מישהו לרוץ איתו

ראיון ספונטני עם חיים אייז

פורסם בתאריך: 25/08/2016 10:00

מאת: אלון בריימן

אז מי זה חיים אייז? הוא בן 48, נשוי ואב לארבעה, מנהל ענף הביטחון בחברת הבנייה “דניה סיבוס”, ומתגורר בשוהם כבר 17 שנה. חוץ מזה, חיים אוהב לרוץ. מאוד. נפגשתי איתו על כוס קפה לשיחה על ספורט, ריצה, טריאתלונים, ובסוף אפילו גם קצת ציונות.

 אחרי שהתיישבנו עם הקפה, והחלפנו כמה מילים ראשונות, סיפר חיים איך הגיע לענף הספורט המיוחד הזה: “האמת שזה התחיל פחות או יותר בגיל 30. התחלתי בריצות קצרות מאוד, רכיבה על אופניים בשטח, הכול במינונים קטנים יחסית. אחר כך שילבתי ריצות עם רכיבות שטח יחד עם כמה חברים אחרים בכמה קבוצות רכיבה שהשתתפתי בהן. אחרי שעסקתי בזה תקופה מסוימת, קרץ לי מאוד כל תחום הטריאתלון”.
הטריאתלון הוא ענף ספורט המשלב בתוכו תחרות שחייה, רכיבה על אופניים וריצה. הטריאתלון הוכר לראשונה כענף אולימפי באולימפיאדת סידני 2000. המקצה האולימפי מורכב מקילומטר וחצי שחייה, 40 קילומטר רכיבה ו-10 קילומטר של ריצה לקינוח. היום מתקיימות תחרויות טריאתלון במרחקים שונים וברמות שונות, מתחרויות לילדים ועד תחרויות “איש הברזל” שבהן עוברים המתמודדים 3.8 ק”מ שחייה, 180 ק”מ רכיבה וריצת מרתון מלאה לסיום.
לחיים הייתה רק בעיה אחת בדרך להגשמת החלום: הוא לא ידע לשחות. “הייתי שוחה ברמה בסיסית מאוד”, הוא מספר, “משהו כמו להגיע מקצה אחד של הבריכה לקצה השני בלי לטבוע. ואז אמרתי לעצמי שאם אני רוצה להיות טריאתלט מקצועי אני מוכרח לדעת לשחות, והתחלתי ללמוד שיעורי שחייה בטי.איי” (total immersion – שיטה אמריקאית ללימוד שחייה למבוגרים).
אחרי שכבר השתתף במספר תחרויות טריאתלון, התחרה חיים בשנת 2012 בתחרות “ישרא-מן” באילת, שנחשבה אז לאחת מן הקשות בעולם בתחום תחרויות “איש הברזל”. בשנת 2013 הוא השתתף בתחרות “איש הברזל” בעיר רות (Roth) שבגרמניה.
אחרי כמה משפטים שבהם תיאר חיים את מסלול ההתקדמות שלו בענף, הוא עוצר ומבהיר נקודה מאוד חשובה בעיניו: “יש הרבה אנשים שמתחרים פעם אחת בטריאתלון, ואז כבר מחליטים שבשנה הבאה הם ישתתפו בתחרות ‘איש הברזל’, ואני חושב שזה לא נכון. גם לאנשים שבאים ומתייעצים איתי, אני תמיד מסביר את חשיבות הדרך ואת חשיבות התהליך בהתפתחות הספורטיבית. יש חשיבות לאימונים קבועים לאורך זמן ובמשך כל השנה”.

היום עוסק חיים בריצות אולטרה מרתון, כלומר בריצות ארוכות יותר מ-42 הקילומטרים של ריצת המרתון הרגילה. בשביל אנשים כמוהו הספורט הוא מרכיב בלתי נפרד מחיי היומיום. מי שמבקש לעסוק בתחום הזה ברמה המקצועית, מוכרח להיכנס לזה בכל הכוח. “אני מתאמן במשך כל השבוע, ומתכנן את האימונים כך שבאמצע השבוע אני מבצע אימוני חוזק, כמו ריצות בעלייה, ספרינטים או ריצה על חול ים, וביתר הזמן אני מתאמן בריצות למרחקים ארוכים”.
את האימונים הוא מתכנן יחד עם מאמן אישי לפי התחרויות הצפויות לו בחודשים הקרובים. “בכל שנה אני קובע באילו תחרויות אני רוצה להשתתף”, הוא מסביר, “תחרויות אלו נקראות ‘תחרויות מטרה’, ולפיהן נקבעת תכנית האימונים. בין התחרויות הגדולות אני משתתף בכמה תחרויות קטנות, שהן למעשה הכנה לתחרות האמתית”. כך למשל, השתתף חיים לא מזמן בתחרות “קטנה” שכללה ריצה לפסגת האולימפוס ביוון, בין היתר כדי “להרגיש את תנאי הריצה בגובה לקראת תחרות שתתקיים באוגוסט הקרוב במון-בלאן”. אגב, שם חיים ירוץ 168 ק”מ ויצבור 11,000 מטרים של ריצה בעלייה.
כשאני שואל אותו מה צריך כדי להיות אצן בתחומי ריצות הסיבולת, הוא עונה: “קודם כל אתה חייב תמיכה מהבית, מהמשפחה, מהחברים ומהעבודה. לי יש המון תמיכה מהבית, בעיקר מאשתי שתומכת בי, וגם בעצמה עוסקת בריצות חצי מרתון ומרתון. בלי תמיכה של הסביבה הקרובה, אין סיכוי להתקדם בענף הזה”.
בנוסף לאימונים ולהתמדה מדגיש חיים את החשיבות שבירידה לפרטים הקטנים: “ריצות ארוכות הן גם עניין לוגיסטי לא פשוט. אתה חייב לתכנן מה לקחת וכמה, וכל פריט חשוב. כמה אוכל? כמה מים? לקחת פנס או לא? בגדים נגד גשם, מקלות הליכה ועוד כל מיני פרטים קטנים”. “בתחרות אחת”, הוא נזכר בחיוך, “שמתי לב שהריצה הולכת להיות ארוכה מאוד, ולכן לקחתי מטען לשעון שלי. בחלק האחרון של התחרות רצתי עם שעון מחובר למטען שהחזקתי ביד”. גם את התזונה הוא לא מזניח, והוא עובד באופן צמוד עם קרן, התזונאית שלו, ומתכנן את התפריט באימונים ובתחרויות. “לפני שלושה חודשים החלטתי להיות טבעוני מתוך בחירה”, הוא מספר, “ולמרות שבהתחלה היה לי קשה מעט, היום אני כבר מסתדר עם זה. הכול שאלה של תכנון”.

לקראת הסוף אני שואל אותו על התכניות לחודשים הקרובים: “ב-26 לאוגוסט אני מתחרה בריצת 168 ק”מ במון-בלאן, ובספטמבר אני מתחרה יחד עם כמה חברים באליפות העולם, במקצה של 85 ק”מ ריצה”. אגב, בתחרות הזו חיים ושות’ ייצגו את ישראל מטעם איגוד האתלטיקה הישראלי כנבחרת רשמית, שתכלול שלושה גברים ושלוש נשים. כששאלתי אותו מה הרגשתו לגבי העניין הזה, הוא ענה: “תמיד כשאני מתחרה בחו”ל אני מרגיש שבמקום מסוים אני מייצג את ישראל. אני בעצם מראה לכולם שגם אצלנו בישראל, יש אצנים בתחום הזה. הרבה פעמים אני מסיים את הריצה עם דגל המדינה, ופעם אחת גם ביקשתי מחבר שיצייר את הדגל על קסדת הרכיבה שלי. באליפות העולם אני אייצג את ישראל בפעם הראשונה באופן רשמי, אבל זה תמיד היה שם”.

לסיכום, ביקשתי ממנו כמה דברים בשבילנו, האצנים החובבים, המקצוענים, והמקצוענים בעיני עצמם, הסובבים את שוהם בימים ובלילות. “תמשיכו לרוץ”, הוא מחייך ומוסיף, “זה מוסיף המון לחיים ולשלוות הנפש. כדאי מאוד גם לרוץ בקבוצה, התמיכה והחוויה המשותפת מסייעים להתמיד ולהתקדם. אני יכול לספר לך על האנשים שאני רץ איתם, אלה פשוט אנשים מסוג אחר. הם משדרים שלווה ושמחת חיים, ופשוט כיף להיות שייך לקבוצה הזאת”.

שאלון אסוציאטיבי
צבע – אדום.
מוזיקה – הכל.
תכונה שאני אוהב בעצמי – נחישות.
תכונה שאני לא אוהב בעצמי – עקשנות.
אמונה תפלה –  לצאת עם רגל ימין מהבית.
חלום ספורטיבי – מרגיש שהגשמתי כל חלום ספורטיבי שהיה לי.
ריו 2016 –אוהב את ענף הג’ודו.
עתיד – נהנה מההווה.