סוסים עושים ניסים - ראיון ספונטני עם עדן דוד

מאת : גיאלי שיף בעולם התרפיה ידוע, ש"כדי להיות מטפל טוב, אתה חייב לדעת להיות מטופל טוב". בעולם היהודי, אמרו את זה קודם – "אין חכם כבעל ניסיון" ואכן, החוויות האישיות של המטפל, הם המטען בו הוא נעזר לצורך הטיפול באחר. עדן דוד, רק בת 31 ועם ניסיון של עשור בתחום התרפיה בעזרת הסוסים, עברה מספיק בחייה וכשהיא אומרת לילד, "אתה יכול להתמודד", היא אומרת את זה ממקום של ידיעה. ולא רק היא והוא יודעים את זה, גם הסוס יודע.

פורסם בתאריך: 28/01/2016 11:37

נכתב על ידי

גאילי שיף

מאת: גאילי שיף

היא נולדה בקיבוץ כפר מסריק. ילדה שנייה להוריה ולכאורה פתיחה פסטורלית לחיים של טבע ושלווה כמו שאפשר לדמיין קיבוץ בצפון הארץ. "החיים בקיבוץ זכורים לי היטב, כבר מגיל צעיר מאוד. הזיכרונות מעורבים בהרבה טוב – קרבה לטבע, חופש, המולת ילדים ובעיקר, הרבה מאוד בעלי חיים בסביבת החיים שלי". הזיכרונות הפחות טובים, קשורים ללינה המשותפת. היום, כחלק מתהליכי השינוי וההפרטה של הקיבוצים בישראל, היא כמעט ולא קיימת, אבל אז, בית הילדים היה המקום בו ישנו הילדים. "יש לי זיכרונות מגיל שנתיים שקשורים לבית הילדים, לרצון שלי לא להיות שם בלילה. את הרצון הזה מימשתי לא פעם בבריחה לבית ההורים, גם בגיל כזה צעיר".
הוריה נפגשו והתאהבו במהלך השירות הצבאי שלהם כחובשים קרביים. קווי דמיון רבים היו בניהם והם שחיברו אותם בחיבור של אהבה עזה וסבוכה, מלאת תהפוכות ותמורות. שניהם גדלו כילדי חוץ בקיבוצים, בשיאו של גיל ההתבגרות סוער ומרדני הם נשלחו לקיבוץ, בכוונה שימצאו את מקומם בחופש היחסי שהוא מציע. עם תום השירות הצבאי, התחתנו ההורים ועברו למסריק שבו גדלה האם והחיים היו יפים. ועם זאת, הטמפרמנט לא נעלם והנפש של הוריה ביקשה שינוי. כשעדן היתה בת ארבע לערך, החליטו ההורים על מעבר לארצות הברית. ללא הכנות רבות ותוכניות קונקרטיות, העתיקה המשפחה את מגוריה ועברה לאיזור כפרי בצפון ניו יורק, שם האם עבדה כמורה לעברית והאב עסק בעבודות חשמל ומיזוג.
עבור הילדים, הקליטה היתה יחסית מהירה ובחמש השנים שלהם בארצות הברית, עדן למדה בבית הספר המקומי, רכשה חברים וגידלה חיות בית. "גידלנו ארנבים, תרנגולות ושרקנים וכיוון שגרנו באיזור כפרי ומיוער, בסביבתנו היו חיות רבות. המשפחה טיילה הרבה והיתה הרגשה שאנחנו חיים בחופשה ארוכה".
החופשה הסתיימה כשעדן היתה בת 9. היחסים הסוערים בין ההורים הגיעו למשבר והם נפרדו. עדן ואחיה חזרו ארצה עם אמם, "עברנו לחולון, לדירה קטנה בסביבה עירונית, שינוי קיצוני מהחיים שהיו לנו קודם". האב נשאר שם, כשהוא מגיע לביקורים כל כמה חודשים, כך במשך שנתיים, עד ששב ארצה סופית. למרות הזעזועים, הילדים הצליחו למצוא את מקומם בשלישית ובנו לעצמם חיים חברתיים חדשים. "מציאות חיינו השתנתה מן הקצה אל הקצה: מהכפר לעיר, מהיחד המשפחתי ללבד. זה היה משבר מתמשך, חווינו אותו בעצמה והוא השפיע עלינו מאוד, ועם זאת, השתלבתי במציאות הזו והצלחתי למצא את עצמי מחדש". עדן גדלה להיות נערה פעלתנית, שרצה מפעילות חברתית אחת לאחרת, בגיל 15 היתה מוקפת חברות ואפילו חבר ראשון, החיים החלו לקבל את מידת היציבות הדרושה, לקראת המעבר לתיכון. ובדיוק באותו הזמן, בציר מקביל, החליטו ההורים של עדן שהם חוזרים זה אל זו ואת שנת הלימודים הבאה, עדן כבר התחילה במקום חדש.
חלומם של כל ילדי הגרושים התגשם – ההורים חזרו, אבל עדן ואחיה לא היו מאושרים. "זה היה עוד שינוי עבורנו, עוד זעזוע בחיים וזה היה קשה מדי. גם בתור ילדים, לא האמנו בזוגיות של ההורים. עצם העובדה שלילד יש תובנה כזו, שהאהבה לא חזקה מהכל ולא חשובה מהכל, אומרת המון. היתה בנו כבר בגרות ויכולת להבין, שהאהבה לא צריכה תמיד לנצח". עדן עברה לתיכון האיזורי של מזכרת בתיה וסיימה את לימודיה במגמת תיאטרון.
האם הקושי להתמודד במסגרות הוא תוצר של השינויים התכופים והמעברים שנכפו עלייך כילדה, או שהם שיקוף של התכונות שקיבלת מהוריך?
"אני מניחה שמדובר בשילוב של תכונות ונסיבות. אני מאוד דומה לשני הורי ובעבר, פחדתי מזה מאוד. היום, אני במקום אחר ואני יודעת היטב לזהות את הקו שמפריד בין הזהות שלהם והזהות שלי. במהלך השנים לימדתי את עצמי להתמודד עם החיים, לא להירתע מאתגרים. הניסיון הזה הוא שמוביל אותי בטיפול שלי, בייחוד עם ילדים ומתבגרים – החיים מעמידים בפנינו אתגרים ואנחנו לא בורחים מהם. אנחנו לומדים להתמודד ולפרוק את כל הפחדים, כל הרתיעות, כל החששות. ילד שעובר תהליך מהסוג הזה, יוצא מחוזק, עם יכולת לכבוש לעצמו כל יעד שיידרש".
לאחר השירות הצבאי, יצאה לטיול בדרום אמריקה. שנה שלמה טיילה שם, בורחת מהמשפחה ומהחיים וכשחזרה ארצה, נפלה חזק. שלושה חודשים של השתבללות בפחד ובחששות ועדן גילתה בעצמה לראשונה את הכח לקחת את המושכות לידיה ולשלוט במה שהולך להיות העתיד שלה.
עברה לתל אביב, נרשמה ללימודי טיפול בעזרת בעלי חיים במכללת מגן דוד ירוק. קורס הרכיבה הטיפולית שיקומית בסוסים היה המשמעותי ביותר עבורה והחזיר אותה לימים של הקיבוץ והחיים בארצות הברית, שם התאהבה בבהמה העוצמתית ועכשיו למדה להכיר את האיכויות המיוחדות שהסוס מאפשר בעצם הטיפול בו.
"התחלתי לעבוד בחווה במושב בית חנן, ליוויתי טיפולים ובתמורה קיבלתי שיעורי רכיבה מקצועיים בסגנון אנגלי. במקביל, נרשמתי ללימודים בתחום הטיפול בסוסים במכללת אלבאום ושם קיבלתי את התעודה של מטפלת ברכיבה והעמקתי את הידע והניסיון בתחום". לאחר סיום הלימודים, נשארה לעבוד כמטפלת בחווה של המושב ובחוות נוספות באיזור ולמדה במכללת 'סוסים ואנשים'.
כשהיתה בת 27, רכשה את הסוסה הראשונה שלה ופתחה את החווה הפרטית, 'עדן באביב'. "המיקום הראשון שלנו היה בבן שמן, עברתי לשם עם סוסה אחת ועשרה מטופלים שעברו איתי מהצפון וככה התחלתי. עם השנים החווה התפתחה ועברתי לשטח גדול יותר במושב. כיום יש לי 30 סוסים בחווה, חלקם במסגרת הפנסיון הפרטי, בית ספר לרכיבה עם צוות של 6 מורים מוסמכים ועשרות תלמידים ורוכבים קבועים. אנחנו מוכרים לטיפול על ידי כל קופות החולים, למעט מכבי וכל יום הוא יום של ניצחון, כשחניך או חניכה מתחזקים ומתעצמים אצלנו. יש לנו חניכים של רכיבה טיפולית וחניכים של רכיבה ספורטיבית, כולם נהנים מערך המוסף של העבודה עם הסוס".
מהם היתרונות ברכיבה טיפולית?
"הרכיבה על סוס פוגשת אותנו בשלושת המישורים המרכזיים שלנו – רגשי, מוטורי ונוירולוגי. כדי לרכב על הסוס, צריך לפתח תכונות של שליטה בו ולפני השליטה בסוס – נדרשת שליטה עצמית, כך שמודבר בעבודה שהיא מאוד כייפית, כי בסופו של התהליך לומדים לרכב על סוס! אבל זו גם עבודה עצמית עמוקה ומשמעותית על הגוף שלנו, על הנפש וחוסן שלנו ועל המודעות והתודעה שלנו.
הסוס הוא בהמה אדירה, גבוה וחסון וחזק ועם זאת, יש בו רגישות מדהימה. הסוס מקבל מאיתנו שדרים ברמה של תנועות עצביות קטנטנות והוא משדר לנו בהיזון חוזר, אם אנחנו מצליחים ליצור אצלו תגובה מבוקשת. חניכים שמשתתפים בקורסים שלנו, עוברים שינוי התנהגותי, שניכר בכל תחומי החיים – בבית, מול ההורים והמשפחה, בהתנהגות בבית הספר ובהישגים בלימודים. הורים של ילדים ובני נוער שמשתתפים בקורסים שלנו, נפעמים מהשינוי והשיפור שהילד או הילדה שלהם עוברים: בשיפור כושר ההתארגנות, התכנון, הארכת טווח קשב ובהתמודדות עם משימות מורכבות.
מבחינה מוטורית, אין מכשיר בעולם הפיזיותרפיה, שמדמה את ההליכה והתנועה של האדם כמו הסוס. האקטיביות של הסוס מגיבה לכל שריר וגם לאדם נכה או משותק, הסוס נותן פידבק".
החווה למעשה משרתת צרכים של אנשים מכל הסוגים ומכל הגילאים.
"בהחלט. יש לנו חוגי סוסים רגילים, שאין בהם אלמנט טיפולי פרופר ומיועדים לילדים ובני נוער שאוהבים סוסים ורוצים ללמוד לרכב ויש לנו טיפולים עבור קשיים התנהגותיים וצרכים פיזיולוגיים. עבורי באופן אישי, החווה היא המקום ההוליסטי שלי. כל יום עם הסוס הוא יום של הנאה והגשמה גם יחד".

שאלון ספונטני

צבע - ירוק
אמונה – בטבע
טבע – עולם ומלואו
תכונה שאני אוהבת בעצמי – כח מול רוח
תכונה שאני לא אוהבת בעצמי –טמפרמנטית
אמונה טפלה – אין
מוזיקה – מוזיקה אתנית, מוזיקת עולם
מה המסר – פחדים לא נעלמים וקשיים לא מתפוגגים אם לא מטפלים בהם.