יום ראשון, 25 באוקטובר 2020, ז' חשון ה' תשפ"א
לפרסום חייגו: 050-5552559

כתבות מגזין בשוהם

כתבות בשוהם,אנשים בשוהם,מסיפורי שוהם,עסקים בשוהם,

לא מתים !

הם חיים עד מאה ויותר שנים, בריאים יותר, שמחים יותר וסובלים פחות מתחלואות הזקנה. תושבי חמשת האזורים בעולם שהוכרזו כ”איזורים כחולים”, נהנים 
מאריכות ימים ואושר רב, יותר מאיתנו. 
מה הם עושים אחרת מאיתנו? כמעט הכל. צילומים: אושיק פלר גיל | ריקי בן דוד

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

גאילי שיף

תושבת שוהם, גילה אלישיב, יצאה לאחד האזורים הכחולים ומתארת חיים כל כך קרובים אלינו גיאוגרפית וכל כך רחוקים מאיתנו בפועל. אז אם גם אתם רוצים להגיע לגיל 100 בבריאות וצלילות - תקראו ותפנימו



 

אחת השאלות המרכזיות בחקר החיים היא, מהו המרכיב המשמעותי יותר בקביעת תוחלת החיים של בני האדם, הגנטיקה או הסביבה? הנתונים איתם נולדנו, או הבחירות שאנחנו עושים? מחקרים שלמים עוסקים בסוגיה, תיאוריות גדולות לכאן ולכאן הועלו והתעלומה עדיין לא נפתרה.
בחמישה מקומות בעולם, חיים אנשים במשך שנים ארוכות, כשהם אינם מעסיקים את עצמם כלל בדיון הזה. הם חיים באזורים הנקראים “האזורים הכחולים” Blue Zones, לא תמיד הם מודעים למתחולל מחוץ לאזור המחיה שלהם ובאופן כללי, לא אכפת להם בכלל. הם חיים את חייהם הארוכים בדרכם ושמחים להציג אותה בפני הזרים המגיעים מהאזורים המתועשים, המתקדמים, המרושתים, הדיגיטליים ולצחוק, אולי עם שתיים וחצי שיניים בפה, אבל הי, צוחק מי שצוחק אחרון, נכון? והם אלו שנשארים אחרונים לעמוד.


המקומות בהם אנשים "שוכחים" למות
גילה אלישיב היא תושבת שוהם, קצינת חקירות במשטרה בעברה ובשנים האחרונות עוסקת בתזונה. “כבר לפני שנים רבות נכנסתי לתחום של התזונה, מתוך מצוקה אישית. חוויתי צרבות וזה הפריע לי ונדרשתי לשינויים תזונתיים. התחלתי לעסוק בכך באופן מקצועי כמאמנת להרזיה נכונה וכיום אני לומדת נטורופתיה, שנה ד’ באוניברסיטת תל אביב”.
במסגרת לימודיה, נחשפה למושג “אזורים כחולים” וכבר הספיקה לבקר בשניים מהם. לפני שנה ביקרה באי איקריה ביוון ולפני מספר חודשים טסה לאי סרדיניה שבאיטליה, במסגרת קבוצה לימודית שחקרה את אורח חייהם של תושבי המקום.

גילה וריקי, תושבות שוהם במפגש עם "החבר'ה"
גיל המצולמים בסביבות ה-100


מביקוריה באיים אלו, למדה שיש מנהגים והרגלי חיים משותפים למקומות אלו שקשורים הן לתזונה והן לגישתם של תושבי האיים האלו לחיים.
“האי היווני איקריה הוא אי קטן ועני שנמצא סמוך לטורקיה. חיים בו כ-8,000 תושבים בלבד, שהם אזרחים יוונים”, מספרת אלישיב, “זהו אי ארוך של רכס הררי הנופל לים. רוב חופי האי צרים מאוד וכפרי החוף נבנו במפרצים ובמרחק ניכר אחד מהשני. בעונת החורף יורד שלג בראש ההרים, זאת למרות מזג האוויר הים תיכוני המאפיין את האזור.
רוב השטח באי אינו מיושב. באזורים הגבוהים יש הרבה עצי ערמונים וניתן לאסוף כמויות אדירות מהם. בשולי הדרכים ההרריות יש מטעים של זיתים ופירות נשירים, שדות מרעה לעיזים, לכבשים ולמעט הבקר שהתושבים מגדלים. תושבי האי מתקיימים בעיקר מחקלאות פרטית וקצת דייג. לרוב התושבים גינות ירק סמוכות לבתים וקצת גידולי שדה. התעשייה במקום מועטה.
סיפור הפולקלור הידוע על האי איקריה, מספר את סיפורו של יווני בשם סטמטיס מוראיטיס שעזב את האי ועבר לגור בארה”ב, שם התחתן עם אישה אמריקאית ממוצא יווני ושם הקים את ביתו. כשהיה בן 60, אובחן מוראיטיס כחולה בסרטן הריאות ונאמר לו על ידי הרופאים, שנותרה לו כחצי שנה לחיות. מוראיטיס עשה שיקול כספי מהיר והבין, שאם יישאר בארה”ב ויקבל כימותרפיה וטיפולים, בנוסף על הוצאות ההלוויה, מדובר על סכומי כסף מאוד גדולים ולא יותיר למעשה דבר אחריו. הוא בחר לחזור לבית הוריו באיקריה ולסיים את חייו לצד הוריו שעוד היו בחיים וחברי ילדותו ולהותיר לאישתו וילדיו את חסכונותיו. מוראיטיס חזר לאיקריה והתיישב בבית הוריו, חסר כוחות ועייף מהמחלה. כשחבריו שמעו על שובו הם החלו להגיע מדי יום לשבת לצידו, כשהם שותים יחדיו יין ומעבירים את זמנו בהנאה. כעבור חמישה חודשים, הרגיש מוראיטיס שעל אף שהוא אמור להיות לקראת מותו, הוא מרגיש חזק ומאושש יותר. מדי יום הוא הוסיף להתחזק וכך המשיך את חייו עד שהגיע לגיל 102. במהלך השנים אמר מוראיטיס, שהתכוון לחזור לארה”ב כדי להגיד לכולם ששרד והוא עדיין בחיים, אבל הרופאים שטיפלו בו כבר מתו מזקנה.
מאוריטיס מעולם לא עבר כימותרפיה, לא לקח תרופות ולא קיבל טיפול רפואי מסוג כלשהו. הדבר היחיד שהוא עשה היה לחזור הביתה לאיקריה”.

 

חיים כמו פעם
באיקריה התארחה אלישיב בפונדק של תיאה, שאצלה מתארחים בד”כ החוקרים שמגיעים לאי כדי לחקור את תופעת החיים הארוכים. “האי הוא אי פשוט מאוד”, היא אומרת, “וההרגשה בו כאילו אנו חיים במאה הקודמת. הכינו אותי לכך שלא מדובר בחוויית תיירות כפי שאנחנו רגילים באיי ייוון, אלא במקום שמתנהל כמו בימים עברו והפשטות מאפיינת אותו. המקום של תיאה נראה כמו אכסניית שדה, בלי שטיחים, בלי פינוקים, הטיח מתקלף ופה ושם דברים לא עובדים. לילה אחד לא היה חשמל, אז תיאה עברה בחדרים ופיזרה פתיליות. בכלל, מסתבר, החשמל הגיע לאי רק לפני 10 שנים. בהמשך לכך, מעטים האנשים שיש להם טלפון סלולרי חכם וגישה לאינטרנט. הארוחות אצל תיאה מתבססות על מה שהביאה באותו היום מהגינה, מהשדה, מדיר העיזים או מהלול. לפני ארוחת הערב באחד הימים, סיפרה שהיום האחיינית שלה קטפה ברוקולי והיא הכינה ממנו תבשיל טעים. בבוקר היתה מביאה את גבינת העיזים ישר מהדיר ופעם אחת שלחה אותנו ללול להביא משם ביצים, ישר למחבת. בוקר אחד לא היה לחם כי תיאה אמרה שלא שמעה את האוטו של הלחם. בשעות הצהרים, הדייג היה עובר עם המכונית שלו כשהוא קורא בקול “פסארי פסארי” ותיאה היתה מסתובבת בין האורחים ושואלת מי רוצה היום בארוחת הערב דגים. ההתנהלות הזו היא טבעו של המקום: תושבי איקריה אוכלים את את הדגים שדגו היום, את הירקות שנקטפו, הפירות שנשרו, הכל טבעי, אורגני, נגיש.

מגינת הירק המשפחתית לצלחת. לפני הכנת הארוחה פשוט יוצאים לגינה המשפחתית וקוטפים ירקות טריים מכל טוב


כמעט לכל תושבי האי יש גפנים, עצי זית וגן ירק. כל אחד דואג לעצמו ולשכניו. מהגפנים שהם בוצרים, הם עושים יין ולאחר מכן מייבשים את הקליפות והזרעים ומאכילים בהם את בעלי החיים שלהם. שום דבר לא מתבזבז, אבל למרות מה שיכול להיתפס כדלות, תושבי האי לא רעבים ללחם. התפריט שלהם פשוט מאוד ודל בבשר. הם צורכים הרבה שמן זית טבעי והרבה מאוד עלים ירוקים. על אף שהם לא צמחוניים, הם “כמעט צמחוניים” - בקיץ הם אוכלים דגים, בחורף מעט עוף ובאירועים מיוחדים אוכלים בשר עז. מחקר שנערך באוניברסיטת אתונה מצא שבאיקריה צורכים התושבים כ-70 סוגים שונים של צמחים בעונה, כך שמדובר בתזונה מגוונת מאוד מבחינה זו.

הכנת ריקוטה טריה מחלב צאן. בישול החלב בסיר נועד בשלב הזה להפריד את הנוזל מן השומן שבחלב


עוד דבר שמאפיין את תושבי האי הוא שתיה מרובה של חליטות צמחים שהם מגדלים. התושבים מכירים ויודעים את סגולות המרפא של כל צמח. בשיחותי איתם הבנתי כי כיום, לאחר שנכנס מזון מתועש לסופרמרקטים שלהם, רוב מאריכי החיים הם התושבים מהדור הישן. הדור הצעיר ודור הביניים לא מגיע לגילאים שהסטטיסטיקות מדברות עליהם. הבשורה מבחינתי היא, שיש משקל משמעותי לאורח החיים ולבחירות התזונאיות שלנו ולא הכל זה גנטיקה”.

 


"כיום, לאחר שנכנס מזון מתועש לסופרמרקטים שלהם,
רוב מאריכי החיים הם התושבים מהדור הישן.
הדור הצעיר ודור הביניים לא מגיע לגילאים
שהסטטיסטיקות מדברות עליהם"

 


זיכרון מצויין גם בגיל 100
לצד התזונה הטבעית והאורגנית, הקרובה לאדמה ומתאפיינת בטריות מירבית, לחיים באי יש מאפיינים נוספים שמשפיעים על אורח החיים וקובעים קצב ואופי אחר לעולמם של תושבי האי, כזה המעלה זיכרונות ותחושה של תמימות, טוהר, תקשורת בינאישית – מושגים של עולם שהיה ואיננו עוד מבחינתנו, אבל לא מבחינת תושבי איקריה. אלישיב לא התקשתה לזהות את המזג הנעים והחברותי של תושבי האי, שניכר בכל אורחותיהם.
“הכפרים באיקריה פזורים באי, במרחקים לא קטנים. השקט והשלווה שוכנים במרחבים הפתוחים. העזים מסתובבות חופשי באי, הפשיעה קרובה לאפס. כששכרנו רכב, ביררתי לגבי דמי הביטוח והמשכיר המקומי שאל אותי בפליאה: “מי יגנוב לך כאן את הרכב?”. התחושה במקום היא תחושת ביטחון, גם באמצע הלילה וגם במרחב השומם ביותר באי.
במפגשים עם התושבים פגשתי אנשים חמים ובלתי אמצעיים. הם לא חשדניים, הם פתוחים וישירים ועונים בשמחה וכנות לכל שאלותינו. אנחנו כמובן, ביקשנו לעמוד על סוד החיים הארוכים ועל ההסבר שלהם לתופעה. בהרבה מאוד מהפעמים, התשובה שקיבלנו היתה, “יש הרבה חברים”. ואכן, באי איקריה יש מקום משמעותי מאוד לקיום חיי הקהילה. אנשים מבקרים אחד אצל השני בחופשיות, פעילים מאוד מבחינה חברתית. כל אחד יודע שיש לו משמעות עמוקה בחברה ושהוא חולייה באי הזה ותחושת השייכות שלהם למקום ולסביבה עזה. הם מתעניינים אחד בשני ויודעים שתמיד יהיה מי שיעזור להם בעת צרה. הידיעה שהם חלק ממרקם קהילתי, נותנת לכל אחד מהם משמעות.
באחת המסעדות פגשתי אישה בת 100 מלווה בביתה וחתנה. בשיחה עם אותה אישה, הופתעתי מרהיטות דבריה והזיכרון הפנומנאלי שלה. היא זכרה לספר לי שמות של רחובות בניו יורק, שם ביקרה לתקופה כשהיתה בת 6! האישה סיפרה לי שמאז ומתמיד היא התחילה את היום בתרגילי התעמלות קבועים. גם היום, כשהיא בת 100 שנים, היא משתמשת בגומייה שיש לה במגירה ליד המיטה ולא מוותרת על פעילות גופנית יומית. התנהלותה מתכתבת עם הנתונים המראים, כי אחוזי האלצהיימר והשיטיון המאפיינים את שלבי ההתבגרות והזקנה בעולם המערבי, נוכחים באחוזים הנמוכים ביותר בעולם באיזורים הכחולים”.

 

זוג קשישים המנהלים את חייהם על ההרים, ארחו אותנו במסעדה שלהם והכינו לנו ארוחה עם גבינות מעשה ידיהם, במיוחד גבינת פקורינו שמאפיינת את סרדיניה, מאכלי ירקות ועוד...

 

"באיקריה לא הולכים עם שעון – לא שעוני יד,
לא שעוני סלולרי, לא שעוני קיר.
התושבים פועלים על פי השעון הביולוגי שלהם – הם הולכים לישון מאוחר
וקמים מאוחר וגם לא מוותרים על שנת הצהריים.
באיקריה, אם מזמינים מישהו לארוחת צהריים
הוא יכול להגיע ב-11:00 בבוקר או ב-18:00 בערב,
מקסימום פיספס את הארוחה"

 

 

 

אזורים כחולים
פרויקט בינ”ל שחוקר אזורים שונים בעולם, בהם אנשים חיים שנים ארוכות יותר ובבריאות רבה יותר יחסית לשאר אוכלוסיית העולם. מדענים מתחומים שונים קטלגו את האזורים האלו כאזורים כחולים ומנסים למצא את נקודות הממשק והשיתוף ביניהם, בניסיון לעמוד על סוד הקסם.
האזורים הכחולים לא מתאפיינים רק בתוחלת חיים ארוכה יותר, אלא גם באיכות חיים גבוהה במיוחד ביחס לאוכלוסיית הגיל השלישי בעולם המערבי. באזורים הללו, כך מתברר, שומרים בני המקום על בריאות וחיוניות גם בגילאים המתקדמים, הקרובים למאה.
האזורים הכחולים הם:
• סרדיניה, איטליה: באיזור זה, הריכוז הגבוה ביותר בעולם של גברים שעברו את גיל 100.
• האי איקריה, יוון: באי יש את אחוז התמותה הנמוך בעולם של בני גיל הביניים והאחוז הנמוך בעולם של שיטיון (דמנציה) עקב מחלות הקשורות לגיל.
• אוקינאווה יפן: מקום שבו נשים רבות הן בנות יותר מ-70, והן האוכלוסייה עם תוחלת החיים הארוכה ביותר בעולם.
• לומה לינדה, קליפורניה: המאמינים של הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי, חיים בממוצע 10 שנים יותר יחסית לתושבי צפון אמריקה.
• חצי האי ניקויה, קוסטה ריקה: האחוזים הנמוכים בעולם של תמותת גיל בייניים והמקום השני בעולם של ריכוז גברים בני יותר ממאה.

מסקנות החוקרים המרכזיים שהכריזו על האיזורים הכחולים, מתוך מחקריהם, הן שהמרכיב הגנטי משפיע רק על 20% מתוחלת החיים ורוב הגורמים לאריכות חיים קשורים לסביבה ואורחות חיים. על האחוזים הללו יהיו חוקרים שיחלקו, אבל ללא ספק, לבחירות שאנחנו עושים בחיים יש השפעה רבה על איכות ואורך חיינו.

 


לפרוש ממירוץ החיים
למול חיינו התזזיתיים, המלאים בעשייה ומקדשים את החריצות, באיקריה דווקא ההתנהלות האיטית זוכה להוקרה. מול הערכים שאנחנו גדלים עליהם, המעודדים אותנו להיות פעילים ולקדם את עצמינו ולא רק משיקולים תועלתניים, אלא כערך בפני עצמו, של התקדמות והתפתחות ומימוש עצמי, תושבי איקראיה חיים את החיים מחוץ למירוץ.
“הביקורים במסעדות באיקריה היו לי חוויה בפני עצמה”, מספרת אלישיב, “האדישות והאיטיות שהפגינו המלצרים היו לצנינים בעיניי ובעיני חבריי לקבוצה. האם מדובר בזלזול? מדוע העצלנות הזו? אבל במהלך הימים, ככל שהתקרבנו והבנו את התרבות המקומית, הבנו שלשווא ניסינו להחיל עליהם את הערכים שהבאנו איתנו. לא מדובר באיטיות או בעצלות, כי אם בשלווה. לא מדובר בזלזול וחוסר שירותיות, אלא בנועם הליכותיהם דווקא. כאשר לא הבנתי את דברי המלצר, הוא היה מזמין אותי למטבח, שהיה נקי ומצוחצח בדרך כלל והיה פותח בפני את הסירים ומציג בפני את התבשילים, הכל באורח רוח ובסבלנות. אחרי זמן מה חשבתי לעצמי, באמת, למה למהר? החיים יותר נעימים כשסבר הפנים טובות ויש סבלנות לכל אחד”.
דבר ידוע הוא, שבאיקריה לא הולכים עם שעון – לא שעוני יד, לא שעוני סלולרי, לא שעוני קיר. התושבים פועלים על פי השעון הביולוגי שלהם – הם הולכים לישון מאוחר וקמים מאוחר וגם לא מוותרים על שנת הצהריים.  “לא איכפת להם בכלל מהזמן” אומרת אלישיב, “באיקריה, אם מזמינים מישהו לארוחת צהריים הוא יכול להגיע ב- 11:00 בבוקר או ב- 18:00 בערב, מקסימום פיספס את הארוחה. בכלל, הם נמנעים מלרגוז או להתעכב על תחושות שליליות. התפיסה שלהם היא שהחיים טובים. לאנשים שמגיעים מהעולם המערבי ובפרט מישראל, אלו נראים חיים מאוד משעממים, אבל התושבים בכלל לא מרגישים משועממים, הם מלאים בחוויות רגשיות ובסקרנות והתחושה החיובית מלווה אותם במשך כל היום”.


ג'וליו, בן 103, אין לו זמן, הוא עסוק


ביטחון במקום חיסכון
בעולם שאנו חיים בו מלמדים אותנו מינקות כי עלינו להתכונן ליום סגריר, לשמור גרוש לבן ליום שחור, להתכונן לגרוע ולרע מכל ולכלכל את צעדינו כך שכשנגיע לגיל מבוגר, נוכל להרשות לעצמינו קיום מכובד. הכל נועד למנוע מאיתנו להגיע לעוני ודלות, לבדידות ועצבות שמתלווים לזקנה.
באי איקריה ובאי סרדיניה, שבו ביקרה לאחרונה, יחד עם ריקי בן דוד, תושבת שוהם, אלישיב מתארת עולם הפוך, שבו האידאל והמטרה הם לחיות את ה’כאן ועכשיו’. “דרך החיים שלהם היא ליהנות מהיום, לא לדאוג למחר”, היא אומרת, “זו תפיסת עולם מאוד מובנית בתרבות ארוכת שנים”.
אבל איך אפשר לקיים את החיים בצורה כזו, הרי בסופו של דבר הזקנה מגיעה ומי שלא נערך לשנים הקשות, נותר בחוסר כל?
“שני הפקטורים המשמעותיים בחיי התושבים בשני האיים הללו ואשר בגללם הם יכולים “להרשות לעצמם” לחיות בצורה כזו הם ההסתפקות במועט והיחס לזקנים.
תושבי האיים הללו חיים בצמצום כל ימי חייהם ואין ביניהם תחרות חומרנית בכלל - אין שום משמעות לגודל הבית, לרוחב החצר, לקרמיקות ולסוג הברזים, לארוחות פאר ובילויים ראוותניים. כל חייהם פשוטים ומספקים ואין להם דרישות חומריות לכתחילה. אנשים שם מעריכים אחד את השני לא לפי שטח אדמה, רכוש או מעמד.
מה שבענייננו יכול להיקרא “עוני”, אינו עוני בכלל. אחד החוקרים הבולטים של האזורים הכחולים, דן בוטנר, גילה ששליש מתושבי הקצה הצפון מזרחי של האי מגיעים לגיל 90, עם 20% פחות מחלות זקנה משאר תושבי יוון. אלו אינם מאפיינים של אוכלוסיות עניות, ששם רואים אחוזי תחלואה גבוהים ביחס לאוכלוסייה הכללית. יתרה מזאת, האוכלוסייה המבוגרת באזורים הכחולים סובלת משמעותית פחות מאלצהיימר ומחלות דמנציה.
סרדיניה ידועה בכך שבאי מצוי המספר הגבוה ביותר בעולם של גברים בני מאה ויותר. לא רק באריכות ימים מדובר, תושבי סרדיניה מגיעים ועוברים את גיל מאה בבריאות ובחיוניות.


"באי מצוי המספר הגבוה ביותר בעולם של גברים בני מאה ויותר.
לא רק באריכות ימים מדובר, תושבי סרדיניה מגיעים
ועוברים את גיל מאה בבריאות ובחיוניות"

 


ארמניסטיס, איקריה


לאהוב – קודם את עצמי
שטחו של האי סרדיניה הוא כשטחה של ישראל, אולם מתגוררים בו פחות משני מיליון בני אדם. כחצי מיליון מתוכם חיים באזור הבירה קליארי. שאר האי, רובו הרים ומרחבי מרעה ירוקים, מאוכלס בדלילות. בסרדיניה חיים על פי התרבות הנורקאגית העתיקה, בת כשלושת אלפים שנה. מסורות ארוכות שנים שלא השתנו שומרות על תחושה של אותנטיות ומיוחדות במקום. לצד זאת, ריבוי הכיבושים הזרים שעברו באי, הותירו חותמם בהרכב האוכלוסייה ובגיוון האתני שבה וגם לתרבויות השונות יש ביטוי בחיים החברתיים באי.
“ בסרדיניה נפגשנו עם מאריכי חיים ועם הרופאים והחוקרים הבינלאומיים שחוקרים את האזורים הכחולים. ביום הראשון לביקורינו באי, פגשנו את ג’וליו, בחור צעיר בן 103 בסך הכל. ג’וליו הגיע למפגש כשהוא מדווש במרץ על אופניו, מחויך ונינוח. הוא סיפר לנו על עיסוקיו הרבים גם בגילו המתקדם, אשר כוללים עבודה בגינה הפרטית או בנגריה, קליית ערמונים עבור ילדי הכפר העוברים בביתו בדרך חזרה מבית הספר. אין לו זמן להיות חולה, אמר לנו ג’וליו, יש לו יותר מדי דברים לעשות והוא מקנח בטיפ פרטי משלו, “הסוד לחיים הוא לצחוק הרבה”. ג’וליו לא לבד, רוב הקשישים שפגשנו היו מלאי שמחת חיים, עם רוח צעירה וחיים נעימים וטובים. ביקרנו בבתיהם, אשר גם בם ניכרת אותה פשטות שהכרתי כבר מביקורי באיקריה.
בסרדיניה הדגש הוא על חיי החברה, כפי שאמרה לנו אחת הקשישות שפגשנו, “עד היום יש לי חברים מהילדות שלי. אני פוגשת אותם כל יום והם חברים טובים. אני יודעת שלא משנה מה יקרה, אני תמיד במקום בטוח ותמיד יהיה מי שידאג לי ויטפל בי”. המדריך שלנו אמר שהיא לא מגזימה – החברותיות באי היא כל חייהם של התושבים והיא חשובה להם מכל. פגשנו אישה בת 96, שהיתה עסוקה ברקמה, היא כעסה שלא נכנסנו אליה לקפה. פגשנו זוג קשישים שמגדלים גינת ירק מקסימה בחצר ביתם והם הזמינו אותנו לקטוף כאוות נפשנו ולאכול מתוצרתם”.
בכל תרבות אנושית מוסרית, היחס לדור המבוגרים הוא בלב החינוך מגיל צעיר. הכבוד לשיבה, לחכמת החיים, לניסיון המצטבר וכמובן, “אל תשליכני לעת זקנה”, משפט המזכיר לנו כי גם הזמן ייתן אותותיו גם בנו ומי שמתעמר בזקניו, יהיה במקומם ביום מן הימים. בסרדיניה, הכבוד שמקבלים הקשישים הוא מוחלט. זה לא כבוד שמונע מהפחד, שמא גם אנחנו נזכה ליחס מקפח בזקנתנו, אלא יחס של אהדה ואהבה שמגיעים מכל לב.
“חוקרים מצאו שגאווה עצמית ועמוד שדרה חזק הוא משהו משותף לתושבי האי. כשנשאלו, כיצד היו מתארים את הוריהם, היו מתארים אנשים חזקים בעלי אהבה עצמית שיודעים מה טוב להם ועם מודעות עצמית גבוהה. למעשה, היפוך מהאמא הפולניה של “אל תדאגו לי העיקר שלכם יהיה טוב”. נקודה למחשבה”. בהחלט.


ציורי הקיר המפורסמים המעטרים את הבתים

אלכוהול? חובה פעם ביום
“את רוב הארוחות שאכלנו בסרדיניה עשינו אצל אנשים מקומיים. התפריט שלהם הוא רזה ומבוסס ברובו על צמחים, כאשר הדגש הוא על שעועית, דגנים מלאים, ירקות, שמן זית, חלב עיזים ויין - בכל יום כוס אחת.

יקב ביתי בו מכינים יין כבר מאות בשנים מהגפנים הגדלים בסביבה


אחד המאפיינים של התזונה בסרדיניה הוא ההפרדה בין מזונות. בכל ארוחה השולחן ערוך כשמול כל סועד ערימת צלחות כמספר המנות שיוגשו בה. לא יוגש דג עם אורז – קודם יוגש הדג ואחר כך האורז ובסיום כל מנה אוספים את הצלחות ואת מה שהוגש , ממתינים מספר דקות ואז מגישים את המנה הבאה. ארוחה יכולה להיות מורכבת מסדרה של 6 מנות כשכל אחת מהן היא סוג מסוים של מזון.  
אצלנו, למעט הקינוח, כל המנות מוגשות פחות או יותר ביחד. כאן באי, היתה מול כל סועד בתחילת הארוחה ערימה של 7 צלחות (ולא , אני לא מגזימה). האמת היא שהתאימה לי הדרך הזו והרגיש לי מאוד נכון בבטן עם זה."


"מחקר משנת 94’ של ד”ר דין אורניש מסאן פרנסיסקו'
הוכיח שניתן לגרום לנסיגה במחלות לב
באמצעות שינויים באורח חיים בלבד"

 


גנים או סביבה?
האזורים הכחולים הם מקור נהדר למחקר בשאלת השאלות הזו. האם הגנטיקה היא הקובעת המכריעה בשאלת אריכות החיים או שסביבת המגורים, התזונה, סדרי החיים, מזג החיים, חוויות חברתיות ועניין בחיים, עשויים להשפיע על תוחלת החיים לא פחות ואולי גם יותר?
החוקרים הבולטים המקדמים את המחקר של האזורים הכחולים סבורים שההשפעות הסביבתיות הן המכריעות והקובעות.
“לאורך המסע שערכנו בסרדיניה, בחנו את השאלה האם מדובר בגנטיקה או באפיגנטיקה (השפעות סביבתיות). אחד המחקרים החשובים שהביא בפנינו מנחה הקבוצה, היה מחקר משנת 94’ של ד”ר דין אורניש מסאן פרנסיסקו שהוכיח שניתן לגרום לנסיגה במחלות לב באמצעות שינויים באורח חיים בלבד. השינויים כוללים תנועה אירובית (הליכה נמרצת מספיקה), למידה ותרגול של הרפיה, באמצעות יוגה, דמיון מודרך, תרגילי נשימה, מדיטציה ועוד. בתחום התזונה, מעבר לתזונה דלת שומן, צמחונית בעיקרה וגם התחום החברתי מוצא מקום של כבוד בשכלול יכולת התקשורת והעמקת הקרבה שלנו עם הסובבים אותנו.
המחקר הוכיח שככל שמתמידים בשיפור איכות החיים, כך מצב העורקים משתפר. בעוד שבקבוצות הביקורת, אלה שהיו בפיקוח רפואי רגיל וביצעו את ההמלצות המקובלות לחולי לב, מצב העורקים הלך והחמיר עם השנים, בחברי הקבוצה שביצעה את השינויים המשמעותיים באורח חייה היו פחות ממחצית אירועי הלב בהשוואה לקבוצת הביקורת. הקבוצה המטופלת הצליחה להימנע מצנתורים מבלי שזה גרם לעליה בתמותה ובתחלואת הלב. למרות שהם לא צונתרו, דיווחו המטופלים על ירידה בתעוקת הלב שהייתה דומה לירידה שהושגה באמצעות צנתורים. כיום נלמדת שיטתו של דין אורניש בבי”ח אסף הרופא”.


בסדנת בישול מלמדת בת ה-80 הכנת לחם מחמצת וקוסקוס הכל מחיטת דורום. כמו גם עוגיות מסורתיות שעוברות מדור לדור
 

“הנסיעות לאזורים הכחולים היו מרתקות, מחכימות ומרגשות ביותר”, מסכמת אלישיב את המסע שחוותה בעקבות סוד החיים הארוכים, “אני כבר חולמת על המסע לאוקינאווה ביפן. טיול כזה, כמו שהבנתם, יהיה מיוחד ושונה מכל טיול מאורגן. האם פענחתי את סוד החיים הארוכים? אני לא מתיימרת לכך. אבל ללא ספק, אני שייכת לאסכולה המאמינה שלבחירות שאנחנו עושים ולסביבת חיינו יש את ההשפעה המכריעה על אורך החיים שלנו. ■

גנטיקה או סביבה?
ד"ר זוהר ברבש, מומחית לגנטיקה:
"מוקדם להספיד את הגנטיקה"

נושא האזורים הכחולים הוא מרתק ואכן ניתן ללמוד ממנו רבות. לצערנו, לא את כל התחלואים ניתן לרפא באמצעות אורח חיים בריא, ותוחלת חיים, איכות חיים וגם נטייה לדמנציה הן תכונות המשקללות בתוכן מרכיבים רבים יותר. המחקר בתחום הגנטיקה מסועף ובוחן לאורך שנים היבטים שונים בחיי בני האדם, ללא ממצאים המצביעים חד משמעית על שינוי אורחות חיים מסוים שהשפעתו תהיה מכרעת עבור כלל האוכלוסייה האנושית, באופן שניתן יהיה לומר שבזכות משתנה זה עלתה תוחלת החיים האנושית.
קשה מאוד להצביע על הסיבות הבלעדיות לכך שאוכלוסייה ספציפית, כמו זו שתוארה באזורים הכחולים נהנית מאורך חיים או איכות חיים מסוימת. כשם שהחוקרים סוברים שהסיבה היא תזונה נכונה, יכולות להיות סיבות נוספות לשינויים באוכלוסייה מסוימת ביחס לאוכלוסייה הכללית. ייתכן שלגנטיקה ולעובדה שאלו אזורים מבודדים יש השפעה ניכרת. הגנטיקה היא עניין מאוד מורכב ועדיין נלמד ונחקר ולפיכך, קשה להבין כיצד הגיעו חוקרים מסוימים למסקנה שלגנטיקה יש השפעה של 'רק'- 20% על תוחלת החיים. 20% האלו יכולים להיות המשפיעים המכריעים בסופו של דבר, כך שקשה להוכיח מדעית מהי משמעות האחוזים הללו במכלול.
סיבה נוספת יכולה להיות חיסונית - אם יש תמותת תינוקות, או חשיפה לגורמי סיכון ברחם, האוכלוסייה הבוגרת ששרדה את גיל הילדות, והתגברה על תחלואיו יותר מחוסנת מפני מחלות הזקנה. עם התפתחות הרפואה, ברוב העולם כיום תמותת תינוקות כתופעה כמעט ואינה קיימת. המשמעות מצד אחד היא, שיותר אנשים זוכים לחיות ולהתקיים בעולם, במקום אותו ניפוי אכזרי של הטבע שהיה בעבר. מצד שני, דווקא החיות הרבה הזו חושפת אותנו לסיכונים בריאותיים רבים יותר. במקומות בהם יש תמותת תינוקות גבוהה, תוחלת החיים של השורדים היא גבוהה יותר. בשפה המקצועית הדבר נקרא 'הברירה הטבעית', היכן שהטבע 'מנפה' את החלשים. אנו, באמצעות יכולות טכנולוגיות ורפואיות, יכולים לטבע והצלחנו להציל הרבה מאוד אנשים שלא היו שורדים בזמן עבר, אולם המחיר שהחברה משלמת הוא בבני אדם שיותר רגישים לגורמי תחלואה סביבבתיים אשר מהווים את האתגרים הרפואיים שלנו כיום.
השיפור בתחלואת העורקים בעזרת התזונה הוא מרשים מאוד, אך לא מתאים לכלל האוכלוסייה. יש מי ששינויים באורח החיים יהוו הצלה עבורם, שיפור באיכות חיים ובתוחלת החיים. אולם יש רבים שבכל מקרה יאלצו לפנות לעזרת הרפואה וייעזרו בתרופות ופרוצדורות מצילות חיים. ההמלצות הן לכל הדעות בריאות מאוד וללא ספק כל אדם צריך להתאמץ לשפר את אורחות חייו, לאכול בצורה בריאה יותר, לעסוק בפעילות גופנית סבירה ולשמור על גישה חיובית וחברותית ואולי גם אנחנו נהפוך לאזור כחול ועם זאת, מוקדם בעיניי לבטל את משמעות הגנטיקה והשפעתה על תוחלת החיים ובריאותנו.

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: