בסוד היחיד והיחד
בסוד היחיד והיחד הרב דוד סתיו
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
אבן שוהם
בקרתי השבוע בתערוכת שבת הארגון של תנועת "בני עקיבא" כמו בכל שנה. היו לי הערות מפרגנות על דברים יפים שראיתי, גם ביקורת על דברים שלא מצאו חן בעיני ונראו לי חורגים מהטעם הטוב. אחד מהם היה הקטע בו נערכת כביכול תפילת יזכור לאלו שנפלו במערכה נגד הארגונים האנטי ציוניים (שם השבט המארגן שמו ציון למי שלא מכיר את שמות השכבות השונות בבני עקיבא). הערתי על כך למי שהערתי ונדמה לי שהמסר הובן, הועבר לאן שצריך ונקלט. המדריכים, בלי שקיבלו הוראה מאף אחד הורידו זאת מעצמם, בהבנה שחרגו מהטעם הטוב. חריגה כפולה, הן בהתייחסות פוגענית למושג יזכור הקשור אצלנו לקרבנות אמת ושכול, והן בהתיחסות הפוגענית לתנועת נוער אחרת.
אחרי שביקרנו והערנו, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו לאן לוקחים את זה הלאה. אני מבקש לזרוק לאוויר כמה נקודות למחשבה. מי ששולח את ילדיו לתנועת נוער יודע שהיא מנוהלת ע"י נוער לטוב ולרע. זה מותיר להם מרחב לגיטימי של שגיאות שאין מי שנקי מהם. כל חשיבה אחרת על תנועת נוער היא תמימה או מתחסדת. זה לא אומר שאסור לבקר ושאין צורך בפיקוח מסוים, אבל זה כן אומר שהביקורת צריכה להיות ביחס הנכון. אני מכיר לא מעט תיכונים ותנועות נוער שהיו שמחים שהתקלות שלהם יסתכמו בארועים כגון אלה ודי לנבור בכך. מצד שני, מי שחושב כי כאבם של חניכי והורי תנועת הצופים הדתיים מתחיל ונגמר בכרזה מטופשת כזו או אחרת, עושה לעצמו חיים קלים. מדובר בשיח טעון ורגיש שיש לו בטויים רבים בחיי הקהילה והחברה, במיוחד אצל בני הנוער הצעירים. קבוצה אחת טוענת על גבה תחושות של ביזוי והשפלה שלא לומר קיפוח, בעוד שאצל האחרים מקננת תחושה של נבגדות ונטישה אחרי הליכה משותפת של הרבה שנים ביחד. תפקידינו הבוגרים, הוא ללמוד לרפא את הפצעים. אנחנו הבוגרים, יכולים לבחור באחת משתי דרכים: ללבות ולחמם את הילדים, להעצים את השנאה, להתלהם ולגדף ועוד ועוד. הדרך השניה היא הפוכה - ללמוד לחיות מתוך מחלוקת וכאב, להכיר בשונה וללמוד להכילו.
שלא ברצוננו נקלעה לדרכנו הזדמנות, לשוחח, להיפגש ללבן. להבין כי ההבדלים בין הקבוצות השונות, הן כולן מכוונות לאותה מטרה. כולנו רוצים בטובת הקהילה והמדינה. כולנו חפצים בחיזוק הזהות היהודית של אנשי התנועות והעצמת עולם הערכים שלהם. מתוך הכרה בשוני ובשווה נפעל ביחד ובנפרד להגשמת מטרות אלו. אם נשכיל ונלך בדרך זו, שאינה קלה כלל ועיקר, אבל היא היחידה שיכולה להביא אותנו לאיזשהו מקום נכון, אזי נצליח בעזרת השם.
בהמשך לדברי הרב וברוח הדברים, ביקשו כרמל ומיה, קומונריות בני עקיבא והצופים הדתיים בשוהם, להעביר מסר של פיוס וקבלה, להרבות אהבת חינם ושיתוף פעולה בתוך הקהילה.
העניין שפורסם אודות צביעת הקיר היה מעשה הלצה של חניכים אך ברור לכולם שהיה מעשה פסול ושלא היה צריך להיעשות. אנו רואות באירוע זה הזדמנות חינוכית לשיח סובלני ומקבל בין שתי תנועות הנוער הדתיות הקיימות בישוב שלנו.
המטרה המשותפת שלנו היא חינוך הילדים וכולנו מכירים בערך הכלל של "חנוך לנער על פי דרכו". אנחנו רואות חשיבות רבה במגוון תנועות נוער, המאפשר מגוון דרכי חינוך.
מתוך אמונה כי ראוי לכל חניך למצוא את התנועה המתאימה לו, ומתוך כך שאנחנו מאמינים כי לכל אחת ואחד מגיעה ההזדמנות להיות חלק ממקום שליבו חפץ, אנו קוראות לכלל החניכים בישוב ולכלל הקהילה הדתית בשוהם לאפשר לכל ילד לבחור היכן הוא יוכל לפרוח, להיות חלק מקבוצה ולהרגיש נוח עם הבחירה שלו.
יש אצלנו מקום למגוון דעות ולבחירה חופשית בין תנועות הנוער. אין אצלנו מקום לקריאות שליליות, לפגיעה ברגשות, לדורסנות או החתמה של ילדים לנאמנות לתנועה.
בימים לא פשוטים אלו, אנחנו צריכים להתאחד, לקבל אחד את השני, לראות את האחר ולקחת חלק פעיל בעיצוב הקהילה והחברה סביבנו.
מקוות לקפיצת מדרגה במפגש, בשיח ובעשייה משותפים בין התנועות.
כרמל בן זמרה- קומנרית סניף בני עקיבא
ומיה שמעוני- רכזת הצופים הדתיים
תגובות
לארה | 00:24 19.07.23