הסיקרט שלי

החזרה לבית הספר, עבור ילדים ובני נוער, יכולה גם להיות מפחידה. במיוחד כשאתה יודע ואת יודעת, שאתם עלולים למצא עצמכם קורבן לבריונות ברשת

פורסם בתאריך: 09/09/2014 19:26

נכתב על ידי

גאילי שיף

בני הנוער נופלים ברשת
לפני כחצי שנה, נערה בת 16 מתל אביב ניסתה להתאבד באמצעות כדורים לאחר שהושפלה באחת הקבוצות ברשת.  חודשים קודם לכן, רעשה הארץ כאשר שתי נערות בנות 14 מאשקלון ניסו לשים קץ לחייהן בעקבות הצקות בפייסבוק. המודעות הגוברת לתוצאות והשלכות מעשי הביריונות ברשת כבר לא יועילו לאימו של דוד מזרחי ז"ל בן ה- 16, אשר ביוני 2012 התאבד לאחר שסבל מבריונות מתמשכת ברשת החברתית מצד חבריו.
"קיבלתי הרבה מאוד פניות מילדים ומהורים במהלך השנה", אומר גלעד האן, מרצה ידוע וחוקר פגיעות רשת, "ובחודש האחרון עם עלייתה של 'סיקרט' לישראל, התרבו מאוד הפניות. העלייה בכמות התלונות, באה במקביל לחומרתן: התקופה האחרונה התאפיינה בריבוי השמצות, חשיפה של תמונות של נערות וכיתובים מיניים ובוטים, הפצה של מספרי טלפון של משתמשים כדי שיטרידו אותם בהקשרים פוגעניים, הוצאה מהארון אמיתית ושקרית ועוד. אני יכול לספר על מקרה שהיה לאחרונה שבו שתי בנות הגיעו למצב נפשי קשה לאחר שנפלו קורבן להתעללות ברשת. אחת מהן, נערה בת 14, מצאה שתמונה בערום חלקי שלה, גלשה לרשת בצירוף כיתובים קשים והיא הרגישה שהיא כבר לא יכולה לחיות עם זה. במקרה הזה, המידע הגיע אלינו והצלחנו להוריד את התכנים, עירבנו את ההורים שלה והיא כיום במסלול טיפולי, אבל זה רק קצה הקרחון".

למה הם עושים את זה? כי הם יכולים. "גם הילד הכי חנון בכיתה", אומר האן, "שמפחד מהצל של עצמו ולא מעיז לומר מילה בכיתה, יכול להתבטא ברשת בחופשיות. הרשת מאפשרת חשיפה
אנונימית ובני הנוער יודעים לעשות בה שימוש".

במה שונה השימוש שעושים בני נוער ביכולות השליליות של הרשת, לבין המבוגרים?
"אני עוקב אחר הביטויים האישיים ברשתות השונות, לרבות רשת סיקרט החדשה. בקרב המשתמשים המבוגרים, יש תערובת בתכנים, אבל בסך הכל אפשר למצא הרבה מאוד אמירות מצחיקות, שנונות, כנות ונוקבות. ברגע שהכלי הזה הגיע לידיהם של בני הנוער, נעשה שימוש לרעה לצרכים פוגעניים באנונימיות הזו. בני הנוער הבינו במהירות את היכולות הבלתי מוגבלות של האפליקציה ומיהרו לעשות בה שימוש. שילוב של העדר גבולות בגילאים הללו, נטייה לקיצוניות המאפיינת את הנוער בצירוף בזירה מופקרת, שבה אין מבוגר אחראי או חוק מגביל, יובילו לשימוש פראי. בני נוער אמנם נראים בוגרים ומתנהגים הרבה פעמים בבגרות מרשימה, אבל אסור להורים לשכוח, שמדובר בילדים שזקוקים לגבולות והדרכה בחיים והם עדיין לא מגובשים מספיק כדי לשים חסמים בפני עצמם".
"ילדה בת 14 שצולמה ללא ידיעתה בכיתה, והתמונה שלה יחד עם כיתוב אודות העובדה שהיא שעירה, עברה במהירות וכולם הצטרפו ללעג וברגע אחד היא הפכה לקורבן, מבלי שהיה שום סימן מקדים לכך"

האם אלימות וירטואלית יכולה להיות אפילו יותר קשה מאלימות רגילה?
"בהחלט ולעיתים הרבה יותר. באלימות רגילה, אפשר לנסות להימנע, אפשר לברוח או לא להתקרב למקום מועד לפורענות . אלימות וירטואלית יכולה לפגוע בכל אחד ובכל מקום, אין לאן לברוח. גם מי שאינו חלש פיזית, מוצא את עצמו פגיע ברשת. לכן מקרי האלימות ברשת מביאים לתוצאות יותר קשות של בני הנוער מבחינת המצוקה וגילויי האובדנות. הפגיעה הפיזית נגמרת, אבל פגיעות נפשיות ברשת לא נעלמות. הרשת זוכרת הכל".

ד"ר אלון הסגל, נשיא איגוד האינטרנט הישראלי ומרצה במרכז ללימודים אקדמיים, מומחה לנושא האוריינות הדיגיטלית ועוסק רבות בתחום הבריונות ברשת על כל היבטיה. לגישתו, אי אפשר לומר באופן מוחלט שאלימות וירטואלית קשה יותר מהתעללות פיזית, אבל גם הוא מסכים ש"הרשת לא שוכחת וזה דבר חשוב מאוד שבני נוער לא נותנים ליבם לכך, מה שאתה או את כותבים ברשת, ישאר שם הרבה זמן אחרי שתתחרטו על מה שעשיתם".
"המושג שאנחנו מכירים לחרם בכיתה, נמצא היום ברשת", אומר האן, "הכל מתארגן שם, מישהו מתחיל והשאר מצטרפים ולא תמיד ניתן לצפות את זה. זה יכול להתחיל סתם, בלי סיבה, בלי שיש לך אוייב או שרבת עם מישהו. הגיעה אלי  ילדה בת 14 שצולמה ללא ידיעתה בכיתה, והתמונה שלה יחד עם כיתוב אודות העובדה שהיא שעירה, עברה במהירות וכולם הצטרפו ללעג וברגע אחד היא הפכה לקורבן, מבלי שהיה שום סימן מקדים לכך. היא הגיעה למצב אובדני ונמצאת בטיפול, אבל ברור שהפגיעה קשה מאוד".

הזירה המרכזית
מהן הזירות העיקריות בהן פועל הנוער באופן וירטואלי?
ד"ר הסגל: "אפליקציית התקשורת המשמעותית כיום בישראל היא הווטסאפ. תוכנת המסרים ווטסאפ הפכה במהירות למרכזית בחיי הנוער והמבוגרים כאחד. מדובר בכלי תקשורת שמחבר ומצליב מעגלי שייכות שונים והוא מהווה אמצעי התארגנות חזק מאוד, שזה גם דבר שמאפיין מאוד את הישראלים. הטוויטר לעומת זאת, לא תפס בישראל חזק כמו בארה"ב למשל. הטוויטר הוא מנוע מסרים קצרים מיידי, שמתחברים אליו באמצעות עוקבים. אם למשל אתה רוצה לדעת מה עולה במוחה של זמרת מפורסמת כלשהי, אתה מצטרף אליה ומקבל כל ציוץ שהיא בוחרת להעלות. הטוויטר הפך למנוע החדשות הגדול בעולם שבו אנשים כותבים מיידית ומהשטח. נערה מעזה מתחברת ומצייצת בלייב על מה שקורה כרגע אצלה. ישראל היא מדינה קטנה ובכל מקרה אנחנו לצערנו אומת חדשות, כך שאת כל החדשות והמידע אנחנו מקבלים מיידית וללא צורך בתיווך, אולי זה מה שמסביר מדוע הטוויטר לא חזק כל כך בישראל".

מה לגבי הפייסבוק, להספיד?
"מוקדם מדי. הפייסבוק עדיין חזק, רק שהוא שינה את השימוש שלו- במקום תוכנת תקשורת, הוא הפך למאגר של מידע והפצת תכנים. הפייס משמש למיתוג וקידום עצמי ופחות תקשורת בינאישית. אני אומר לא להספיד אותו, מאחר ועדיין, הפייס חזק יותר בהפצת תמונות, אפילו מהאינסטגרם.
אצל הנוער, האינטסגרם מצוי בשימוש נרחב. מדובר באפליקציה של שיתוף תמונות, אליהן אפשר לצרף גם אמירה כלשהי. זוהי תוכנת תיעוד חיים, 'הריאלטי הפרטי שלי' אם תרצו ועבור בני הנוער, כלי לקידום עצמי".
האן: "אפשר להוסיף על אלו גם את הסנאפ-צ'ט, תוכנת מסרים ותמונות אשר כל סרטון ותמונה שתשלחו יוצגו בפני החברים שלכם ויימחקו תוך פחות מעשר שניות ואת הטלגרם (וואטסאפ שבו הקבוצות גדולות יותר)".
ד"ר הסגל: "עוד נישה שתופסת היטב לאחרונה היא, שימוש מאסיבי בכל תוכנות המולטימדיה על ידי בני נוער- קרי, עריכת וודיאו ועריכת תמונה. תוכנת ה- VINE היא דוגמא מצוינת. זוהי תוכנת עריכת וודאו מהירה של קליפים באורך 6 שניות שרצים בלופ. את הקליפ אפשר להעלות ליוטיוב, טוויטר או וואטסאפ".

מה פחות הולך בארץ?
"בגדול, לאפליקציות של משחקים בישראל יש משך חיים קצר. אנחנו נחשבים מהירים מאוד- נכנסים מהר לאפליקציות אבל גם עוזבים אותן יחסית במהירות ועוברים לדבר הבא.
גם השימוש באודיו פחות חזק בארץ. הודעות קוליות בוואטאפ לא בשימוש נפוץ מאוד. ישנן מערכות הפעלה קוליות מפותחות בסמארטפונים אשר לא עושים בהן שימוש נרחב, יתכן וטרם הגיעו לבשלות טכנולוגית מתאימה".

עוד מוצר שקיים ולא עושים בו שימוש רחב הוא טכנולוגיית האן-טאצ'. מכשיר הגלקסי 4 מבוסס על הטכנולוגיה הזו, לפיה אפשר להזיז ולעבור מסכים ללא מגע, אבל הישראלים עדיין אוהבים את המגע".
 
הסודות של סיקרט

לתוכנות והאפליקציות הללו, נוספה השנה גם אפליקציית הסיקרט "Secret")). האפליקציה הזו מדוברת מאוד, בעיקר בגלל המרכיב הסנסציוני שלה- האנונימיות המוחלטת. כאן, מדובר בתוכנת שיתוף אינטראקטיבית שבה כולם יכולים לכתוב מה שהם רוצים על כולם ונהנים מחסיון מוחלט. הסיקרט היא רשת שהחברים בה הם אנשים הקשר שלנו בספר הטלפונים והחברים מהפייסבוק שלנו וכל השמות והתמונות בה מוסתרים.


 "הסיקרט תופס חזק", אומר ד"ר הסגל, "זה מראה לנו שאנחנו אוהבים תוכן ללא אנשים. לא תמיד צריך לדעת 'מי' כתב, אלא מעניין 'מה' נכתב".
האפליקציה החדשה הפכה במהירות רבה לבמה של השמצות, הוצאות דיבה, סודות ושקרים אמיתיים ומופרכים והכל באנונימיות מוחלטת. סיקרט הושקה בתחילת השנה וצברה תאוצה בארה"ב ולאחרונה עשתה עלייה ארצה. האפליקציה מאפשרת חשיפה סודות, החל מ"התאהבתי בחבר ללימודים", המשמים, דרך "התאהבתי בגבר נשוי", המעניין ועד, "הבן הקטן שלי? לא מבעלי", הסנסציוני. לא כל סוד של אחרים מעניין כמובן, אבל האנונימיות הביאה אלינו גם את  הדבר הבא והלהיט החם של הקיץ – "שיימינג".
השיימינג, בלשון בושה, הוא הבכה וביזוי של אנשים אחרים, על ידי חשיפת סודות כמוסים שלהם. בעוד הכותב נהנה ממיסוך של אנונימיות מוחלטת, ניצב אובייקט השיימינג ערום וחשוף בפני כל. "דודי נשא איידס", "רונית בוגדת בבעלה". נכון או לא נכון, זה כבר פחות רלוונטי ואת מי זה מעניין. לאחרונה התפרסם בעיתון "גלובס" מקרה של נערה אשר תמונת עירום שלה הופצה ברשת דרך הסיקרט. החשוד במעשה, החבר לשעבר, מכחיש ואין דרך לחשוף את זהותו.

הסיוט של בני הנוער?
"לפעמים נדמה לי שכולם יודעים שאני חסרת ביטחון, אני חולמת שאני מתאבדת כמעט כל לילה".
לא כולם חושבים שהאפליקציה היא גילום כל הרע בעולמינו, או כפי שאומר ד"ר הסגל, "הסיקרט לא נולד בחטא".

הכיצד?
"האפליקציה, אם נרצה לדון אותה לכף זכות, נועדה כדי לתת לאנשים את המזור וההרפיה הרגשית שבשחרור סודות אצורים ובכך להקל עליהם את נטל משאם. יש הרבה מאוד אמיתות שנכתבות בה, שמבטאות רגשות מודחקים או מחשבות, שאלמלא הביטחון שבאנונימיות, ספק אם לכותב היה את העוז לומר את הדברים. יש לחץ חברתי מאוד גדול וחשש אמיתי לקום ולומר דבר שאולי לא יהיה מקובל על מלכת הכיתה או מכיוון שאני חושש שיצחקו לי. אבל, יתכן והדברים ראויים להאמר. לדוגמא, אם הכיתה קיבלה עונש קבוצתי בגלל תלמיד אחד שעשה מעשה ולא הסכים להודות בו, אולי אכתוב בסיקרט, "אני חושב שלא הוגן שדני לא הודה במה שעשה ובגלל זה סבלנו מאוד". לא הייתי מעז לומר זאת בקול, אבל בסיקרט אני יכול לבטא את הדברים ואולי גם אחרים יצטרפו אלי".

ובכל זאת, נראה שרוב השימוש בתוכנה הוא לפגיעה ועלבון. האם לא קיים חשש אמיתי שבני נוער עושים בתוכנה שימוש קיצוני ברשעותו?
"וודאי שכן, אבל אני חייב לסייג ולומר, שלא כל דבר שנראה לנו, המבוגרים, נוראי ופוגעני, נתפס בעיני הילדים ככזה. למשל, אם כתבו בסיקרט על א' מתלבשת בצורה פרובוקטיבית והיא מספיק בטוחה בעצמה, היא גם יכולה לראות בזה עניין שמקדם אותה- 'הנה, מדברים עלי. אני נושא לשיחה, מעניינת'. אם אותה א' מאמינה, שהחברים לא באמת חושבים כך עליה, אז היא מקודמת. היא גם יכולה לכתוב בחזרה, 'הי, זה ממש לא נכון', ולקבל אהדה ואז פתאום הגלגל מתהפך על מי שרצה ללכלך אותה והיא זוכה לחיבוק של הסביבה והחברים".

כמה מהסיקרט הוא סתם רשע טהור?
ד"ר הסגל: "מוקדם לדעת, אני מניח שסביב ה- 30%, עם שינוי באוכלוסיית המשתמשים".
האן: "בקרב בני הנוער, אני מעריך שמעל 80% אחוז מההודעות של בני הנוער בסיקרט היו פוגעניות ואני כולל בכך גם אמירות מיניות בוטות או קללות שלאו דוקא מופנות לאדם מסוים".

"האן: הסיקרט הוא כמו סכין - במקום לקחת ולהכין איתו סלט, הנוער משתמש בו לחתוך וורידים"
 
הכתובת על הקיר
יד על הלב, היית נותן לילדים שלך להתחבר לסיקרט?
ד"ר הסגל: "כן. זה גם לא תלוי בהורים, הילדים עושים מה שהם רוצים. הסיקרט הראה לילדים שהרשת יכולה להיות מסוכנת וזה לכשעצמו לקח גדול מאוד וחשוב שהם ילמדו אותו. אנחנו מלמדים את הילדים הרבה על הזהירות ברשת ועל השימושים הנכונים בה והסיקרט באמת מכריח אותם להתייצב מול הבעייתיות והסכנה ולהפעיל שיקול דעת כדי לא להיפגע וכדי לא לפגוע".
האן: "אני ממש לא הייתי מאפשר את זה וממליץ לבני הנוער לברוח משם ומהרבה סיבות. הסיקרט הוא סכין. במקום לקחת ולהכין איתו סלט, הנוער משתמש בו לחתוך וורידים".
 
למה הילד שלי לא מספר לי?
מחקר שנערך בתחילת שנת 2014 במחלקה לחינוך באוניברסיטת בר אילן לבקשת משרד החינוך בקרב בני הנוער בישראל העלה כי 27% מתלמידי ישראל היו קורבנות לאלימות ברשת. 17% דיווחו כי לקחו חלק בהטרדה ברשת . ו-  46% מתוכם היו עדים להטרדה של מישהו אחר ברשת.
המחקר מגלה גם  כי רק כשליש ממקרי בריונות מדווחים למבוגרים. "ההורים", אומר ד"ר הסגל, "באופן הכי טבעי, שואלים תמיד את אותה השאלה- 'מדוע הילד לא סיפר לי?'. ההורים כמובן רוצים לדעת מה עובר על הבן או הבת ולגונן עליהם. הילדים מצדם, מסתירים מההורים והדבר העצוב בכל הסיפור הזה הוא, שדוקא בעניין הזה להורים ולצוותי בתי הספר יש את היכולת לסייע ויש להם כלים לעזור ואף להפסיק את ההטרדות הללו".

מה גורם לילדים להמנע משיתוף ההורים?
ד"ר הסגל: "יש כמה סיבות לכך- ראשית, גיל ההתבגרות הוא גם גיל של הסתגרות והסתרה וזה מאפיין בני נוער רבים. נוסף על כך, ילדים יכולים להרגיש חסרי אונים ופוחדים להתפס כחלשים או כמלשינים שרצים ומספרים להורים. ילדים יכולים לחשוש מתגובת הילד שהציק להם, אם יוודע שהם הלשינו עליו. חווית ההשפלה שהם עוברים ברשתות היא איומה והנטייה הטבעית היא להסתיר את ההשפלה, בין אם הדברים שנכתבו שם נכונים ובין אם שקריים לחלוטין. צריך לקחת בחשבון שבני נוער יכולים לחשוש שהמבוגרים ישפטו אותם או יענישו אותם. אני מסביר להורים שחווית ההטרדה ברשת מביאה לתחושה איומה של בידוד חברתי וזה עלול לגרום לילדכם לשייך את הבידוד הזה וחוסר האיכפתיות גם ממכם. נפשם של המתבגרים שונה מנפש המבוגרים, זאת צריך לזכור תמיד. ילדים שהוטרדו יכולים להרגיש מבודדים מבחינה חברתית . הם עלולים להרגיש שאף אחד לא יגלה אכפתיות או הבנה כלפיהם".

אילו טיפים אפשר לתת להורים כדי לעודד ולהביא את ילדיהם לשתף אותם במקרים בהם הם נפגעים או פוגעים באחרים ברשת?
האן: "להורים אני מציע להיות מעורבים, כמו בכל תחום בחיים עם הילד. האינטראקציות החברתיות עברו לרשת ולכן כמו שההורה מלווה את הילד שלו בחיים, שילווה אותו ברשת. לשאול- גם אם התשובה שנקבל היא "תפסיקו לחפור!", עדיין, הילד יידע שאנחנו מעורבים וכשצריך- לעשות שימוש בסמכות הורית. להגביל, להיכנס, לבדוק ואם אין ברירה ומזהים סימני מצוקה אפשר לפנות לאנשי מקצוע ולהתקין אמצעי בקרה על הפלאפונים. אני אומר להורים, כמו שלא תתנו לילד מפתח לרכב בלי שאתם יודעים עם מי ואיך הוא נוהג, אל תתנו להם סמאטפון בלי לדעת איזה שימושים הם עושים בו".
ד"ר הסגל: "אני מאמין שהבסיס הוא בחינוך של ההורים. הורים צריכים ללמד את ילדיהם המתבגרים על הערך של כבוד האדם מול חופש הביטוי, לתת להם מסגרת מוסרית וערכית וסדרי עדיפויות, זו מלאכת ההורות. חשוב להעביר מסרים ברורים ועם זאת, לאפשר להם תקשורת כנה ופתוחה ולא שופטת. לא להתעצבן, לא לרדת על אותו נער או נערה אלא לסייע להם ריגשית ופיזית ולתת לו או לה את התחושה, שיש מי שעוזר ומטפל בהם, כי אחרי הכל, למרות שהם עושים דברים של מבוגרים, הם עדיין ילדים. חשוב שההורים לא ינסו להגיע לחקר האמת ברגעי המשבר, אלא לחזק את ילדיהם בהתמודדות. כמו בתאונה, יש להרחיק מהזירה, לחזק ולדווח".
 
אומרים ש....
שמועות *שמועות*שמועות
פחות משלושה ימים לאחר שנחטפו שלושת הנערים גלעד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח הי"ד, נפוצה 'ידיעה' בוואטסאפ, כאילו השלושה שוחררו במבצע צבאי. ההודעה נוסחה באופן משכנע, כללה פרטים רבים ונחתמה בשמו של דובר צה"ל. ההודעה עברה במהירות שיא, חברים ומכרים התאספו סביב ביתם של החטופים ודמעות שמחה והקלה בעיניהם. האירוע הזה מהווה דוגמא מצמררת וקשה לשמועות שעוברות בוואטסאפ והנזק הרב שהן עלולות לגרום.
מחקר שנערך על ידי איגוד האינטרנט הישראלי לאחרונה מעלה, כי 80% מהאנשים אינם מאמינים לשמועות השונות שהם מקבלים בוואטסאפ ועם זאת, 60% מהם יפיצו את ההודעה הלאה. מדוע? לדברי ד"ר הסגל, הסיבה להעברת השמועות היא הרצון לראות האם יש להן לגיטימציה מצד אחרים.

איך היית מציע לבני נוער להתמודד עם שמועה שהופצה עליהם ברשת או בסיקרט?
ד"ר הסגל: "העולם של סיקרט הוא עולם של שקיפות, ישיר ובוטה, צריך להבין את הגישה הזו ולהתמודד איתה נכון. בהתמודדות יש שתי אפשרויות: הראשונה היא, להתעלם טוטאלית ולא להתייחס. ברוב המקרים, זה יעלם לבד. האפשרות השנייה היא לעלות בצורה שקופה ואמיתית ולכתוב את האמת שלך".

אתה מתכוון לכתוב- "זה לא נכון!! זה לא אני עשיתי!! סתם מעלילים עלי!!" ?
"לא, אני מציע לכתוב משהו הרבה יותר קר ולא אמוציונלי. כדי להעביר מסר חוזר של ביטחון, כדאי לכתוב בנוסח לא מתנצל, לא ווכחני ולכתוב בצורה נחרצת את האמת- "לא בגדתי בבעלי. לא הייתי עם זה ולא הייתי עם זה". התגובה חייבת להיות חזקה, לא מתנצלת ולא מתלהמת. בזמן סערת רגשות, חד משמעית לא לכתוב כלום. על ההשמצות עונים בקור רוח ובשלווה. אם הכתיבה תהיה מתלהמת וריגשית, יקלטו אותך ויבינו שזו הבטן הרכה והפגועה שלך ויוסיפו להכות בה.
בכל מקרה, אם הפגיעה היא חזקה וקשה מכדי שתוכלו להתמודד איתה, פנו אלינו, לקו החם של איגוד האינטרנט הישראלי, דווחו אנחנו נטפל בכך. הטלפון שלנו הוא - 9-700-911". 
ומוסיף גלעד האן, "הכי חשוב הוא לא לשמור בפנים אלא לפנות לעזרה. דרך האתר שלי "גלעד האן" אפשר לפנות אלי אישית ולקבל סיוע ועזרה. חוץ מהקו החם של איגוד האינטרנט, יש את עמותת 'הכפתור האדום' והכי חשוב - לשתף מישהו שסומכים עליו! לגבי תגובה, אני ממליץ לא להגיב. זה סתם יגרום ליותר חשיפה והעצמה של הפגיעה. אין טעם".

באילו כלים ניתן לסייע לנפגעים בהתמודדות?
ד"ר הסגל: "אנחנו מטפלים בבעיות כאלו גם מול פייסבוק ואפליקציות אחרות. אנחנו יוצרים קשר עם מנהלי החברות בחו"ל ודואגים להוריד את ההודעות הפוגעניות. רק אתמול התקשרה מישהי ודיווחה כי מישהו השתלט על חשבון הפייסבוק שלה. יצרנו קשר ישיר עם פייסבוק ותוך עשר דקות העמוד הורד מהשרת. האיגוד בקשר עם בעלי אפליקציית סיקרט בארה"ב. כאשר מתקבלת פנייה בקו החם שלנו, אנחנו בודקים את מהות הפגיעה ומעריכים את חומרתה ואז יוצרים קשר עם החברה, אשר נתנה לנו את האפשרות להגיע אליהם ולהשפיע על הפרסומים בישראל. עד כה, הם נענו לבקשות שלנו להסרת תכנים".

לאחר שהרגיזה והכעיסה בכל רחבי העולם, גם סיקרט לוקחת צעד אחורה-
"אנונימי" לא אומר "בלתי ניתן לאיתור"", אמר מנכ"ל סיקרט דייוויד בייטאו. "סיקרט איננה מקום לפעילות בלתי חוקית, לפרסום איומים בביצוע מעשי טרור, או להפצת תמונות עירום. אנחנו לא מבטיחים למשתמשים שלנו שהם יהיו בטוחים מחשיפה בכל סיטואציה ואנונימיים ב-100%"
 
לא 100% אנונימיים
קבוצת מתכנתים הצליחו לפצח שיטה לגילוי זהות כותבי הפוסטים
סיקרט טיפלו בפרצה אבל אתם יודעים....זה עלול להיות רק עניין של זמן
 
האם אפשר לתבוע?
את הנזקים של סיקרט, לא צריך להיות משפטן דגול כדי למנות. הוצאת דיבה, לשון הרע, השמצות
עד כדי פגיעה כלכלית ונפשית הרסנית. בשאלה האם ניתן לתבוע את הכותב האנונימי להכריח  את בעלי התוכנה לחשוף את זהותו, מתחבטים משפטנים בתחום כאשר אל מול הפגיעה הפרטית, ישנו משקל חופש הביטוי הכמעט בלתי מוגבל שלנו. נכון להיום, התוכנה היא כר דשא נרחב לפרסומי דיבה ולשון הרע, השמצות ושמועות, עבירות צנזורה מכל הסוגים, תוך שמירה על חשאיות הכותב ללא אין מנגנון חשיפה של הכותבים".

אתר סיקרט מסרב לחשוף את זהות הכותבים ומבחינה חוקית, אין דרך לחייב אותם לחשוף את זהותם. "בקשתנו לקבלת פרטים על הפוגע נדחתה וכרגע אין אפשרות לחשוף אותם", אומר האן, "החברה אמרה לנו שהבסיס של האפליקציה הוא האנונימיות, ומבחינה חוקית הם לא מוכנים לתת את הפרטים ולא מחויבים לחשוף אותם. הם מוכנים לחשוף את הפרטים רק אם יוציאו צו לחשיפת השמות, אבל המשטרה לא יכולה להוציא צו, רק בית המשפט מוסמך לעשות כן. בכל מקרה", מוסיף האן, "חוק איסור פרסום לשון הרע קובע שניתן לתבוע את מי שאחראי לפרסום המכפיש, כי הגוף המפרסם הוא הגוף האחראי, ומכאן יוצא שניתן לתבוע על הוצאת דיבה את 'סיקרט' ולקבל פיצויים. אני כבר יודע על תביעה אחת ואני מאמין שבקרוב נראה עוד תביעות נגד החברה".
"העובדה שאי אפשר לתבוע עדיין לא הופכת את הפרסום לחוקי", אומר ד"ר הסגל,  "בעוד הטכנולוגיה מתפתחת בקצב מזורז, נותר החוק על עומדו. האבסורד הוא שחוק איסור לשון הרע שנחקק בשנת 65', כלל אינו מכיר את המונחים 'אינטרנט', 'אפליקציה' ובוודאי לא 'סיקרט' ולמרות שאנחנו כבר שנים מודעים לבעיה, המחוקק עדיין לא הצליח להדביק את הפער. היתה תקופה שבה כן חשפו זהות כותבים ברשת עד שבשנת 2010, לאחר, נקבעה בבית המשפט העליון הלכה אשר קבעה כי עד אשר לא יחוקק חוק שיתייחס לנושא, אי אפשר להפר את זכויותיו של הטוקבקיסט וציפייתו לפרטיות. מאז, טרם נחקק חוק מתאים וכך דברים עומדים".
המחוקק התחיל להכיר ולשייך את החוקים הקיימים לתופעות רשת.

חברת אפל החלה לחסום את הורדות סיקרט בברזיל, על פי צו בית המשפט שניתן במדינה. הצו מורה על הסרת האפלקציה מחנות האפליקציות הברזילאית ומחייב להסיר אותה מרחוק ממכשירי המשתמשים.