתי, "בכלל, אני מאוד פעלתנית וקשה לי לשבת לרגע בשקט. גם בחיים הפרטיים שלי אני מגוונת, דרך התערבות בלתי פוסקת בחיי הבנות שלי", היא מודה ומיד מפרטת, "את הבעל  של הבת שלי, אני מצאתי לה, סיפור אמיתי. לבת שלי היה חבר שלא מצא חן בעניי. במקום לריב איתה ולהפציר בה לראות את האור, החלטתי להכנס לעניינים ומצאתי לה בן זוג אחר ומתאים יותר. הכרתי אותו בחנות הטבע שלו, הבאתי אותה לשם באמתלת רכישת מוצרים וכפי שחזיתי, היה קליק. זהו, שנה אחרי כן הם התחתנו".
אז אפשר לומר שאת אמא מעורבת?
"וודאי, וודאי. אני נותנת פוש לכיוון שאני מאמינה הוא הנכון לילדים שלי".
כאן מתערבת בשיחה נטע, בת 24, שעד עכשיו ישבה והאזינה בדממה. "מה פוש? את מתערבת, תגידי ישר", היא צוחקת. "אני מעורבת ומתערבת", עונה בר, "אבל זה רק בגלל שאני חולה-חולה-חולה עליהם! אין דבר שחשוב לי יותר מאשר שיהיו מאושרים. רגע, בעצם הכי חשוב לי זה שהם ייצאו כבר מהבית, די! חנקו אותי!".
ובאווירת הקשר המשפחתי ההדוק, אפשר להבין איך שתיים מארבעת ילדיה, הולכות בעקבותיה ולומדות סיעוד. "הן רואות כמה טוב לי בעבודה שלי וכמה אפשר להתפתח בתחום עם השנים, כך שיש גם אופק לשמירה על עניין בעבודה וזה מאוד משמעותי".
מסך עשן
נושא שקצת פחות הצחיק את משפחת בר במהלך השנים, היה ההתמודדות עם ההתמכרות לעישון של בני הזוג בר.
"עישנו המון ובמשך שנים", מספרת אתי, "התחלתי לעשן בגיל עשרים ובמשך עשרים שנה, עד גיל ארבעים, עישנתי שתי קופסאות ביום. זה היה נושא מאוד כאוב בבית שלנו, כי מדובר על כל השנים בהן קובי ואני גידלנו את הילדים וכפינו עליהם לחיות בבית שכולו מסך עשן".
"העישון של ההורים זכור לי כטראומה", מספרת נטע, "זה לקום בבוקר ולראות את בדלי הסיגריות ליד כוסות הקפה, זה לאכול במטבח שמעשנים בו, זה להתקלח ולדעת שהריח של הסיגריות דבק בנו. אני זוכרת שהיינו נוסעים כל המשפחה ברכב וההורים היו מעשנים בתוכו. במשך כל הילדות שלי היה לי רק חלום אחד – שההורים יפסיקו לעשן".
"כמו כל המעשנים, גם אני "מאוד רציתי להגמל" בשביל הילדים, אבל האמת היא, שרק המחשבה על הגמילה הפחידה אותי וידעתי בתוך תוכי, שאני לא מוכנה לוותר על הסיגריה. מה אעשה בלי החברה הכי טובה שלי? מי ילווה אותי בקפה של הבוקר ומה אעשה עם הידיים שלי בלי הסיגריה?, נקרעתי בין הסבל של הילדים לבין חוסר היכולת שלי לוותר ורק בגיל ארבעים, אחרי שהגענו יחד לשתי חפיסות ביום לכל אחד, קיבלנו את הזבנג ואת ההחלטה להיגמל.
את המכה קיבלתי יום אחד, כשהבת שלי ביקשה לקנות זוג נעליים וכשהערתי לה שמחירן גבוה, היא ענתה לי, "אפשר לקנות את הנעליים במחיר של חצי חודש סיגריות שלך". האמת הזו, מפי בתי הצעירה, היכתה בי. הוצאנו המון כסף בחודש על ההתמכרות לסיגריות והגיע הזמן לחדול עם זה".
בגיל ארבעים, נרשמו אתי ובעלה לסדנת גמילה בקופת חולים כללית. ההצלחה, מבחינת אתי, היתה כפולה ומכופלת – היא ובן זוגה נגמלו. "ב- 16.4.04, נגמלנו שנינו מעישון ומאז לא חזרנו, אפילו לא לשאכטה".
הצלחת התהליך והסדנא הרשימו את אתי והיא החליטה להירשם לקורס מנחי סדנאות גמילה באותה השיטה. "אם הצלחתי אני, אחרי עישון כל כך מאסיבי, זה מעיד כאלף עדים על המצוינות של הסדנא. כשראיתי שנפתח קורס למנחי גמילה של שירותי הכללית, באותה השיטה, נרשמתי מיד".
לאחר קורס של חצי שנה וסטאז, קיבלה את תעודת המנחה המוסמכת והחלה לערוך סדנאות בקופה. ההצלחה שלה היתה מידית והיא הוזמנה לערוך סדנאות בכל רחבי הארץ מטעם הקופה. הצלחתה נמדדת על פי מספר האנשים שהצליחו להיגמל מעישון עם תום הסדנא ולא שבו לעשן.
למה את מייחסת את סוד ההצלחה שלך?
"מי יבין את המעשן יותר ממני? מי מכיר את ההרגשה של הפחד מפני הפסקת העישון יותר ממני? נקודת המוצא היא מאוד חשובה – מה הביא את המעשן לסדנא? מה הקש ששבר את גב הגמל? כל סדנא שמתעלמת מההיבט הזה, או יוצאת מנקודת ההנחה שהמעשנים מעוניינים להיגמל כי הם חוששים לבריאותם בלבד, היא הנחה שמובילה לבנייה לא נכונה של הסדנא ולחוסר הצלחה שלה".
מה מייחד את הסדנא שלך וכיצד את ניגשת למטופלים?
"העבודה היא בתהליך מובנה של פרידה מסיגריות, כאשר אנחנו עוברים חוויה של פרידה מהסיגריה - מהראש ולא מהפה. כי אם אני חי בהתאפקות וברצון לעשן והימנעות ממנו – זה כשלון של הסדנא. המטרה היא לגרום למעשן שלא ירצה לעשן, שלא יתגעגע. אנשים כל כך מופתעים עד כמה זה קל. מי שמגיע לסדנאות אלו אנשים שנגמלו כבר הרבה פעמים והכל בדרך של התאפקות ומלחמה. כמעשנת לשעבר, אני יודעת, אוהו אני יודעת כמה זה קשה ואיזה מאבק זה! אני מעבירה אותם את כל נקודות הציון – פרידה מחבר/ה הכי טוב/ה, הפרדות מהרגלים, הפרדות פסיכולוגית, התנהגותית ופיזית גם יחד. אנחנו עוברים ביחד ובמודע את ההתמודדות עם כל הכשלים המוכרים – התמודדות באירועים חברתיים, ברגעים קשים בחיים וברגעי שגרה".
מהם הצרכים העיקריים שהעישון עונה עליהם ומהם הכי קשה להפרד?
"העישון הוא קטע מאוד חברתי. אנשים מעשנים מתחברים עם מעשנים אחרים, שותים איתם את הקפה ויושבים ביחד. מה הם יעשו עכשיו?
הרבה בני זוג מעשנים ומגיעים ביחד לסדנא וטוב שכך. במקרה כזה, הגמילה המשותפת תהיה קלה יותר. היו לי מקרים שבהם בן זוג היה שולח את בת הזוג להגמל כשהוא אומר לה, "אם זה יצליח, גם אני אבוא!". הן באות, נגמלות ואחר כך מגיעים הבעלים, הבטחה זו הבטחה, לא?"
מניסיונך, האם אנשים מגיעים לסדנא כשהם מאמינים שהם ייגמלו?
"לא תמיד. היה לי מטופל שאשתו התחננה שיבוא. התקשרתי אליו מהמרפאה ואמרתי לו, "אני רואה שאתה מעשן כבד וגם במשקל יתר, הגיע הזמן להיגמל". הוא נתן לי את כל התירוצים שבעולם: 'אין לי איך להגיע, אין לי זמן, בדיוק ביום הזה יש לי משהו' ועוד ועוד. אמרתי לו בסוף השיחה, "אין בעיה, הסדנא ביום שני בשעה שמונה בערב, אצלך בבית. אני אגיע, להתראות". זה היה הסוף של הוויכוח, הוא הבין שאני לא אוותר לו. הוא הגיע לסדנא מתוך כורח, והיום הוא כבר שלוש שנים גמול לחלוטין. בזמן הזה הוא גם עבר ניתוח לקיצור קיבה, דבר שנאסר עליו כל עוד הוא עישן. הוא 60 ק"ג פחות, בריא ובעיקר – מאושר".
אגב משקל, הרבה מהמעשנים ומהמעשנות נמנעים מהגמילה בגלל הפחד מפני העלייה במשקל. מה הפתרונות שאת נותנת לחשש הזה?
"החשש הזה מוכר וידוע. המפגש החמישי שלנו מוקדש לתזונה מתוך ידיעה שהפסקת העישון גורמת לעלייה במשקל ומהווה חסם ועכבות בדרך לגמילה. זו נקודה מאוד משמעותית, במיוחד אצל נשים.
עובדתית, לב של אדם מעשן נמצא בעומס משקל של 20 ק"ג. מי שחושב שהוא מאזן את מצבו הרפואי עם העישון כאשר הוא שומר על משקל טוב, צריך לדעת את העובדה הזו. אין שום מצב שניתן להצדיק דרכו עישון כמקדם בריאות, זה לא קיים.
עם הפסקת העישון, נוצר חלל מאוד משמעותי ואליו נכנס האוכל. הפיצוי על חוסר השקט והצורך להעסיק את הפה במשהו, הוא האוכל. בסדנא אנחנו מכירים בכך ולומדים למלא את הוואקום הזה ולמנוע את הצורך באכילה מוגברת".
כולם יודעים שהעישון מזיק לבריאות. הפרסומות והתשדירים והכתבות והסטטיסטיקות ידועים לכל. קשה להאמין שיש מי שההבנה הזו לא מספיקה כדי לגרום לו להפסיק לעשן.
"בסדנא אני לא מדברת בכלל על המחלות שהסיגריות גורמות. על אף שאני אחות במקצועי ואני וודאי יכולה לתרום הרבה ידע בנושא, אני לא מבזבזת את הזמן על הנושא הזה. אני אומרת למשתתפים בסדנא ללכת לבדוק באינטרנט את הסכנות. למה? כי הפחדה לא עובדת. זה בדוק. חבל להשתמש בכלים לא אפקטיביים. יש הרבה סיבות בריאותיות שגורמות לאנשים להחליט להיגמל, אבל אלו הן סיבות אישיות שהם מתמודדים איתן, לא פחד כללי וגדול כזה".
מהן הסיבות העיקריות שמניעות אנשים לבוא לסדנת גמילה?
"היום, הסיבה הראשונה והעיקרית היא הכסף. קופסת סיגריות עולה 30+₪ והמחיר עולה כל הזמן בזכות המיסוי. מעשן ממוצע, מעשן קופסת סיגריות ביום וכבר אנחנו מדברים על הוצאה של 1,050 ₪ בחודש ו- 12,600 ₪ לשנה. בני זוג שמעשנים, מדובר כבר על 2,100 ₪ לחודש ו25,200 ₪ לשנה!  ומי שמעשן קופסא וחצי ביום, מגיע ל- 18,900 ₪ לשנה. זה המון המון כסף! בשנים האחרונות, יותר אנשים מגיעים לגמילה מהסיבה הזו.
מעבר לכסף, אנשים פשוט מבקשים להפסיק את התלות בסיגריות. אנחנו חיים בעולם שבו אנחנו מאוד עצמאיים ובשליטה מלאה וההכרה הזו, שאתה תלוי בהתמכרות, היא מאוד לא מתאימה לעידן של היום. זה מכעיס וגורם לאנשים לבקש את השחרור.
מחקרים סטטיסטיים מראים שהמודעות לסירחון הנלווה לעישון ולקמטים והאפרוריות שמאפיינים את עור המעשנים, מהווים גם זרז לגמילה. אנשים לא רוצים להזדקן בטרם עת. גברים מעשנים עלולים להתמודד עם בעיית אונות שנגרמת מעודף ניקוטין, הורים מעשנים מתמודדים עם הרתיעה של הילדים מהם וכמהים לחיבוק ונשיקה, שהילד מסרב לתת להם בגלל ריח הסיגריות והם קצים בכך.
דוקא הסיבה העיקרית והחשובה ביותר לגמילה – הבריאות – אינה המניע הראשי לגמילה. רוב האנשים הבריאים חיים בעולם ה"לי זה לא יקרה". מתי העניין הבריאותי הופך להיות מניע משמעותי? בדרך כלל רק אחרי שמתגלה איזושהי בעיה רפואית שכבר לא ניתן להתעלם ממנה, או אירוע מחולל כלשהו שמביא פחד על המעשן ודוחף אותו לעבר ההחלטה להיגמל. בנוסף, אנשים שנמצאים בטיפולים בגין עודף משקל או בעיות בשיניים, מנועים מלהמשיך ולקבל את הטיפולים עד אשר הם נגמלים וזה מניע משמעותי וכמובן מחייב אותם".
את שומרת על קשר עם המשתתפים בסדנא?
"לכל הנגמלים יש את הטלפון הפרטי שלי ומובטחת להם תמיכה לכל החיים. יש לי אתר באינטרנט שדרכו ובאמצעות המייל הם שומרים על קשר ושואלים שאלות, מתייעצים, מבקשים טיפים, מספרים על הקשיים ואני תומכת. גם הקופה עורכת מעקב אחר המטופלים והנתונים מדהימים – 90 אחוז מהמשתתפים בסדנא נגמלים ולאחר שנה ויותר אנחנו עומדים על 76 אחוז".
החיים כבמה
כאילו שלא מספיקה העבודה כאחות במשרה מלאה וכמנחת סדנאות, כנראה שאת האנרגיות של אתי, לא בקלות מבזבזים. אתי עצמה וודאי שלא מבזבזת זמן ודואגת להתפרס על כמה תחומים שמשיקים לעולם הרפואה והסיעוד.
 
 
 
אם בעבודתה כאחות היא מסייעת בריפוי קונבנציונלי של הגוף, ובסדנאות הגמילה היא תומכת ברפואה המונעת, הרי שרק מתבקש שאת הצלע השלישית של המשולש הזה היא תמלא גם.
"לפני חמש שנים", מספרת אתי, "היתה תקופה מתוחה מבחינה ביטחונית באיזורינו. בדיוק הגיעה העת של ילדי כיתות א' לעבור את הבדיקות השגרתיות וכרגיל, הזמנתי למרפאה ליצן רפואי, אשר מסייע לילדים להתמודד עם החרדות והפחדים מפני הזריקה. על אף כל הנסיונות, לא הצלחתי למצא ליצן שיהיה מוכן להגיע אלינו. לא הסכמתי להשלים עם העובדה הזו והשאלתי אוברול של ליצן, נכנסתי לתפקיד ומאז לא יצאתי ממנו. אני ליצנית קבועה של הקופה, מופיעה בכל הארץ עם הצגה בנושא חינוך לבריאות השן, תזונה נכונה, זהירות בדרכים, צפייה בטלוויזיה ועוד. יש לי בוקינג כבר חודשים מראש ומזמינים אותי לסניפים בכל הארץ. בכל מקום שאליו אני מגיעה, תמיד פונים ושואלים אותי את אותה השאלה, "את עושה גם ימי הולדת?" ואני תמיד עונה בשלילה. אני משלבת את התכנים והמסרים שלי כאחות קהילה בפעילות שלי וללא התוכן הזה, אין לי עניין. זה המקום שממנו אני באה".
כישורי המשחק של האחות הפעלתנית לא הצטמצמו רק לליצנות הרפואית והיא גם שחקנית מבוקשת בבית הספר לאחיות בבלינסון ומאיר.
יש מסלול לשחקנים בבית ספר לסיעוד?
"הבחינות של בית הספר לסיעוד הן עיוניות ומעשיות. המבחן המעשי נערך במרכז מס"ר בתל השומר עבור כל הסטודנטים לסיעוד בארץ. במסגרת הבחינה, מוצגת לנבחנים סיטואציה מדומה. הבחינה כוללת פרמטרים של קבלה, איבחון, הדרכת מטופל ועוד. אני עובדת עם בתי החולים בלינסון ומאיר, בהכנה של סטודנטים לבחינה. אני מקבלת מהם תרחישים של מחלות, מתכוננת בהתאם ומעבירה דו"ח עם משוב לאחר הבחינה. גם כאן, יש ערך מוסף לעובדה שאני אחות בעצמי ויש לי את היכולת לתת פידבק ששחקן רגיל אינו יכול לתת".
נראה שאת מכוונת את כל הכישרונות שלך לקידום נושא הסיעוד, איך יש לך זמן להכל?
"אני מאוד מאוד אוהבת את המשחק והבמה, רק תביאי לי קהל, שני אנשים מספיקים לי ואני עושה הצגה. את הכישרון והנטייה הזו גיליתי עם השנים והצלחתי לא לוותר על התשוקה ולגייס אותה לטובת העבודה שלי, שאני מאוד מאוד אוהבת. כך, אני גם מגוונת את שגרת העבודה וגם נהנית מכל העולמות וככה אין לי תחושת החמצה על קריירה בתחום הבמה שאולי הפסדתי.
אני קמה בחדווה כל בוקר לעבודה ואין לי ספק שהשמחה הזו הדביקה את הבנות שלי, והיא שהביאה אותן ללמוד סיעוד. אני עושה בדיוק מה שאני אוהבת ואם את שואלת איך יש לי זמן להכל, אז התשובה פשוטה: אני לא מבשלת, אני לא אופה, בכלל, אני לא אישה של בית. אני יודעת לטפל ולהצחיק ומעדיפה לעבוד אחר הצהרים בליצנות או להעביר סדנאות ולשלם למישהו אחר שינקה לי את הבית".
 
לא נגמלת לא שילמת!
בשנים האחרונות אתי מעבירה סדנאות במסגרת אירגונים גדולים. "זה התחיל עם אנשים שהיו אצלי בסדנה בקופת החולים ועבדו באירגונים גדולים והציעו לבוסים שלהם לערוך סדנא במקום העבודה. היום יש מודעות גבוהה מאוד לנושא והרבה מאוד מעסיקים מוכנים להשקיע בעניין החשוב הזה, לטובת העובדים. האירגון אוסף את המעשנים שרוצים להיגמל, מקצה לי חדר ואביזרים נלווים ומאפשר לעובדים את השעה וחצי פעם בשבוע למשך שמונה מפגשים, על חשבון שעות העבודה. בניתי סדנא למקומות עבודה, תחת הכותרת "לא נגמלת – לא שילמת" ".
הדיל הזה, "לא נגמלת לא שילמת", מוכיח את עצמו?
"מאוד. הרי מי יסרב להבטחה כזו, מה יש להפסיד? מבחינתי ומבחינתם, אין ספק שזה מבהיר למשתתפים עד כמה אני רצינית ומאמינה בסדנא. מי שלא נגמל, לא משלם וזה באחריות. התנאי היחידי שלי היא התחייבות להגיע לכל המפגשים. ערכתי כבר סדנאות בחברות גדולות כמו הראל ביטוח ועוד וזה עובד. בביטוח הראל הגיעו 14 ונגמלו 13. הלא נגמל היחידי קיבל את הכסף בחזרה וקנה פקט.
לפני שלוש שנים וחצי גמלתי את ד"ר יורם וולף, פלסטיקאי בכיר ומפורסם מאוד. גמלתי אותו בסדנא בקריית הסביונים. הוא עדיין לא מאמין שעשיתי את זה ואנחנו עדיין בקשר עד היום, הוא אחד המפרגנים הגדולים שלי".
אפשר לשאול כמה עולה השתתפות בסדנא? 
"1,000 ₪ לאדם, כמובן- בתנאי שאתם נגמלים. 1,000 ₪ זה לא מעט כסף, אבל זה עדיין פחות ממחיר סיגריות לחודש".