יום שישי, 22 באוקטובר 2021, ט"ז חשון ה' תשפ"ב
לפרסום חייגו: 050-5552559

טורים אישיים בשוהם

טורי דעה של תושבי שוהם

מכתב למפקד

תדע כל אם עבריה... שנמצא בתמונה גם אב שהפקיד את גורל בנו בידי מפקדים הראויים לכך. מכתב למפקד, מאבא טרי של חייל

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

איתי רז

לכבוד

רא״ל א. כוכבי

צבא העם

מפקד יקר,

אני יודע שיש עוד אלפים כמוני, ששלחו לך את היקר להם מכל בימים האחרונים. אני יודע שהיו כמוני גם במחזורים הקודמים, שיהיו כמוני גם בשנה הבאה, והיו גם בשנה שעברה, וזאת שלפניה, וזאת שלפניה מאז 1948. כן כן, אני יודע שהיו לך מיליונים כמוני. אני אפילו זוכר שגם ההורים שלי שלחו אותי אליך, או שמא זה היה לאחד מקודמיך. אני יכול רק לנחש שגם אצל ההורים שלי התרוצצו בזמנו כל המחשבות האלה, על הילד שהם גידלו וחינכו וטיפחו, ואיך שסיימו את העבודה, בדיוק כשהפכתי רשמית מילד למבוגר, פתאום הגיע איזה אחד כמוך להנות מהפירות. טוב, רגע, אולי התחלנו קצת אינטנסיבי. רק תבין שמהצד השני יושבים הורים מודאגים, ומנסים להתרגל לחיסרון הזמני של בנם הבכור.

בוא נחזור רגע להתחלה, כי הסיפור שלנו מתחיל הרחק מאוד מכאן. בימים האחרונים התגנבה אלי המחשבה, שאם היינו נשארים במקום שבו נולד לנו תינוק לפני יותר מ-18 שנה, יכולתי גם היום לשבת לידו על הספה. יכולתי לשים עליו יד, לשאול מה שלומו ואיך עבר עליו היום, ומה הוא מתכנן לעצמו, ומה הוא רוצה ללמוד, או היכן לעבוד, ולמה הוא לא קם כבר מהספה, והייתי צורח עליו שהוא פרזיט ושכדאי שיחליט מה הוא מתכוון לעשות עם החיים שלו, כי הבית הזה הוא לא בית מלון ואמא שלו היא לא משרתת, אז שימצא לעצמו עבודה או שיירשם כבר לקולג׳. גם היינו מדברים על איזו עונה מופלאה יש לפורטיניינרס, או לגולדן סטייט ווריורס, או שאולי הם בעונה גרועה כרגע, כי בוא נודה על האמת, גם כשגרנו בחו״ל אף פעם לא התעניינתי בספורט.

זה כבר לא משנה, כי הבאנו אותו ארצה. מבלי משים חתמנו על חוזה ארוך טווח לפיו אנחנו נגדל, ונחנך, ונלטף, ונצחק, ונבכה ונתרגש ונאהב המון, אבל בגיל 18 פלוס, בדיוק כשנוכל לקצור את הפירות, אתה תקבל אותו (בהשאלה, תירגע) ל-3 שנים לפחות. אתה תהיה הראשון לעשות שימוש בכל הטוב שהשתדלנו ליצוק לתוכו.

כולם חושבים שהילדים שלהם נפלאים, אבל בוא׳נה, אתה כבר איזה שנתיים יושב על המתבגר שלי, מזמין אותו, מדבר איתו, בודק אותו, בוחן אותו. אפילו לקחת אותו לנהיגת מבחן של כמה ימים, ובדקת, בחנת, הרצת, הזחלת, שיחקת, בדקת אמינות, בדקת תקשורת, בדקת כמה שביר, ומתי יישבר. ולא נשבר! תּוֹדֶה שיצאת מבסוט. אני מודה שאני יצאתי. הילד מוביל עלי בגדול. גם אני, כמוהו, החלטתי לפני מלא שנים ש״לשם אני אגיע״. 

לא הגעתי. 

לא בהתחלה, לפחות. מצאתי את עצמי בתהומות, לפני שהתרוממתי בחזרה ולמדתי שהחיים הם מרתון, ולא ספרינט. זה משהו שאני מנסה להעביר לו כל הזמן. אבל הוא? החליט וביצע. בדבקות שלא הכרנו, במסירות, ועם המון דיוק. זה הדבר הראשון שהוא בחר לבד, והחליט לבד, וביצע בדיוק כמו שהחליט. בעצם הדבר השני. הראשון היה כשהחליט בתחילת הקורונה שהוא הולך לנגן גיטרה, ולקח את הגיטרה הישנה שלי ואת יוטיוב לחדר, ויצא משם אחרי חודש כשהוא שר ומנגן. קח את הילד, ותן לו רובה צלפים ויוטיוב, אתה לא מאמין מה תקבל.

אבל תּוֹדֶה. תּוֹדֶה שהילד שלי הוא הכי נפלא שפגשת. או שאל תּוֹדֶה, אבל תבטיח להחזיר לי אותו במצב טוב לפחות כמו שקיבלת. אתה מוזמן גם להכניס שיפורים, על חשבונך, אנחנו לא נתלונן. אין לי שום התנגדות שילמד גם פסנתר, לדוגמא. רק בוא נסכם שהמינימום זה להחזיר אותו ממש כמו שעכשיו - ילד מתוק. נתפשר גם על גבר מתוק. בריא בנפשו, בריא בגופו, וחתיך הורס. כי במזל גדול, הוא יצא דומה לאמא. יפה הבלורית והתואר. רק בלי הבלורית שדווקא הייתה עד לא מזמן, אבל נשארה כולה על הרצפה, על פי הנחיותיך.

לא אשקר לך, עבר רק שבוע מאז שהשארנו אותו אצלך, והבחורצ׳יק חסר לנו מאוד. אתה תשאל, ובצדק, אם השמיניסט שלנו לא היה ככל השמיניסטים. אז כן, אתה צודק, יכלו לעבור ימים שלמים מבלי שייצא לנו להיפגש. לא יודע, אל תשאל אותי למה, ככה זה: אני מסוגל להתגעגע לרעיון שהילד שלי נמצא עכשיו בבית כשאני במשרד, או בבית ספר כשאני בבית, או עם החברים כשאני ישן שנת ישרים. הרעיון שהוא אצלך ואני כאן בלי יכולת לראות אותו פחות עושה לי את זה. אל תיעלב, תשתדל להבין, זה אולי קשור לזה שלקחת לו את הטלפון. אולי זאת הקורונה, שגרמה לנו לבלות את השנה האחרונה ביחד בבית, ועכשיו אנחנו מבינים שלפחות חלקית זאת הייתה מתנה להורים של ילד שאוטוטו מתגייס. 

בוא נחזור לפסים ידידותיים, אתה מוזמן להתקשר אלי בכל שעה, עם כל שאלה, קטנה כגדולה, ואם תקרא לי גם אגיע לכל מקום. תשאל בבית הספר, יספרו לך שתמיד הייתי שם בשבילם. שעות רבות במשרד המנהלת, טיולים שנתיים שהכריחו אותי ללוות, כל מה שהיה צריך. ברוך השם, התקשרו אלי המון. השתדלתי להיות כתף איתנה לצוות המורים.

אז בתור היצרן והיבואן של החייל הנהדר הזה, שהצטרף ממש לאחרונה לשורותייך, אני רוצה לברך אותך על הבחירה הנבונה שעשית. אני לא אם עבריה, אבל אני ממש בונה על זה שזוגתי שתחיה השאירה את האוצר שלנו אצל מי שראוי לכך. 

ניפגש רק בשמחות, גם על זה אני ממש בונה.

ברגשי תודה,

א. רז, אבא של א.

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: