יום שלישי, 02 ביוני 2020, י' סיון ה' תש"פ
לפרסום חייגו: 050-5552559

טורים אישיים בשוהם

שים לו בסוגריים

שמואל ושמוליק ומה שביניהם

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

שמוליק שיר

אני נמצא באיזה משרד ציבורי משעמם לסדר משהו אפילו יותר משעמם. הפקיד (כן, נראה משועמם משהו...) לוקח ממני את תעודת הזהות ושואל לשמי. הלו... אני חושב לעצמי. אם לקחת את התעודה אז אולי תסתכל... שמוליק שיר, אני אומר. עכשיו הוא מסתכל. שמואל הוא מתקן אותי. כתוב שמואל. נכון, אני עונה. כתוב שמואל אבל מאז שחתכו לי כולם קוראים לי שמוליק. אבי ז”ל קרא לי שמוליק. אמי כבר לא קוראת לי בגלל האלצהיימר הכבד שלה אבל עד לדקה ה-90 שהיא עדיין זיהתה אותי היא קראה לי שמוליק. מישל, רעייתי אני מוסיף כדי שידע שלא סתם זרקתי שמות מהרחוב, קוראת לי אמנם שמוּ, בשורוק אני מוסיף, ועל פניו של הפקיד מתפזרת עננה קטנה... אבל זה קיצור של שמוליק. הבת הגדולה שלי, כשהייתה קטנה, בת שלוש בערך, גם קראה לי לפעמים שמוליק במקום אבא.

הגננת קראה לי שמוליק, המורה בבית הספר קראה לי שמוליק, המפקד שלי בצבא קרא לי שמו... טוב, טוב, כך הפקיד. נראה לי שהבנתי. אבל אתה חייב לשנות את השם במשרד הפנים אם אתה רוצה שיקראו לך שמוליק באופן רשמי. חחח, אני מגחך. משרד הפנים. הצחקת אותי. הרגע הסברתי לך את כל הגנאולוגיה של השם שמוליק. גם כשאגיע ל-120 ויטמנו אותי באדמה (כאן אני עושה טפו טפו טפו שלוש פעמים, כמו שלמדתי מאבא שלי וכמו שאבא שלו עשה בפולין, כי למרות שציינתי 120 לפעמים יש לי חשק להמשיך קצת הלאה כדי לראות אם נוסטרדמוס צדק באיזה נבואה שלו שאפילו אני לא זוכר בדיוק מהי) על המצבה שלי יכתבו שמוליק. עכשיו הוא מתחיל להרגיש קצת אי נוחות. תשמע, כך הוא. אני פשוט ממלא הוראות (נו, תמיד זה מסתיים שם) ואני צריך לכתוב מה שרשום בתעודת הזהות. תכתוב יא חביבי מה שאתה רוצה, אתה פשוט שאלת לשמי ואני עניתי, אבל בכתיבה שלך אני לא מתערב.

לפתע צץ רעיון גאוני במוחי. אתה יודע מה? אני אומר והפקיד מסתכל במבט של הלוואי שכבר אסיים עם הנודניק הזה. מה? הוא שואל והטון והמבט לא משאירים לי הרבה תקוות... אולי, ככה אני, אולי תכתוב שמואל ובסוגריים תוסיף שמוליק? אתה יודע סוגרים זה אומר שזה לא רשמי, זה אאוטסיידר כזה... הפקיד מהסס. הוא מביט בי, מביט בטופס ואז מביט נכחו במבט של סימן שאלה אחד גדול ללא תשובה. לאחר כמה דקות של בהייה הוא קם ממקומו בפתאומיות ועוזב את העמדה. הלו, מה עם הטופס? אני שואל, עדיין לא סיימנו. הוא מסובב מבטו וצועק לי מפינת האולם - אני הולך לשאול את המנהל. בום. מנהלים במשרדים ציבורים משעממים ממש לא מריחים לי טוב, אבל אין מה לעשות. אם אני רוצה את הסוגריים האלה אני חייב לדעת להתמודד.מישל תמיד אומרת לי שאם אתה רוצה להגשים מטרות, כאילו כמו מרתין לותר קינג כזה או הדלאי לאמה אז אתה חייב ללכת עד הסוף, לא להתכופף או להרים ידיים.


לאחר כמה דקות של המתנה הפקיד חוזר עם המנהל. כשראיתי את המנהל מיד נזכרתי בדלאי לאמה ושאלתי את עצמי למה, למה נכנסתי לשטויות האלה, למה לא פשוט אמרתי שמואל ומזמן כבר הייתי בדרכי הביתה. שלום, כך המנהל בטון ידידותי כזה לפני ההתקפה. שלום שלום אני מחזיר. אני מבין שאתה רוצה לרשום את השם שמוליק בסוגרים אחרי השם שמואל. הפנים שלו לא הראו שהוא בא לעשן איתי את מקטרת השלום. ראיתי יותר גרזיני מלחמה שם. אהה... גמגמתי קצת. ה...אמת כן, יש עם זה בעיה? המנהל חייך פתאום חיוך רחב ואני הרגשתי שליבי עולץ בקרבי ושמחה עוטפת את כל גופי. המנהל מחייך אלי. תשמע, אומר המנהל, גם לי קוראים שמואל, אבל אבי ואמי ז”ל קראו לי שמוליק, הגננת שלי קראה לי שמוליק אפילו הבת שלי, כשהייתה קטנה קראה לי שמוליק במקום אבא. ואז הוא הניף את אצבעו מעלה. גם ב-120 על המצבה שלי יהיה כתוב שמוליק. כאן כבר לא יכולתי להתאפק. נפלתי על צווארו ושנינו בכינו מהתרגשות. שים, שים לו שמוליק בסוגריים אמר המנהל לפקיד. חזרתי הביתה והבנתי שיש למדינה שלנו עדיין סיכוי טוב.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: