קול העם

על חקירת המשטרה, על השכונה החדשה, על תמותת החתולים ועוד אנחנו פנינו - אתם כותבים

פורסם בתאריך: 24/03/2016 14:35

ויהי מחננו טהור
חקירת המשטרה בשוהם: רובי ניתאי טוען שהכתובת היתה על הקיר
אין לעבור לסדר היום ביישוב, בכל הנוגע לפרסומים בתקשורת מהשבועות האחרונים אודות חקירת המשטרה והרשות להגבלים עסקיים בחברה הכלכלית של שוהם.
אני מוצא את עצמי בסיטואציה מאד לא נוחה. שהרי, הסכנה הזו של התערבות “ידיים לא נקיות” העושות במלאכה במועצת שוהם, הייתה בבחינת “כתובת על הקיר” במשך שנים לא מעטות.
תנועת ‘שוהם שלנו’, שהייתי בין מקימיה, חרטה עם הקמתה על דגלה את דגל היושרה הציבורית. הכוונה הייתה שחברי המועצה ונושאי המשרות הציבוריות אשר ייבחרו, יהיו נטולי פניות ויפעלו למען הציבור והקופה הציבורית. למצער הוא שבמהלך השנים קפצו על העגלה גורמים הזרים לדרכה של התנועה, ונתמנו נושאי משרות שבדיעבד נדמה כי בקשו להשיג לעצמם יתרונות יחסיים על חשבון הקופה הציבורית.
החשד המועלה כנגד צביקה הוכמן, לשעבר מנכ”ל החברה הכלכלית בשוהם, מעורר לא מעט שאלות. אני רוצה לחשוב שלא ימצא בו כל רבב, אבל מצד שני אי אפשר להתעלם ממספר התרעות שהשמעתי בעבר לגבי מינויו ותפקודו כמנכ”ל החברה הכלכלית:
צביקה הוכמן, למי שלא זוכר, היה חבר מועצה מטעם סיעת הליכוד, בראשותו של יוסי לוי.  הוא פרש מהסיעה ואף הצטרף לעמדת הקואליציה בהחלטה שנתקבלה סביב מתן היתר הבניה לחב’ פרשקובסקי שהגדיל את היקף הבניה בשכונה. עמדה שהיתה תמוהה כבר אז מדוע בהחלטה כל כך משמעותית נחלקו הדעות בתוך סיעת הליכוד במועצה.
עניינים שונים הנוגעים בתפקודו התעוררו גם במסגרת דיונים משפטיים שהתקיימו מול המועצה בבתי המשפט השונים. אלא שגם בתי המשפט בישראל הקלו דעת בכל הנוגע בכשירות מינויו של האיש לתפקיד מנכ”ל החכ”ל, מינוי שנעשה מבלי שעבר תקופת צינון לאחר סיום תפקידו במועצה: עתירה שהוגשה על ידי תושב שוהם ניסים הדס, נדחתה מטעמים טכניים, שקשורים בשיהוי במועד הגשתה.
כך הקלו בתי משפט דעתם בעתירות שהוגשו במהלך תפקידו כמנכ”ל החברה במספר הזדמנויות שעניין תפקודו עמד בביקורת שיפוטית. כך היה בהחלטת בית המשפט המחוזי במרכז, בפרשה שהייתה קשורה בסוגיה של ניגוד עניינים שבו היה מצוי מר הוכמן כתושב בעל ענין אישי בסוגיות הכרוכות בשינוי תוואי הכניסה לבית הספר הדמוקרטי. כך היה גם בהערות שהושמעו ביחס למכרז של ביצוע עבודות התשתית על ידי חברת הפיתוח של חברת מגנזי לגבי איזור התעסוקה בשוהם ובשכונת כרמים.
מזל הוא, שראש המועצה גיל ליבנה הטמיע את הספקות שהושמעו על ידי בתי המשפט בנוגע לאותו מכרז מדובר וראה לסיים את ההתקשרות עם מר הוכמן בתפקיד המנכ”ל של החברה הכלכלית, וטוב שעשה כך. מה שמעיד כי לראש המועצה יש אינטרס מובהק לשמור על שוהם כעיר נקיה משחיתות ציבורית.
לאמיתו של דבר, תקצר היריעה מלפרט אותם עניינים שראוי היה שלא היו מגיעים לבחינה שיפוטית שבה נכרך שמו של מר הוכמן, כמו בהקשרים שצוינו  לעיל. אולם אני סמוך ובטוח כי ראש המועצה יפעל כמידת יכולתו למגר כל תופעה שכזו לבל תשנה שוב.
עשבים שוטים יכול שיתפתחו בכל  גינה מטופחת ויפה. החוכמה של הגנן היא לדעת לגדוע אותם ולמנוע את התפשטותם מבעוד מועד.
לכן אני קורא לראש המועצה גיל ליבנה להחזיר לשוהם עטרה ליושנה ולעשות ככל שבידו לניקוי אורוות של כל מיני בעלי אינטרסים צרים שתפסו עמדה בתוך המועצה, אשר נועדו לשרת בין היתר צרכים אישיים שלהם ושל המקורבים להם ושלא כדין. בעיני רוחי, זה בבחינת הכרח בל יגונה להפסיק כל העסקה של עובד או קבלן עצמי שנמצא בקשר עבודה עם המועצה או עם החברות שלה בניגוד עניינים או בסיטואציה שעשויה להביא לו יתרון יחסי מול ציבור של ספקי שירות מחוץ לבניין המועצה, ולמתן טובות הנאה אסורות.
ראוי לחזק את המנגנון של ביקורת פנימית במועצה על הדרכים שבהם מתנהלים המכרזים ומתקבלות ההחלטות כיום. נדרשת עין בוחנת אובייקטיבית נוספת כזו שעשויה לסייע במאבק שנועד למדר את הגורמים השליליים שמבקשים לנצל את הקופה הציבורית למטרותיהם האישיות.
שוהם כרשות מוניציפלית נחשבת כעיר מסודרת שרמת השחיתות בניהולה היא אפסית אם בכלל קיימת. על העיקרון הזה יש חובה משמעותית לשמור ובכל מחיר. זה חלק מהאחריות של ראש המועצה, ואני מצפה שהתשובה הנחוצה והמתבקשת לניקוי האורוות בלשכות השונות במועצה תעשה בשום שכל, באופן שיביא לנו להמשיך ולחוש שייכים לישוב עם איכות אנושית משובחת שפועלת למען הציבור שלא על מנת לקבל פרס.

רובי ניתאי

לא תרצח
לימור ברזילאי קוראת לתושבי היישוב לגלות חמלה כלפי המוחלשים שחיים בסביבתנו
שישה ציוויים בתורת העם היהודי מיוחדים לחמלה המתבקשת לבעלי חיים.
בסיפור הראשון אותו למדים ילדינו בכיתה א׳, משתקפת הבינה שניתנה לבני האדם ולא לבעלי החיים, בינה שאמורה לשרת ראשית את החלש, ורק אחר כך את החזק.
וגם מי שבוחר שלא להאמין בספר כאבן דרך עבורו, כל מי שפועם ליבו וקורא לעצמו בן אדם, יודע לזהות בתוכו את הצורך לחמול על החלש, על זה שלא יכול.
שוהם, ישוב קסום, מוקף רבדים של יער טבעי, ביתם של בעלי החיים, מסביב, מעין גבול לא מוגדר שאומר, אנחנו פה, אתם שם, שכנות טובה ופורייה.
שוהם, ישוב מעורב, מלא בכל טוב, אוכלוסייה חומלת, איכותית, הרגש ניכר בכל פינה, בכל מקום אליו תגיע.  ״לו הייתי כלב או חתול, הייתי מבקש לגדול בשוהם בגלגול הבא״, כך אמר חובב בעלי חיים תושב שוהם. ואכן כך, כאן חיים להם בכייף משפחות עם בעלי החיים, נראה כי לפי גינות הכלבים, הממוצע בישוב גבוה מעל הממוצע הארצי. כאן קיימות להם פינות האכלה, בתים מאולתרים לחתולי הרחוב, בתים שמאמצים את אלה המשוטטים לידם ומספקים להם מזון. בקיץ האחרון, בימי השרב, לא מעט גינות קושטו בקערות פלסטיק עם מים מצננים, כן, כאן יודעים לסייע לאלה שלא יכולים.
שוהם, ישוב קסום מלא בחמלה ואהבה. ולאחרונה, יד נעלמה נכנסה פנימה והפרה את השלווה, יד נעלמה החליטה לשבור את האידיליה בין בני האדם לחבריהם בעלי החיים.
שבוע אחר שבוע מתגלים פגרי חתולים, תמונות עצובות של אלה שקולם לא יכול להישמע, של אלה שלא יוכלו לספר מה קרה.
רחוב לכיש, רחוב שקט ומטופח - שישה פגרים בשבוע אחד.
קולות של מאכילי חתולים, סיפורים על חבורות  ששנים מגיעות לדלתות של אנשים לקבל את מנת האוכל היומית שלהם, שפסקו לפתע מלהגיע. הידללות לא ברורה, אבל מאוד מורגשת בכל פינה. משהו לא טוב קורה פה בשוהם, משהו לא טוב, זעקו מספר תושבים, מבקשים לבדוק, רוצים לדעת, מפללים לתשובה שלילית, הלוואי וזוהי רק תחושה, ולא באמת מישהו מפגע פה אצלנו בשכונה.
ולאחר תקופה, בה אלה שזכו בחמלה נחשבו להזויים וקצת מוזרים, כלל לא חשוב שכל אחת ואחד מהם נושא בכרטיס ביקורו תואר של משרה מכובדת ועל ראשו משפחה לתפארת, בעיקשות רבה, הצליחה הקבוצה לגייס את  המועצה, ואז החלו בדיקות מעבדה, ולצערם הרב של כולם, החששות היו מוצדקים, חתולי הרחוב מורעלים !! וכדי שלא יהיה רק ניסיון, אלא הצלחה, השימוש הוא ברעל אכזרי במיוחד, כזה שמזכה את הטועם במוות רק לאחר תופת של כאב וייסורים.
עשרה פגרי חתולים, כלבים מפרכסים, כלבים שמקיאים, פגר של כלב, העלמות של אחר, כל אלה מנת חלקם של בעלי החיים המשוטטים בתמימות המאפיינת רק אותם כאן בשוהם בשבועות האחרונים.  הזדעקה המועצה, פקחים פקדו דלת דלת, חולקו מנשרים, הוזהרו כל הסובבים. ובפנייה כנה וכואבת, אזכיר לכל אחת ואחד מאתנו להיות ערניים, לגלות אחריות ולשים לב באם לפתע הופיע לו מאכיל חתולים חדש, אם תנועת אדם נראית חשודה, אם השכן שלא רצה להרע, בטעות השתמש בחומר הדברה חריג במיוחד. גלו ערנות והיו קולם של אלה שלא יכולים לבד להשמיע את מצוקתם.
בימים אלה פועלת המועצה בשיתוף המשטרה בניסיונות להתחקות אחר מקור ההרעלה. כולנו תקווה שסיפור זה יהיה רק משהו שהיה, ולא נזכה לעוד תמונות של פגרי בעלי חיים כאן ברחובותינו. עד אז, שימת הלב של כולנו, ערנות ואכפתיות, אפילו קצת יתרה, כל אלה עשויים לסייע לגופים שפועלים בניסיון לאתר את הסיבה. עלינו לגלות אנושיות ואזרחות טובה, ולשמור על הסביבה שלנו, על השקט שלנו ושל שכנינו, בעלי החיים.
לימור ברזילאי
תושבת שוהם

איפה הייתם, נבחרינו?
תושב מאוכזב לגלות שהוא חי במקום ככל המקומות
בזמן האחרון אנחנו שומעים על חקירות הקשורות לקבלנים ומכרזים. זה קורה.
בזמן האחרון אנחנו שומעים על חשדות לקשירת קשר וכספים שעברו מיד ליד. גם זה קורה.
הבעיה היא, שזה קורה כאן.
נכון שזה קורה בעוד רשויות בארץ, אבל מי שמתנחם בעובדה הזו, משליך עפר בעיניינו. זה קורה כאן, היכן שזה לא אמור היה לקרות ועל פי החשד, זה קרה כאן ובגדול.
לא נגזים ונאמר שאני מתבייש להיות תושב שוהם. שוהם גדולה מסך החלקים שבה, גם הגרועים והמושחתים שלה. אבל זו בפירוש אזעקת אמת, רמזור אדום גדול ומהבהב למול עינינו.
איפה הייתם, נבחרינו?
איפה הייתם היושבים בישיבות, הנבחרים בבחירות, המושכים בחוטים, הנהנים מהכיבודים?
איפה הייתם כשזה קרה? ולפי החשד, לא מקרה חד פעמי. לא, כי אם התנהלות ממושכת. מכרז רודף מכרז.
האחריות שלכם היא על הקופה הציבורית ויש להוסיף – על העמידה המוסרית והשם הטוב שלנו.
יש במנגנון הציבורי מספיק מעצורים. מספיק פורמים שצריכים לבדוק ולוודא שדבר כזה לא קורה. איפה היתה הביקורת? איפה ביקורת הכספים? איפה בדיקת המכרזים? איפה השכל הישר?
אם החשדות נכונים, אזי אפשרתם פגיעה בקופה של כולנו ופגעתם בשמינו הטוב.
ועל כך יש להתבייש ולהצטער עד מאוד. כמשפטן, הייתי רוצה גם לאחל לכל אחד מנבחרינו, שייצא נקי מכל בדיקת משטרה שתגיע ולהזכיר שיש גם בית משפט ציבורי, שלא יושב בבניין בית המשפט העליון בירושלים, אלא בקצה האצבע של כל אחד מאיתנו.
עורך דין תושב שוהם
(השם המלא שמור במערכת)

תסמונת החצר האחורית
אורנה בן חיים לא מבינה איך הפכנו לקלישאה אמריקאית
האמריקאית אלופים בלהמציא הגדרה קצרה וקולעת לכל תופעה. וכך, עם התחזקותם של הפרברים העשירים והשבעים זוהה תהליך חברתי שאינו מחמיא להם במיוחד, ואף הוצמדה לו ההגדרה NIMBY דהיינו: Not In My Back Yard. הם היו אנשים מעורבים, פעילים, תורמים ומתנדבים, אותם תושבים בפרברים האמריקאים. מוכנים להגיע לאירועי התרמה ולהכניס יד עמוק לכיס כדי לתרום לפרויקטים חברתיים, לארגונים שתומכים באוכלוסיות נחשלות או עם מוגבלויות – אבל!! – כל עוד זה לא נמצא ברדיוס הקרוב לביתם. כל עוד הם אינם נתקלים במו עיניהם בחלש, בעני, באדם עם מוגבלות. כל עוד אותו מבנה או מוסד שהם תרמו לו אינו נמצא קרוב לביתם. כל עוד זה אינו בחצר האחורית שלהם.
לפני 21 שנים עברנו לשוהם עם עוד כמה עשרות משפחות של זוגות צעירים בעיקר, אשר זיהו הזדמנות להגיע לבית פרטי במחיר נמוך מאוד ובתמורה להמר על מגורים במקום שלא ברור אם יצמח ויתפתח - וללא תשתית חינוכית, חברתית או קהילתית. אף אחד מאיתנו לא היה עשיר. רחוק מכך. הרוב נאבקו בטרדות הפרנסה והקיום היום יומי, ועדיין מצאנו זמן לבנות כאן, בעידודה של המועצה במשך כל השנים, תשתית איתנה של תושבים מעורבים, מאות מתנדבים שמעורבים בפרויקטים של ספורט, חברה, תרבות והתגייסות לסייע לכל מי שזקוק לכך, מכל סיבה שהיא. היה כאן ערב רב של תושבים שהגיעו מכל רחבי הארץ והדבר המרכזי שחיבר ביניהם היה הרצון לבנות קהילה חזקה ואיכות חיים ברמה הגבוהה ביותר שאפשר להם ולילדיהם.
לאט לאט אבד הייחוד של כל אחד והפכנו לחברה הומוגנית כמעט לחלוטין. ערך הנדל”ן שהלך והאמיר היווה סנן טבעי בפני אוכלוסיות חלשות יותר, בפני עולים חדשים, בפני מי שמייצג את פן נוסף של החברה הישראלית שילדינו לא נחשפו אליו בכלל. כולנו מדברים באותה שפה, צורכים את אותה תרבות בילוי ופנאי, מסתובבים באותם מעגלים חברתיים ונראים אותו דבר. לא אשכח את החבר שבא לבקר אותנו בשוהם, ובשונה מהאחרים שהתפעלו מיופיו של היישוב, הדבר הראשון שאמר: “באיזה מקום מגעיל אתם גרים”. כשתהיתי לפשר דבריו ענה: “לא ראיתי ברחובות אף אתיופי, אף רוסי. כולם נראים אותו דבר”. וכהמשך לאותו תהליך, החלו להישמע אמירות צורמות מפי גורמים מאוד פעילים בשוהם. החלה תנועת הסתגרות שעושה מאמצים לנפות ולסנן את האוכלוסייה שבאה להתיישב בשוהם, נשמעות אמירות כמו: “השקענו כל כך הרבה כסף בבית, אין לנו שום עניין שייכנסו לכאן אוכלוסיות חלשות. לא רוצים לראות כאן עניים”. המגמה התגברה לאחרונה, לאור התכניות להקמתה של שכונה כ”א החדשה במחירים נגישים יותר באזור הדרומי של שוהם. במקום שנשתמש בהיותנו חברה חזקה ומגובשת ונחזק ונעצים את האוכלוסייה שאמורה להיכנס לכאן, יש גורמים הפועלים למנוע את המהלך. אין ספק שמדובר באתגר, אבל במקום לעטות אליטיזם מתנשא, עדיף שנדרוש מהמועצה להעמיק ולהרחיב את תשתיות הרווחה, החינוך והפעילות הקהילתית, שתסייע ותרחיב את תשתית המתנדבים המבורכת, שתיערך לתת מענה מסוג שאולי לא הכירה עד היום. מי שירוויח מזה יהיו בעיקר הילדים שלנו, שיראו את הוריהם מתגייסים לעשיה חברתית אמיתית וגם ייחשפו למגוון אנושי רחב יותר, כזה שיפגשו עם גיוסם לצה”ל, במקום להיות בהלם כשיפגשו, לראשונה עם גיוסם, את החברה הישראלית כפי שהיא.
לפני מספר חודשים אספתי את בני החייל מתחנת הרכבת בלוד והצטרף אלינו חייל קרבי נוסף שהגיע עימו ברכבת. שאלתי אותו היכן הוא גר והוא ענה: “בברקת”. בטבעיות נסעתי לרחוב ברקת. “לאן את נוסעת? אני גר במושב ברקת”, כיוון אותי. “חשבתי שאתה גר ברחוב ברקת”, אמרתי. “חחחח. יש לי פרצוף של מישהו שגר בשוהם?” גיחך. אז כן חברים. יש לנו פרצוף. והוא לא כל כך מחמיא אם חייל קרבי, שמשרת לצד הילדים שלנו, מרגיש שלעולם לא יהיה שייך אלינו. זו היתה מראה מאוד עצובה שהציב מול פניי נער בן 19.
אורנה בן חיים