צעצוע של סיפור
הסטארט אפ סיני – הביצוע ישראלי הזוגיות המקצועית בין עדו קליין ואלון לביא התחילה הכי רחוק מכאן שאפשר, בסין. השניים, כלכלן ומהנדס, חיו בסין, עבדו בסין, הכירו בסין והיום משוהם, הם בעלי עסק לצעצועי חוץ ביתיים ומוכרים– לא הייתם מאמינים – לסין.
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
גאילי שיף
בייגין של זהב
ראשון הגיע לשם עדו קליין, בן 42, מחיפה במקור. השנה היתה 1998 הוא בדיוק סיים את התואר הראשון בכלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת בן גוריון ויחד עם אשתו הטרייה, גם היא בוגרת אותו המסלול, נחתו בסין. לא בחירה שגרתית, הוא יודע, בייחוד לא אז. "גם היום זה לא מאוד נפוץ לפגוש אנשים צעירים שעוברים לגור בסין", הוא אומר, "זו מדינה שונה מאוד מהעולם המערבי המוכר לנו, השפה מאוד קשה והמנטליות שונה. לפני 17 שנים זה היה עוד יותר חריג". מה שבכל זאת הביא אותם לעשות את הצעד היתה ההבנה, ש"העתיד הכלכלי הוא בסין. סין הסתמנה כאחד הצמתים העיקריים בעולם העסקי וככח ייצור הגדול בעולם. אשתי ואני ראינו את הנולד מבחינה זו וידענו שהיכרות עם השפה תהווה יתרון גדול מאוד בעתיד המקצועי שלנו".
עם התובנה הזו, עקר הזוג הצעיר לבייג'ין, עיר הבירה של סין, בעלת 16 מיליון התושבים, שם נרשמו ללימודי סינית באוניברסיטה והשקיעו בהיכרות עם השפה המקומית, התרבות וההתנהלות העסקית הסינית. "העולם הסיני הוא עולם כל כך שונה משלנו, שאי אפשר בכלל להאמין כמה ניואנסים ישנם והבדלים שאם לא מכירים אותם, קשה להתקדם ולעבוד במדינה הזו. ככל שלמדנו את הסינים, כך הבנו עד כמה הידע הזה נותן לנו יתרון מקצועי".
כשטסו לסין, תכננו שהות של 6 שנים. "זה מה שדרוש כדי להכיר את השפה הזו, שהיא שפה מאוד קשה ומורכבת. זה הזמן שהערכנו כדי שנלמד באמת את המקום, את התרבות האירגונית. המטרה היתה לחזור לארץ כשבאמתחתנו ידע שאותו נוכל לנצל לעבודה בארץ כמומחים לסין".
6 השנים המתוכננות הפכו ל 17 שנים. עדו ואביבית השתקעו בביג'ין והקימו משפחה. לתחום ייצור הצעצועים נכנס לאחר שקידם מוצר בתחום השיווק וההצלחה היתה גדולה. "זה היה תלת אופן, באמת ייחודי ומוצלח מבחינת הנדסת אנוש והצלחנו מאוד איתו. משם הגיעו עוד לקוחות מתחום הצעצועים, משכנו תשומת לב בצרפת, בארה"ב ובאוסטרליה וככה נכנסתי לתחום. יצרתי קשרים בעולם הזה, עם יצרנים ומפעלים, עם לקוחות וספקים ופתחתי חברה לפיתוח צעצועים עבור חברות צעצועים בינלאומיות. עבדנו עם טויס אר אס, וולמרט, טסקו, קיי מארט, כל הגדולים. העסקתי מהנדסים ומפתחים והיו לנו 40 עובדים. עם השנים, ככל שהתמקצענו והתרחבנו, שיווקנו כבר ישירות לחברות גדולות מחוץ לסין ולמעשה הפכנו להיות חברת ייצור מקומית בסין, עם כל היתרונות שבכך".
בעוד עדו עושה חיל בעסקי הצעצועים, אביבית עבדה בשגרירות הישראלית ומאוחר יותר ככלכלנית בחברת לוויינים.
האם החברה שלך הורכבה מעובדים מארצות שונות או שהייתם חברה מקומית שמתנהלת בסינית?
"עובדי החברה שלי היו סינים כולם והחברה התנהלה בשפה הסינית. רוב השנים שלי בסין חייתי עם המקומיים ודיברתי סינית רוב הזמן".
מה היתרון בעובדה שהחברה שלכם היתה בסין?
"זמן התגובה של חברות, להוציא לפועל בסין הוא ארוך מאוד. מאוד קשה לחברה מארה"ב או מהמערב לעבוד בסין – זה מעבר למחסום השפה, יש כאן עניין מנטלי, התנהגות עסקית מאוד שונה מהמוכר לנו. ישנן אי התאמות עם מכונות, חומרים, הבנת התוכניות. חברות מאירופה או צפון אמריקה היו עובדות עם משלחות שהיו נוסעות לסין הלוך וחזור- לתכנון, לאישורים, לפיקוח - לכל שלבי הייצור, כי אחרת, המוצר שלהם לא היה מגיע לידי גמר.
איתנו, החברות היו מביאות רעיון ברמה הכי בסיסית ואנחנו לקחנו את זה משם. פיתחנו והנדסנו וחזרנו אליהם עם מוצר מוגמר ומהירות התגובה שלנו היתה מאוד גבוהה, פי שתיים מחברות סיניות. זה הפך את העבודה איתנו לקלה יותר ומשתלמת, פיתחנו למעלה מ- 90 מוצרים שנמכרו ברחבי העולם תחת מותגים מובילים, חלק מהם אני רואה עד היום בבתים של חברים בארץ".
מהם ההבדלים העיקריים בין התרבות העסקית הסינית למערבית, שמקשים על התקשורת איתם?
"ראשית, צריך להבין את הגודל והעוצמה של סין. המרחקים שם עצומים והיכולת של המשטר להתנהל היא אחרת. בסין למשל, אין מערכת משפט כלל ארצית. אפשר לתבוע שם מפעל במקום אחד, אבל התביעה הזו לא תוכר בכלל בכפר השכן. הסינים מודעים לכך ויודעים לנצל זאת וכל סיכום כתוב איתם הוא מאוד נזיל. בפועל, בעבודה מול הסינים, אין הרבה תביעות משפטיות ולכתחילה, לחוזים אין הרבה ערך. הדרך לעבוד בסין היא על בסיס מערכת אמון בין אנשים ומערכת הסכמות בעל פה. המוניטין והאמינות נחשבים מאוד. הדרך לבניית השם הטוב שלך כבעל עסק שכדאי לעבוד איתו, עוברת דרך הרבה ארוחות עסקיות, יציאות משותפות והיכרות אישית. אלו הם יסודות התרבות העסקית המקומית ולכן האינטנסיביות והקרבה הפיזית משמעותיים. כשאתה חי בסין, אתה נגיש יותר מאשר בעל חברה מעבר לים שרק מתקשר דרך הפקס".
במהלך 14 שנות חייכם הסין, האם השתלבתם בחברה הסינית ורכשתם לכם מעגל חברים מקומי?
"ממש לא. אמנם גרנו בבייג'ין, בשכונה טובה ובסביבה סינית לחלוטין, עבדנו עם סינים ודיברנו סינית רוב היום, היחסים שלנו עם הסינים היו מצוינים, אבל לא חברתיים. יש פערים גדולים מאוד בינינו ורק שם מבינים עד כמה אנחנו שונים. היה לנו נוח וטוב לתקשר איתם, הם אנשים טובים מאוד ובשונה מהדימוי שלהם, הם אנשים חמים ומחפשים קרבה של חום, אבל עדיין, שוני תרבותי זה לא דבר שקל לגשר עליו. זה חוש הומור מאוד שונה, העדפות ונושאי שיחה – מרכיבי החברות היו שונים".
שאנגחי עיר ללא הפסקה
החוויה הסינית עבור אלון לביא, היתה שונה מאוד. אולי זו העובדה שהוא התגורר בשנחאי ואולי זו העובדה שהוא הגיע לסין כרווק.
אלון, בן 42, הגיע לסין לאחר שסיים תואר ראשון בהנדסה תעשייה וניהול וצבר ניסיון כמנהל פרויקטים בחברת אינטל. בין השאר, היה אחד האחראיים על תכנון "החדר הנקי" המפורסם במפעל אינטל בקרית גת. לאחר כמה שנים בחברה, עזב אלון את אינטל ועבר לעבוד בחברת ייעוץ חיצונית שנותנת שירותים לאינטל ברחבי העולם. לאחר עצירה לא ארוכה בפיליפינים, הוא נקרא למרכז העצבים האסייתי של החברה בשנחאי.
בשונה מעדו, שהגיע לסין במטרה ללמוד בצורה מסודרת את השפה ולהיטמע בתרבות המקומית, אלון הגיע לסין ללא שום הכנה מוקדמת. "קיבלתי כרטיס טיסה לסין, כתובת של מלון וכרטיס אשראי. לא ידעתי להגיד "שלום" בסינית, אפילו לא מילה. אני זוכר שירדתי מהמטוס והייתי רעב, לא ידעתי איך להיכנס למסעדה ולהזמין אפילו סנדוויץ''.
איך בכל זאת הסתדרת בחודשים הראשונים במקום?
"כרווק, יצאתי הרבה, הכרתי זרים והתיידדתי גם עם צעירים מקומיים דוברי אנגלית. מצאתי מישהי סינית שביקשה ללמוד אנגלית וגיליתי שזה דבר די מקובל שם – שנפגשים לצורך לימוד השפה. כך, במשך שנתיים שלמות, נפגשנו פעמיים בשבוע בסטארבקס ואני תרגלתי את האנגלית שלה והיא לימדה אותי סינית מדוברת. לא הגעתי לרמת הסינית המלומדת של עדו, אבל למדתי לתקשר ברמת ההישרדות וזה הספיק לי".
סביבת העבודה של אלון היתה ברובה באנגלית ובחברת זרים כמוהו, שעבדו בחברת הייעוץ. אלמלא היה רווק, יתכן והאינטראקציה שלו עם האוכלוסייה המקומית, לא היתה גבוהה. "בשנחאי היתה קהילה ישראלית, אבל אני לא התחברתי אליה באותה תקופה. רובם היו בעלי משפחות והאוריינטציה היתה מאוד קהילתית. באותה תקופה אני העדפתי לצאת ולבלות במקומות אחרים והכרתי צעירים בני גילי".
נהוג לומר שאם בייג'ין, עיר הבירה הסינית, היא כמו ירושלים, אז שנחאי היא תל אביב. "שנחאי היא למעשה אוסף של הרבה מדינות קטנות בסין וביחס לבייג'ין, היא יותר קוסמופוליטית. יש שם דוברי ניבים רבים, עיר ללא הפסקה, מטרופולין עצום", אומר אלון, "שנחאי זו העיר בעלת האוכלוסייה הגדולה ביותר בעולם, קרוב ל 21 מיליון איש. מאוד מעניינית, מאוד דינמית ויש בה קהילת זרים מפותחת יותר מאשר בבייג'ין".
בתקופה שבה חי בסין, הקפיד אלון לחזור מדי כמה חודשים לביקור בארץ. באחד הביקורים הללו, שנתיים לאחר שהגיע לסין, הכיר את נעה, אחות במקצועה. האהבה ניצתה, אבל שבוע לאחר שהכירו, אלון חזר לסין. הקשר נשמר ולאחר שבועיים הוא כבר שלח לה כרטיס טיסה לסין. נעה הגיעה והשניים טיילו בסין במשך חודש, לאחריו היא חזרה לארץ, אבל רק על מנת להתפטר מעבודתה ולארוז את חפציה. חודשיים לאחר מכן, כבר היתה על המטוס לסין ומאז השניים יחד, מגדלים את שני ילדיהם, הבכור נולד שם.
סין היא מדינה קומוניסטית ששולטת ביד רמה באזרחיה. לא פחדתם לחיות שם? לא חששתם למצא את עצמכם באיזה מרתף אפל, לאחר עימות עם המשטר?
אלון: "המשטר מאפשר חופש כמעט מוחלט לזרים. התחושה ברחוב היא של רמת ביטחון אישי מאוד גבוהה. יחד עם זאת, אתה היטב יודע לא לעבור על החוקים ולא לדרוך להם על האצבעות".
עדו: "המשטר לא מתערב בעסקים, אלא אם ישנו עימות בין מעסיק זר לעובד מקומי ואז יש להם רצון לבדוק את הנושא. בשאר התחומים הם מאוד "זורמים" וכמובן, זרימת המזומנים לכיסי הפקידים או העובדים, יכולה ליישר את ההדורים במקרים רבים".
הכוונה היא לתרבות שוחד?
אלון: "אפשר לקרא לזה כך. זו תשתית והבסיס לכל עסקה והנורמה הזו מושרשת היטב בתרבות המקומית. בסופו של דבר, זה מניע את הכלכלה המקומית ומאפשר לעבודה להתנהל בלי מכשולים בירוקרטיים מעכבים".
עדו: "בשנים האחרונות המצב בשדרת פקידי הממשל מאוד השתפר וחל שם שינוי משמעותי לטובה מבחינה זו. מי שעובד בסין מכיר ומקבל את המציאות הזו. גם העובדים שלי קיבלו שוחד כדי לסגור עסקה במפעל זה או אחר מטעמי, אין מה לעשות. זה חלק מהשיטה וגם אם תתלונן במשטרה, הם לא יתערבו".
"ישראלים מוכרים לסינים"
במהלך 7 השנים בהם חי בשנחאי, הקים אלון חברה עצמאית לייעוץ. בחברה שלו עבדו דוברי אנגלית שנתנו שירותים לחברות בינלאומיות בעיקר לחברת אינטל. אחת החברות שקיבלה שירותי ייעוץ ממנו, היתה החברה של עדו. את עדו עצמו, הכיר אלון בארוחת חג עם ישראלים בשנחאי. "מאז שהתחתנתי, באופן טבעי גם הבילויים שלי השתנו והתחברנו יותר לקהילה המקומית הישראלית וזה היה מאוד נחמד. באחד האירועים הכרתי את עדו ונוצר קשר אישי ומקצועי".
עדו: "באותה תקופה, כבר היו לנו שלושה ילדים ואני ידעתי שאני רוצה שהם יגדלו בארץ. הילדים למדו בבית ספר דו לשוני מעולה, עם מורה באנגלית ומורה בסינית והיו דוברי שלוש שפות באופן רהוט. זה בית ספר מצוין, חינוך מעולה, עם הרבה יהודים שהגיעו אליו, אבל אנחנו כבר היינו בתחושת מיצוי וחיפשנו את דרכנו חזרה ארצה. החברה של אלון עסקה בבניית הפלטפורמה לעבודה ולשליטה מרחוק בחברה ודיברנו על האפשרות שאמשיך להפעיל את החברה מהארץ".
התהליך הזה ארך עוד כמה שנים, במהלכן שכר אלון משרדים בבניין בו שכנה החברה של עדו.
אלון: "עבדתי עם עדו, אבל החלק הארי של העבודה שלי היה עדיין עם אינטל. בשלב כלשהו, עדו מכר את החלק שלו בחברה וחזר לארץ עם משפחתו ואנחנו שמרנו על קשר חברי".
עדו: "באותה תקופה, סין נכנסה לסחרור של עליות חדות מאוד במשכורות, זה הוריד את הכדאיות של התוכנית שלי להמשיך את הייצור במקום".
אלון: "בשנים הללו, כל עובד ביקש בממוצע בכל שנה עלייה של 30 אחוז בשכר. עובדים היו מראיינים את מקומות העבודה ויחסי העבודה השתנו מאוד".
אנחנו מכירים את סין כמקום שבו מייצרים בעצם הכל ומייצאים לעולם המערבי. האם השוק המקומי בסין הוא שוק מעניין עבור אנשים עסקים שרוצים להצליח בו, או שהממשלה שולטת בכל האמצעים הכלכליים?
אלון: "מבחינה כלכלית, השוק הוא מאוד קפיטליסטי ואפילו מפתיע בפתיחות ובחופש שהוא מאפשר לעסקים בו. המשטר כמעט בכלל לא מתערב, הבירוקרטיות ניתנות לעקיפה בקלות באמצעות תרבות השוחד הרווחת שם וזה ממש גן עדן למי שיש לו ראש גדול ויוזמה, אפשרויות ההצלחה הן כמעט בלתי מוגבלות".
עדו: "בסין יש הרבה מקום לעשות עסקים ולהצליח, כי יש שם מעמד ביניים גדול מאוד. את המכרזים הגדולים, אלו ששולטים בתשתיות מרכזיות או משאבים מקומיים, המשטר שומר בקנאות ולא משחרר. אבל מעבר לזה, הכל פתוח ומדובר בשוק של מיליוני אנשים וכח קניה עצום. לכן התחלתי לבדוק את האופציה להביא את הידע לכאן ולפתח קווי ייצור בארץ, שהפכו להיות יותר כדאיים. למדנו את הנושא והגענו למסקנה, שיהיה זול יותר לייצר את המוצרים, ברמה של עשרות אחוזים, מאשר להחזיק את הייצור בסין".
הדימוי של סין הוא של אימפריה ענקית של ייצור זול. איך יתכן שיהיה זול יותר לייצר בארץ?
אלון: "סין היא אכן ענקית ייצור, אבל היא אינה עשירה במחצבים. חומרי הגלם מהם מייצרים את רוב המוצרים בסין, הם מיובאים. היתרון הגדול בסין הוא כח העבודה הרב ותשתית האספקה החזקה".
עדו: "ברגע שכח העבודה התייקר והצלחנו להגיע לתוכנית שמצמצמת את מגע יד אדם בייצור, אז זה הפך להיות כדאי יותר לייצר בארץ".
מה גרם לשינוי הזה בעלויות כח העבודה בסין?
אלון: "במשך עשרות שנים, הטמיעו בסין את תפיסת הילד היחיד, בגלל הפחד מפיצוץ אוכלוסין., כל מי שיש לו ילד, משקיע בו המון. הילד הזה הוא האוצר שלהם. הם עובדים בשבילו ולרווחתו והם משקיעים את כל הונם בקידום שלו. הם שולחים את הילד שלהם לבית הספר הכי טוב ורוכשים לו השכלה ומשקיעים המון בהצלחה שלו. הילד הזה הוא עכשיו בוגר אוניברסיטה, לא מתאים לו לעבוד כפועל פס ייצור עבור גרושים. באופן פרדוקסלי לכך, בגלל ריבוי האנשים, הממשלה עסקה זמן רב בבניית תשתיות מואצת ולא נדרשת. בתוך שנים הממשלה שאבה מיליוני פועלים לבניית תשתיות ובניינים בסופו של דבר עומדים ריקים ונוצר מחסור בעובדי תעשייה, דבר שהביא לעליית משכורות בתחום".
עדו: "ומהצד השני, בישראל קל יותר למצא אנשים מוכשרים, עם ראש גדול ויצירתי. יש כאן הרבה מאוד פצצות כשרון ביחס לשם ואפשר להעסיק אותם בעלויות סבירות".
'ליל מונקי'
לפני שלוש שנים, חזרה משפחת קליין על שלושת ילדיה לארץ והתמקמה בשוהם. "חיפשנו מקום נעים, קרוב לאיירפורט סיטי, שם אשתי עובדת בחברת הכימיקלים אגם אדמה. המליצו לנו על שוהם ועברנו הנה. אנחנו מאוד מרוצים". שנתיים לאחר מכן, חזרה גם משפחת לביא ארצה עם בנם וזמן קצר לאחר מכן, נולד בנם השני, שוהמיסט מלידה. "עדו מצא לי את הבית שלנו בשוהם עוד לפני שחזרנו. הוא המליץ ואנחנו באנו. זמן קצר לאחר מכן, כבר חיפשנו בית לרכישה, ידענו ששוהם היא המקום בשבילנו. נעה עובדת כאחות הראשית של קופת חולים כללית ביישוב, הגנים טובים והקהילה איכותית, אנחנו גרים בשכונת טללים ומאוד מרוצים".
עכשיו כשהם שכנים בשוהם, התפנו השניים לפיתוח העסק המשותף. השילוב של הידע והניסיון המקצועי המצטבר של השניים, עם ההיכרות עם השווקים המקומיים והייצור המקומי, חיזקו בהם את ההבנה, שהם יכולים להתחרות בלי פחד בייצור האסייתי בתחום שלהם.
"לעדו יש ידע וניסיון בפיתוח וייצור מוצרים והוא מכיר את כל המפעלים בסין שעוסקים בתחום" אומר אלון, "המוצר הראשון שלנו כבר היה ברמת אבטיפוס ואני הבאתי את הידע שלי בניהול חברה והשקעתי כסף. במשך שנתיים עמלנו על פיתוח המוצר לגמר ובנובמבר בשנה שעברה התחלנו בשיווק שלו. המוצר, שנקרא ליל מונקי, נמכר ב- 9 מדינות באירופה וצפון אמריקה וזה סיפוק אדיר להקים סטארט אפ ולהצליח איתו".
נדמה שהעובדים הסינים הם מאוד חרוצים ונוחים ואילו העובדים הישראליים מפונקים ומבולגנים. אצל הסינים, שעה זו שעה, משימה זו משימה. לא קשה יותר לעבוד עם תרבות ה'סמוך' הישראלית?
אלון: "העובד הישראלי הוא בכמה רמות טוב יותר מהעובד הסיני, חד משמעית. העובד הישראלי מגדיל ראש, לוקח אחריות, מצביע על טעויות. בתרבות הסינית, הדברים הללו לא קיימים. הם מאוד צייתניים, זה נכון. אבל אין ערך מוסף של חשיבה מחוץ לקופסא, אפילו לא ברמות שאצלנו נחשבות בסיסיות".
עדו: "יש כאן פערים תרבותיים שנובעים בראש ובראשונה משיטת החינוך שלהם, ששונה בתכלית משלנו. הם מתחנכים להיות צייתנים ומעריכי היררכיה. הלימוד שלהם הוא בדרך של שינון והתפיסה שלהם היא שכל אחד הוא "בורג" בתוך המערכת החברתית הגדולה. אצלנו לעומת זאת, האינדיבידואליזם הוא ערך יותר מרכזי וההיררכיה? בכלל לא רלוונטית, ושבירה שלה היא דבר ממש מתבקש וראוי בתרבות הישראלית. יש בזה הרבה דברים בעייתיים, אבל כמי שהיו שם והיו כאן, אנחנו יכולים להעיד שהתרבות שלנו, שאולי נדמית כחפיפניקית, 'יהיה בסדר' ו'סמוך' כזאת, היא למעשה מעוררת חשיבה מקורית ויצירתית. בניגוד לסינים, שלומדים לעבוד בתוך המערכת, אנחנו הישראלים לומדים לחשוב מחוץ לקופסא".
אלון: "התרבות הזו היא תולדה של העולם שלהם. רק לסבר את האוזן, בשפה הסינית יש למעלה מ- 3,000 אותיות! רק ללמוד לקרא לוקח חמש שנים. אצלנו, 22 אותיות ובסוף גן חובה הילד כבר קורא. אצלנו משקיעים באתגרי חשיבה, אצלם משקיעים בשינון. תלמיד שסיים את מערכת החינוך הסינית, יודע המון. הוא למד מיליון סוגים של בעיות ודרכי התמודדות איתן. הוא שינן וזכר טקסטים ברמה של ספרים באורך מלא. יש להם זיכרון מופלא, אבל הם נעצרים לחלוטין כשהם נדרשים להתמודד עם בעיה חדשה, שלא רשומה להם בהארד דיסק שיש להם בראש".
אילו עוד מאפיינים מעניינים ובלתי ידועים יש לסינים, שאנחנו לא מכירים?
אלון: "לסינים שגרים בערים הגדולות ומהווים את מעמד הביניים, יש הרבה מאוד כסף. כל כך הרבה, שאין להם מה לעשות איתו. הם מאוד אוהבים הימורים ובורסה ומבזבזים שם בלי סוף".
עדו: "אני מכיר את הדימוי של סין, עם הילדים הקטנים שעובדים בתנאי ניצול בעבור דולר ביום. אני אומר שזה לא קיים היום. יש מפעלים שמעסיקים המוני אנשים בפסי ייצור לא נגמרים ובשכר נמוך, אבל רחוק מהסיפורים הללו.
אחרי שנים של דיכוי הדת על ידי השלטון הקומוניסטי, הסינים הם אנשים אתאיסטיים לחלוטין וטוב להם. דווקא בגלל שהם 'יחידים בתוך מיליארד סינים', הם מקבלים את מקומם הטבעי ואין בהם מרמור. הסינים הם עם מאוד חרוץ ומאוד שאפתן. הם נקרעים בין הצורך להתנתק מהדור הישן ולהיפתח אל העולם המערבי ומצד שני, התרבות שלהם מאוד מושרשת והם לא באמת מעוניינים להשתנות. המגמה של הסינים היום היא ללמוד את הטכנולוגיות שלנו, להעתיק את ההצלחות שלנו ולהשאיר אותן קרוב אליהם, בסין".
באווירה הבינלאומית העוינת לישראל, כיצד ישראל נראית מסין הרחוקה, דרך העיניים שלהם?
עדו: "הסינים מאוהבים בנו. הם מאוד מאוד מחזיקים מישראל ומאוד תומכים בה. אצל הסינים, אין אבחנה בין היהדות לישראליות. מבחינתם, איינשטיין היה ישראלי, פרויד היה ישראלי והם מעריצים גדולים של הגנום היהודי ומעריכים את ההישגים האינטלקטואלים של היהודים המפורסמים בעולם. אצל הסינים, ברגע שהזדהית כישראלי, הם מאמינים באמת ובתמים שאתה גאון, שאתה מוצלח, שאתה איש עסקים מעולה".
אלון: "לישראלים יש מוניטין מאוד טוב בסין. הם מוצאים קווים מקבילים בין התרבות הסינית והמאבקים שלה לאורך השנים, לבין קורות העם היהודי והישראלי. גם להם יש היסטוריה מאוד עתיקה והם מאוד גאים בה. הם עברו סוג של שואה עם היפנים ומזדהים עם תקומת העם היהודי בארצו. הסינים תופסים מאיתנו מאוד מיליטנטיים ומעריצים את יכולת העמידה הישראלית".
קופצים לעתיד
כיאה ליזמים עם ראש ישראלי וחריצות סינית, עדו ואלון לא שוקטים על השמרים. בשנה האחרונה רשמו 3 פטנטים עולמיים בתחום הנדסת צעצועים והם נערכים להוצאת 4 מוצרים חדשים, שייצאו לשוק ביוני בשנה הבאה. מערך השיווק הבינלאומי של 'ליל מונקי' כולל גם מכירה ישירה באמזון, ענק הטרייד מרקט העולמי.
"היופי במוצרי 'ליל מונקי', הוא שאנחנו מניעים ילדים לפעילות חיובית. בעולם של היום, כשילדים תקועים מול מסכים שעות ארוכות ביום, היכולת המוטורית שלהם נפגעת, כושר המשחק – שהוא דבר חשוב מאוד עבור ילדים ומשלב יכולות תנועה ותקשורת חברתית – גם הוא נפגע. המוצרים של 'ליל מונקי' מתקשרים עם ילדים באמצעות שילוב בין אפליקציה ופעילות ובתוך הנאה גדולה".
ומה לגבי ארץ הדרקון הרחוקה, שבה בילו שנים ארוכות ומשמעותיות בחייהם? האם החוויה הזו נשארת איתם, האם הם מתגעגעים לשוב לסין - כמבקרים או כתושבים?
עדו: "אני מאוד אוהב את התרבות הסינית, לא אכחיש שיש בי געגוע. בכל זאת, 14 שנים בחיים וזו היתה בפירוש חוויה חיובית. הייתי שמח לחזור לסין לביקור, אבל בשום אופן לא הייתי מחליף את החיים בישראל. זאת הארץ שלנו וכאן המקום הטבעי לגדל את ילדינו".
אלון: "הקשר שלי לסין תמיד היה שונה משל עדו. אני הגעתי לסין ונשארתי שם בגלל ההצלחה הכלכלית והאפשרויות הפיננסיות שהיו לי שם. היום, אחרי שחזרתי ארצה ומשפחתי נטועה היטב בישראל, אני לא מוכן לחזור לשם בשום מצב. אני מאוד אוהב את סין, יש לי חברים טובים משם, אבל זו לא התרבות שלי ולא הייתי רוצה לבלות את חיי כזר, כי זה מה שהיינו שם בסופו של דבר".
תגובות
לארה | 00:23 19.07.23