יום שישי, 14 באוגוסט 2020, כ"ד אב ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 050-5552559

טורים אישיים בשוהם

צריך להחליף את השיטה ומהר

מספיק לכולנו מבזק או ציוץ כדי לצרוך אירוע תקשורתי. חס וחלילה שנדָרש לקרוא מאמר עם 4,000 מילה...

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

רועי לחמנוביץ

roeilach@gmail.com

מדינת ישראל היא מדינה בהפרעת קשב. מספיק אם נביט על סדר היום התקשורתי שלנו ונבחין באיזו מהירות עולים ויורדים משברים ופרשיות שיכולים היו ‘לפרנס’ שבוע ימים ולעיתים מתפנים מהליין אפ שלנו תוך כמה שעות.
גם אופן צריכת התקשורת מעיד על המשכה של ההפרעה. מספיק לכולנו מבזק או ציוץ כדי לצרוך אירוע תקשורתי. חס וחלילה שנדָרש לקרוא מאמר עם 4,000 מילה.
נעבור רגע על כמה מאירועי השיא שהיו במרכז השיח בישראל בשבועות האחרונים.
חאן אל אחמאר. ישוב בדוואי שבית המשפט העליון הוציא צו לפנותו. מתקבלת החלטה דיסקרטית על פינוי. המשטרה מקיימת דיונים סודיים. נקבעים צוותי פינוי. שוטרים מבטלים חופשות. חמ”ל מוקם והמתח, לפחות בתוך משטרת ישראל, מורגש באוויר. רגע לפני שעת ה-ש, ממש ערב קודם, הפרשנית המדינית של גלי צה”ל, אילאיל שחר, מדווחת לראשונה כי חאן אל אחמאר לא יפונה. ממשרד ראש הממשלה לא מגיבים. השותפים הקואליציוניים של נתניהו עולים על בריקדות ומשחררים את חרצובות לשונם כדי לתקוף את רפיסות ראש הממשלה והפגיעה בבית המשפט העליון. ביום בו צפוי היה להתקיים הפינוי מודיע ראש הממשלה אחר כבוד כי חאן אל אחמאר יפונה “במהרה”.
סערה תקשורתית שחולפת.
נקפוץ לעוד סיפור משברי, הפעם בזירה המוניציפאלית. ראשת העיר חיפה, עינת קליש רותם, ניצחה בקמפיין שנראה קצת אחרת. היא זכתה לתמיכת סיעת דגל התורה בראשות ח”כ משה גפני וסיעת יחד בראשות השר לשעבר אלי ישי. קליש רותם גם חתמה הסכם קואליציוני עם סיעת חד”ש המקומית וראש הרשימה רג’א זעאתרה צפוי בעוד שנתיים וחצי להתמנות לסגן ראשת עריית חיפה. עד כאן הכול שגרתי.
ערוץ 20 חושפים כי סגן ראשת העיר המיועד הִשווה בין דאעש לציונות, ולקינוח הוסיף עוד כמה אמירות התומכות בחרם על ישראל. ואז בום. סערה רבתי. מצעד של בכירי הפוליטיקאים בישראל מגנים את האיש ואת ההסכם הקואליציוני שחתמה עמו קאליש רותם. כחלון, בנט, דרעי ואפילו ראש הממשלה, שיוצא כנגד הנאום ופותח בנושא הזה את ישיבת הממשלה ואומר שהוא “ניסה להשיג את קליש-רותם” אבל היא לא ענתה לו. נכון למועד כתיבת שורות אלו האירוע טרם הסתיים ואף גורמים בתוך המחנה הציוני שתמכו במועמדות שלה מבקשים מיו”ר המחנה הציוני אבי גבאי לפעול לביטול המינוי.
ונשלים בשערוריה פרלמנטרית. על סדר היום הרצון למנוע מילדים לגלוש באתרים פורנוגרפיים. אין ספק מטרה משותפת הנמצאת מעל לכל המחלוקות הפוליטיות. ח”כ מיקי זהר (הליכוד) וח”כ שולי מועלם (מהבית היהודי) עושים עבודה רצינית מאוד כדי לגבש הצעת חוק שמטרתה הגבלת הגישה לפורנוגרפיה לילדים. זהר ומועלם מקיימים תהליכים נכונים לכוון מטרה שנמצאת במרכז הקונצנזוס: הגנה על ילדינו. בתוך התהליך היסודי הם שכחו לבדוק משהו קטן: מהי עמדת ראש הממשלה ביחס לחוק. לאור העובדה כי החוק מפעיל רגולציה בזירה האמורה להיות חפה מכל מגבלות ערכיות, הודיע ראש הממשלה כי הוא “מבקש ללמוד את החוק”.
האם עד לרגע זה חאן אל אחמאר בהתאם להוראת בג”ץ פונה? לא ממש.
האם בתוך בליל הצעקות מישהו ניסה לעצור לרגע ולבדוק מה צריך לעשות כדי שתומך דאעש נוסף לא יגיע לעמדת סגן ראש עיר בישראל? ממש לא. כולם עסוקים עדיין בצעקות.
האם ילדינו עדיין יכולים להכנס לכל מכשיר סלולרי ולצרוך משם פורנוגרפיה? לגמרי כן.
העיסוק התקשורתי יצר קתרזיס וגרם לכולם להסתפק רק בזה. זו השיטה וראוי לפעול להנהגה שתחליף את השיטה.
איך ראוי היה לנהוג? מאד פשוט.
להכנס לחדר דיונים ולהכריע מה עדיין צריך לעשות כדי שחאן אל אחמאר יפונה ולא לצאת מהחדר עד שמסכימים על הפינוי.
לקיים דיון אצל שר הפנים ולהחליט על כל שינויי החקיקה הנדרשים כדי למנוע הישנות מקרים כאלה בעתיד. וכן, אם ראש הממשלה אומר שהוא צריך ללמד חוק שמטרתו מניעת פורנוגרפיה מהילדים של כולנו - אזי שלא ילך לישון עד שהוא לומד אותו. זו צריכה להיות השיטה החדשה. עבודה אמיתית ולא להסתפק בצורך ובפרסום התקשורתי.
שיטה חדשה בה פועלים לשינוי מציאות ולא לשימור מציאות. למען הסר ספק אגיד עוד משהו: לפני כשבועיים מדינת ישראל עצרה לרגע. שתי נערות נרצחו והתארגנה מחאת המונים כנגד העדר העשייה הממשלתית למיגור תופעת האלימות נגד נשים. המחאה שצמחה מלמטה לא עצרה. רשויות מקומיות, חברות פרטיות גדולות במשק, אישי ציבור, בית הנשיא ועוד, כולם נתנו כתף. הפגנת ענק בכיכר רבין סיימה יום גדוש בעצרות שציינו את הצורך למגר את הנגע. אפילו ראש הממשלה כינס למחרת היום ועדת שרים בראשותו לדון בתופעה וכינה את האלימות נגד נשים “טרור”. כל מהות המחאה היתה דרישה ליישום החלטה המתקצבת את המאבק באלימות נגד נשים ב-250 מיליון ש”ח. כל מדינת ישראל על כלל מגזריה חיבקה את המחאה.
היום, שבועיים אחרי - האם המאבק תוקצב?
לא.
המסקנה: תקשורת לא משנה מציאות. אמפתיה ציבורית, גם למאבקים הכי צודקים והכי נכונים, לא משנה מציאות.
מה משנה מציאות? אנשים הפועלים לשינוי המציאות.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: