יום שני, 11 בדצמבר 2017, כ"ג כסלו ה' תשע"ח
לפרסום חייגו: 050-5552559

המשפחה שלי בשוהם

משפחה-ילדים-נוער-שוהםנט

החגים והתא המשפחתי – סיר מטעמים או סיר לחץ?

הפסח המתקרב עשוי לעורר בכל אחד מאיתנו רגשות מעורבים, התרגשות נעימה, ציפיה מהולה בחשש, ולעתים עצבנות וחרדה לא מבוטלים. בקליניקה, מאפשרים לי המטופלים הצצה למורכבות של סיטואציית החגים, וביחוד, השפעתה על היחיד ועל המשפחה כולה.

פורסם בתאריך:


מאת: דוד הלר , פסיכולוג קליני מומחה

 

חלק מהגורמים לדחק המאפיין את תקופת החגים מובן ומוכר לרובנו: ההכנות לערב המיוחד, תיאומים והזמנות, נקיון ובישולים, וכמובן, סערת הקניות הגדולה שנדמה שרק מתעצמת משנה לשנה.

גורמים אחרים למתח ולחרדה מצויים מתחת לפני השטח, ואנו עשויים להסתיר אותם מהסובבים אותנו, וגם מפני עצמנו.

כך, המפגש עם קרובים ומכרים שאיננו רואים לעתים מזומנות, מלבד היותו מרגש ומשמח, עשוי להחיות באופן טבעי מתחים ישנים, ולייצר שילובים משונים של מי שאינם מסתדרים זה עם זה.

גם התמהיל של בני כל הגילאים סביב אותו שולחן, ילדים ופעוטות, מתבגרים ומבוגרים, הוא מקור לא אכזב להבדלים בטמפרמנט ובתחומי העניין.

אם חושבים על כך, הרי אין פרופורציה בין ההשקעה המסיבית בנקיונות, בקניות ובבישולים, והנסיעה הממושכת בכבישים העמוסים, לבין מספר השעות הממוצע שאנו מבלים סביב שולחן החג.

מהו האופן הנפוץ שבו אנו מתמודדים עם הפער הזה?

רובנו נעזרים במתן משמעות לחוויה. לצד הציווי "ושמחת בחגך", מלווים אותנו ערכים שהופנמו בנו מגיל רך על ידי הורים, סבים וגננות: החשיבות של המשפחתיות, היופי שבמסורת, ההדר שבטקס. מתן המשמעות לחוויה, בין אם בעיניים דתיות, ובין אם חילוניות, מסייע לנו לתפוס את הקשיים והטירחה באופן שונה, לא כ"עונש", אלא כהשקעה ראויה בדבר חשוב לנו.

אך גם מתן המשמעות החיובית אינו מסלק לגמרי את התחושות שמלוות אותנו, וכך מוצאים אנו את עצמנו בקונפליקט – מחד אמורים להרגיש סיפוק ועונג, ומאידך מרגישים מתח, עייפות או שעמום. כמה פעמים כבר מצאנו עצמנו גוערים בילד שמאס בישיבה הממושכת והוא נוהג לפי תחושותיו? הילד הזה מצוי גם בתוכנו, וגם בו אנו נוזפים ומצווים עליו להתנהג באופן שהולם את המעמד, כובשים את רגשותיו ומשתיקים את קולו.

אנו חרדים שמא מתן ביטוי לקול הפנימי יקלקל את החוויה עבורנו ועבור הסובבים, ומשקיעים משאבים נפשיים בכדי להסתיר אותו מאחרים ומעצמנו.

אמירות כגון: "בואי נחליט שהשנה מעבירים את החג בכיף", או "השנה אף אחד לא רב עם אף אחד מסביב לשולחן – מוסכם?" מבטאות את המשאלה להרמוניה נטולת קונפליקט, אך גם מכחישות את הקונפליקט המובנה בסיטואציה ושוללות כל רגש אחר שיכול להתעורר.

באופן פרדוקסלי, הדבר עשוי לייצר דחק נוסף, ולנתק אותנו רגשית מהחוויה, כולל הצדדים החיוביים והטובים שבה.

לתיאורים כאלה ודומים להם אני מאזין בקליניקה, והם מגיעים מכל קצווי הקשת של החברה, דתיים וחילוניים, מבוגרים וצעירים, נשים וגברים.

האם קיימים פתרונות נוספים לקונפליקט?

התשובה חיובית, ונוגעת דווקא באופן בו אנו מאפשרים לעצמנו להיות קשובים לאותו קול פנימי, הילד היצרי והרגשי שבנו. כאשר אנו מאפשרים לעצמנו מגע עם חלק זה בתוכנו, ואף לחלוק אותו עם הקרובים לנו, למשל עם בן/בת הזוג, מתפוגג חלק מהמטען והחרדה מפני התחושות.

כאשר אנו מסוגלים להגיד "השנה אני פחות מתרגש ובעיקר במתח", "לפעמים בא לי לקבל פטור מכל ההכנות האלה" או "המחשבה על הפקקים מוציאה לי את החשק מהחג" – אנחנו מאפשרים לצד השני להכיל את הקושי שלנו, להזדהות עימנו בתחושות דומות הקיימות בו, ובעיקר, מאפשרים בתוכנו גישה סלחנית וחומלת כלפי עצמנו ואחרים.

השחרור הנפשי מאפשר התחברות רגשית לחוויה, והנאה שלמה יותר מכל הטוב שהחג והאנשים האהובים עלינו נושאים בחובם.

אולי גם לך בא להשתחרר ממועקת החג? הרי כבר עברנו את פרעה...

בטור הבא נעסוק בחופשה המשפחתית והשפעתה על הדינמיקה בין בני המשפחה.

חג שמח!

דוד הלר הינו פסיכולוג קליני מומחה, מטפל בקליניקה בשוהם במתבגרים, מבוגרים ובני הגיל השלישי. עוסק בטיפול בדיכאון, מתח וחרדה, מצבי משבר, ופסיכוגריאטריה. 052-3808233

 

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: