כמה כבר אפשר לריב?

פורסם בתאריך: 14/12/2014 22:27

נכתב על ידי

אבן שוהם

כמה  כבר אפשר לריב ? 
לא מזמן התחלתי טיפול עם משפחה מקסימה אשר פנתה אליי בעקבות קשיי התנהגות אשר הם חווים עם בנם הצעיר בן ה-6. למשפחה זו עוד שני ילדים בוגרים .  האח בכור בן 13 והאחות האמצעית  בת 11.5. כשהתחלתי את הטיפול ציינה המשפחה בין היתר, כי היחסים בין הבן הצעיר לבין האח הבכור רעועים ביותר. הם תיארו זאת ברמה שאין הם יכולים להיות דקה אחד במחיצת השני וכי הדבר מעכיר מאוד את האווירה בביתם. הסיבה שבחרתי להציג דווקא את קשייה של  אותה משפחה יקרה, נעוצה בעובדה שתגובותיהם של אותם הורים מייצגות סוג של התמודדות הנפוצה בקרב הורים רבים החווים את אותם קשיים.

הטיפול מתחיל 
בחלק ההתחלתי של הטיפול ההתנהגותי אותו אני מעניקה למשפחות הפונות אליי, אני מנסה לקבל מההורים כמה שיותר אינפורמציה על האינטראקציות היומיומיות שלהם עם ילדיהם וזאת משום שמתוך תגובותיהם לסיטואציות כאלה ואחרות, אני יכולה לאבחן מה למעשה גורם לילדיהם להביע קשיי התנהגות מסוימים ובמקרה של משפחה זו היה מדובר בהצקות, הקנטות ואלימות של האח הצעיר כלפי המשפחה ובמיוחד כלפי האח כפי שציינתי מבעוד מועד.

"די תעזוב אותו !" 
ההורים ציינו כי תגובותיהם כלפי התנהגות בנם הקטן בעיקר באות לידי ביטוי בנזיפות, צעקות ("די מספיק אני כועסת עליך !"), שכנועים ( "אולי תלך לשחק באקס בוקס ? או אולי די כבר?") ולעיתים גם בוויתור והתעלמות. אך ברוב המקרים, הם ציינו שהם מצפים מהאח הבוגר להבעת הבנה וסלחנות כלפי האח הצעיר ( " משעמם לו אתה לא רואה ?" או מה יש לך לריב עם ילד קטן ? " או " תתעלם ממנו "). זאת אומרת , שגישה סמכותית או הצבת גבולות ספציפית כלפי האח הצעיר מיד לאחר הבעת התנהגות לא נעימה מצדו לא הייתה קיימת.

אז מה קרה כאן ? ולמה הילד מתנהג כפי שהוא מתנהג?
האח הצעיר, למד דרך חווית המעשה מתגובות הוריו, שברגע שהוא מציק לאח הבוגר הוא מקבל תשומת לב מרובה מהוריו וכמובן מהאח המרוגז הבכור (אפילו נזיפה היא תשומת לב ) מה שהעניק דלק ורוח גבית להמשך התנהגות ההצקה. בנוסף, היו ההורים לעיתים מוותרים או מתעלמים (מעייפות או מייאוש תגובה שהיא טבעית במובן מסוים) אך גם היא לא תרמה להצבת גבולות שהיא עבור הבן הצעיר. כך שנוצר מכלול של תגובות מצד ההורים שהעצימו לא מתכוון, את קשיי ההתנהגות של הבן הצעיר ובמקביל את תחושת התסכול של הבן הבכור שחש שאין התייחסות לקושי שהוא עצמו חווה.

שינוי בתגובות ההורים יגרום לשינוי בהתנהגות הילד
בשלב הראשוני, הובהר להורים שהשינוי בהתנהלות ההורית צריך להיעשות מהיסוד ותגובותיהם צריכות להיות אחידות (ביניהם) ועקביות לאורך כל היום ובמכלול הסיטואציות שבהן הם חווים קשיי התנהגות מצד הבן הצעיר אם ברצונם להשיג שינוי. בשלב השני, ביחס לבנם הבכור, הונחו ההורים לא לאפשר לבנם הבכור לסבול מהצקות ובטח לחדול מהאמירה "תתעלם" כאשר בפועל הדבר תלוש מהמציאות. ההורים הונחו להעניק תשומת לב דווקא במקומות המעטים שבהם ניכר שישנה אינטראקציה חיובית בין הבנים וזאת על מנת לנתב את תשומת הלב שבעבר ניתנה דווקא לריבים בניהם למקומות חיוביים יותר ובכך לעודד כמה שניתן אינטראקציות חיוביות . יחד עם זאת, כאשר הבכור יחווה הצקות מצד אחיו הצעיר, יהיה עליהם להגיב בצורה סמכותית אחידה ועקבית לבקש מבנם לחדול ובמידה ואין הוא חדל מהתנהגויותיו הבלתי נאותות ,להצמיד תוצאה שיעדיף להימנע ממנה להבא( כמו למשל מניעת גישה לדברים שאהובים על הבן הצעיר ( אין איי-פד, חוגים, חברים .... לשעה הקרובה). כך בעתיד יחוש ויחווה הבן הבכור כי התנהגויותיו של האח הצעיר כבר אינן מתקבלות " בסלחנות " על ידי הוריו וממקום זה יחול הסבירות שיחול שיפור ביחסיו עם אחיו הצעיר עולה באופן משמעותי.

לסיכום ...יש מה לעשות 
לכל ההורים המתקשים להתמודד עם כמות הריבים בין ילדיהם, יש מה לעשות ! יכולת השינוי היא בעיקר בידיים שלכם. לקבלת טיפול ממוקד ומעשי, תוכלו ליצור עמי קשר ואשמח להיות לכם לעזר .
בהצלחה
שני מילמן לוי
מנתחת התנהגות מוסמכת BCaBA